הדרך להשגת חמימות בעבודת ה’ / הרב שרגא צבי אלטמן הי”ד

לזכר הרב אלטמן הי"ד

מסורה (מובא בילק”ס): “וחם” ג’ פתחים, וסי’: וחם השמש ונמס (שמות טו,כא) וחם לאדוני המלך (מ”א א,ב) אם ישכבו שנים וחם להם (קהלת ד,יא), וחד קמץ:וחם אבי כנען (בראשית ט,יח).
ולגוון המסורה אמרתי בהקדם הפירוש הידוע מבינה לעיתים: “צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם” (משלי כב,ה) דניתן לאדם מדת חמימות וגם מדת קרירות, וצריך להיזהר מאד שבאם יצרו מתגבר עליו יפעול בכל כוחו לקרר יצרו שבל ידיהו ויסיתו על תאות גשמיות ובכן יתנהג תמיד אצל עבירה במדת קרירות שלא יהיה בוער בקרבו רשפי אש תאותו הרע, אבל לדבר מצוה ישתמש תמיד במדת חמימות והתאוה להמצות תוקד בקרבו שיתלהב לעבודת ה’. אבל אם ישתמש במדות אלו ח”ו להיפך – חמימות נגד רצון השם לעבירות, ומדת קרירות לעשות מצוות, הלא הוא מגונה מאוד. וזה “צינים פחים בדרר עקש”, אם ישתמש במדות אלו להיפך אז “שומר נפשו ירחק מהם”. ודי לחכימא.
והנה להשיג מדת חמימות לעבוד ה’, הוא דבר גדול, כמאמרם ז”ל (סוכה דף נב,ע”א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול וכו’, ואלמלא הקב”ה עוזרו אינו יכול לו (קידושין דף ל,ע”ב). אמנם יש לנו תבלין לזה כמאמרם ז”ל (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, כי ע”י כח התורה יכול לנצח היצר הרע, אבל צריך ללמוד לשמה בהתלהבות. וידוע ד”שמש” נקרא התורה. וזה ו”חם לאדוני המלך”, במידת החמימות ישתמש האדם לדבר הנוגע לאדוני המלך, היינו להקב”ה, ומדת חמימות תהיה אצלו בלי מדה גדושה רק בפתח, ומדה זו יכול האדם להשיג ראשון ע”י התורה הקדושה, דהיינו ש”חם השמש ונמס”, שיזריח אצלו התורה ושוב ונמס את היצר הרע, אבל החמימות התורה יהיה בפתח.
ועוד יש דבר שע”י זה יכול בקל להשלים עצמו ולהלהיב לבו לעבודת השם, עפ”י שכתב האהל יעקב בפרשת בראשית פירוש הקרא (מיכה ו,ה) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה’ דורש ממך, כי האדם הוא עלול לחטוא מרחם אמו, כמ”ש דוד המלך עליו השלום (תהלים נא,ז) הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, וכמאמר (איוב יא,יב) ועיר פרא אדם יולד. ועוד זאת רעה, מה שהאדם אינו מכיר בגנות מעשיהו, אינו מבחין בדרכיו הרעים, וכמו שכתב החכם עליו השלום (משלי כא,ב) כל דרך איש ישר בעיניו, וכמליצת חכמינו ז”ל (נגעים פ”ב,מ”ה): כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, כי האדם בעצמו אם יעבור עבירה לא ירגישנו בלתי אם אחרים יודיעו אותו, ועל כן צריך תמיד לשמוע בקול זולתו המדריכו והאומר טעותו, והגיד לו המורה עמו דרך הטוב. וזהו “הגיד לך אדם מה טוב”, אך ע”י אדם זולתך תעמוד על האמת. ופירש בזה (בראשית ב,יח) לא טוב היות האדם לבדו וכו’. ועיין שם במוסגר התחתון שפירש בזה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כז,יז) ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, כמו שהברזל בברזל יחדד האחד את השני, ובקל יחודדו גם שניהם, כן גם בני אדם גם בני איש, יהיה כל אחד מתחדד לעמוד על אמיתת יושר מעשיהו עם מבטו בפני רעהו והתבוננות במעשיהו. ופירש בזה גם מקרא קודש קהלת (ד,ט): טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. ואין כאן מקום להאריך.
היוצא לנו והמורם מזה, שאם האדם יהיה בעצמו בהתבודדות אז לא יראה נגעי עצמו ולא יכיר מעשיו הרעים, ורק באם יראה תמיד זולתו נגדו אז יוכל להלהיב לבו לעבודת ה’ יתברך, וזה לפי דעתי הפירוש בקהלת (שם) “אם ישכבו שנים”, אם יהיו תמיד ביחד ולא יהיה לבדו אז “וחם להם”, יכול להשיג בקל מדת חמימות, כי אחד יאמר תמיד לחבירו הטעותים, ויחמו לבם לעבוד ה’ יתברך וישיג המדה הזאת ברווח, אבל “וחם אבי כנען”, דידוע דיצר הרע ומעשים רעים נקראים בשם “כנען”, ואז יזהר שיקמץ מדת חמימות באם רוצה היצר הרע לפתותו וישמש במדת קרירות. וזה “וחם” שיקמץ מדת חמימות באם יש לפחוד שהחמימות יהיה “אבי כנען”, היצר הרע. ודי לחכמיא. או להיפך “וחם אבי כנען”, דבמדת חמימות עלול האדם לעשות מעשה היצר הרע, והראש לעבירה הוא מדה זאת והוא אבי היצר, ועל כן ישגיח שמדה זאת ישמש רק “לאדוני המלך”, ויש לך לזה שתי דרכים, האחד על ידי כח התורה, היינו “וחם השמש ונמס”, ועוד ש”ישכבו שנים וחם להם”.

(עטרת צבי, דף יד)


הרב שרגא צבי אלטמן נולד בשנת תרנ”ח, לאביו רבי יהודה רבה של מעזא-שטאט (מזוקוואש) שבהונגריה מחבר שו”ת “מי יהודה” ופירוש “ים של יהודה” עה”ת ומועדים, וחתנו של רבי שרגא צבי טננבוים מחבר ה”נטע שורק” (דרשות ושו”ת).

הרב שרגא צבי למד תורה בבית אביו ובישיבות הונגריה המפורסמות. היה בעל מוח חריף ומעמיק, מתמיד גדול בלימודו, עדין נפש תמים וצדיק. נשא לאשה את מרת רחל רבקה, בתו של רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז אב”ד מיזא-קיוושד, מגדולי רבני הונגריה. לאחר נישאיו חזר לבית אביו, שם התפרסם כגדול בתורה וכדרשן מוכשר, עניו וחסיד מלא אהבת ה’ ויראתו עם פטירת אביו, בהיותו בן 25, מונה לממלא מקום אביו כרבה של מעזא-שטאט, דיין וראש הישיבה שם. פעל במסירות ובענווה, והשפיע על קהילתו ותלמידיו בדרשותיו, במעשיו הנאים ובהליכותיו המופתיים. עם התגברות הרדיפות כנגד היהודים, השמיע דרשות מידי יום לעידוד הציבור והמשיך במתן שיעור יומי לתלמידיו. מספר ימים לפני חג השבועות תש”ד, גורש עם קהילתו לגטו מישקולץ, משם גורש עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ ונספה ביום כ”ד בסיוון תש”ד בהיותו בן 47. עמו נספו הרבנית וילדיהם הקטנים מלכה, יהושע פאלק וחנה מאטיל. הי”ד. בנותיהם פיגא והענדל, שרדו, עלו לארץ ישראל, בה הקימו את משפחותיהן.

לאחר המלחמה נמצאו בביתו הרוס שלשה קונטרסים מכתב ידו, שנותרו לפליטה מתוך החידושים הרבים שכתב, וחתנו הוציאם לאור בספר “עטרת צבי” (בני ברק, תשכ”ח).

מספר הצפיות במאמר: 18

הטעם לתקנת משלוח מנות איש לרעהו / הרב חיים אפרים בליטי הי”ד

מצות משלוח מנות

בשו”ת כתב סופר אורח חיים סימן קל”ט בשאלה מי ששולח לעני מאכל ומשתה שיוצא בו ידי משלוח מנות אם יוכל לצאת בזה תרתי כשמתכוון גם למתנות לאביונים, היינו בצירוף שנותן עוד מתנה לעני אחר, או לימא דבעי לשלוח דוקא משלוח מנות בפני עצמו ושני מתנות לשני אביונים בפני עצמם.

וטורי אבן מגילה ז’ ע”ב נראה לו דלא יצא, ולא כתב ראיה לדבר. ובכתב סופר הנ”ל אתי עלה מתרי טעמי:

  • דאין עושין מצות חבילות, כדאיתא בפסחים ק”ב ע”ב.
  • מטעם שכתב במגן אברהם בשם מהרי”ל דאינו יוצא מתנות לאביונים במעות מעשר משום דכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין, והוא הדין כאן. עיין שם באורך.

ובספר תקון משה על פורים הקשה על זה, וזה לשונו: “ולא ידעתי איך יפרנס משנה ערוכה חגיגה ז’ ע”ב דכהנים יוצאים ידי שלמי שמחה בחטאות ואשמות וחזה ושוק, עיין שם, ואמאי הא אין עושין מצות חבילות. ועל כורחך צריך לומר דבכהאי גוונא דאינו מוסיף שום דיבור או מעשה בשביל מצוה האחרת, רק במעשה אחת נעשים שתי מצות ממילא, לא שייך ‘אין עושין מצות חבילות’ וכו’. וסיים, ומכל מקום טעם שני, משום דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין, נכון הוא.

עוד הקשה בספר תקון משה הנ”ל: צריך עיון אי יוצא במשלוח מנות ומתנות לאביונים כשנותן לקטן. והנה במתנות לאביונים ודאי יוצא בנותן לקטן, אבל במשלוח מנוח דעיקרו משום הסעודה יש לומר דבעי דוקא גברא דבר חיובא בסעודה הוי ולא קטן. ואפילו הגיע לחינוך מכל מקום הוי תרתי דרבנן, כמבואר בברכות דף מ”ח לענין להוציא אחרים ידי חובתן, דתרתי דרבנן לא מצי מפיק חד דרבנן, הא מסברא ואי בעית אימא קרא דכתיב ‘ומשלוח מנות איש לרעהו’ כמותו, דומיא ד’איש’, למעוטי קטן. וסיים וצריך עיון.

עוד כתב שם: יש מפקפקים מנא לן לשלוח מנות על ידי קטנים, הא אין שליחות לקטן, וטעות הוא וכו’ יעויין שם.

ולולא דברי כתב סופר הנ”ל היה אפשר לומר לפי מה שכתבתי בספרי חמודי אפרים על התורה פרשת  תצוה על מה שכתב בכתב סופר שם למה שהתוספות מדייקו מלשון מתניתין מגילה ‘אין בין אדר ראשון לשני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים’, משמע דמשתה ושמחה שוין. וצריך עיון בשלוח מנות מה דינו דגם כן לא אמור במתניתין. ומסיק למי שמחמיר להרבות בשמחה, יתנהג גם כן לשלוח מנות. ואני הוכחתי שם להיפוך, דבאדר ראשון דלא תקנו מתנות לאביונים, לא שייך משלוח מנות כלל [שוב מצאתי בתוספות יו”ט, שכתב להדיא כדברי במשנה ד’ מגילה דבור המתחיל ומתנות לאביונים וכו’ והוא הדין משלוח מנות דלתנייהו אלא בשני] עיין שם. והוא על פי דברי אפריון לפרשת זכור עמד על המקרא ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים:

  • עיקר התקנת של משלוח מנות למה זה?
  • ראוי להבין כיון שבוודאי מצות מתנות לאביונים גדולה ממצות משלוח מנות איש לרעהו, וכמו שכתב הרמב”ם מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים וכו’. ואם כן היה ראוי להקדים בקרא את העיקר, והווא ליה למימר ‘ומשלוח מתנות לאביונים ומנות איש לרעהו’.

ותירץ, כי מאחר שהרגישו כי כל הצלתם לא היתה אלא בזכות הצדקה, ולכן ראו לתקן אשר ביום זה ירבו בצדקה באופן היותר טוב ומעולה שלא יתבייש העני, כמו שמצינו במשנה תענית לא היו ימים טובים לישראל וכו’ שלא יבייש את מי שאין לו. ויש לומר על דרך זה תיקנו גם הצדקה בפורים לשלוח מנות גם איש לרעהו שלא יתבייש האביון. ולכן הקדימו גם כן בקרא וכו’. ודברי פי חכם חן.

ואתא לפי דבריו באדר ראשון דלא תקנו מתנות לאביונים, לא שייך משלוח מנות כלל, דמשלוח מנות אינו מהעיקר המצוה רק אודות מתנות לאביונים. יעויין שם.

ולפי זה ממילא יוצאים ידי משלוח מנות ומתנות לאביונים כאחת. גן כן דלא שייך כאן אין עושין מצות חבילות וגם לא שייך טעמא דדבר שבחובת אינה באה אלא מן החולין כמובן. וממילא נשמע דיוצא גם כן במשלוח מנות כשנותן לקטן וגם אין לפקפק משלוח מנות על ידי קטן כי לפי דברי ספר אפריון הנ”ל יפלו כל הספיקות. ודו”ק והנראה לעניות דעתי כתבתי.

(אשל חיים, חלק ב, פרשת תצוה. וכן הובא בוילקט יוסף, תרע”ג, סימן קכו)

——–

הרב חיים אפרים ב”ר אברהם בליטי, דומ”ץ בטארנאליא (Tornal’a היא Safarikovo, בעבר הונגריה, כיום סלובקיה).

בילדותו נפטר אביו ואמו, הצדקת מרת מאטל ז”ל, עמלה רבות לגדלו לתורה ולתעודה בישיבות. למד אצל תלמיד הרב שמואל גינז אב”ד אבראהאם, ולפי “אהלי שם” היה תלמידם של הרב נפתלי שוורץ אב”ד מאד, בעל “בית נפתלי”, ושל הרב שמחה בונים סופר רבה של פרסבורג, בעל “שבט סופר”.

בהיותו כבן שבע עשרה נחלש עד שהיה חולה מסוכן, ואז הוסיפו לו את השם “חיים”. סבל הרבה “ומי כמוני לספר מתלאות, הולכות ובאות, וכל הרפתקאות, דעדו עלי היו כלנה, שנה אחר שנה… רבים רודפי וצרי, לא שלוותי ולא נחתי מנעורי”.

לאחר נישואיו עם מרת גיטל אכל על שולחן חותנו, אך תוך זמן קצר ירד חותנו מנכסיו. בנו נפטר בינקותו. התקשה למצוא משרה רבנית, בשל אנשים בלתי ראויים שמונו לתפקידם בשל קשרים משפחתיים. בסביבות שנת תרנ”ח (1897/8) מונה לרב ודיין בקהילת טארנאליא, שם לימד תורה מידי יום בבית המדרש. בהמשך סבל ממחלות ואושפז מספר פעמים בבית החולים. “שלש פעמים לבית החולים נהלוני, על שולחן הניתוחים כבלוני, נתחו את בשרי ופצעוני”. תוך כדי תיאור תלאותיו בהקדמות ספריו, המחבר בוטח בה’, מצדיק עליו את הדינים ומודה לה’ על שהחיה אותו.

בשנת תרפ”ה (1925) פרסם את שני חלקי ספרו “חמודי אפרים” ובשנת תרצ”ה (1935) פרסם את שני חלקי ספרו “אשל חיים” – חלק ראשון של כל אחד מהספרים הללו הוא דברי אגדה לעתים ולמועדים, דרשות והספדים בביאור מקראי קדש על רוב סדרי התורה עם מאמרי חז”ל. ובחלק השני מובאים דיונים על מספר סוגיות בש”ס. בסיום כל אחד מכרכי ספריו הוסיף שו”ת בשם “חיים שאל”.

בהסכמה ל”חמודי אפרים” כותב עליו הרב קאפל רייך זצל אב”ד פאסט: הן כל יקר ראתה עיני ספר נאה ונחמד בשם “חמודי אפרים” יכונה, אשר חיבר הרב הגאון המופלג המפורסם לשם ולתהלה סיני ועוקר הרים כש”ת מו”ה חיים אפרים באלאיטי נ”י דומ”ץ דק”ק טארנאלא יע”א וחיבור הלזה מתחלק לשני חלקים, האחד תוכו חידושים על סוגיות הש”ס ובשני מילי דאגדתא, דרשות לשבתות ומועדים. וכפי מסת הזמן שמתי עיוני באיזהו מקומן ומצאתי וראיתי בחידושי הסוגיות חריפות ובקיאות עד להפליא – ובאגדה דברים יקרים מלאים חכמה ומוסר השכל מעוררים לאהבת התורה ויראת שמים. והרב המחבר נ”י בענוותנותו בקש ממני הסכמה להוציא חיבורו לאור –  ולפי דעתי זה אך למותר, כי המפורסם אין צריך ראיה כי נודע ומפורסם בשערים שידיו רב לו בחריפות ובקיאות. ואוהבי תורה יקנו הספר, נחת ינחתו בו כי ימצאו בו דברים המשמחים אלקים ואנשים וגם דעת זקנים נוחה הימנו.

הסכמות נלהבות נוספות, המפרטות את מעלת המחבר ותורתו נכתבו על ידי הרב ישעיה זילברשטיין זצ”ל מחבר ספר “מעשי למלך” ועל ידי הרב מרדכי וינקלר זצ”ל מחבר “שו”ת לבושי מרדכי” (וראה שם בסימן ע’ תשובתו לרב בליטי).

הרב חיים אפרים בליטי פרסם מאמרים רבים בכתבי עת ובהם, נטעי בחוריםתל תלפיות, הנשר, ילקוט המליצות, בית ועד לחכמים (תרפ”ח סימן כ”א) וכן ב”וילקט יוסף”. כמו כן ניתן למצוא תשובות שנכתבו אליו בספרי השו”ת.

כן הובאו דבריו בספרים של מחברים אחרים ובהם הדרת קודש ועוד.

ילדיו:

בתו חיה שרה אשת הרב ישראל וועלץ דומ”צ בקהילת פעשט.

  • בנם הרב משה, בנותיהם רחל אשת הרב משה שמעון הלוי בן הרב אברהם דוד אב”ד אדא, מרים, אסתר, מאטל חיה ורבקה.

בתו מרים אלמנת הרב שלמה ברוך עלנער ז”ל (נפטר ה’ בתמוז תרפ”ז) התגוררה בקהילת שאלגוי טאריאן

  • בניהם שמואל מאיר ויהודה (ליב).

לזכר הרב חיים אפרים בליטי הי"דבקובץ הנשר שיצא לאור בתש”ג (1943), העורך כותב שהרב חיים אפרים נמצא בין החיים. הרב חיים אפרים נספה במהלך השואה. שמו הובא לזכרון בספרים “הגדה של פסח אמרי חמודות”, “דברי ישראל חלק ג”, כמי שנהרג על קידוש ה’. נינתו מילאה עליו דף עד ביד ושם. שמו מופיע ברשימת יהודי טורנלה שנהרגו בשנת 1944. ובעל נכדתו מסר שנרצח ב-1944 באושוויץ. ב”אמרי חמודות” (ירושלים, תשנ”ב) כתב שהרב נהרג באושוויץ בכ”ד סיון תש”ד.

הערה: הערך על הרב חיים אפרים ב”אהלי שם” נראה רצוף אי דיוקים:

  • שנת הלידה המופיעה ב”אהלי שם” הוא תרל”ז (1877) לא מסתדרת עם הנתונים המובאים ב”דברי ישראל” (שם ניתן לחשב שבתו נולדה בשנת 1888). גם בדף עד שכתב בעל נכדתו מובא שנספה בשנת 1944 בהיותו מעל 80, כלומר שנולד לפני 1864.
  • את השנה המשוערת בה החל לשמש כרב בטארנאליא חישבתי ממה שכתב הרב בהקדמת ספריו, וכן מופיע בספר “חכמי הונגריה”. אך ב”אהלי שם” כתב שהתקבל שם לאב”ד בשנת תרנ”א. ב”אהלי שם”
  • גם כתב שמחותניו של הרב בליטי הם: הרב מאיר טענענביים אבד”ק פיטנאק, והרב חיים פריעד אבד”ק סעגפעטער, אך ממה שמופיע בהקדמת “אשל חיים” זה נראה אחרת.
  • רשימת רבותיו של הרב חיים אפרים ב”אהלי שם” שונה ממה שמופיע ב”חכמי הונגריה”.

מקורות: הקדמות ספרי הרב, אהלי שם, חכמי הונגריה והספרות התורנית בה, דפי עד ביד ושם.

מספר הצפיות במאמר: 77