לברכה ולא לקללה, לשובע ולא לרזון, לחיים ולא למות / הרב פינחס פינקלשטיין הי"ד
הערה מרב האי גאון וכו', כבוד קדושת מורינו ורבינו הרב פינחס פינקעלשטיין האבד"ק פאלעניצא (פלניצה) שליט"א המחבר והמאסף והמסדר ספר פנים יפות, ולקוטי אורות על תהלים ועוד ועוד, וזה לשונו:
בסוף רמזי אלול העיר, במה שאומרים בתפילה, לברכה ולא לקללה — לשובע ולא לרזון — לחיים ולא למות.
הנה מאז אמרתי דהנה כתיב (נשא כ"ד) יברכך ה' וישמרך, ודרשו ז"ל יברכך ה' בממון, וישמרך מן המזיקין. ופירשו המפורשים, הובא בנחל קדומים שם (באות ח') הכוונה דידוע שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין, ואמרו חז"ל דהמזיקין אינם שולטים במידי דצייר וחתם, ואינם שולטים אלא בדבר המנוי. וזהו שאמר יברכך ה' בממון, ועל כורחך צריך שיהיה סמוי מן העין בלי מנין וכיוצא. ואם כן יש לחוש דישלטו המזיקין, לזה אמר וישמרך מן המזיקין, כי הכל בידו יתברך (זהו ה' בהעלם עין מספר ילקוט האורים שם). וזה הפירוש, לברכה בהון ועושר וכל טוב, ולא לקללה, שלא ישלטו חס וחלילה המזיקין על ידי זה, כנ"ל.
וכעת נראה לי עוד, על פי פירוש הגאון הקדוש בעל הפלאה ז"ל, הבאתים (במזמור ק"ז) בפנים יפות, על הפסוק וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות, הכוונה כי אין ריבוי בנים ברכה, אלא בעשירים, אבל בשעת עניותם אין זה ברכה, שירבו כצאן. ועוד שם וזה יהיה הפירוש שמתפללין במוצאי שבת קודש "זרענו וכספנו ירבה כחול", הכוונה שניהם יחד דייקא, וכאמור. וזה פירוש גם, לברכה ,בריבוי בנים כנ"ל, ולא לקללה, חלילה, דהיינו עם רוב עושר וכל טוב להיות ברכה שלמה.
"לשובע ולא לרזון", נראה לי לפרש עם דברי חז"ל, (בבא בתרא צ"א) אפילו עמד ארבעה סאין בסלע יוצאין, דאמר רבי יוחנן נהירנא כו' הווי נפישא נפיחי כפין בטבריא מדלות איסר לקנות בו לחם, עיין שם. מזה חזינין דיכול להיות שובע גדול בארץ ולא הווי כלל ברכה, אם אין לו במה לקנות, לזה אמר, לשובע, שנת שובע, אמנם ולא לרזון, להיות מעות לקנות ולא יהיה רזון במעיו.
או יאמר, כפי אמרת חז"ל (יומא כ"א, בבא בתרא קמ"ז) במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון עניים שמחין בעלי בתים עצבים כו' מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיה מרקיבין, נוטה כלפי דרום עניין עצבין ועשירים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין, נוטה כלפי מזרח הכל שמחין. עיין שם. לזה אמר, לשובע ולא לרזון, באופן שיהיו הכל שמחין.
וכעת נראה לי על דרך צחות בעזרת ה', דדקדקתי דלא קאמר לשובע ולא לרעב, ההיפך מן שובע. וצריך עיון. לא ראיתי מי שירגיש בזה. ונראה לי על פי מאמר חז"ל, דהחולי משביע כנודע, לזה אם יאמר לשובע ולא לרעב, יוכל היות שיחלה והחולי, רחמנא ליצלן, יזון אותו, ולא יהיה שוב רעב, כנודע, אבל רזון יהיה כמובן. לזה אמר מפורש לשובע ע"י אכילה, שיהיה על ידי זה ולא על ידי רזון, וזהו "ולא לרזון". ואתי שפיר.
"לחיים ולא למות" — גם אני מאז אמרתי כפירוש דכתב הרב שליט"א ברמזי אלול, שהרשעים בחייהם קרויין מתים, ויעיין בליקוטי אורות שלי בתהלים על הפסוק לא ישבתי עם מתי שוא. מת שוא, יעויין שם דבר נחמד וזה לשונו, וביותר יש לומר על פי אמרת חז"ל, ארבעה חשובים כמתים, עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים, לזה לחיים ולא למות, שלא יהיה לו מן הארבעה הנ"ל, דחי וחשוב כמת…
ובתוך כתבי עלה בדעתי בעזרת ה' יתברך לפרש בכי טוב על פי המבואר במגן אברהם אורח חיים (תקפ"ד ס"ק ד) לחיים בפתח תחת הלמד, משמע לא חיים (נדרים ל"א), על כן יאמר בשווא. ודייקא בראש השנה קפדינין שהם ימי דין, שצריך לברר ביותר. עיין שם… ובכדי לברר היטב, שלא יהיה טעות במבטא, יאמר מפורש לחיים ולא מוות וכו'. ודי לחכימא.
עוד נראה לי על פי מה שכתב בזוהר הקדוש, שהצדיק אור "זרוע" והחולה בא אצל הרופא ומקיז דם מהזרוע, היינו שהקב"ה מסלק את הצדיק לכפר על הדור, כנודע. ועיין בלקוטי אורות תהלים ע"ז, וזה שמבקשים לחיים ולא למוות חלילה, לקבל את הצדיק מן העולם על ידי זה לכפר ודו"ק.
ע"כ הגהה.
(הערת הרב פינחס פינקלשטיין הי"ד בסוף הספר רמזי אלול, מאת הרב שלמה דומיניץ הי"ד)
הרב הגאון החסיד פינחס פינקלשטיין הי"ד, נולד לאביו הרב אברהם, בשנת תרמ"א (1881) בלוקוב שבפולין. הוא נשא לאשה את מרת צביה בת הרב יעקב דוד טאוב בן רבי ישראל טאוב זצ"ל הצדיק ממודזיץ'.
הוא היה רב ואב"ד בפאליניץ שליד ווארשה. בשנת תרפ"ג-תרפ"ד הוציא לאור את ספר התהלים עם שני פירושים על פי פרד"ס שליקט וסידר "לקוטי אורות" מאת הרב שמואל שמלקי הלוי איש הורוויץ מניקלשבורג, ו"פנים יפות" מאת הרב פינחס הלוי איש הורוויץ מפרנקפורט דמיין. הספר יצא לאור שוב בשנת תשי"ח (1958). בהקדמת הספר עומד המחבר על גדולת המחדש דברי תורה ועל מעלת מי שמלקט חידושי תורתם של אחרים. את ההסכמות לספר כתבו האדמו"ר רבי משה יחיאל הלוי עפשטיין זצ"ל, האדמו"ר ממודזיץ' רבי ישראל טאוב, הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד אב"ד פלונסק והרב יעקב חיים זעליג גאלדשלאג זצ"ל רב ומו"צ ור"מ בווראשה לאחר שהיה רב ואב"ד לובאראנץ.
הגרמנים כבשו את פאליניץ ב- 19.09.1939 והטילו על היהודים שם גזירות שונות. בדצמבר 1940הוחרם רכוש היהודים בפאליניץ והם רוכזו בגטו שהוקף גדר תיל, ממנו נלקחו מדי יום לעבודת כפייה. בקיץ 1941, לאחר פלישת גרמניה לברית-המועצות, ננעלו שערי הגטו, הקשר עם האוכלוסייה הפולנית נותק, ומצבם הכלכלי של היהודים החמיר. רבים מיושבי הגטו שולחו למחנות עבודה ובגטו פרצו מגיפות. מספר היהודים בגטו ב- 01.1942 עמד על כ-6,500 נפשות.
ב-ה' באלול תש"ב (18.08.1942) נערכה בגטו פלניצה אקציית חיסול, בה שולחו כמעט כל יושביו בקרונות משא דחוסים למחנה ההשמדה טרבלינקה. היהודים היחידים שנותרו בפלניצה, היו עובדי המנסרה, שנרצחו ב-כ"ז בניסן תש"ג (02.05.1943). הי"ד.
הרב פינחס פינקלשטיין גורש לטרבלינקה בז' באלול תש"ב (20.08.1942), עם הרבנית צביה, עם ביתם לאה אשת הרב יום טוב נטע'ל ב"ר ישראל יששכר לנדא ועם כל שאר יושבי גטו פלניצה. הי"ד.
מקורות: בלבת אש חלק ב עמ' מ"ה (תל אביב, תשמ"ה), ספר יזכור לקהילת פאליניץ, דברי ישראל (רבי ישראל ממאדזיץ, ת"א, תשד"מ, הוצאה שלישית), דפי עד באתר "יד ושם", פלניצה באנציקלופדיה של גטאות ובאתר מורשת יהדות פולין, ועוד.
כמו כן הוציא לאור את "זיו הפנים", "פי הבאר" ו"כוכבי אור". חיבורים יקרי ערך נוספים נותרו ככתבי יד ואבדו בשואה.
מספר הצפיות במאמר: 366