קטגוריה: ספורי צדיקים

פעם אחת ישב רבינו בשבת קודש בבית מדרשו וניהל את שולחנו שם עם אנ"ש ביחד. אמר, בתוך דברי תורתו, על מה שאומרים בברכת המזון "ונא אל תצריכנו ה' אלקינו לא לידי מתנת בשר ודם', שמובא בזוהר הקדוש שהעני הוא מתנה טובה לבעל הבית (כלומר, שזכות היא לבעל הבית שבא אליו עני, ועל ידו הוא זוכה לקיים מצוה, וזוהי ה'מתנה' בשבילו). ופירש לפי זה "ונא אל תצריכנו" – ריבונו של עולם, אל תביאני למצב שאהיה 'נצרך', "לא לידי מתנת בשר ודם" – שאל תצריכנו להיות 'מתנה' עבור בשר ודם (שהרי העני הוא מתנה לבעל הבית, כנ"ל).

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' שלב)

פעם ביום הברית של בנו של רבנו, הילד שמחה ברוך, אחרי שקראו לילד בשמו, אמר רבינו להעומדים סביבו: רציתי ליתן לבני הנולד את השם 'ברוך', על שם אבי ז"ל, ואולם בשעת התפלה כאשר אמרתי "משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם", עלה בדעתי שהראשי תיבות של 'בשמחה רבה ואמרו כולם' הוא 'ברוך', ולכן קראתי את בני מלבד בשם 'ברוך' גם בשם 'שמחה', וקראתי שמו 'שמחה ברוך'.

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' שמ)

ואזכיר כאן כמה ממנהגיו המיוחדים אשר גם מהם נוכל לראות גודל קדושתו ומסירות-נפשו על כל מצוה ובפרט מצוות צדקה וחסד. בזמן הקרוב לפסח שלח רבנו לכל עניי העיר יין לארבעה כוסות ומצות ותפוחי אדמה ושאר צרכי החג, וגם לכמה מדינות שלח יין לצרכי פסח.
ובימי הסוכות היה מנהגו בכל יום לעשות סעודה גדולה לכבוד האושפיזין והיתה השמחה אז עד לב השמים, 'ובאתר דאבות תמן – שכינתא תמן'. וגם את הנענועים עשה בהתלהבות עצומה ובניגון המיוחד לזה, עד כלות הנפש. ובפרט ביום שמיני עצרת (בחו"ל) כאשר פונים מהסוכה לבית, והוא יום היחוד – יחודא שלים, שמשתעשעים אז בסעודה עם המלכא-קדישא (כך הם דברי רש"י ז"ל) שאז היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל בשמחה עצומה ונוראה ואשרי עין ראתה אלה איך שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז, וראו והכירו עליו שהוא עושה ייחודים גדולים לשמו יתברך, ונמס לבם של כל הנמצאים שם, ועשו תשובה מאהבה בכל לבם ונפשם. ונמשכו הריקודים והשמחה עד הלילה, ליל שמחת תורה, ואז חזרו ורקדו כמעט עד עלות השחר. ולפני כל הקפה היה המנהג לומר את הפסוק 'דבר אל בני ישראל ויסעו', ובשעת הריקודים והשמחה היה דרכו לתפוס את הפיאות שלו ולסלסלם. וכן תפס את זקנו בידו. וכל מי שעיניים לו יכול היה לראות את עבודתו הנוראה של רבנו בשעה זאת.
בזאת-חנוכה אחר מנחה נהג רבנו לערוך סעודה גדולה שנמשכה כמעט עד חצות הלילה, כמו שנהגו האדמורי"ם שם לפניו, ואז באו ה'עמבערעס' והחסידים מכל המדינה. ובלילה שלפני זה גם נהג כמנהגם, לחלק 'מעות חנוכה' לפני הדלקת הנרות לכל הילדים – ה'חאדיקלעך', וגם לבחורי הישיבה. ובפורים היתה שמחתו ועבודתו של רבנו עד אין לשער, וביותר פעל אז ישועות לכלל ישראל בכל מילי דמיטב – בבני חיי ומזוני רוויחי. וגם בשושן-פורים נהג לעשות סעודה גדולה כמו בזאת חנוכה, ואז באו מכנפות הארץ רבים מאחינו בני ישראל עם בקשתם, ורבנו פעל בתפלתו ובקשתם נתמלאה.

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' רנו-רנז)

---

רבי מאיר יוסף רובין הי"ד (תרנ"ט-תש"ד), הרבי מקרעסטיר, נכד לצדיקי רופשיץ, זידיטשוב ופרמישלאן, היה בנו של הרב הצדיק המקובל רבי ברוך רובין, (אב"ד בריזדאוויץ שבגליציה ואדמו"ר בקולומאי, שחי בסוף ימיו בעיר סאמוש-אויוואר. חתנו של רבי מאיר מגלאגאווע, מצאצאי המגיד מקוזניץ ורבי אלימלך מליזענסק), ב"ר מאיר ב"ר מנחם מנדל (חתנו של בעל 'אור לשמים') בנו של הגאון הצדיק רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ.
אמו של רבי מאיר יוסף, הרבנית שרה שלאמצי (שלומדצי), נקראה 'זידישובער פרעמישלאנער רעבצין', הייתה בת הצדיק המקובל רבי מענדלע זידישטובר, בנו של הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב. היא הייתה בקיאה בתורה, במנהגים ובדרכי החסידות והתפרסמה במעשיה הטובים. באחרית ימיה עלתה לארץ ישראל. בשנת תש"ז נפטרה בירושלים והובאה למנוחות בהר הזיתים.

רבי מאיר יוסף למד בילדותו תורה מאביו, וכן למד אל רבו הגאון רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד, בעל 'לבושי מרדכי'.

בשנת תרע"ט נשא לאשה את רבקה צירל, בתו של רבי אברהם (אברמי'לע) שטיינר מקרעסטיר (נפטר ביום י"ח באדר א' תרפ"ז), בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי ישעי'לע (נפטר ביום ג' באייר תרפ"ה). במשך שש שנים לאחר נישואיו היה סמוך על שולחנו של אבי חותנו, רבי ישעי'לע, ולמד מצדקתו וקדושתו. לאחר פטירת חותנו, מילא רבי מאיר יוסף את מקומו, במשך שבע עשרה שנה.

הרבי נודע בהכנסת האורחים המופלגת שנהג, כהמשך לנהגת חותנו ואבי חותנו. במשך עשרים וארבע שעות דלק האש בתנור בבית הרבי, וכל מי שנכנס לביתו קיבל אוכל חם, וכל עני קיבל גם כסף לצדקה. לקראת פסח שלח לכל עניי העיר יין, מצות, תפוחי אדמה ושאר צרכי החג. הרבי פעל ישועות ורוח הקודש הופעה בבית מדרשו.

מידי ערב ראש חודש היה הולך לציונם הקדוש של חותנו ואביו, ולקח אתו פתקאות שהגישו לו חסידיו, ונושעו רבים על ידו.

בסוכות שנת תש"ד, לא ניתן היה למצוא אתרוגים בהונגריה, מלבד חמישה אתרוגים כשרים שהוברחו לפעסט תמורת סכום עצום, ונשלחו לחמשה אדמו"רים. אחד מהם נשלח לרבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט הי"ד, וציבור גדול התכנס לברך על ארבעת המינים שלו. בין הבאים היו רבי מאיר יוסף רובין הי"ד האדמו"ר מקרסטיר, רבי ישראל צבי רוטנברג הי"ד האדמו"ר מקאסין, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים הי"ד האדמו"ר מסיגוט, רבי אהרן טייטלבוים הי"ד האדמו"ר מבאטור, הרב יצחק צבי ליבוביץ הי"ד אב"ד טשאפ, הרב ישראל אפרים פישל ראטה הי"ד הרב מווידיטשקא ואחיו הרב משה שמעון הי"ד אב"ד דיורא, הצדיק ר' מענדל יקוראדער הי"ד דיין במישקאלץ, הרב אברהם פרנקל הי"ד מחבר 'דופקי תשובה', ועוד.

רבי מאיר יוסף רובין גורש עם משפחתו לגיטו אויהל, ומשם לאושוויץ, שם נהרג על קידוש ה' בט"ו בסיון תש"ד. עם הרבי נספו גם רוב קהילתו, רעייתו ורוב ילדיהם: חיה פעריא (אשת בן דודה הרב אשר ישעיה רובין הי"ד וארבעת בנותיהם: חוה אסתר, הינדא, יוכבד ולאה), ר' מיכאל וזוגתו שטארנא, ישעיה אברהם חיים, עטיא, מרדכי דוד, שמחה ברוך, אלימלך, חנה אלטא ויעקב.

שרדו שני בניו הרה"ח ר' מנחם מנדל והאדמו"ר רבי יששכר בעריש, ובתו פרידא גיטל (אשת האדמו"ר רבי מנחם ישראל הלוי רוטנברג מקאסין).

שרידים מתורתו הובאו בספרו של אביו "שארית ברוך".

ראה אודותיו בתורת החסידות, ד, עמו' 208. תולדותיו והנהגותיו הובאו בחלק 'בית יוסף', בתוך ספר 'בת אבות' (מאת ר' משה יוסף פרידלנדר. ירושלים תשכ"ה).

הערה: את שמות ילדי רבי מאיר יוסף רובין הי"ד מצאתי בדף הנצחה שכתב אחיהם. באנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, 709, מצויה רשימת ילדי רבי מאיר יוסף רובין, עם מספר שינויים: שם לא מוזכרים – מיכאל וישעיה אברהם חיים, ונוספו – יצחק אייזיק, משה אליקים בריעה ומירל גאלה.

מספר הצפיות במאמר: 1

לקוטי חידושי הרמ"ל [מאת רבי משה ליב מסאסוב]:

משנה אבות ה,כ: 'עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן'. משולל הבנה, מאי שנא דנקט 'עז פנים' מכל שאר מדות רעות. גם 'בושת פנים לגן עדן', הלא כמה מדות טובות יש שמביאין לגן עדן. אך העניין דאיתא בזוהר הקדוש [1] שמי שדרכו תמיד להוכיח בני אדם ולהחזירם בתשובה, אזי בזמן פטירתו שמוליכין אותו לגן עדן העליון, מעבירין אותו דרך גיהנם, כדי שיתאחזו בו הנשמות אשר עדיין לא נזדככו כראוי, והוא מוליך אותם עמו למעלה. והוא לו לגמול טוב, כאשר הייתה מדתו בחיים להיטיב לכל אדם ולתקנם, כן נמי אחר פטירתו, יזכה להיטיב לזולתו.
והנה 'עז פנים' נקרא הצדיק שדרכו תמיד להוכיח, ואינו בוש וירא משום אדם, לכן אחר פטירתו מוליכין אותו דרך גיהנם, שיתאחזו בו נשמות. 'ובושת פנים', היינו צדיק כזה שרק על עצמו מסתכל בעין יפה תמיד להיישר מעשיו כראוי, ואינו עוסק בטובת אחרים להוכיחם ולתקנם. זה נקרא 'בושת פנים', אותו מוליכין מיד לגן עדן, ולא ילך דרך גיהנם לתקן הנשמות בפטירתו, כי גם בחיים לא אחז במדה זאת [2].

הערות [מאת הרב נחמיה שפירא]:

[1] עיין בזוהר הקדוש פנחס דף ר"כ ע"ב. ודוק.

[2] ובזה פירש שם בספר דברי צדיקים הפסוק (וישב) 'כי ארד אל בני אבל שאולה'. וכתב וזה לשונו: והנה כתיב (עובדיה) 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה'. העניין, אש בפני עצמו חם מאד אבל אינו מבעיר לזולתו, לא כן להבה שילהט דברים הקרובים אליו. כן הייתה מדת יעקב 'אש', שהיה בפני עצמו בחמימות והתלהבות גדול, אבל לא היה מבעיר לזולתו. 'ובית יוסף להבה', שמבעיר אחרים. לכן נקרא 'יוסף', שמוסף תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם. והיה יעקב מקיים בעצמו אחר לידת יוסף מאמר חז"ל (ברכות ס"ג ע"א) בשעת המפזרין כנס, כיון שיוסף היה מוסיף תמיד עובדי ה' יתברך, לא הוצרך יעקב לעשות זאת, והיה אוחז דרכו והילוכו בקדושה, לתקן עצמו היטב הדק. כי כל צדיק אוחז דרכו והתנהגותו אשר עבורו בא לעולם, וקשה לו לפרוש מדרכו ולאחוז דרך אחר אשר לא כמדתו. והנה יעקב חשב כי יוסף אינו בזה העולם, ואין מי שיתקן בני אדם להחזירם למוטב, ויצטרך הוא לאחוז מדת יוסף, להוסיף תמיד גרים וללמד אותם חכמה ודעת. ואם כן גם אחר פטירתו יצטרך ללכת דרך גיהנם, שיתאחזו בו הנשמות כנ"ל. וזה לו לצער ולאבל, שיצטרך לעזוב דרכו בקודש ולאחוז דרך אחרת. וזה אומרו 'כי ארד' בשביל 'בני' שאינו בזה העולם 'אבל שאולה', שאצטרך ללכת דרך הגיהנם. וזה לי לאבל ולעגמת נפש. עד כאן לשונו הקדוש.

והנה בספר 'סמיכת משה', בפתיחה במילי דאגדתא, מביא גם כן הפירוש על המשנה הנ"ל, עם הפירוש על הפסוק 'כי ארד אל בני' כו'. והרחיב הדיבור בדברי חן והמתיקו מאד. אבל הוא מביא הכל בשם זקיני הקדוש הרמ"ל זצללה"ה, וכן בספר 'אילנא דחיי' (בפרשת וישב) מביא בשמו הקדוש כל העניין הזה. ומפני כי הרב הקדוש בעל 'דברי צדיקים' היה תלמיד זקיני זצוקללה"ה, ומביא בשמו רק הפירוש על המשנה בלבד, ואחר סיום פירוש המשנה כתב 'עד כאן דבריו הנחמדים', מובן מזה שלבעל הפתיחה בספר 'סמיכת משה' ולבעל ספר 'אילנא דחיי' לא הגיעה השמועה היטב.

דהנה נודע דרכו בקודש של כבוד קדושת זקיני הרמ"ל זצללה"ה שהיה נע ונד שנים רבות לפדות שבויים, ובדרך מהלכו תיקן כמה נפשות ישראל. ומספרים כי את הרב הקדוש הרבי ר' יצחק אייזיק מקאליף זצללה"ה, הביא הוא לרבו הגאון הקדוש הרבי ר' שמואל שמלקה מניקלשבורג זצללה"ה, בהיותו (הרב הקדוש מקאליף) עוד בילדותו. ושמעתי מספרים ממגידי אמת בשם מרן הקדוש הרבי ר' מענדלי מפריסטיק (או מרימנוב) זצללה"ה, שראה בחזיון, שאחר פטירת זקיני הרמ"ל לא רצה לעלות לגן עדן עד שיתנו חופש לכל הרשעים שבניהנם, שיעלו אתו לגן עדן. ויפק רצון מד', ועלתה בידו לפדות כל הרשעים, ונתרוקן כל הגיהנם, נקי מכל. ומקובל שאמר בזה הלשון "גלאבטס (בפתח תחת האלף) מער, כמו שמנקים הבית עם פלאדער וויוש [=עם מטאטא]'". (מפני שהיה יליד מעהרן, היה לשונו הקדוש משונה קצת במבטא ממבטה שלנו). לקיים מה שנאמר (איוב כב) 'ותגזור אומר ויקם לך'. (שם לג) 'אם יש עליו מלאך מליץ אחד וגו', ויאמר פדעהו מרדת שחת' וגו'. כדרכו בחיים חייתו. וכנ"ל.

---

הרב נחמיה שפירא, נולד בשנת תרל"ד, ונודע בצעירותו כעילוי חריף.  אביו, הרב משה יהודה ליב, אב"ד סאסוב וסטריזוב, היה בנו של רבי שלמה מסטריזוב-מונקאטש בעל ה"שם שלמה", (בנו של רבי אלעזר שפירא מלאנצהוט, בנו של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב בעל ה'בני יששכר') חתן רבי יקותיאל שמעלקא מסאסוב בנו של רבי משה יהודה ליב מסאסוב. אמו של הרב נחמיה, מרת חנה, היתה בת הרב ברוך מגורליץ, בנו של האדמו"ר ה"דברי חיים" מצאנז.

לזמן קצר למד אצל דודו הגאון הצדיק המפורסם, רבי צבי הירש שפירא, בעל ה'דרכי תשובה', ונודע כגדול בתורה וביראה, בנגלה ובנסתר.

נשא לאשה את מרת נחמה טילא בת הצדיק המפורסם רבי ישעיה נפתלי הירץ שפירא מדינוב, בנו של רבי דוד מדינוב, בנו של רבי צבי הירש שפירא מדינוב בעל ה'בני יששכר'.

במשך שנים רבות היה רבה של סאסוב. במלחמת העולם הראשונה התגורר עם אביו ועם משפחתו בווינה, שם פעל כמוהל מומחה בבתי החולים. משנת תרפ"ב התיישב בעיירה סטריזוב ומילא את מקום אביו ברבנות בעיירה, לצדו של רב נוסף. הוא ביקר בבתי נדיבים בארה"ב, על מנת להתרים אותם.

עם כניסת היהודים לסטריזוב, נשאר הרב עם קהילתו וניסה לפעול להקל על מצבם של יהודי העיירה. בחודש תמוז תש"ב גורשו יהודי סריזוב לגיטו ריישא. הרב נספה בשואה יחד עם בני קהילתו ועם משפחתו, ובהם רעייתו וכל ילדיהם ונכדיהם:

1. הרב ישעיה נפתלי הירץ דומ"ץ בדוקלא ורעייתו מרת ריקל רייזל (בת רבי מנחם מנדל הלפרין מברז'ן, הרבי מדוקלא) ושני בניהם המופלגים בתורה. נרצחו בג' באלול תש"ב.
2. הרב שלמה ורעייתו רבקה (בת הרב משה חיים אפרים הלוי איש הורביץ, מוואליע-מיכאווע) וילדיהם. נרצחו עם קהילת סטריזוב.
3. הרבנית פרימא ובעלה הרב חיים ספרין אב"ד סאלא (בן הרב זיידה ספרין מדאבראמיל, רב בסאלא) וילדיהם. נרצחו עם קהילת סטריזוב.

על פי קטלוג 'אוצרות לונדון' נספה הרב, עם בני משפחתו, בדרך בין סטריזוב ובין גיטו ריישא.

בעבודה ויגיעה קשה במשך כמה שנים עלה בידו להוציא לאור את חידושי הרמ"ל (ג' חלקים) מתוך כתבי ידו של רבי משה ליב מסאסוב, והוסיף עליהם הגהות וביאורים. בשנותיו האחרונות סידר והכין לדפוס עוד חידושי תורה רבים שלו ושל אביו, אך הם אבדו בשואה, עם חורבן בני המשפחה ובני הקהילה.

תמונת חתימת הרב נחמיה שפירא ותמונה מהנייר הרשמי שלו מובאים באדיבות בית המכירות 'אוצרות לונדון'.

מספר הצפיות במאמר: 7

"נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן". התורה הקדושה מלמדת לנו דעת שמי שירצה לזכך ולטהר את עצמו מכל פגם צריך ליסע אל הצדיק הדור שיאר עיניו ולבו בדרך חיים, כי בלא צדיק הדור אפילו יעשה כל מה שיעשה בעבודת ה' יתברך אי אפשר להיות בבהירות הראוי עד שהצדיק אמתי יופיע עליו נהרה מאור העליון ולהסיר ממנו המסכים המבדילים [ונמצא כתוב על הקדוש והטהור הרבי ר' חייקא מאמדור זי"ע [בעל ספר הקדוש חיים וחסד] שלמה אלף לילות כל הלילה והתענה כמה פעמים משבת לשבת אף על פי כן עיקר תיקונו היה על ידי שבא לרבינו הקדוש ממעזריטש הנ"ל זצ"ל, וכן אמר הקדוש ממעזריטש הנ"ל על הקדוש והטהור הרבי ר' שמעלקי זי"ע ואחיו בעל ספר הפלאה זי"ע בעת שבאו לפניו פעם ראשון שהמה ארגז מלא נרות ולא חסר להם רק אור והקודש הופע עליהם נהרה מנהירו עילאה עד שהגיעו למדרגה גדולה זי"ע]. אמנם תדע שלזה צריך צדיק גדול וקדוש אשר אין לו שום פגם ובאם הצדיק עדיין לא תיקן מדרגותיו כראוי אז חס ושלום נמשך פגם גדול לצדיק מזה. וכמו שכתוב בספרים על מאמרם ז"ל הזהרו מזבובים של בעלי ראתן… על כן מכריז רבי יוחנן הזהרו מהם, כי לזה צריכין צדיק הדור דוקא, על כן סיים הגמרא רבי יהושע בן לוי איכרך בהו, כי רבי יהושע בן לוי היה בחינת צדיק הדור והיה יכול לתקנם ולהופיע עליהם נהרה. וצריכים לבקש על זה מבעל הרחמים שיזכה לבוא לצדיק האמת (א), והבא לטהר מסייעין לו אם כל מגמתו הוא לבוא לדרך האמתי שיזכה לעבוד לה' יתברך בכל לב ונפש.

(ב) [ושמעתי שזקני הקדוש הרבי רבי ירחמיאל זצ"ל אמר על זה שכאשר נוסע אחד לאיזה צדיק וכל מגמתו וכוונתו הוא למען ללמוד ממנו דרך לעבודת ה' יתברך אזי מן השמים מאירין לו עיניו לילך בדרך אמת. ואף שהצדיק איננו צדיק הדור נותנין לו כל משאלות לבבו ומשיג כל המדריגות כאלו היה נוסע אל צדיק הדור. אך אם הצדיק איננו צדיק אמתי מאירין לאותו האיש עיניו לאמר "לך  מכאן, כי אין לך בכאן מה לעשות". וכל זה אם כוונתו אמתיות בלי שום פניה, אבל בלאו הכי יוכל לרמאות את עצמו כל ימיו ויהיה חסיד ומאומה לא יהיה בידו וצריך להיות על זה משכיל ונבון ואחר כוונת הלב הן הן הדברים].

"והנה לא הפך הנגע את עינו". בכתבי הקדוש האר"י זצ"ל פירש בזה על פי הידוע שאין למעלה מעונג ולא למטה מנגע, והנפקא מינא בין נגע לעונג הוא בסדר האותיות, כי "ענג" הע' קודם לנ"ג, ו"נגע" הע' בסופו. וכשיש לאדם נגע רחמנא ליצלן הוא צריך להפך הע' שבסופו לתחילתו ויהיה אותיות "ענג". על כן כשרואה הכהן שהוא צדיק הדור המרפא את בית ישראל ברפואת הנפש ומכבש את כתמם מהעוונות אשר פגמו ש"לא הפף הנגע את עינו", רצה לומר הע', העצה לזה "באש תשרפנו", בהתלהבות המצוה, כי על ידי שמחמם את עצמו בעשיית המצווה הוא מכרית את הקליפות כידוע.

(אילנא דחיי, עמו' 59-62).

(א) וזה לשון הקדוש והטהור מורנו הרב רבי צבי מזדיטשוב זצ"ל בסור מרע ועשה טוב. עוד בעניין 'נשאת ונתת באמונה', שלא תהיה אחי פתי יאמין לכל דבר אפילו לרב מובהק ומפורסם, אפילו יהיה דומה הרב למלאך ד' צבאות לא תאמין לשום עובדה ומעשה לנהוג אחריו שום דקדוק מעשה, עד שתדקדק בעצמך בכל תנועה אשר ראית ותהיה נושא ונותן בדבר מאיזה טעם ושורש עשה הרב תנועתו ומעשה זה, הגם שהתנועה ועבודת רבך הוטב בעיניך ויש לך הנאה ממנה, כי מחמת אהבת רבך יש לתנועה חן בעיניך. וגם על זה אמר בספר נו"א שהדבר כמין פסל חס ושלום לעשות תנועות דוגמת תנועות רבך. וזה מפורסם לחסדים ואנשי מעשה. אבל אם אתה נושא ונותן ותראה שהתנועה יש לה טעם מן התורה, אזי תשכיל ואז תעשה, כמו שכתוב 'למען תשכילו את כל אשר תעשון'. ובפרט אם ראית אצלו דבר שלא כדרך התורה, כגון אם מאחר זמן תפלה ומשנה הזמן שקבעו חכמים לכל דבר שבעולם לכל המעשה אפילו זמן סעודת תלמידי חכמים, הגם שהרב הוא צדיק ומפורסם לא תעבור אתה על דברי חכמים חס ושלום אפילו על תנועה אחת. והרב הצדיק שעושה אפשר בהוראת שעה שאפשר לפי מזג גופו וכוחו הוא עושה על פי משקל בריאותו. וצריך אתה ללון לכף זכות. אבל אתה לא תעשה כמעשהו נגד התורה עד שתישא ותיתן עמו על מה ולמה הוא עושה כן. וכאשר יורה לך טעם על פי התורה, ויסבור לך הדבר, ויכנסו דבר באוזניך אחר שתחקור בעניין אז תאמין בו. זולת זה לא תאמין אפילו יאמר לך שקיבל מאליהו, אל תאמין ולא תשמע לו. וכבר אמרו חז"ל אם יבא אליהו ויאמר חולצין וכו' אין שומעין לו, ואפילו נגד תקנת חכמים בלבד לא תשמע לו (והרחק מממנו כמטחוי קשת). תודה לא-ל יתברך שמו בעלי גלויי אליהו האמיתיים, כמו בעלי הזוהר הקדוש, והרמב"ן וחבריו, והאר"י הקדוש ז"ל ותלמידיו, והבעש"ט הקדוש ותלמידיו הקדושים זי"ע לא אמרו לנו דבר אחד נגד דברי הגמרא בתלמוד אפילו כל-שהוא. לכן אחי הזהר בזה. וזה הוא תכלית נושא ונותן באמונה, ובזה שלום לך וכו', ומדברים אלו קל וחומר שלא תאמין לרב אשר אינו מוסמך מרב מובהק, רב מרב עד רב שקבל מאליהו ומוסמך מחכמי הדור רובם ככולם צדיקים גדולי הדור, לו תאמין. וזולתו, הגם אמור יאמר לך הרב נביאות ורוח הקודש, לא תאמין, כי מי יודע איזה רוח הוא, כמו שנביא להבא מן שער הקדושה למוהרח"ו זצ"ל זי"ע.

ומורי זצ"ל אמר: המאמין לכל אדם, אף שאינו מוסמך (ואף אם רואה אותו שהולך באיזה דבר מדרך התורה הקדושה), אינו מאמין כלל, והוא קרוב לעבודה זרה ממש חס ושלום. ונאמר "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט" וכו', הגם שאין לך אלא שופט שבימיך, צריך לברר לך על פי התורה וכו'. ואף אם תראה שעוסק בתורה ובצדקה רק שעובר עד דבר אחד מהתורה, ואפילו דבר אחד מדברי חז"ל, הרחק את עצמך מעל פתח ביתו כו', ואל תדרוך כף הדום רגליו. והוא נמשך יען שהוא עדן לא טיהר את עצמו מקליפת נוגה והצדקה שמחלק הוא לקנות לו שם, שיתאספו אליו הערב-רב, ערבי רבא וערבי זוטא, כדי לרמאות את בני ישראל, רחמנא ליצלן מהאי דעתא כו'. ועיין בכ"ז בהוספות מוהרצ"א שם ובנתיב מצותיך, בכמה מקומות, וברח"א מה שכתב בעניין זה. ועל כן צריכין כל אחד אשר יראת ד' נוגע בקרבו, שישפוך תפילתו ממעמקי לבו שה' יתברך יורה לול הדרך האמת ושיזכה לבא לצליק האמתי.

(ב) וזה לשון המגיד הקדוש מבאהפולע: דרך הצדיקים האמיתיים להיות דירתם בתחתונים, היינו להתקרב את עצמם לכל נשמות ישראל, ויש להם רחמנות מאוד על הנשמות אשר המה נבוכים ותועים מדרך הטוב והישר, ולהורותם דרך האמת אשר ילכו בה. והקב"ה נתן הכוח בהצדיקים שיוכלו למלאות די מחסורו של כל אחד ואחד בכל אשר יחסר לו, ברוחניות ובגשמיות, והכל תלוי בהאדם החפץ קרבתו באמת, כמאמר חז"ל כדרך שבא לראות כו'. והיינו יש אנשים שכל עיקר ביאתו להצדיק לבקש רחמים בעדו ובעד בני ביתו שיהיה לו פרנסה, והצדיק שומע בקולו ומבקש עליו, והקב"ה עושה רצון יראיו כי הם קרובים לד' תמיד. ויש אנשים שבאים להצדיק לבקש רחמים לפני ד' יתברך למלאות משאלותם במידה טובה. ובאמת גם זה חביב מאוד בעיניו יתברך, יען שמאמין בד' ובתפילת צדיק בעדו, ועל ידי זה ממלא בקשתם. אבל אין זה גורם שיסתכל הצדיק על עצם נקודתם. אומנם יש אנשים אשר יראת ד' נוגע בלבבם וחפצים לקרב אל הקדושה ושופכים שיח לפני הצדיק עד אנא לא אוכל להיפטר מהיצר הרע וכל כת דיליה ואהיה רודף אחר כל התאוות ואחר שאר הבלי עולם הזה, והתורה ועבודה השלכתי אחר גווי, ומה יהיה בסופי ומה אענה כי יפקוד אל. ובוודאי הצדיק מסתכל עליו בעין חמלה איך שנקודת לבבו הוא שלם ורוצה להתדבק באמת לד' ומבקש אותו לתור לפניו הדרך הטוב אשר בו ישכון אור ד', וממשיך עליו רוח קדושה וטהרה ממקור העליון באמרו איש אשר אלה לו מהראוי לקרבו לה' יתברך בכל מאי דאפשר. ולעומת זה יש המונים מרבת בני עמינו בבואם אל הצדיק להיכלו נאוה ומדבר אתו, המה תמהים לנפשם באומרם מה יתרון להצדיקים עלינו הלא אוכלים ושותים כמונו, ומדברים כמונו. והבל יפצה פיהם.

וכבר אמר על זה הגאון הקדוש מלאדי בעל התניא הקדוש זצ"ל לאיש אחד שבא לפניו, והרב הקדוש היה מדבר אתו לפי דרכו של המבקש, ושאל אותו מאיש מהו היתרון והמעלה מהצדיקים על שאר אנשים. והנה נודע לכל העולם חוכמתו הגדולה של הקדוש הנ"ל, והייתה תשובתו אליו בזה הלשון: כתיב 'ויחכם שלמה מכל האדם' והיה שליט ומושל על האדם ועל הבהמות. והנה כשהיה צריך לדבר גם עם הסוס, היה צריך להלביש את עצמו בלבוש הסוס לדבר עמו כפי ערכו. וכן כתיב 'וידבר על עצים ועל אבנים'. והמכוון הוא שהיה יכול להשפיל דעתו לכל דבר. כך אתה תקשה בעיניך על שאני מדבר עמך כערכך להאריך בהבלים אשר הבא כפי דעתך ושכלך, כי זהו ממש כערך הסוס שהיה מדבר עמו שלמה המלך עליו השלום. וכי קטן הוא בעיניך שאני יכול לדבר עם הסוס?! והלך האיש הזה בפחי נפש. ואני הייתי מכיר האיש הזה שהיה נכבד מאוד והיה מפליא חוכמתו של הקדוש הנ"ל זי"ע איך שנעשה איש כשר על ידי דבריו הקדושים והטהורים.

וכמו כן שמעתי בשם הגאון הקדוש מרן מברדיטשוב זצ"ל שהקשה על מאמר חז"ל במדרש "ויחכם שלמה מכל האדם" – אפילו מהשוטים דמאי רבותא דשלמה המלך עליו השלום שהיה חכם יותר מן השוטה, הלא הוא היה יותר חכם אף מן החכמים. ואמר הקדוש שהפירוש הוא כך: שהשוטה נדמה בעיניו שהוא חכם גדול ואין כמוהו בעולם. ואין מי שיוכל לנצח אתו להראות לו שהוא שוטה, וכל מה שהוא עושה הוא שטות. וחכמתו של שלמה המלך עליו השלום הייתה כל כך גדולה שהיה יכול להלביש את עצמו ודעתו בלבושים רבים וגם להיות נדמה בערך השוטה ולהראות לו בראיות ברורות ומצודקות עד שגם השוטה הודה לו שהוא שוטה. וזהו אומרם זיכורנם לברכה "אפילו מהשוטה".

ונחזור לענייננו, העיקר הוא שיחפש בחיפוש אחר חיפוש אחר צדיק האמת, כי בתנועה אחת שעושה לאיזה פניה שיש לו, יוכל לאבד חס ושלום עולמו. [וזקני הקדוש  מוהר"ר אשר הגדול מקארלין זצ"ל אמר לבנו הקדוש מוהר"א עד שאראה אצלך שתעשה איזה תנועה שאיננו בכוונת הלב לאמתו, מוטב לי לראות שתהיה משרת אצל עושי שכר]. והרבה תפלה ותחנונים צריכים לשפוך לפני ה' יתברך שיזכה לבא לצדיק האמתי שיורה לו דרך אמת בעבודת הבורא יתברך. [וזקני הקדוש מוהר"י זצ"ל אומר דעו שבעקבתא דמשיחא יהיו הרבה צדיקים, ואם תרצו ליסע לאיזה צדיק אל תשימו עיניכם אל המקום שיש שם הרבה חסידים (ובנתיב מצותיך כתב ואמר הק' מהר"ם מרימנאוו זצ"ל כשיתאספו לנו מאה אנשים או לכל היותר ב' מאות, אזי החצי נשלח מן השמים וחציו שולח הבעל דבר. והסימן כשמרגיש הצדיק איזה פניה דקה מהם, אז בוודאי יש אצלו מהצד השני. ואמר שכנגד מאה אנשים יש בכוחו לעמוד, וכשיש יותר אין בכוחו להנצל וכו'. ראה עד כמה דבריהם הקדושים מגיעים זי"ע). וגם על תורה ותפלה לא תשגיחו, רק תשימו לב לחקור אם יש שם נקודת האמת לאמתו, כי על ידי פניה אחת יוכל חס ושלום לאבד כמה שיגע כל חייו. וכל מי שיראת ה' יתברך נוגע בלבד יבין הדברים לאשורן. ואם תחפשנה כמטמונים, אז תבין יראת ד' ודעת קדושים תמצא].

(מטעמי יצחק, שם)

---

רבי יצחק מרדכי פדובה (פאדוואה) הי"ד מאופוטשנה היה מצאצאי הבעל שם טוב. הוא נולד בשנת תרמ"ד (1884) לאביו האדמו"ר רבי ישראל אהרן (משושלת נשכיז, ובן רבי שמעון מזאוויכוואסט) ולאמו הרבנית שרה לאה בתו של רבי ירחמיאל יהודה מאיר רבינוביץ מפרשיסחא. סבא רבה של רבי יצחק מרדכי היה רבי יעקב דוד, האדמו”ר הזקן מאמשינוב.

רבי יצחק מרדכי כיהן בחיי אביו כרבה של אופוטשנה. בשנת תרע"ה (1915) נפצע רבי ישראל אהרן ונפטר ממכותיהם של קוזאקים שהתפרעו בעירו, ובנו, רבי יצחק מרדכי, מילא את מקומו כאדמו"ר וריכז סביבו ציבור נכבד של חסידים,,

רבי יצחק מרדכי נשא לאשה את מרת אלקה פרלוב. בשנת תש"ב (1942), בשעה שהיה רבי יצחק מרדכיבאופוטשנה, בדרך לרכבת הגירוש, ירו בו הנאצים ורצחו אותו, יחד עם אמו הרבנית וכל ילדיו. רבי יצחק מרדכי חיבר וערך את הספרים "אילנא דחיי" – לקט אמרות רבי מנחם מנדל מרימנוב ורבי יעקב יצחק היהודי הקדוש מפרשיסחא עם ביאור "מטעמי יצחק", ספר זה יצא לאור במחובר לספר 'אור הנר' -: ליקוטים, הליכות והלכות על סדר היום במשנת רבותינו הפוסקים וההולכים בתורת החסידות, עם הערות בשם "ניצוצי אורות" (פיוטרקוב, תרס"ח).

אחייניתו של רבי יצחק מרדכי כתבה בדף-עד של "יד ושם" כי הרב נולד בשנת 1885, ואשתו בשנת 1886, ושהיה להם בן אחד. עוד כתבה שהרב "נורה על הגנת בחורי ישיבה". והרב ד"ר יצחק אלפסי כתב שהרב נורא בשעה שיהודי אופוטשנה חלקו לו כבוד לעלות ראשון לרכבת הגירוש.

ר' אלטר, בנו של רבי יצחק מרדכי, היה רבה של זאווירטשה, וגורש לאושוויץ, שם נשלח לעבודת כפייה ובראשית שנת תש"ה (1944) עדיין היה בין החיים.

אחיו, הרב יעקב שמעון הי"ד, האדמו”ר מקאלושק בלאדז', נפטר במצור ובמצוק בגטו לודז’. ,

מספר הצפיות במאמר: 58

המשליך קרחו כפיתים, הוא יברך בכל הזמנים ובכל העתים, את כבוד ידיד נפשי, בן גיסי וחתן דודי, הרב הגאון חריף עצום טובינא דחכימא כהן שדעתו יפה, המפורסם לשם ולתהלה, מו"ה משה יהודא כ"ץ שליט"א.

ב"ה, אחרי דרישת שלומו הטוב ושלום תורתו הקדושה באהבה רבה, מכתבך היקר לנכון הגיעני, ולמלאות בקשתך לקחתי לי פנאי לרשום בכתב את אשר נודע לי.

והן זכרתי ימים מקדם עת יצקתי מים על ידי מורי מופת דורו דודי זקני הגאון הצדיק מו"ה אליעזר דוד גרינוואלד אבדק"ק סאטמאר זי"ע, בהלו נרו על ראשינו, וראיתי בכל פעם עת הגיע עת דודי"ם לדבר מאחיו רבו אדוני אבי זקני ז"ל בעל ערוגת הבשם זי"ע, נתלהב בכל פעם בבהירות גדול.

ופעם אחד אמר לבני המשפחה אשר סביב שתו עליו סמוך לשלחנו הטהור, שמן הנכון היה לחבר ולרשום בכתב חיבור מיוחד מתהלוכותיו ומדרגותיו. ומה מאד שמח לבי ויגל כבודי כי רצון צדיק נתמלא בפועל, כי העיר ה' רוחך לקבץ כעמיר גורנה כל הני מילי מעליותא, ואקוה כי משפחתינו ותלמידי אדוני אבי זקני ז"ל יחזיקו לך מלא חפניים טוביתא.

והנני בזה למלאות רצונך הטוב לרשום רשימות קצרות מקורות חיי אדוני אבי זקני ז"ל, דברים אשר מעוררים ליראה את ה' וללמוד מוסר מדרכיו, וארשום קמא קמא דמטי לידי אשר נודע לי מפי השמועה, אפס קצהו אבל לא כולו כי אין עיתותי בידי, וגם כי אז יעלה לחיבור מיוחד.

והנה שמעתי ממנו כמה עניינים נפלאים בבחינת ותגזר אומר ויקם לך שנתקיימו ברכותיו. גם שמעתי בשם אדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זי"ע שאמר עליו שהיה בעל רוח הקודש ועוד דברים גבוהים. ולא רציתי להעלות בכתב עניינים כאלו מכמה טעמים, אך אין זה פלא, כיון שמעודו שמר פיו מלדבר שיחות חולין, כנודע עוצם קדושתו בזה. ועיין בזוהר הקדוש חקת (דף קפ"ג ע"ב) שדרשו על הפסוק (אסתר ה') "ותלבש אסתר מלכות", אוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבש ברוח קודשא וכו'. ועיין בשער הקדושה לרבי חיים וויטל ז"ל ח"ב (ד"ה רכילות) וממילא לא יפלא כלל על מדריגותיו הקדושים.

ובאגרת הגר"א ז"ל כתב, ועד יום מותו צריך אדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים, רק ברסן פיו ובתאוותו, וזהו התשובה וזה כל פרי העולם הבא וכו'. וזה יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם, וכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער וכו'. עד כאן לשון קודשו.

וה' יתברך יטע בלבינו אהבתו ויראתו ללמוד מארחות צדיקים לעבדו יתברך שמו עבודה תמה וצלולה, ונזכה במהרה לביאת גואל צדק בגילה, לראות עיר על תלה בנויה, כי יבא שילה במהרה בימינו אמן.

כעתירת אוהב נפשו המחכה לגאולה קרובה.

(מתוך אוסף מכתבים, שיצא לאור בסוף הספר זכרון עמרם צבי, א, על התורה, ברוקלין, תש"ע)

ושמעתי מאחי מוה"ר שמואל הי"ד דהנה אנו רואים דלעבירה יש יותר חשק מלמצוה, דהיצר הרע מסייעי' לזה, כמו שאנו רואים דבעלי עבירות אינם יגעים להעיר כל הלילה בשחוק וקלות, וללמוד תיכף נעשה עייף ויגע. והנה אם הוא כן דהוא עבירה גדולה ללמוד שלא לשמה עד שנוח לו שלא נברא היה צריך היצר הרע לסייעו לזה שילמוד תורה שלא לשמה יומם ולילה, אבל התירוץ דהיצר הרע יראה אם ירגיל עצמו ללמוד שלא לשמה אז ילמוד אחר כך לשמה. וזה שאמרו חכמינו ז"ל במתק לשונם, לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה, דהיה צריך להיות דאדם ילמוד לעולם יומם ולילה דהא הוא שלא לשמה, והתירוץ הוא משום שלא לשמה בא לשמה. עד כאן. ודברי פי חכם חן.

(זכרון עמרם צבי, ויקרא, עמ' רלא-רלב)

ובשם אחי הרב הגאון מו"ה שמואל הי"ד שמעתי על פי מה שפירש הבינה לעתים (ח"א דרוש ב לשבת הגדול) "וכי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם" (דברים ז,יז), כי אם האדם מדמה בנפשו שיוכל בעצמו להורישם אז לא יעמוד לו הקב"ה בעזרתו, אבל אם יודע ש"איכה אוכל להורישם" שהם רבים ממני, אז "לא תירא מהם" כי ה' יתברך בוודאי יעזרהו. עד כאן.

(זכרון עמרם צבי, בהר, עמ' רעא-רעב)

---

הרב שמואל גרינוואלד הי"ד, בנו של הרב יקותיאל יהודה גרינוואלד אב"ד יארע מחבר ספר "דברי יקותיאל", בן הגאון הקודש בעל ערוגת הבושם.

כבר מימי נעוריו נודע כבעל כשרון מופלג וחריף עצום. בבחרותו היה מטובי התלמידים בישיבת אחי סבו, רבי אלעזר גרינוולד, בעל "קרן לדוד", אב"ד קהילת סטמאר.  ראש הישיבה ראה בו את תלמידו הטוב ביותר והיו קוראים לו "דער קליינער ערוגת הבשם".

נשא לאשה את מרת הינדל הי"ד בת הגאון הצדיק הרב שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד אב"ד וראש ישיבת שמלוי. במשך תקופה קצרה כיהן ברבנות קהילת יארע, ואחר כך כיהן כדומ"ץ בקהילת סעליש.

כבר בצעירותו סידר את המפתחות לספר שו"ת ערוגת הבשם חלק יורה דעה, והוסיף עליו את הערותיו וחידושיו. בהמשך הוסיף, על פי הוראת אביו, הערות וחידושים לספר "מקוה טהרה" מאת בעל "ערוגת הבושם". חידושיו הובאו גם בספרו של חותנו, שו"ת "לחם שלמה" (יורה דעה סי' כח אות ו).

הרב שמואל נהרג עקה"ש באושוויץ בי"ג בסיוון תש"ד עם אשתו וילדיהם. גם אחיו, הרב משה אב"ד ראקוש-פולאטא נהרג עקה"ש עם אשתו וילדיהם.

אחיהם, הרב עמרם צבי דומ"ץ קהילת אויבערווישא, איבד את אשתו ואת ששת ילדיו בשואה. הוא שרד והיה רב במחנה ישראל פערנוואלד שבגרמניה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה כיהן ברבנות בפרנוואלד ובויליאמסבורג, ונפטר בדמי ימיו בלא שהשאיר אחריו זרע של קיימא. חידושיו לוקטו ויצאו לאור בספר "זכרון עמרם צבי" על התורה.

מספר הצפיות במאמר: 94

אברך את ה' אשר יעצנו להעלות על מכבש הדפוס נפלאות האי איש קדוש מופת דורו אשר הרבה מאות מאחינו בני ישראל נושעו על ידו גאון עוזינו כבוד קדושת אדוני אבי זקני הגאון הצדיק מרן נפתלי הירצקא הלוי זי"ע, למען ידעו דור אחרון מפעלות אלקים, דברים העומדים ברומו של עולם. הרבה טרחתי ועמלתי עד אשר אספתי דברים הללו ובררתי הדברים וחקרתי ודרשתי היטב לידע אמיתת הדברים ורק ממגידי אמת אשר לא ידברו כזב בעד כל הון, מהם לקחתי דברים הללו אשר ראו ואשר שמעו איש מפי איש אנשים מהימנים, ועוד יש תחת ידי לקוטי תורה ושיחות נאות ופלאות תמיד דעים רק מחמת הוצאות הדפוס כי רבה הוא ואין ביכולתי להדפיס הכל כי אם קוות"ה אחת שאמכור הספרים אם ירצה ה' ומשבח היתר על ההוצאה אדפיס ברצון ה' חלק שני מזה הספר. ואבקש את אחינו בני ישראל שבכסף מלא יקנו ספר הזה ויקחו ברכה אל תוך ביתם ויעמוד להם זכות זקני הגאון הקדוש זצלה"ה שיוושעו בכל מיני ישועות והצלחות, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהן.

וידוע כי פעם אחת בא איש חסיד אחד אצל זקיני הקדוש זי"ע בבוקר קודם התפילה ושם לא סגרו הדלת בשום פעם וכל מי שיהיה הלך אליו בכל פעם שרצה. וכאשר בא החסיד הזה הלך אליו, אבל הגאון הצדיק לא נתן לו שלום ולא דיבר אליו רק קרא באיזה ספר. ויביט החסיד לראות איזה ספר הוא לפניו וירא והנה איזה סיפורי מעשיות מצדיקים, וישתומם על זה אשר רב גאון וקדוש כמוהו יעסוק קודם התפילה בסיפורי מעשיות. וכאשר פנה אליו ונתן לו שלום אמר הרבי, הנה לא היה לי פנאי ללמוד עכשיו ורציתי לעסוק קודם התפילה וסיפורי מעשיות מצדיקים הם חשובים כמעשה מרכבה, על כן לא פניתי ליתן שלום למעלתו כי לא רציתי להפסיק במעשה מרכבה. ומזה נראה גודל מעלת סיפורי צדיקים אשר הצדיק הזה בעצמו אמר שהוא גדול כמעשה מרכבה.

ואקווה שיהיה נחת רוח לאבי הזקן למען יהיו שפתותיו דובברות בקבר בעת שיאמרו שמועה מפיו וימליץ בעדינו ובעד כלל ישראל שיתרומם קרן ישראל במהרה בימינו אמן.

הכותב וחותם פה נירבאטור יע"א ד' לסדר איש צדיק תמים היה קצר"ת [תרצ"ח] לפ"ק.

הק' שלום בן לאאמו"ר הגה"צ מוהר"י סג"ל זצוקללה"ה אבד"ק יאנאשי יע"א, חתן הגה"ק מוהר"ר נפתלי הירצקא זי"ע, ולמעלה בקודש נכד רבינו הקדוש מרן הרבי ר' אלימלך בעהמח"ס הקדוש נועם אלימלך זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

(הקדמת המו"ל, זכרון נפתלי)

---

הרב שלום סג"ל ביילוש מיאנושי (הונגריה) שליד נירבאטור, בן הרב יעקב ומרת בונה גיטל, הוציא לאור בקליינווארדיין בשנת תרצ"ח את החלק הראשון של "זכרון נפתלי", ובו סיפורי נפלאות ומופתים ודברי חסידות על סבו. בשל הוצאות הדפוס דחה את הדפסת החלק השני, שלא הודפס מעולם.

אביו, הרב יעקב ביילוש אב"ד יאנושי ומתלמידי ה"כתב סופר", היה חתנו של רבי נפתלי הירצקא ב"ר יעקב פרץ זילברמן. רבי נפתלי הירצקא היה רב ביאנושי, ומסביבות שנת תר"ם (1880) אב"ד ואדמו"ר בראצפרט.

הרב שלום ורעייתו הרבנים בילא בת הרב הצדיק רבי חיים יחיאל, נכדת הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק, נספו באושוויץ יחד עם בניהם נפתלי הירצקא, ברוך ואהרן, בג' בסיון תש"ד (25.05.1944).

---

מספר הצפיות במאמר: 131

ב"ה י"א אלול שהאי שת"א לפ"ק וו' נאמעני יע"א.

הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה הוא ייטיב לך הכתיבה והחתימה בספרן של צדיקים ובתוך כל ישראל ה"ה כבוד אהובי אחי הגדול יקיר נפשי וחמדת לבי הרב… כקש"ת מוה"ר ישראל אפרים פישל ראטה האב"ד דק"ק וויידיטשקע והגלילות בעל המחבר אהל אפרים.

גלילות ימינך האיר נגד עיני ברב שמחות לבבי ועונג נפש כי הגיע העת והעונה שזכית לברך ברכה על המוגמר שנגמר בהדפסה ספר הקדוש דרשות בית היוצר חלק ראשון מהדורא תניינא על ספר בראשית והוא תעלומות חכמה כתבי קודש שהניח אחריו ברכה ה"ה קדוש זקינינו הגאון האדיר מאור הגולה מרן יואל צבי ראטה  זצוקללה"ה האבדק"ק חוסט יע"א בעל המחבר שו"ת בית היוצר והוא חמדה גניזה שהיה טמון ומכוסה מן העין זה יובל שנים, וזה היום שקוינו ראינו אור מאור הגנוז והיה לנו למשיבת נפש. ומה מאוד גדלה שמחתי בזה שנתגלגל זכות זה על ידי, כי אני התחלתי במצוה לעורר על הדפסת כתב יד קודש זה אשר היה מונח אצל כבוד קדושת דודינו הגאון הצדיק חו"פ וה"ר יצחק פרענקעל זצוק"ל דיינא רבה בעיר הקודש ירושלים תובב"א וביקשתי מאתו זה חמשה עשר שנים ושלחם לי תכף בסבר פנים יפות ובשמחה רבה, כי היה משתוקק מאד שאוציאם לאור, אבל לא עלתה בידי מפני כמה עכובים שהיו לי. ומה מאד נכבד היום, שמחה ואורה, שאתה זכית לזה המצוה הגדולה להתחיל להדפסה ולגמור אותה לטובה. ומובן גודל טרחתך ועמלתך על זה, ובפרט בצוק הימים אלו. ובודאי זכות מרן קדוש זקנינו ז"ל יגן עליך באלף המגן ושפתותיו הקדושים יהיו דובבות להמליץ טוב בעדך. וד' הטוב יהיה בעזרתך שתוכל להוציא לאור גם להלאה את כל הכתבי יד קודשו אשר ישנם תחת ידך וגם ההספדים על גדולי הדור, ובפרט אותו חיבור הנפלא בהלכה ואגדה על חנוכה, יהי רצון שתזכה להוציאם לאור במוקדם. וגם את הקונטרס הנשאר עוד בירושלים, חידושי תורה ששמע כבוד קדושת דודי הנ"ל מפי קדוש זקני המחבר זי"ע והוא כתבם על פנקסו בעודו מאוכלי שלחנו הטהור מיד אחר חתונתו. כן כתב לי אז כבוד קדושת דודינו הנ"ך מפי קודש בעלה מחבר שו"ת בני ציון. מה טוב להביאם לכאן ולהדפיסם גם זאת בעזרת ה' יתברך.

אהובי אחי היקר שליט"א ראיתי הקדמתך היקר שערכת ועמדת על הר הבית לרשות מקצת מעלות הבית היוצר קדוש זקינינו זי"ע להכיר מי הוא הבעל הבית והוא רק מקצת שבחו ממה שמקובל אצלינו ושמעתי מספרים עליו. ומאד הוטב בעיני שקראת שם להקונטרס הקדמה "הר הבית", שמו הנאה לו, וכוונת בזה גם כן שיהא לזכרון נשמת אמנו הצדיקת והחסידה חכמת לב מרת הינדל עליה השלום שנקטפה בדמי ימיה בת שלשים שנה לימי חייה (מיום ליום) ולקח האם מעל הבנים כ"ז אלול תרס"ח לפ"ק. ואיתא במדרש אין הרים אלא אבות. ואשה נקראת בית, כדאיתא בגמרא. 'הר' ראשי תיבות 'הינדל ראטה' (וכן עשו כמה גדולים. הנודע ביהודה קרא את שם חבורו צל"ח על שם אמו זלה"ה וגאון הקדוש מופת הדור בעל ייטב לב זי"ע קרא ספרו הקדוש "רב טוב" על שם אמו הצדיקת וכו' ריזשא בלימא טייטלבוים עליה השלום) וראויה אמנו שתהיה נזכרת על יינה של תורה, כי זה היה כל מגמתה וחפצה ורצונה שנלך בדרכי ה' באמת. ואף שלא זכינו שתגדל אותנו, מכל מקום הניחה לנו זאת בצוואתה בכתב לזכרון שיהיה תמיד לעינינו כל ימי חיינו. ואעתיק בזה לשון הצוואה במה שנודע לזה העניין שיהיה למשמרת גם לדורות וזה לשונה: קינדער הארצדיקע, איך בעט ענק זעהר איהר זאלט פאלגן ענקער גיטן טאטן עט ענק גיט זיין ווייטער ווייס איך ענק נישט צו זאגן עטץ זאלץ ענק דערמאנען איך ענקער מאנען וואס מיין לעבען איזט נאר ענק  ​זאל זיט זיין אין דער מאנטץ ענקער גיטן טאטן ער זאל מיר זעהן איין טובה ציא טאהן ער זאל אין מיר נישט אין גאנצן פערגעסן דען איך האב מיר ווייניג וואס מיט צונעמען בעט איך ענק זייער עטץ זאלץ גיין אין גאטעס וועג וועט ענק גיט זיין יונגלעך זיסע נאר, אין חסידישן וועג, אין פרימען וועג, פישעלע לעבן דיא ביסט מיין עלצטער זאהן, געבאכט אויך זייא. עד כאן לשונה. יהי רצון שתהא נשמתה צרורה בצרור החיים ותמליץ טוב בעדינו.

הנה ידוע מה שכתב הגאון הקדוש מה"ו שעפטל בנו של השל"ה הקדוש זי"ע שראוי בכל איש ישראל יעשה סדר יוחסין לזרעו אחריו שיהי לאות למשמרת. עיין שם התועלת מזה. על כן לדעתי טוב הוא להציב גם כן בריש הספר הקדוש הזה מקור מחצבת קדוש זקנינו המחבר זי"ע שהיה מגדולי היחוס מגזע הגאון רבן של כל בני הגולה רבינו חיים כהן ראפאפורט זי"ע אבדק"ק לעמבערג ונכד להגאון האמיתי מהו' יוסף כ"ץ אב"ד ק"ק קראקע בעל שו"ת שארית יוסף, ואת ייחוס של זקנתי מחברתו הטבורה של זקננו בעל המחבר זי"ע הכל באר היטב כאשר כתבתי לך מכבר הסדר ייחוס על הש"כ והרמ"א.

והואיל שזכית לעטרהו בזר זהב ובנית אוהל לבית וחיבר אפרים הנחת לו וחוברת לו את האהל להיות אחד, ועטרת אותו בפירות פרי עשתנותיך, והוא "עטרת זקנים בני בנים", והקרא מסיים "תפארת בנים אבותם". על כן העתיק משם גם ייחוסינו משאר צדדים, כגון משפחת זקנתינו הרבנית אשת זקנינו הגאון הצדיק מדיורע זצ"ל נכדה להאי בוצינא קדישא מופת הדור מרן יהודה ליביש אבדק"ק נ' מאדע, שהיה ראש חסידי אשוואר דור אחר דור קדושים. וסדר הייחוס שלנו עם הקדוש אלקי מוה"ר יעקב יצחק החוזה מלובלין ולגאון הקדוש מו"ה יצחק אייזיק מקומארנע בעל "היכל הברכה", ולהקדוש מופת הדוק מה"ר רבי ר' שמעון מיערעסלעוו זי"ע. וגם מצד אמנו עליה השלום על כל פנים עד הגאונים המפורסמים גם כעת בעולם מצד אחד עד השר הגדול הגאון הקדוש ר' שאול וואל, ומצד השני עד ה"מגלה עמוקות", ומצד אחד להגאון בעל "פני יהושע", כאשר תראה הכל באר היטב בקונטרס אשר ישנו תחת ידיך ששלחתי לך זה כמה שבועות. גם תציב את משפחת זוגתך תחיה עד הגאון הקדוש מאפטע זי"ע ויהי רצון שלא יפסוק יחוסינו לעולם ולא נבוש מאבותינו גם זרעינו וזרע זרעינו עד עולם אמן סלה ועד.

עוד זאת באתי לעוררך שלא הזכרת אשר כבוד קדושת זקני היה דבק בהגאון הקדוש מרן צבי הערש האבדק"ק ליסקע ז"ל. סיפר לי הרבני הנגיד המפואר מוכתר בתורה ויראה מהו' בן ציון ענגל נ"י מגאווע כי כשלמד בישיבת זקני זצ"ל בחוסט התפלל פעם אחת לפני העמוד ביום א' בשחרית, וכשיים השמונה עשרה רמז לו קדוש זקני שיאמר קדיש, ועשה כן, אבל בעיניו היה לפלא על מניעת התחנה מה זה ועל מה זה, אבל לא הרהיב בנפשו עוז לשאול על זה. ולאחר התפלה היה רגיל ללמוד בתפילין דרבינו תם שלחן ערוך אורח חיים עם התלמידים, ואז עמדו באיזה עניין בלימוד שעל ידי זה היה יכול לשאול על זה את פי מורו ורבו הקדוש למה מנע אמירת התחנון. והשיב לו זקני זצ"ל, גם אני לא אדע על מה, רק שנתגלה לי הגאון הקדוש מליסקע זי"ע ואמר לי שלא יאמר תחנה ותו לא אמר לי, ואני לא אדע כוונתו. ואולי כי הקדוש הנ"ל היה נוהג שלא אמר תחנון ביום א', ואולי רוצה שגם אני אתנהג כן, ולעת עתה לא אדע אם אקבל זאת עלי להתנהג כן, אבל לעת עתה עשיתי כמבוקשו. ואחר כך למד להלן. ותשובה זאת הייתה בעיני תלמידיו פליאה יותר. ובתוך כך הזכיר עצמו תלמידו הנ"ל כי היום י"ד אב, יום הלולא דהקדוש מליסקע זי"ע, ואמר זאת לרבו ונתמלא שמחה, ואמר "היות ששכחתי שהיום יום הלולא דיליה, ועל כן בא הקדוש בעצמו להזכירנו". ותיכף שלח אחר י"ש ומיני מזונות וחלק תיקון גדול, והיה בשמחה מאד. וגם עניין פלא סיפר לי כבוד קדושת דודי הגאון הקדוש חו"פ אבדק"ק ליסקא שליט"א ואין כאן מקום להאריך בספורי מעשיות. ועיין הספר "תפארת חיים" שמביא גם כן כמה מעשיות מקדוש זקני זי"ע.

עוד דבר אחד אעורר במה שהבאת בהקדמה מימי ילדותו של כבוד קדושת זקנינו שהיה ניכר כי קדוש מרחם אמו הוא. למה לא הבאת מה שמספרים ממנו, והובא בספר "אמרי צדיקים" מהרב הגאון בנם של קדושים מוה"ר אברהם איטינגא ז"ל, וזה לשונו: הרב הגאון רבי יואל צבי ראטה זצ"ל אבדק"ק חוסט בעל המחבר בית היוצר כשהיה ילד קטן בן ד' או ה' שנים ויושב אצל אביו על הסדר שמע שאמר אביו "אדיר הוא זכאי הוא חסיד הוא", שאל לאביו, אם כן שהקב"ה אינו אשכנזי רק חסיד, מדוע אינו אומר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה". עד כאן לשונו ודברי פי חכם חן ושפתים ישק משיב דברים נכוחים. והוא שאמרו רז"ל כלו כל הקיצין ואין אתנו יודע עד מה יהיה עול הגלות, כי לביה לפומיה לא גליה. ובספר ישן הנקרא "בית פרץ" הביא בשם קדוש אחד אמר עם הספר דזהו שאמר הכתוב "כלו עיני לאמרתך (שאנחנו מיחלים) לאמר (בפה) מתי תרחמנו". ובזה פירש בספר הנ"ל הפסוק "הגידה לי שאהבה נפשי", היינו שיגיד ה' יתברך בפה "אימתי יהיה שאהבה נפשי ויגלה קץ הפלאות", עיין שם.

ובזה נראה לעניות דעתי לפרש הפסוק "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם", היינו שיאמר בפה הנחמה שיגלה מלבא לפומי גם כן ויאמר "ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה", בעגלא ובזמן קריב, אמן כן יהי רצון. וזכות זקנינו הקדוש המחבר ז"ל יגן עלינו ועל כל ישראל להיות נושעים בדבר ישועה ורחמים ולביאת משיחינו ובנין בית מקדשינו במהרה בימינו אמן סלה ועד.

הק' משה שמעון ראטה.

---

הרב משה שמעון ראטה הי"ד, נולד בסביבות שנת תרס"ב לאביו הרב שמואל יעקב הי"ד ולאימו הינדל ראטה מקליינווארדיין, אימו נפטרה עליו בילדתו בשנת תרס"ח (1908). נשא לאשה את מרת אסתר הענטשא בת הרב ישראל דוד כ”ץ .

הרב משה שמעון כיהן כרב בקהילת דיורע, וישב באהלה של תורה בקהילת קודש וואשארוש נאמעני.

כפי שעולה מהמכתב המצוטט כאן, הרב משה שמעון כתב את ספר יוחסין של משפחתם, ושלח אותו לאחיו הרב ישראל אפרים פישל אב"ד וויידיטשקה, שביקש להדפסו בהקדמת "דרשות בית היוצר" חלק ב. בספר "כל הכתוב לחיים" (עמ' טז) מדווח הרב חיים אלטר, בנו של הרב ישראל אפרים פישל, כי לדאבון הלב סדר יוחסין זה אבד בצוק העתים.

הרב משה שמעון ראטה נרצח עקה"ש באושוויץ בחודש סיון תש"ד.

בסביבות שנת תשס"ה (2005) יצא לאור ספר "ליקוטי בית היוצר", עם קונטרס "שירת משה" מאת רבי משה שמעון ב"ר שמואל יעקב ראטה.

מספר הצפיות במאמר: 170

ב"ה ב' יתרו ת"ש לפ"ק טאפליצא יע"א.

לכבוד שאר בשרי הרב המאור הגדול החריף ובקי וכו' כבוד שם תורתו מוהר"ר דוב בער שפיטצער שליט"א

מה נכבד היום ששון ויקר שמחה ואורה נתמלא ביתי בראותי את הקונטרס "תולדות קול אריה" ששלח לי מכת"ה שנתעורר להעלות על מזבח הדפוס והנהגות זקניני הגאון האדיר שר התורה רבן של כל בני הגולה בעל "קול אריה" זצלל"ה, ומבקש ממני הצעיר גם כן לכתוב לו אולי יודע אני איזה דברים וסיפורים אשר שמעתי מכבוד אדוני אבי מורי ורבי הגאון הצדיק מורינו ורבנו הרב יצחק מאיר הכהן זצלל"ה. אהובי שאר בשרי! כאשר כתב כבוד אדמו"ר שאר בשרי הגאון שה"ת מאוה"ג אבדק"ק שאמלויא שליט"א אשר זכה להתגדל שמה בביתו כי לא יספיקי נארות למאות ויגע כל עט לתאר צדקתו גדלו וקדשתו של רבינו זצלל"ה, וכן שמעתי כמה פעמים מאאמו"ר זצלל"ה אשר נתגדל גם כן בביתו וקצת דברים קטנים ארשום לי כאן אשר בזיכרוני אולי לא שמעתם עוד.

א) אשר לא כתב החידושי תורה שלו (הנזכר לעיל אות ט"ז) שמעתי מאדוני אבי מורי ורבי הגאון הצדיק ז"ל, וכן אמר לי כבוד דודי הגאון בעל "דמשק אליעזר" זצלל"ה שאמר לו שמעולם לא אמר דרשה ברבים אם לא היה פלפולו יסוד על פי הקבלה גם כן. ופעם אחד קודם שבת הגדול אמר לו החילוק ופלפול שיאמר בהדרשה והיה חריפות גדול, ואחר כך לא אמר בהדרשה, ואמר "דע שלא יכולתי לדרוש דבר שאמרתי לך מפני שלא היה יסודו על דרך הקבלה", [עיין לעיל אות קכ"ו במכתב אות ב].

ב) סיפר לי תלמידו הרב החסיד המפורסם מו"ה מרדכי חנה מווילחאוויץ ז"ל פעם אחת ישבו ללמוד בחורף תיכף אחר תפלת ערבית והיה ענין עמוק והגיע העת שילכו התלמידים לאכילת ערב, אבל לא הפסיק כלל מלימודו. והרבה תלמידים הלכו להם ובאים בחזרה והלכו בלאט חוצה כדי שלא יראה ולא ירגיש ולא סגרו הדלת. ומחמת שהיה קור גדול בא הקור לבית המדרש, וכך הרגיש בדבר וראה על המורה שעות שכבר עבר חצות לילה והשתומם אמר כי סבר כי הוא שעה תשעה ושלח אותם לביתם. כך היה בדביקות ועיון גדול בשעת לימודו.

ג) סיפר לי הגאון מהרש"ג ז"ל כי מר אביו הגאון שר התורה מו"ה יהודא ז"ל אבד"ק סעמיהאל אשר היה תלמידו המובהק כמעט בכל שיעור וסוגיה התאמץ שיאמר דבר שמועה וחידושי תורה מרבו זצלל"ה ולחדש עם דבריו הקדושים, ולא זז מלספר בכל פעם מגודל חריפתו וקדושתו זי"ע.

ד) תלמידו הגאון מו"ה שאול מאקאווער אבד"ק ראצפערט ז"ל כשנסעתי עמו בצוותא חדא על שבועות לאדמו"ר הגאון הקדוש מהריש"ב זלל"ה לבעלזא אמר לי שאף שהוא עתה חסיד גדול מבעלז, מכל מקום אומר באמונה שלימה כי אצל רבו מר זקניני בעל אריה זצלל"ה ראה דברים גדולים, כי לא הצריך לכתוב כלל בהקווייטעל בקשתו, ורק כתב שמו ושם אמו והוא ידע הכל ברוח קדשו וראה ישועה גדולה.

ה) כאשר הייתי במאדע על היארצייט סיפרו לי שמה עניין נפלא כי בעל בית אחד בנה בית בשבת קודש ואדוני אבי זקני זצלל"ה שלח אחריו והתרה בו כמה פעמים שלא יבנה בשבת קודש. אבל לדאבון נפשו לא שת לדבריו. ואמר לו שידע שהוא מצפה שלא יבנה הבית הזה. וכך היה, כי כמה שנים עמד בלי גמר ולא נבנתה וכל העיר ידעו מזה (וכמדומה לי שעוד הראו לי הבית) והדבר היה לפלא.

ו) אדמו"ר הגאון הצדיק מהר"י זצלל"ה מוויזניצא סיפר לי כי היה מכיר את אדוני אבי זקני בעל "קול אריה" זצל"ה כי היה פעם אחד בווישווא אצל זקינו הרב הקדוש בעל "צמח צדיק" זצל"ה עם הגאון מהר"י מודרין מסיגעט זצל"ה ביחד, וזקינו בעל צ"צ כיבדו אותו מאוד מאוד, ואמר לזקינו בעל "קול אריה" ז"ל שיעשה שלש סעודות בפרטות באכסניה שלו, וכן היה כי רבים באו להיות מזיו תורתו. (ועיי' לעיל אות קכ"ו במכתב אות ט').

וכדי לעשות גם ציון לנפש חיה הוא אדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון הצדיק מו"ה יצחק מאיר הכהן זצ"ל (בעל המחבר ספר "אמרי יצחק" ו"כבוד שבת") מק"ק דראגמירעשט, אעתיק איזה עניינים מה שאמר בשם אדוני אבי זקני בעל "קול אריה" זי"ע.

ז) במסכת ברכות "מאימתי קורין את שמע בערבית" כו', ומקשינן "תנא היכא קאי דקתני מאימתי ותו מאי שנא דתני ערבית ברישא ליתני דשחרית". ומתרצינן "תנא אקרא קאי, דכתיב בשכבך ובקומך". פירש"י "ושם למד חובת הקריאה, ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם, דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר" וכו'. ולכאורה בתירוץ קמא מתורץ ב' הקושיות, אולם בתירוץ השני לא מתורץ רק קושיה השני כמובן. ושמעתי מהגאון מו"ה יהודא גרינפעלד ז"ל אבד"ק סעמיהאל בשם רבו המובהק זקיני הגאון הקדוש בעל "קול אריה" זצלל"ה לתרץ דנאמר משמיה דהגאון הצדיק מהר"ש ז"ל מקאמינקא בטעם דפתח רבינו הקדוש במצות קריאת שמע, כי הנער אשר יגיע לבר מצוה חל עליו חובת קריאת שמע מצוה ראשונה (כי מצות תפילין הוא בבוקר) וכל זה יען שנאמר "ויהי ערב" ברישא, ואחר כך "ויהי בוקר". ואנו בני ישראל חושבים קודם הערב. ואם כן גם כן מתורץ ב' הקושיות, דעל כן תני ערבית ברישא, דנאמר קודם ערב, ומשם למד חובת קריאת שמע בערב. עד כאן דבריו הקדושים ["אמרי יצחק" חלק ג, בדרוש לבר מצוה אות ד'].

ח) כד הוינא טליא צעיר לימים שמעתי מפי מחותני הגאון הצדיק ר' הירצקא זל"ה בעת שהיה אבד"ק יאנושי (ואחר כך בק"ק ראצפערט), שאמר בדרשה בשבת הגדול, איתא בשלחן ערוך בהלכות פסח "שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום". הג"ה "והמנהג לקנות חטים לחלקם לעניים לצורך פסח". וקשה מה ענין הרמ"א אצל שואלין ודורשין שצריך לקנות חיטים, וגם לפרש מה שאיתא בגמרא שואלין ודורשין (עיין בט"ז). ואמר שהפירוש הוא כך, כי הנה המנהג שהרב דורש בשבת הגדול באיזה סוגיה ואם לא הכין לעצמו פלפול במה לדרוש אין לו פנאי לחדש, אז מעיין באיזה ספר ושואל משם איזה הלכה ופלפול ואת זה דורש. ובתוך המועד שכבר פנוי מעסקיו יושב ולומד בעיון ומחדש חידושין ופורע מה שהלווה לו הפלפול של שבת הגדול. וזה הלשון שואל איזה פלפול ואת זה דורשין, והטעם שלא היה  להרב פנאי קודם הפסח להכין עצמו לדרוש, אומר הרמ"א המנהג לקנות חטים לחלקן לעניים והרב טרוד בזה להמציא לעניים צורכם על חג הפסח על כן צריך לשאול ולדרוש. כן אני הייתי טרוד עם קיבוץ מעות רבי מאיר בעל הנס קודם הפסח ולא היה לי פנאי להכין איזה פלפול בסוגיה שלמדנו מחמת טרדותי עבור עניי  ארץ ישראל, צריך אני לשאול ולדרוש. ודברי פי חכם חן, [עיין בזכרון נפתלי אות ק"א]. והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. והייתי אחר כך אחר הפסח אצל זקניני הגאון הקדוש בעל "קול אריה" ז"ל בבערעגסאז שאל אותי שמעת דרשה של שבת הגדול מהרב ר' הירצקא מה אמר. והשבתי לו יודע אני הדרשה ואמרתי  דברי הנ"ל, והיה לו מזה הנאה גדולה. וסיפרו להישיבה לבחורי חמד, ["אמרי יצחק", חלק ג, בדרושי לפסח אות כ"ז].

ט) במסכת שבת, בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לו ריבונו של עולם תורה היכן הוא, אמר לו נתתיה לארץ. והקשה בתוספות, וכי לא היה יודע ממתן תורה, הא היה קולות וברקים. ויש לומר דהנה יש ב' דרכים בעבודת הבורא ברוך הוא. ראשונה בתורה ועבודה. השניה לה', אשר בכל העניינים אפילו בענייני ארציי כאכילה ושתיה ושיחה הכל יהיה לשם שמים, וכמבואר בשלחן ערוך סימן רל"א. ולבחינה זו לא זכו שאר העמים, כי נאמר "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", אפילו בארציות. ושמעתי בשם זקיני בעל "קול אריה" ז"ל שאמר בדרך צחות ארץ ישראל גבוה מכל הארצות, שהארציות מעמו ישראל עם קדושי גבוה מכל הארצות ואינו שווה לשאר ארצות. עד כאן דבריו הקדושים. ולזה השטן כששאל תורה היכן הוא רצה לומר דאמאי ניתן לישראל ולא ליתר העמים או שרפי מעלה, אמר לו נתתיה לארץ, כי רציתי שיהיה נתינת התורה גם בענייני ארציי, וזה לא יכלתי להשיג משרפי מעלה דאין להם גשמיי, ולא מיתר העמים. וקל להבין, (כבוד שבת פ"ג).

י) בתולדות (לעיל אות י"ב) הביא מה שפירש אדוני אבי זקני ז"ל המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", דהיינו הכלל ישראל בהכרח טוב, וזהו שכתוב "ועמך כולם", רצה לומר כלל ישראל הם צדיקים. ובני החריף ובקי מר חיים הכהן נ"י הוסיף לפרש בזה דברי רש"י בפרשת קדושים, והוא מהמדרש רבה קדושים תהיו, כי פרשה זו נאמר בהקהל. וכבר עמדו על זה הלא כל התורה נאמר בהקהל. אמור לפי הנ"ל דהיינו בכללות בעל כורחם קדושים הם, דאז אין להם בחירה. ובלאו הכי רק בפרטות גם אי אפשר להיות קדושים. והבן.

יא) שמעתי שמאוד חיבב את הספר חידושי הרי"ם שנדפס בימיו [עיין לעיל בהג"ה אות כ"ב] ואמר שהוא לומד על דרך ושיטה אחת עם הרב הקדוש הרי"ם ז"ל ותפס הרבה חידושיו והראה באצבע פעמים רבות כי כיוון כמעט בכל דרכיו לחידושי הרי"ם. וגם אדוני אבי מורי ורבי הגאון הצדיק בעל "אמרי יצחק" ז"ל נקרא על שמו, כי כן ציווה זקיני הגאון הקדוש בעל "קול אריה" ז"ל לבנו שיקרא את בנו הנולד לו בשם הרי"ם זצ"ל.

יב) שמעתי מאחי הצעיר הגאון מורינו פנחס זעליג הכהן נ"י מו"צ באפאהידא שאמר בשם זקיני הגאון הקדוש בעל "קול אריה" זי"ע שפירש מה שכתוב בסוף קהלת "סוף דבר הכל נשמע את הא-לוהים ירא ואת מצותיו שמור" וגו' בדרך הלצה ומוסר לבעל מוכיח, שמנהג העולם שבשעת דרשה שמאריך המוכיח נעשים עייפים, זה פנה לזוית זו וזה לחוץ לשאוב אויר ולילך לצורכו וכדומה ושיחה בטילה ורק מצפים על סוף הדרשה. אז הדרך שיבואו כולם ביחד להראות שהיו אצל הדרשה שלו, אבל העיקר השמחה הוא שמברכים "ברוך שפטרנו מענשו של זה". אז העצה היעוצה לזה להרב המוכיח, בעת שרואה שיבאו שמתכנסים הכל ומדמים שרוצה לסיים, מתחיל בחזרה לומר בקיצור תמצית של הדרשה שעיקר יראת ה' והתשובה, וזהו שכתוב "סוף דבר", בעת שמסיים דבריו והדרשה, "הכל נשמע", אז שומעין לו הכל לפי שיודעים שמסיים דרשתו ופוטרין ממנו לשלום. אבל המוכיח לא יניח להם שילכו לשרירת לבם, רק אז תיכף ומיד יוכיחם בקיצור "את הא-לוהים ירא כי זה כל האדם", שזהו העיקר לאדם לסגל מצות ומעשים טובים, ויראת ה' הוא אוצרו הטוב, ויזכה שטוב יהיה לו בזה במהרה בימינו אמן, כן יהי רצון, ודברי פי חכם חן.

יג) סיפר לי גיסי הרב הג"מ משה יעקב כהנא נ"י [הי"ד] מסיגט עובדא ידענא כי אבי זקיני (אבי אבי) ר' משה יעקב ז"ל היה תלמיד חכם גדול ונסע פעם אחד מונקאטש ונסע דרך בערעגסאז ונתארח אצל זקינו הגאון הקדוש בעל "קול אריה" זצ"ל וכיבדו מאוד והיו נעורים כל הלילה יחד בשעשוע דאורייתא, ובבוקר נתן לו מכתב לקרבו למקום בואו כי הוא תלמיד חכם גדול (ואני ראיתי הכתב הזה), ומזה יכולים לראות ולשפוט בצדק שי אצל זקניני בעל "קול אריה" זצ"ל הופיע רוח הקודש וידע כי יש לו שייכות והשתעשע יחד על שם העתיד שבניהם אחריהם ישתדכו יחד. עד כאן לשונו.

והנה בחיבורי הגדול אשר אני נדפיס עתה בשם "ישועות אברהם" על מסכת בבא קמא כל דף ודף אבוא אם ירצה ה' הרבה דברים בפלפול וסברא עם דברי רבינו זקנני בעל "קול אריה" זצ"ל אשר אצפה כי בזכותו לא ימיש התורה מאתנו עד עולם וזכותו יעמוד לנו לנצח, אמן כן יהי רצון.

הק' אברהם יהודא הכהן שווארטץ אבדפק"ק טאפליצא יצ"ו.

(תולדות קול אריה, עמ' צח-קא)

---

הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ, נולד בשנת 1893 בדראגמירעשט. אביו, רבי יצחק מאיר מו"ץ בקהילת דראגמירעשט ומחבר הספר "אמרי יצחק", היה בנו הבכור של הרב נפתלי מחבר שו"ת "בית נפתלי" ו"בית נפתלי" על התורה, בנו של הרב הגאון רבי אברהם יהודה הכהן שוורץ מחבר הספר "קול אריה".

ע"פ הספר "חכמי טרנסילבניה" היה הרב אברהם יהודה ב"ר יצחק מאיר הכהן שוורץ תלמידו של בעל ה"קדושת יום טוב" מסיגט. לאחר נשואיו למרת חנצא בת הרב חיים פרידמן אב"ד דאמבראד ותלמיד בעל ה"ייטב לב" מסיגט, עמד בראש ישיבה בישוב קולטשא שליד פהר-ג'ארמאט שבהונגריה.

בשנת תרפ"ח (1928) נבחר לרבה של טופליצה (מרושהויז) שברומניה. חיברו "אמרי יאה" מסופח לספרו של אביו, "אמרי יצחק" ח"ב (תר"ץ). שאלה ממנו מופיעה בשו"ת מהר"ם בריסק, חלק א' סימן ק"ו. הערה ממנו הובאה בדף צ"ג ע"ב בספר "שו"ת הפרי מגדים" (תרצ"ה) עם פירוש "מנחת אפרים" מאת אפרים לייכטאג הי"ד, גיסו של הרב שוורץ. תשובתו בעניין ש"ץ שאינו הגון ובעניינים נוספים הובאה בספר "ויען אברהם" (תשמ"ו) מאת הרב אברהם מאיר איזראל ח"א עמ' יא ובמאסף התורני "אוצרות ירושלים" (תשל"ט), חלק רל"ו עמ' תקס"ג. שמועות ממנו מובאים מספר פעמים במהדורות "ליקוטי קול אריה", בירחון "לקט ששנ"ה" בעריכת דודו הרב שמואל הכהן שוורץ מסאטמר, ב"בית ועד לחכמים" ובירחון "דגל התורה". ביאור ממנו מובא ב"דרך הנשר חלק ב, תורת אמת, עם הערות מראה כהן" (תרפ"ח) עמ' יא. בנוסף הוא כתב הסכמה לספר "זכרון צדיקים" מאת אחיו, הרב פינחס זליג הי"ד. בהסכמתו והערותיו לספר "חידושי תורה ותולדות קול אריה" הזכיר את חיבורו הגדול "ישועות אברהם" על מסכת בבא קמא, המבאר כל דף ודף בדרך הפלפול והסברא. ככל הנראה בשל המלחמה לא הסתיימה הדפסת ספר זה. בניו, הרב חיים והרב זאב וואלף, הוזכרו גם הם בירחון "לקט שושנה", חלק ז (ת"ש). חידושים נוספים מאת הרב חיים הובאו בכתבי עת נוספים.

הרב אברהם יהודה ב"ר יצחק מאיר נספה באושוויץ, עם רעייתו, ועם בניהם הרב חיים ומשפחתו, הרב זאב ומשפחתו, עם בתם מרת ריצא אשת רבי אהרן כ"ץ וחמשת ילדיהם, ובתם מרת ברכה אשת הרב אברהם פרץ קרופר ומשפחתם. הי"ד.

כן נספו ממשפחתה של הרבנית חנצא: 1. אחיה נפתלי. 2. אחיה ר' שלום רעייתו אסתר ובנם חיים, 3. אחיה ר' שלמה ברוך. 4. אחיה הרב מנחם צבי שכיהן כרב בקערעסטעש, 5. אחותה שרה בלימא, בעלה הרב אפרים לייכטג וילדיהם .מנדל וולף, משה ליב ופנחס הי"ד.

הערה: בספר "חכמי טרנסילוואניה" עמ' 236-237 נכתב שהרב אברהם יהודה הכהן שוורץ בשנת תרמ"ד (1884) ומונה לרבה של טופליצה בשנת תרס"ט (1909). תאריך הלידה שנכתב למעלה לקוח מדף העד במאגר השמות "יד ושם" שנכתב בידי קרוב משפחתו של הרב עוד בשנות ה-50, שנת מינויו לרבה של טופליצה המופיע כאן למעלה מבוסס על ברכות "מזל טוב" למינויו המופיעות בירחון "בית ועד לחכמים", חוברת ח, אייר תרפ"ח.

מספר הצפיות במאמר: 325

לה"ו זה השער לה' צדיקים יבואו בו. ספר זכרון צדיקים מהד"ת, כשמו כן הוא מקובץ "היאהרצייטען" הילולא רבה דצדיקיא קדושים וטהורים יסוד"ע מדורות ראשונים עד היום הזה זמן ושנות פטירתם ומקום מנוחתם ומקצת קורותיהם ומוריהם ותולדותיהם וחידושי תורתם ושיחות נאים נפלאים מתוקים מדבש ונופת צופים פנינים יקרים ומובחרי הדרשנים. וגם לרבות מה שהוספתי מעט נופך משלי אשר חנני ה' בזכות אבותי הקדושים זי"ע בחידושהם של הגאונים הקדושים ז"ל לכבוד צורי וקוני, דבר יום ביומו וחדש בחודשו, מראשית השנה עד אחרית השנה, מפי סופרים וספרים נאמנים אשר השליכו אדרתם בעולם הזה ונשמתם עלו השמימה בגזני מרומים. זיע"א.

ומי לה' אלי וישמח על סגולת ספרי "לשמירה ולהצלחה" בזכות כל הגאונים הצדיקים הקדושים והטהורים הנזכרים נשמתם עדן כמוצא שלל רב להביא ברכה לביתו. כן יהי רצון. ממני המלקט והמחבר ה"ק פנחס זעליג הכהן שווארטץ, חופ"ק אפאהידא יע"א.

בן לאאמו"ר הגאון הצדיק מוה"ר יצחק מאיר זל"ה בעמ"ס "אמרי יצחק" ד"ח בהגאון הצדיק המפורסם מוה"ר נפתלי בעל שו"ת "בית נפתלי" ז"ל בהגאון הקדוש שר התורה רשכבה"ג מרן ר' אברהם יוד אזל"ה בעמ"ס שו"ת "קול אריה" שהיה אבד"ק בערעגסאז ולסוף ב' מאד יע"א ונכד לגאון הקדוש בעל "קונטרס הספיקות" ולמעלה בקודש עד אא"ז מרן רבינו התוס' יו"ט זצוקל"ה.

בשנת תש"ג לפ"ק.

 

הקדמת המסדר לכבוד נשמת הגאונים והצדיקים מדבר.

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר זיכני ברוב רחמיו וחסדיו לראות בצאת ספרי "זכרון צדיקים" מהדורא תנינא בהסכמת גדולי גאוני דורינו הי"ו כי הראשונים כבר ספו ותמו לרב חשיבות וכעת רבים מבקשים אותו ואתה תחזה כי לא ראוי זה כראוי זה כי בהראשונים היו כמה טעותים וחסרונים לסבות שונות ועתה ב"ה תקנתי הכל בסדר נכון בטוב טעם ודעת עד מקום שידי מגעת, בעזרת החונן לאדם דעת. עם הוספות רשימות יצ"ט מגאונים צדיקים נ"ע אשר נעדרו במשך שלשה עשר שנים שעב"ל. מפי מגידי אמת שאין לספק באמתתם ותועלת ספק זה מובן מאליו כי רב הוא להיות לנו לזכרו לעינינו ובלבנו שזכותם יגן עלינו ולפוקדני בדבר ישועה ורחמים, כמאמר חז"ל (במדרש רבה תשא פרשה מ"ד) "גפן ממצרים תסיע", מה גפן כשהם חיים וקיימים ונשענים על עצים המתים, כך ישראל חיים ונשענים על המתים, אלו האבות. יעויין שם. ומזכירים נשמתם ולומדים עבורם ומספרים מידותיהם הטובים, ועל ידי זה ילמדו תועים בינה ויהבלו בשמעם ממעשה אבותיהם ויפקחו עיניהם ויאחזו גם המה מעשי אבותיהם בידיהם, כמו שכתוב "הביטו אל צור מחצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם" וגו' (ישעיה נא). ופירושו הביטו אליהם ולכו בדרכיהם, ובלי לגרום ח"ו בושה לקדושים הללו אשר בארץ המה. וראיתי בספר "בית לוי" כתב בשם הרה"ק ר' אברהם יעקב מסאדיגערע ז"ל שסגולה גדולה להמתיק הדינים להזכיר אפילו שם העיר בארדיטשוב, שאז מתעורר זכותו של הרב מ בארדיטשוב ז"ל, והביא ראיה לזה ממסכת יומא "הרואה אומר ברקאי עד שבחברון". פירש רש"י ז"ל כדי להזכיר זכות אבות שבחברון. יעויין שם. וכמו שכתב רבינו השל"ה הקדוש ז"ל שמצווה להזכיר שמות הצדיקים וספריהם אפילו בלא קריאה בהם, וכל שכן כשקורא בהם. יעויין שם.

ועיין בספר "מליצי אש" שכתב בשם רבו הגה"ק בעל "ערוגת הבושם" מחוסט זל"ה שהקפיד מאוד ללמוד חידושי תורה של אותו צדיק שהיה ביומו הילולא שלו, אף שהיה טרוד ללמוד שיעורים קבועים עם ג' מאות תלמידים. ואפי בסוף ימיו שהיה ר"ל מדוכה בייסורים. ובאור לי"ד ניסן באשר סיים לימודו פתח ואמר "שכחתי שהיום היה יומא דהילולא של מרן הבית יוסף ז"ל ומהנכון ללמוד כעת מעט טור ובית יוסף, ולבש בגדיו וחזר לחדר הוראתו בקדושה ולמד שם מתורת מרן הבית יוסף, אף שהיה אז בייסורים גדולים, ר"ל. ומה נענה אנן מכל שכן וקל וחומר שחיוב עלינו ללמוד שיעשה נחת רוח להצדיק הנפטר, וגדולים צדיקים במיתתם, בוודאי ימליצו טוב בעדינו. יעויין שם.

ישמחו הצדיקים ויגילו החסידים בראותם ספרי הנ"ל כי רבים מחסידים ואנשי מעשה נוסעים להשתטח על קברי צדיקים ביום הילולם. ומקור הדבר לנסוע על קבר הצדיק הוא בש"ס (יבמות קכ"ד) שהיתה תלתא ריגלא, ופירש רש"י ז"ל בשם תשובות הגאונים, כל הני ריגלא דאמוראי, היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומידי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה. יעויין שם.

וחוב קדוש מוטל עלי להודיע לכמוני וליוצאי חלצי הי"ו מה שהקרה ה' עמי עוד בשנת תרפ"ג כשנסעתי מפה לקלוזענבורג לבית הדפוס בבוקר, וראיתי שנאבד ממני הכתב יד אצל הבאהן, והיו לי ייסורים גדולים שעמלתי עבודה גדולה בחנם קרוב לשנה, והרבה לילות כימים שמתי עד שגמרתי ספרי. והיה לי ייאוש גמור. רק אמרתי שזה העצה יש לי להטריח עוד הפעם, והלכתי לאיזה רחוב בעת צהרים וראיתי איש אונגאר הולך לנגדי, וראיתי אצלו פנקס בתוך כיסו והכרתי כי שלי הוא. והיה לי שמחה גדולה. ושאלתי אותו בלשונו שימחול לי לומר אם שלו הוא הפנקס או מצא אותי, ואתן לו סימן. ואמר לי שאמת שעוד בבוקר מצא אותו אצל הבאהן ומאמין לי והחזיר לי בטוב עין. וראיתי השגחה פרטיות שמן השמים קא זכי לי וזכות הצדיקים יעמדו לי וימליצו טוב בעדי שאזכה עוד בימי חלדי לעבוד את ה' באמת ולב טהור ותשובה שלמה. אמן כן יהי רצון. וקראתי שם הספר "זכרון צדיקים" שע"י זכותם יהיה גם שמי רשום בקרבו לזכרון עם הכולל חסר ואו כמנין שמי "פנחס זעליג", כמו שכתב בספר הקדוש "רוקח" שכל אדם צריך לרשום שמו בספרו.

ותדעו קוראים נכבדים שלא להקל באמירת תחנה באתי חס לי, ואדרבה שמעתי מכמה צדיקים ובשם הגה"ק משינווע ז"ל שהחמיר בזה הרבה. אך התועלת לדעת סגולות היום כמו שכתבנו לעיל. ואני תפלתי לך ה' שזכות אבותי הקדושים והגאונים והצדיקים הנזכרים בספרי יגן עלינו ועל כל ישראל וימליצו טוב בעדינו, ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרע זרעינו, ואזכה להוציא לאור שאר חיבורי על שחיטות ועל התורה בנקל ונזכה לחיים בנחמת ציון וירושלים. אמן כן יהי רצון.

באתי על החתום פה אפאהידא יום שנכפל בו "כי טוב" לסדר "הנני נותן לו את בריתי שלום" תרצ"ו לפ"ק.

ה"ק פנחס זעליג הכהן שווארטץ.

---

הרב פנחס זליג שוורץ (השלישי) הי"ד נולד בשנת 1896 במשפחת מיוחסת של רבנים, דיינים וסופרים. אביו הרב הגאון המפורסם רבי יצחק מאיר הכהן שוורץ, היה אב"ד דראגמירעשט (רומניה) ומחבר ספרי "אמרי יצחק" על התורה והמועדים וספר "כבוד שבת" על פרקי אבות. אמו היתה מרת ראצי לבית כהנא.

נשאה לאשה את מרת בראנה בת ר' אברהם יהודה זאמינוביץ. הרב פנחס זליג היה שו"ב ומו"צ אפהידא. בשנת תרפ"ג (1923) הוא הוציא לאור את הספר "זכרון צדיקים" בו ערך על פי סדר ימות השנה את תאריכי היארצייטים של הצדיקים, והוסיף את חידושי תורתם, כדי שניתן יהיה ללמוד את דבריהם ביום פקידתם. הספר התקבל בהתלהבות ואזל מהמלאי, ולכן הודפס במהדורה חוזרת, בשני חלקים, בשנים תרצ"ו ותש"ג (1936, 1943). הוצאת ספר זה, כמו הוצאת ספרים נוספים מצדיקי הדורות, בשנות הזעם, הצרה והצוקה, נועדה בין השאר להוות סגולה לשמירה ולהצלחה ולעורר את זיכרון הצדיקים וזכותם, לסייע לבית ישראל בתקופה הקשה. את החלק השלישי של המהדורה השנייה, לא הספיק המחבר להוציא לאור. בתחילת הספר מופיעות הסכמות מאת הרב מנחם סופר הי"ד, מאת הרב יעקב אלימלך פנט הי"ד, מאת אבי המחבר, מאת אחי המחבר הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ הי"ד אב"ד טאפליצא (מורוש-העוויז).

הרב פנחס זליג הביא דברי תורה ששמע מסבו הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ אב"ד בערגסאז מחבר שו"ת "קול ארי", וכן חידוש קצר משלו על פרשת משפטים, בכתב העת "הבאר", כרך א, שנה ד, סימן מד.

עוד הניח בכתב יד ספר "גבעת פנחס על התורה וחידושי ש"ס, ושו"ת "אבן בוחן" על הלכות שחיטה, אך כתבים אלו אבדו בשואה.

משאת נפשו הייתה להגות בתורה יומם ולילה. בשנת תש"ג הגיעו הנאצים למחוז מגוריו ותפסו אותו נוסע לאפהידא, היכו אותו קשות ועינו אותו, עד ששברו את ידיו ורגליו. למרות ייסוריו הקשים, המשיך ממש במסירות נפש לשקוד על תורתו. הוא מסר את נפשו על חינוך ילדיו לתורה וליראת שמים, וסירב לעבור לערים בהם נדרשת השגחה רבה יותר על חינוך הילדים.

הרב פנחס זליג והרבנית בראנה נהרגו עקה"ש באושוויץ בי"ח בסיוון תש"ד. בשואה נספו רוב ילדיהם: הבחור הגדול בתורה וביראה ישעיה שנהרג במחנות עבודה ברוסיה, הבחור נפתלי צבי, יצחק מאיר, חיה ראצי בעלה וילדיה, ריקעל, יוטא, רחל, פייגא וזסיל. הי"ד.

בניו, ר' יוסף מרדכי, ר' שמואל זאנוויל ור' אברהם משולם פייביש הכהן שוורץ, הוציאו לאור את ספרו של אביהם בהוצאה חוזרת בארה"ב בשנת תרכ"ה, ר' אברהם משולם פייביש הקים בארה"ב ישיבה וכולל בשם 'קול יהודא ודרכי הוראה', על שם ה"קול אריה" ממאד.

 

מספר הצפיות במאמר: 157

 בסוף הספר תועפות ראם, הובאו מכתבו של הרב צבי יחזקאל מיכלזאהן אודות האדמו"ר הזקן רבי יעקב אריה מראדזמין זצ"ל, שנכתב בוורשה ביום ד',  ויגש, ד׳ טבת תרצ"ו.

ושם מובא המעשה הבא::

זה לפני חמשים שנה בהיותי צעיר לימים והייתי במרחן שצאויניץ עפ״י פקודת הרופאים שם הי׳ אז תלמיד חכם אחד מלובלין. וסיפר לי כי פעם אחת היה בווארשא ושמע כי הגאון הקדוש ר׳ יעקלי מראדזמין הנהו בווארשא ומתאכסן בבית קאפטאל. ואז היה לבית הזה חצר גדול אשר עתה הוא שם רחוב מלאווסקי. וביקשו הרב הקדוש ר״י שילך עמו בצוותא לטייל בהחצר הגדול. אחר שתייתו מים מקרלסבאד. והרופאים צוו לטייל אחר השתיה וכן עשה. בתוך הליכתם עמד הרב הקדוש ר״י ועיניו נשואות השמימה בדביקות גדול. ואמר אליו תדע חביבי אשר נשמות מצדיקים שכבר המה בעולם העליון משתוקקים ומתאוים הלואי ינתן להם רשות לשוב לזה העולם על כל פנים על חצי שעה, שיהיה להם היכולת לעשות עוד איזהו מצות ועבודת השם יתברך, כי שם במתים חפשי נאמר. ורק בעולם הזה יכולים לקנות בכל רגע ורגע איזהו מצוה וזכות. וכמו במשה רבינו עליו השלום שהשתוקק לקיים מצות התליות בארץ ולבוא לארץ ישראל כחז"ל סוטה (דף י״ד) "וכי לאכול מפריה הוא צריך". וכאשר אנו בעולם הזה אין אנחנו יודעים עד כמה להזהר שלא לאבד כל רגע ורגע בביטול ח"ו. וכאשר סיים דברי קודשו הלך הלאה הטיול בלי שום דבור רק בדביקות כדרכו בקודש. בהאחזו בשרול (ארבעל) של התלמיד חכם הצותא  שלו והמלוה איתו:

 דברי ידידו

 צבי יחזקאל מיכלזאהן

בועד הרבנים דפה

—

באתר רבנים שנספו בשואה, נכתב על הרב צבי יחזקאל מיכלסון

נולד בתרכ"ג,1863. בתרמ"ה,1885, נתמנה לרב בקרסנוברוד,שבאזור לובלין. בשל הלשנה רדפו אותו שם השלטונות הרוסיים. הוא נאלץ לעזוב את העיר, ובתרנ"ג,1893, נתמנה כרבה של פלונסק, שעל יד ורשה, וכונה "דער פלונסקער", הפלונסקאי. בתרפ"ב,1922, עבר לוורשה, ושם עסק הרבה בצרכי ציבור. היה בוועד הרבנים של הקהילה היהודית בעיר, ובתפקיד הזה המשיך גם כשהיה בגטו ורשה, אף שבאותה העת היה קרוב לגיל שמונים. הדפיס עשרות ספרים, מלבד אלה שבכתובים. שני ארגזים של כתבי יד שלו אבדו בשואה, בהם, בין היתר, הספר "אמרי יחזקאל" על התורה, הספר "מאת צבי" ואחרים. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בטרבלינקה.

עבודת גמר בנושא "הרב צבי יחזקאל מיכלסון ומאבקו בתהליכי החילון בפולין",נמצאת באתר ספריית הר הצופים למדעי הרוח והחברה, של האוניברסיטה העברית בירושלים, ושם הובאו תולדותיו בהרחבה.

בעזרת ה' עוד נמשיך ונביא מתורותיו הנפלאות של הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד.

מספר הצפיות במאמר: 355