בזכות רחיצה וטבילה בערב שבת, זוכה להארת פנים קדושה בשבת / הרב ישראל אהרן הולר בשם הרב יצחק ליפשיץ הי”ד, האדמו”ר מוויליפולה-בריגל

תמונת רבי יצחק ליפשיץ הי"ד

הנה זמן ועידן שאני עובר אורח בנע ונד בעוונותי הרבים עם ספריי, וכמה פעמים הייתי על ימים טובים וימים נוראים במחיצת קדשו של הרב הצדיק ידיד ה’ וידיד ישראל באהבה וחיבה מו”ה יצחק ליפשיץ שליט”א אבד וויעליפאלי וכעת חונה בבריגיל, ומאוד תמיד קירב אותי (כדרכו בקודש לקרב באמת ובאהבה וחיבה ובסבר פנים יפות העוברי אורח בנע ונד, יותר מכדי כחו כידוע) הן בנתינות גדולות הן בהלבשה על שבת וחול ועל ימות החורף. ולפעמים שלח לי הנ”ל לביתי וקיים דברי הס”ח סימן תתרל”ו (ועיין ספרי זה אות ל”ב ואות ל”ג) והכל יותר מכדי כחו, ויותר מהחיוב הראוי להגון, מה שאיני. והכל להכרחיית על לחם לאכול ובגד ללבוש, ולא על מותרות, חס ושלום, שאין דרכי בביתי בכך מעולם (עיין ספרי זה ד’ כ”ה וד’ פ”ה) כנהוג בכמה מקבלים בזמנינו ובפרט בכמה בני עלייה וכדומה שהמה מן המשקלי שקלי על מותרות שאינם תועלת לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ועליהם אמר ישעיה הנביא סימן א’, בנים משחיתים, פירוש משחיתים ממון ישראל. ועיין שבת נ”ד ואור החיים קדושים יט,ב ורש”י ע”ז דיבור המתחיל “צדיק” ותראה שהמה בעצמם נקראים “כלי משחית” כהנ”ל ו”כלי חמס”, חמסן יהיב דמי על זה. (ועיין מוסר בזה בספרי זה אות מ”ו). והמה מיהבו לא יהבו לטובת ותועלת עצמן בזה ובבא. עיין ספרי זה ד’ כ”ד וד’ ס”ו. לא כתבתי חס ושלום על הכלל, אלא על הפרט. וראיתי בספר מרגניתא דרבי מאיר, רב ורבי אחד היה קמצן ואוהב כסף לעצמו, ואמר עליו הרב הקדוש מורינו הרב רבי מאיר מפרימישלאן זי”ע זה דור דורשיו, “דור שוא”, מבקשי פניך, המבקשים פני יתברך שמו בתפלה ולימוד ומקוואות וכדומה, היינו טוב לשמים ולא לבריות. “יעקב סלה”, ואינו נותן לצדקה, על דרך הפסוק הקול קול יעקב והידים ידי וכו’. עיין שם. ועיין ספרי הנוכחי אות לב. והרב שליט”א הנ”ל לא כן בזה כידוע ונראה.

ואכתוב בכאן במקום הסכמה דבר בשם אומרו, הרב שליט”א הנ”ל, אמר לפרש הפסוק “ההופכי הצור אגם מים”, עם המדרש בראשית רבה פרשה י”א, ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באור פניו של אדם וקדשו באור פניו. אינו דומה פניו של אדם כל ימי השבוע כמו שהוא דומה בשבת. וכתב שם העץ יוסף בשם יפה תאר רמז נפלא בזה. “יפה תאר” גימטריה “שבת”, שבאור פניו אשר באדם קדוש יאמר לו. עד כאן.
וכן איתא בשבת כ”ה, אמר ר’ יהודא אמר רב כך היה דרכו של ר’ יהודא בר עילעא ערב שבת מביאין לו עריבה מלאה מים חמין ורוחץ פניו יד ורגליו ומתעטף בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה’ צבאות. עד כאן. בוודאי, המקיים ורוחץ גופו ופניו וידיו ורגליו בחמין וטבילת מקוה בערב שבת, והוא בסתם לקדושת שבת, הוא הזוכה להארת וקדושת פנים לשבת, כל אחד ואחד לפי דרגו, הן מעט הן הרבה.
ומרומז בפסוק הנ”ל, ההופכי הצור, פירוש, צורתו והפנים של איש הישראלי נהפך בשבת קדש להארת ואור פנים בקדושה יותר, על ידי אגם מים, ברחיצה במים חמין וטבילה במי מקוה בערב שבת כהנ”ל.
כן שמעתי באמת מבני תורה בעת שהייתי בוויעליפאלי בשם הרב שליט”א הנ”ל, ואחד מבחורי חמד דשם תלמיד חכם וירא שמים אמר לי אז שבאם אפשר יהיה אדפיס הנ”ל ויתרבה טהרה בישראל, והמזכה הרבים זכות הרבים תלוי בו. ועלתה בידי בסייעתא לשמיא.

(אהבת וסגולת ישראל, שנת תרצ”ב)


האדמו”ר רבי יצחק ליפשיץ הי”ד נולד בסביבות שנת תרל”א (1871) לאביו רבי נתן נטע דוב (ר’ נטע’לי) מויעליפאלי שבגליציה המערבית בן הרה”ק רבי אהרן זעליג (הנקרא רבי אהריש זצ”ל) בן רבי אריה ליב ה”אריה דבי עילאי“.

בצעירותו למד בוישניצא בישיבת רבי שלמה מבאבוב זצ”ל, אביו של ידיד נפשו, רבי בן ציון הי”ד. האדמו”ר רבי שלמה היה מכבדו לפתוח בשבת בזמר “אשת חיל”, עד שהגדיל בנו הקדושת ציון ונכנס לעול תורה ומצוות. 

רבי יצחק ליפשיץ נשא לאשה את מרת פריידא בת הרב יהושע רמר”ז שהיה דיין בקרוסנא. בשנת תרנ”ה, עוד בחיי אביו, כיהן כרבה של ויעליפאלי, ולאחר פטירת אביו בשנת תרע”ה מילא את מקומו כאדמו”ר ואב”ד. בשנות מלחמת העולם הראשונה גלה לוינה (ראה שמו ברשימת הרבנים הגולים בספר רבותינו שבגולה). בתר”ף (1920), עבר לבריגל-בז’סקו והיה לאדמו”ר מוויליפולה-בריגל. בחגים היו מגיעים אליו מאות מחסידיו, והרב נודע כבעל מופת.

מגדולי חסידיו היה רבי שמעון אנגל-הורוביץ מזליחוב.

בזמן המלחמה עבר לגטו בוכניה שם הסתתר בבונקר עם עוד כמה אדמו”רים. נורה ונספה כאשר נתגלה במחבואו בג’ באלול תש”ג (3.9.1943)

מקורות: רבנים שנספו בשואה, פורום אידישע וואלט, ספר יזכור של קהילת בריגל בז’סקו והסביבה, אנציקלופדיה לחסידות ח”ב עמ’ שמג, אנציקלופדיה לחכמי גליציה חלק ו עמ’ 850-851, מגן אבות בעניני שבת קדש מאת רבותינו הק’ מבאבוב עמ’ קעג.

מקורות נוספים:
סרטו של דוד טייטלבוים, אשר צילם בצבע את העיירה וויליפולי, בשלהי שנות ה 30 – מוצג באתר יד ושם.
ראה בספר היובל למהר”ם שפירא, מהדורה חדשה (תשמ”ג) עמ’ תמד.
וראה תולדותיו באריכות בספר שלשלת הזהב עמ’ קנ”ד-רס”ג.
אודות הרב ישראל אהרן הולר מבקשביץ- ראה מאורי גליציה חלק ב, 102-104.

מספר הצפיות במאמר: 29

שבת קודש היא בחינת אהבה והיא הסיבה לגאולה במהרה בימינו / הרב נפתלי הירצקא אמסל הי”ד

שבת בחינת אהבה

אהבה. אהבה בכל לב, אהבה בכל נפש, אהבה בכל מאוד – בגימטריה שבת. כך שמעתי ממחותני הרב הקדוש מורנו הרב צבי הירש זללה”ה מזדיטשוב. ויש להבין העניין מדברי הזוהר הקדוש, שבת איהו כללא דאורייתא. עד כאן. והנה כל התורה הוא לדבקה בו יתברך שמו וימסור לבו ונפשו ומאודו בעבור אהבתו. והנה שבת קודש איהו כללא דאורייתא, על כן בגימטריה כנ”ל (בני יששכר, מאמרי השבתות, אות ט).

אמר המלקט, ונקיטנא נפשאי בשיפולי גלימא של רבינו הקדוש הנ”ל דמהאי טעמא אפשר אומרים בשבת קודש אהבה רבה ולא אהבת עולם. עיין בספר הקדוש בני יששכר, מאמרי חג השבועות, מאמר מעלת החג, אות ו’ באריכות, ועיין עוד בשערי תשובה אורח חיים סימן ס’ סעיף קטן א. וצריך עיון  קצת שם. עיין שם. ושוב שנית אפשר לומר על פי המקובל אצל צדיקים וחסידים בשם תלמידי רבינו קודש קודשים הבעל שם טוב זללה”ה שאמר לו משיח צדקינו דדין גרמא דעציראו שמעוכב לבא, משום שאין מאריכין באהבה רבה. וכבר הבאתי לעיל מכמה מקומות ששבת היא הסיבה לגאולה במהרה בימינו אמן, על כן אנו אומרים בשבת קודש אהבה רבה דייקא שמאריכין בה, ועל ידי זה יהיה הגאולה במהרה בימינו אמן סלה ועד.

ואתה תחזה שרבותינו הצדיקים תלמידי ותלמדי תלמידי של מרן הבעל שם טוב זללה”ה יתלהבו ברגש קודש באריכות נפלא בשבת קודש בעת אמירת אהבה רבה, כאשר אמר משיח צדקינו להבעל שם טוב זללה”ה שכשיתפשט תורתו של מרן קודש הקודשים הנ”ל בעולם, אז יצפה לרגלי דמשיחא במהרה בימינו אמן, כן נזכה לחזותו במהרה בימינו אמן מתוך חיי נחת דקדושה לאחר ההמתקות שהמתיקו מרורת החבלי משיח רבותינו הקדושים רבי ר’ אלימלך ורבי ר’ זישא זי”ע, אמן כן יהי רצון.

 אהבה. שבת קודש הוא בחינת אהבה וימי החול הם בחינת יראה, כנודע. ומחמת שעיקר שלימות היראה היא כשהיא מתוך אהבה וכו’ על כן אנו מונין ימות החול על ידי השבת, היום יום ראשון בשבת וכו׳ וכן כסדר. והוא כדי לקשר השבת בימות החול וכו’ ויהיה יראה מתוך אהבה (ספר הקדוש נעם אלימלך, פרשת ויגש).

אמר המלקט, ואתה תחזה שרבותינו הצדיקים תלמידי בעל שם טוב זללה”ה זי”ע הרגישו זאת הבחינה בפועל ממש, כאשר יסופר בספר דבש השדה, שפעם אחת ביומא דהלולא של רבינו הקדוש מורינו הרב נפתלי צבי זללה”ה מראפשיטץ היה יושב רבינו הקדוש מהר”ש מיערסלאב זללה”ה במסיבת מריעים המקשיבים בסעודה לכבוד ההלולא. ובאמצע הסעודה בא להחדר מרן הגאון הקדוש בעל דברי חיים זללה”ה, וכאשר ראה אותו רבינו מהר”ש הנ”ל, עמד לקראתו מעל  כסא קדשו, חבקו בשתי זרועותיו הקדושות ואמר לו בזה הלשון “ברוך הבא חיים לעולם הבא”; כך בלא שום תואר, ואומר לו שוב, “חיים לעולם הבא. הנה אל ירא בעיניך על אשר אני קורא אותך כך בלא שום תואר רבי, כי רבינו הקדוש זי”ע מלובלין לא היה קורא בשום תואר למי שהיה אוהבו. ואני לא זכיתי למדריגה הזאת, רק ביום השבת, והיום השגתי ברוך ה’ מדריגת ובחינת שבת קודש ומעלתו. והא ראיה שכאשר התפללתי לפני העמוד, אז בברכת יוצר אור אמרתי בניגון ושמחה של שבת קודש”. עד כאן. הרי לך בהדיא שרבותינו הקדושים הרגישו זאת בפועל, שבשבת קודש היה להם בחינת אהבה.

(מתן שבת)

הרב נפתלי הירצקא אמסל הי”ד ב”ר יחזקאל ז”ל, מדמצ’ר שבהונגריה, פרסם בתרצ”ז את ספרו “מתן שבת” וזכה להסכמות רבות ונלהבות לספרו.

בנו, הרב יעקב חיים, הוציא לאור בשנת תשל”ג את ספרו “נחלת יעקב” ובו כתב:

בעקבי אבי הקדוש הי”ד דרכתי, ה”ה הרב הגאון בתורה ביראה ובחסידות,שושן סודות מה”ר נפתלי הירצקא זצ”ל, שמיום עמדי על דעתי היה כותב חידושי תורה בכל המקצועות, בנגלות ונסתרות, בהלכות ובאגדות. ומחמת עוני ודוחק לא היה בידו להוציא לאור כתבי ידיו, ולא נדפסה ממנו רק ספר מתן שבת, ובו נתן מתנה בעין יפה וברה מעניני שבת קודש על סדר א”ב מאות א’, עד אות ה’. ספר קטן בכמות אבל רב באיכות. ומשאר ספריו כתבי יד לא נשאר כלום, כי נאבדו בימי השואה. וגם זה הספר לא נתפשט בעולם מחמת חמת המציק שעלה הכורת אחר כלות גמר ההדפסה.

מספר הצפיות במאמר: 24

משפט האדם והבהמה ועניין ענוותנותם של גדולי האנושות / הרב חיים דוד זילבר מרגליות הי”ד

ספרו של הרב חיים דוד זילבר מרגליות הי"ד

וידבר ה’ אל משה לאמר, שור או כשב כו’ ומיום השמיני  והלאה ירצה כו’. במדרש (ויקרא רבה פרק כ”ז ומדרש תנחומא) אדם ובהמה תושיע ה’, אמר רבי יצחק משפט אדם ומשפט בהמה שווין, משפט אדם – ביום השמיני ימול, משפט בהמה – ומיום השמיני כו’.

צריך להבין מה לימוד יש בזה, ומה אשמעינן הכתוב והמדרש. ובגמרא (חולין ה:) אדם ובהמה תושיע ה’ אמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם כהן ערומין בדעת (כאדם הראשון) ומשימין עצמן כבהמה. ולהלן במדרש איתא, והיה שבעת ימים תחת אמו כו’, משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסנין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחלה. כך אמר הקב”ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין שבעה ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת כו’. אמר רבי יצחק משפט אדם כו’.

נראה שהוכרח ולמד לומר טעם זה מיתור לשון הכתוב, דהוה ליה למימר ‘כי יולד מיום השמיני והלאה כו”, אלא שהשמיענו שצריכה ההויה דשבעת ימים תחת אמו, שאין שבעה בלא שבת ויראה פני המטרונה:

עניין השפלות ועניוות של אנשים הגדולים, וכמו שנאמר על משה רבינו עליו השלום (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד מכל האדם, ומסירות נפשו על הפחות שבישראל, אינו מובן. הלא הוא  שנאמר עליו (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו’, והיו לו מ”ט שערי בינה (ראש השנה כא:, עיין שם). כללא דמילתא, הגדול שבעולם בכל הדורות, ואיך יאמר באמת שהוא השפל ואינו כלום.

אבל הענין פשוט, שהרי אמרו ז”ל (נדה טז:) שהמלאך מביא הטפה לפני הקב”ה וגוזר עליה מה תהא, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני. ואם כן, מה לו להתגאות בגבורתו וחכמתו ועשרו שניתנו לו מן השמים. ואם תמצא לומר דאף על פי שנגזר עליו חכם, על כל פנים צריך להוציא השכל מכח אל הפועל ולפשטו באורך, רוחב ועומק. אבל גם זה אינו מכח האדם, ויתרון האדם מן הבהמה בשכל וכח הדבור הכל בא מלמעלה, כמו שנאמר (משלי ב) כי ה’ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. בכל רגע משפיע החכמה, ומה שהאדם מתחכם ויודע הוא מן ה’ יתברך.  ועל כח הדבור אמר משה רבינו עליו השלום (דברים לב) כי שם ה’ אקרא, שבדבורו עביד מעשה גדול ונורא שהיה ממשיך ומגלה ומודיע שם ה, אבל על זה הבו הגודל לאלקינו, שהכל מכחו יתברך שמו. וכשעומדים להתפלל ולדבר לפני המלך, ואז האדם מתבטל ומכיר כח עליון, אומרים ה’ שפתי תפתח כו’ – בלתך איני יכול אפילו לפתוח הפה, ואתה תפתחנו להגיד תהלתך. וזה לשון השיר, ‘הדעה והדבור’, שהם המותר לאדם מן הבהמה, הם שייכים ‘לחי עולמים’, ואינם משל האדם:

ואם יאמר להתנשאות במעשים טובים, דלכאורה הם מכח האדם ובבחירתו, וכפי לשון הכתוב (ירמיה ט)  כה אמר ה’ אל יתהלל חכם בחכמתו כו’, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל כו’. והיינו דחכמתו, גבורתו ועשרו בכנוי קאי על הקב”ה, כמו שאמר שם כה אמר ה’. שהחכמה, גבורה ועושר הוא משלו, שכך גזר על הטפה. ויתהלל רק בהשכל וידוע אותי ועשיית חסד, משפט וצדקה, שהם דבר מצווה ושייך בהם בחירה.

אבל באמת ובעומק גם זה עיקרו מגבוה. ורק איזה נקודה קטנה בתחלת הרצון מצד האדם. כמאמר ריש לקיש (שבת קד.) בא ליטהר מסייעין אותו. וגם לשון הכתוב הנ”ל מורה כן, שהתחיל אל יתהלל חכם כו’ ומסיים כי אם בזאת יתהלל המתהלל כו’, היינו כי בשלשה דברים הקודמים לא יעלה על דעת שום אדם להתהלל. אבל בזאת המתהלל, הרוצה להתהלל, יש לו איזה מקום לדמות בנפשו שיכול להתהלל. כי גם על הנקודה הראשונה אין מה להתנשאות ולהתהלל, כפי דברי המדרש (דברים רבה פרק ד) אמר רבי חגי, ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים, אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרת בחיים. ובספרי (ריש ראה) רבי יהושע בן קרחה אומר, משל למלך שעשה סעודה והזמין כל האורחים, והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיוון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה. וכן הוא אומ, ה’ מנת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי כו’, ואומר אברך את ה’ אשר יעצני. עד כאן לשונו. ומי הוא פתי יסור מליקח הדבר שמלך מלכי המלכים הקב”ה אחז בידו והניחה על הדבר שהיא מנה יפה. ומי שגם אחרי זה לא יבין ליקח המנה היפה, הרי הוא משוגע גמור, עקש ופתלתול. אשר על כן אין שום רבותא מה שהאדם בוחר במעשים טובים. פליאה היא בהיפוך, כשאיננו עושה מצות ומעשים טובים, שזהו באמת עושה מרצון עצמו:

ומעתה אין לתמוה מה שהערומים בדעת כאדם הראשון, כגון משה רבינו עליו השלום, היו בעיני עצמם כבהמה, שהכירו אשר המותר שלהם מן הבהמה הוא רק בכח עליון, אבל מצד עצמם בהמה המה להם. וזהו שנאמר (שמות ט”ז) ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה’ הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וראיתם כו’ בתת ה’ לכם בערב בשר כו’ ונחנו מה כו’, שכל המעשים אינם מכחנו, שהכל מעשה ה’. ואם יאמר האומר שעל כל פנים זה גופא יש להאדם ההכרה שאין העבודה משלו. גם זאת אינו שלו, ואפילו ההכרה דהכרה עד סוף כל הכרות, מאת ה’ היתה זאת. וזהו, ונחנו מה, ממש לא כלום. וזהו שאמר הכתוב אדם ובהמה תושיע ה’, הן פעולת האדם בחכמה ודבור, הן ההכרה שהוא כבהמה, הכל הוא מישועת ה’:

וידוע שענין מצות שבת רומז על זה שהאדם אינו עושה מאומה, ואמרו ז”ל (מכילתא יתרו והובא שם בפירוש רש”י) על הכתוב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה’ אלקיך כו’ כשתבוא שבת יהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה. היינו, שעניין שבת הוא להכיר שכל מלאכתך, מה שהיה נדמה שהיא פעולתך ומעשה ידך, באמת היא עשויה מעצמה בלי כחך. ומאליו הוקם המשכן. וזה שרבה הכתוב ‘כל מלאכתך’, לא לבד מלאכת המעשים, אלא אפילו ההכרה שאינה משלך – זאת גם כן עשויה מאליה:

וזהו שאמר המדרש, משפט אדם ובהמה שווין הן. מעשה האדם, באשר הוא אדם ערום בדעת, הן מה שיודע שבהמה המה, הן שווין, שצריכים לראות פני המטרונה, השבת, לידע שהכל עשוי מלמעלה:

(דבר ישרים, פרשת אמור)

הרב חיים דוד זילבר מרגליות הי”ד נולד בז’ליחוב שבפולין בשנת תרכ”ד (1864) לאביו הרב נפתלי צבי הירשלי ז”ל.

משחר ילדותו שקד ר’ חיים דוד על לימוד התורה, ועשה בה לילות כימים. בגיל בר מצווה כבר נודע כעילוי הבקי בעל פה בכל הש”ס.

בגיל שמונה עשרה נשא הרב לאשה את בתו של הרב אביגדור יהודה לוינטל, רבה של קויל (קולו), ונולדו להם ששה ילדים. לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו והמשיך ללמוד בהתמדה מופלאה.

בהוראת חותנו נסע לבקש כתב סמיכה מאת רבי יהושע טרונק זצ”ל מקוטנא והאדמו”ר מסוכטשוב רבי אברהם בורנשטיין זצ”ל בעל “אבני נזר”. הרב מקוטנא עמד על גדולתו והסמיכו, על אף שנהג שלא לתת סמיכה לצעירים. האדמו”ר מסוכטשוב השתומם מגדולתו ועמד ונשקו על ראשו.

בשנת תרנ”ג (1893) נפטר חותנו, הרב אביגדור יהודה, וקהילת קולו ביקשה למנות את הרב חיים דוד כרב, אך הוא סירב בתחילה. רק לאחר שגדולי הדור תבעו זאת ממנו, הסכים הרב לקבל על עצמו את הרבנות. הרב הנהיג את הקהילה ביד רמה במשך כחמישים שנה והיה לרבה האחרון של הקהילה. הוא לא פחד לאסור את השחיטה בעיר מחשש שהקצבים, שנמנו על בעלי הזרוע, יאלצו את השוחטים לנהוג בניגוד לדין. במשך שלוש שנים היה בית המטבחיים מושבת, עד שלבסוף הושגה פשרה. הרב ביטל את ה”חדרים” הפרטיים עיר, ששיטת שכר הלימוד שהיתה נהוגה בהם פגעה בשכבות החלשות, ובמקומם הקים “תלמוד תורה” כללי.

בנוסף לניהול הרבנות, עסק הרב מספר שעות ביום בלימוד הנסתר והרבה לכתוב את חידושי תורתו. בנוסף עסק הרב בצורכי הציבור כחבר באגודת ישראל וכחבר במועצת גדולי התורה בפולין.

בשנת תרצ”ו הוציא לאור את ספרו דבר ישריםדרושים, באורים ורמזים ישרים בשתי התורות, שבכתב ושבעל פה, על סדר חמישה חומשי תורה והמועדים. חיבר עוד ספרים רבים שנשארו בכתב יד ואבדו בשואה.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה, הרב  נמלט, נדד בין ערים שונות ולבסוף הגיע ללובלין. ביום כ’ בכסליו תש”א, הסתתר הרב עם בני משפחתו בבית ביתו בלובלין. הבית הופצץ וכל יושביו נהרגו. הרב הובא למנוחות בבית העלמין הישן בעיר, בין קברות גדולי ישראל

 

מקורות: ספר דבר ישרים, דף עד באתר יד ושם שרשמה נכדתו (שם מוזכר ששם רעייתו הוא: צילה דבורה לבית מנדלסון),  ספר קולו (תמונות 224-225. שם יש גירסה שונה לגבי נסיבות מותו של הרב), קולו – באתר מרכז מורשת יהדות פולין, רבנים שנספו בשואה, אלה אזכרה (ג, 248-243).

עוד על תולדות קהילת קולו – ניתן לקרוא  באנצקלופדיה של הגטאות.

עוד ראה: על טיבו של מחבר ספר דבר ישרים – מאת הרב ישראל אברהם הלוי גרינבוים, קובץ עץ חיים (באבוב), שנה ב, חוברת ג, תשס”ח

מספר הצפיות במאמר: 24