האם חלה חובת תענית בעשרה באב למי שנעשה בר מצווה באותו היום / הרב יצחק יוסף זילברברג הי"ד

שריפה

ב"ה יום ז' מנחם אב תרצ"ב פה קראסנאשילץ.

שאלה במי שנעשה בן י"ג שנה בעשרה באב אם חייב להתענות אז.

תשובה. הנה מבואר בירושלמי תענית פרק ד ומעילה פרק א דבדין היה שיהיו מתענין בעשרה באב ולמה בתשעי שבו תחילת הפורעניות. רבי יהושע בן לוי  ציים תשיעי ועשירי. עיין שם.

ויש לומר דרק אם התענה בתשיעי זהו תחילת הפורענויות שפיר אין צריך להתענות בעשירי, אבל אם לא התענה בתחילה דזהו תשיעי שפיר, חייב להתענות בעשירי. אם כן אם נעשה בן י"ג שנים בעשירי שפיר יש לומר דחייב להתענות בעשירי. ודומה לנעשה בן י"ג שנים בין פסח ראשון לשני, דחייב בשני אם לא עשה בראשון, כמבואר ברמב"ם בפרק ח' מהלכות פסח.

אמנם אין דמיון דיש לומר דאם נאנס בראשון יעשה בשני, שפיר בנתגדל בין שני לראשון יעשה בשני, אבל בתענית בנאנס בתשיעי, דאין עושה בעשירי, גם בנתגדל בעשירי אין מתענה בעשירי. ובאמת קשה לי למה בנאנס בתשיעי דאין עושה בעשירי.

ובצום גדליה העירו האחרונים  לשיטת הסוברים דמצווה להתענות בראש השנה אם כן אמאי דחו תעניתו ליום חול, וכתב בספר דברי שואל על ראש השנה דיש אומרים דבאמת גדליה נהרג בראש השנה אבל לא מת לגמרי עד יום ג' בו ולכך קבעו התענית על יום מיתתו ממש, שהיה נמשך מיתתו עד יום השלישי. עיין שם. אם כן נמי לעניין חורבן הבית דנשרף בעשירי, מהראוי באמת לתקן שיהיה צום בעשירי. אך דגבי השריפה אמרינן אישו משום חציו ודנין בתחילת השריפה כמו בנשרף כבר, לכן שפיר נקבע בתשיעי.

אך זה אינו, דהנה הקשו על ר"י דסבירא ליה דצריך להיות התענית בעשירי משום דנשרף בעשירי, הא ר"י לשיטתו אישו משום חציו. והנמוקי יוסף סבירא ליה דדנין כאילו כבר נשרף, אם כן שפיר צריך להיות בתשיעי.

אך זה אינו, דכי אמרינן דדנין כאילו כבר נשרף רק אם נתייחס למעשיו, דדנין אימת עשה מעשה השריפה אמרינן דכבר עשה בתחילה, אבל אם דנין על עצם הדבר אימת נשרף, שפיר דין דנשרף בשעת שריפה, אם כן שוב יום הצום הוא על עצם הבית שנשרף, שפיר סבירא ליה לר"י דהיה צריך להיות בעשירי, דהשריפה היה אז, אם כן למה צום גדליה גזרו על שעת מעשה וצום תשעה באב גזרו על תחילת הפורעניות.

אך הדבר נכון דאם לא היה נשרף הבית, רק הציתו בו את האור, גם כן היה נגזר צום על הציתו בו האור לבד, לכן כיון דזה תחילת הפורעניות היה בתשיעי, שפיר גזרו בתשיעי, כי גם על תחילה כדאי לגזור תענית. אבל על הריגת גדליה לבד, אם לא היה מת, לא היו גוזרים צום על הכתו לבד, לכן גזרו על מיתתו בלבד. אמנם לרבי יהושע בן לוי דסבירא ליה דצריך לגזור על השעה שהציתו בו את האור ועל שעת השריפה, שפיר ציים תשיעי ועשירי, אם כן בנתגדל בעשירי יש לומר דחייב להתענות, או בנאנס בתשיעי יש לומר גם כן דחייב להתענות.

וראיתי בספר מטעמי יצחק סי ל"א (מאת הרב יצחק בורנשטיין הי"ד) שהעיר גם כן בדין זה אם חייב להתענות בעשירי, והעיר ממגילה דף ה' עמוד א' דתשעה באב מאחרין משום דמקדמי פורעניות לא מקדמי, ובחגיגה מאחרין משום דלא מטי זמן. ואמאי לא אמרינן גם בתשעה באב משום דלא מטו זמן, אלא מוכח דהוא מצד עצמו ולא מצד תשלומין. עיין שם.

נעלם ממנו התשובת מים חיים להר"ח כהן ז"ל או"ח סימן י"ט דכתב למה לי האי קושיה, תיפוק ליה משום דצריך להתענות בעשירי משום דאז נשרף לכן מאחרין. ותירץ להגמרא אמרה טעמא דאקדומי להורות דבי"ז בתמוז או בעשרה בטבת באם מקדשין על פי הראייה ויחול אחד מהם בשבת, דמאחרין, כמו שכתב רש"י במתניתין בהדיא, ולא קאי על תשעה באב רק קאי על שאר תעניות. אבל בתשעה באב באמת יש לומר הטעם משום דאז נשרף הבית לכן מאחרין.

אמנם למה אין מתענים תשיעי ועשירי מבואר משום שבו תחילת הפורעניות, הכוונה בזה דעל עיקר שריפת בית מקדשינו אין להתענות, אדרבא הוא טובה לישראל, כמו שכתב הגאון ז"ל בביאור בגר"א סימן תקנ"ה ובספר דמשק אליעזר שם בדין מניחים ציצית ותפילין, ואז בשעת מנחה הציתו האש במקדש, וזה היה טובה לישראל. עיין שם, כמבואר בקדושין דף ל"א עמוד ב' על הפסוק מזמור לאסף, שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה חמתו על העצים והאבנים. ומביא תוספות מדרש שאמר שירה. עיין שם. והכוונה על תחילת פורעניות, היינו שעל החטא בא פורעניות, אבל לא על עיקר שריפת בית אלקינו.

לכן שפיר אין שום שייכות לצום בעשירי ורק אליבא דרבי יהושע בן לוי דסבירא ליה דעל שריפה צריך לצום עשירי יש לספק בנתגדל בין עשירי אם חייב. אבל באמת ברור אין שום חיוב לצום בעשירי לדידן.

(שו"ת עלהו רענן, סימן ה, מאת הרב יצחק יוסף זילברברג הי"ד)

 

מספר הצפיות במאמר: 95

האם קטן שנעשה גדול ביום ראשון י' באב מחוייב לצום שחל באותו היום / הרב משה סופר הי"ד

היד סופר

ב"ה

חילו לאורייתא ושופריה לחומרי מתנייתא רב נהוראי הרואה אומר ברקאי ה"ה כבוד אהובי וידיד נפשי הרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי התורה, סיני ועוקר הרים, חובר חברים מחוכמים וכו' כש"ת מו"ה יקותיאל יהודה גרינוואלד שליט"א רב אב"ד בביהכנ"ס בית יעקב בעיר קאלאמבוס תע"א אהייא אמעריקא.

אחרי דרישת שלום ת"ה נעימות ימינו הטהור קבלתי וארי נעשה שוא"ל הדרת גאונו נ"י לא לדידי צריך, כי ידיו רב לו בחריפות ובקיאות וכו', אך כדי לעטר מכתבי בעיטור סופרים אציע לפני הדרת גאונו נ"י משא ומתן של הלכה כיד ה' הטובה עלי וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

נשאלתי מהבחור החריף ושנון מו"ה ישראל יעקב ניימאנן נ"י מק"ק פרסבורג אם קטן נעשה בר מצוה ביו"ד באב ובאותו שנה חל תשעה באב, אם מחוייב להתענות או לא. עד כאן שאלתו.

הנה כבר נשאל בשאלה זו הגאון מהרש"ם בשו"ת שלו (ח"ג סימן שס"ג) עיין שם. ולעניות דעתי נראה להעיר דהנה בגמרא תענית (דף כט, עמוד א) איתא והיינו דאמר רבי יוחנן ואלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא. ועיין בתוספות מגילה (דף ה, עמוד ב) ד"ה ובקש וכו' שכתב אי נמי יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי כדאמר רבי יוחנן אילו הווי התם קבעתיה בעשירי. וכתב במסורת הש"ס על דברי תוספות אלו, וודאי רבי יוחנן לא יכול היה להכריע כל החכמים לדעתו, אלא שהרבה חכמים הסכימו לקובעו בעשירי, רק רוב הסכימו לקובעו בתשיעי וכו'. עיין שם. ולפי זה גם עשירי באב נמי הוה יום אבל גדול לישראל כיון שרובו של היכל נשרף בו ביום. וכיון דלגזור תענית בתרווייהו לא היה אפשרית משום סכנה, וכדאיתא באור זרוע, דמשום הכי לא עבדינן שני ימים יום הכיפורים, משום דאיכא סכנתא, מובא גם ברמ"א אורח חיים (סוף סימן תרכ"ד) לפיכך גזרו הרבנן תענית בתשיעי כיון דאתחלתא דפורענותא עדיפא. אבל באופן שחל תשעה באב בשבת קודש, דאסור אז להתענות בתשיעי, מסתברא דהתענית ביו"ד באב מצד עצמו נמי, ולא רק מצד תשלומין של תשעה באב. ויעויין בירושלמי (תענית פרק ד) דאיתא, רבי ירמיה בשם רבי חייא ברבא כדין היה שיהיו מתענין בעשירי, שבו נשרף  בית ה', ולמה בתשיעי, שבו התחילה הפורענות וכו'. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי ציים תשיעי וליל עשירי. עד כאן. הרי שמי שלא חושש לסכנה גם אי נקטינן כרבנן דאתחלתא דפורענותא עדיף והעיקר תענית בט', מכל מקום נכון להתענות רק שאי אפשר לגזור כן משום סכנה. ולכן נער שנעשה בר מצוה ביו"ד באב ובאותה שנה חל תשעה באב בשבת קודש ונדחה למחרתו, מחוייב הנער להתענות. כן נראה לעניות דעתי נכון… ויעויין עוד בהתעוררות תשובה מאאדמו"ר הגאון הצדיק שליט"א (חלק אורח חיים סימן צט) שהאריך בנעימים בכדומה לזה. יעויין שם.

(יד סופר, חלק ראשון, סימן ז)


הרב משה סופר הי"ד, בן הרב שמעון סופר הי"ד בן ה"כתב סופר" בן ה"חתם סופר", היה דיין ואב"ד בקהילת ערלוי (אֶגֶר) שבהונגריה. הוא נודע בגדולתו בתורה, חריף עצום ובקי נפלא בש"ס ובפוסקים.

בשנת 1942 גויסו לשירות העבודה כל הגברים היהודים בגילאים 18 עד 42, והם נשלחו לחזית הרוסית. רק מעטים מהם שרדו. בי"ב באייר תש"ד (5/5/1944) ניתנה הוראה לרכז את יהודי ערלוי בגטו שהוקם במרכז העיר, ובתוך עשרה ימים הסתיים ריכוז 1,620 היהודים בגטו. בי"ז בסיוון (8/6/1944) הובלו תושבי הגטו הובלו בצעידה לבית חרושת ללבנים במרחק של 16 ק"מ. לאחר צעידה של 10 ק"מ נוספים לתחנת רכבת בכפר הסמוך, הועמסו היהודים על קרונות בקר ונשלחו למחנה ההשמדה אושויץ. עם סיום המלחמה, רק מעטים שרדו ושבו לעיר.

הרב משה סופר ואביו הרב שמעון, הרבנית הצדקת (אשת הרב משה סופר הי"ד) טושענע בת הרב משה יוחנן שונפלד זצ"ל, וארבעת בנותיהם: חוה רבקה, לאה, גיטל טוביא וריזל. הי"ד, הוגלו יחד ונהרגו על קדושת השם ביום כ"א בסיון שנת תש"ד (12/6/1944).

בנם, הרב אברהם שמואל בנימין זצ"ל, חיבר את הספרים שו"ת דברי סופר (שני חלקים) וספר מחזה אברהם הכולל ביאורים והערות על שו"ת חתם סופר אורח חיים. הוא הצליח להימלט במלחמת העולם השניה, אך נפטר במיתת נשיקה ביום כ"ד בטבת תש"ח, בהיותו בן עשרים ושש.

בנם, הרב יוחנן סופר זצ"ל, האדמו"ר מערלוי, שרד את מחנות העבודה והגיע לבודפסט ועסק בהקמת ישיבת חתם סופר וישיבת ערלוי.  פרסם בשנת תש"ט את ספרו של אביו שו"ת "יד סופר", שחלק אחד ממנו יצא לאור עוד בחיי אביו. בשער הספר, במהדורת הרב יוחנן, מופיע: קובץ זה הוא רק מיעוט בלתי ניכר מהמון חידושי תורה ותשובות למאות שהשיב לשואליו אאמו"ר הגאון המחבר זצ"ל, ואין לנו שיור רק התורה הזאת שעלה בידינו להציל אחר השריפה הנוראה ששרף ה' בבית ישראל בתקופת הבהלה ובשנות הדמים. תשובה נוספת מהרב הי"ד ניתן למצוא בספר ירושת פליטה, סימן לג.

באלול  תש"י עלה הרב יוחנן לארץ עם קבוצה מתלמידיו, וייסד בה את חסידות ערלוי.

מקורות נוספים: תולדות הרב משה סופר, נכתבו על ידי בנו ומופיעים בהקדמת הבן לספר "יד סופר".

מספר הצפיות במאמר: 169