דברי פלפול עמוקים בעניין פסול לולב הגזול ובגדרי מצווה הבאה בעבירה / הרב ישראל נתן פלוצקי הי”ד

תמונת הרב ישראל נתן פלוצקי הי"ד

מסכת סוכה, סוגיא דמצוה הבאה בעבירה (דף ל.)

התוספות שם הקשו דלמה לי קרא ד”לכם” בלולב הגזול תיפוק ליה מצד מצווה הבאה בעבירה.

ונראה לי לחקור קושית התוספות בכמה אופנים, דהנה הרב המגיד פרק א’ מהלכות גניבה הלכה א’ כתב על דברי הרמב”ם ז”ל דאסור לגנוב בכל שהוא, וזה לשונו, ודין פחות משווה פרוטה בממון כדין חצי שיעור באיסורין. עד כאן לשונו.

וכתב על זה הגאון בעל מנחת חינוך ז”ל, מצווה ק”ל, דהרמב”ם סובר דעל פחות משווה פרוטה ליכא מצוות ד”והשיב” דאפילו אם נאמר דחצי שיעור אסור מן התורה, מכל מקום העשה ד”והשיב” לא רמיא עליו.

וכתב עוד בזה הגאון הנ”ל ניהו דאין על הגזלן מוטל העשה ד”והשיב” מכל מקום שלו אינו נקרא, ואם צירף ממעות שלו לפרוטה שלימה וקידש בו אשה, אינה מקודשת, כיוון דיש בפרוטה חלק שאינו שלו. עיין שם. ועיין עוד בזה מה שכתב הגאון ז”ל במצוה רנ”ט.

ובאמת כן מבואר בתוספות רי”ד לקמן בסוף פרקין, וזה לשונו, שגזל דבר שאין שוה פרוטה אף על פי שאינו יכול להוציא בדיינין ולאו בר השבה הוא, מכל מקום הגזלן במה קנאו. עיין שם.

אם כן, לפי זה, שפיר צריך קרא ד”לכם” בכהאי גוונא שגזל חצי פרוטה והשלים ממעות שלו לפרוטה שלימה וקנה בעד הפרוטה לולב, אם כן “לכם” לא הוי, דהא יש בלולב חלק שאינו שלו, אבל המצות עשה ד”והשיב” ליכא גבי, וממילא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה משום עשה ד”והשיב” שמוטל עליו בכל רגע ורגע, כמו שכתב השער המלך הלכות לולב, ולכן שפיר צריך קרא ד”לכם” ודו”ק.

אמנם בעיקר דברי השער המלך יש לעיין מדברי התוספות שהקשו דאמאי לא קאמר רבא הטעם דלולב של אשירה ושל עיר הנידחת פסול מטעם מצוה הבאה בעבירה, ולפי דברי השער המלך מאי מקשו, הא בשעת המצוה לא עשה עבירה, ובאמת השער המלך ז”ל מדחה דבריו מפני זה. אך באמת אין זה קושיה כלל, דבאשירה השתא נמי עושה איסור, דבכל רגע ורגע מצוה עליו לאבד פירותיה ואם כן שפיר מקשה התוספות וצדקו דברי השער המלך ז”ל.

ובזה מתורץ נמי האורחת חיים ז”ל שכתב דמצוה הבאה בעבירה לא הוי אלא אם הוא גופו עשה עבירה, אבל אם אחר עשה עבירה לא הוי מצוה הבאה בעבירה, דהרי בתוספות מוכח להיפך, שהקשו דאמאי לא קאמר רבא הטעם דלולב של אשירה פסול משום מצוה הבאה בעבירה, ולדברי האורחות חיים  ז”ל מאי קושיא, הא הוא נמי לא עבר עבירה. אמנם להנ”ל ניחא דהא התם הוא נמי עבר עבירה משום ביטול עשה דאבד תאבדון.

וגם מיושב בזה קושית הגאון רבי עקיבא איגר ז”ל שהקשה על קושית התוספות שם, דלמה לי טעמא בלולב של אשירה ושל עיר הנידחת משום כיתותי מיכתת שיעוריה, תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה, הא עדיפא הוי ליה להקשות דלמה לי קרא דבנעבד אסור לגבוה תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה. אמנם להנ”ל לא קשיא מידי, דמאשירה שפיר מקשי התוספות, כיון דשם הוי בעידנא כנ”ל, מה שאין כן בנעבד דאין צריך לאבדו, כיוון שמותר להדיוט ולא הוי בעידנא ולא חשיב מצוה הבאה בעבירה. ודו”ק.

וראיתי בספר מי באר מסכת סוכה שכתב לתרץ קושית רבי עקיבא איגר ז”ל, דצריך קרא בקרבן ציבור דהוי מצוות עשה דרבים דהוי מצות עשה דרבים ולא פסול משום מצוה הבאה בעבירה, ולכן צריך קרא בנעבד. עיין שם. ודבריו, במחילת כבודו, הם דברי שגגה. האיך יעלה על דעת לומר משום דכיוון מצות עשה דרבים יהיה מותר להקריב קרבן הנעבד. אדרבה, פשיטא דלקרבן ציבור מאוס טפי. דאיתא בברכות גבי רבי אליעזר ששחרר עבדו, דמבואר דגבי מצוה דרבים אין פסול משום מצוה הבאה בעבירה, היינו רק דאין בזה מה שעושה עתה עבירה על ידי מצוה, כיוון דעשה דרבים דוחה אותה מה שאין כן בנעבד דלא שייך זה, כמובן.

ועתה נשוב לקושית התוספות הנ”ל דלמה לי קרא ד”לכם” בלולב הגזול.

ונראה לי לתרץ באופן יאות, דהנה החוות יאיר בסימן ע”ט כתב להוכיח מתוספות סנהדרין דגר שנתגייר פטור להחזיר לישראל מה שגזל בגויותו בידי שמים וחייב בידי אדם. וכתב מילתא בטעמיה משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והוי כמו שעשה תשובה ומתכפר לו, אבל זה מה שחייב בידי אדם, על זה לא מהני תשובה, עיין שם הדבר, ומובא דבריו בחתם סופר בבא בתרא (דף לו ע”א). עיין שם.

והנה נראה לי להעיר דבר חדש, דמצוה הבאה בעבירה אינו פוסל אלא דווקא אם העבירה הוא כמו המצוה, היינו אם המצוה הוא בין אדם למקום צריך גם העבירה להיות בין אדם למקום. אבל עבירה שהוא בן אדם לחבירו לבד, אינו פוסל במצוה שבין אדם למקום. והא דבגזל פוסל משום מצוה הבאה בעבירה, משום דבגזל איכא גם עבירה שבין אדם למקום כנודע, אם כן יש לומר דשפיר צריך קרא בעכו”ם שגזל לולב ואחר כך נתגייר, ורוצה לצאת בלולב זה ידי חובתו דליכא גבי החיוב בידי שמים, כיוון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומה שנוגע לחיוב השמים נתכפר לו ואינו נשאר רק החיוב בידי אדם מפאת הנימוסיות מצד נזקו של חבירו, וממילא כיון דהחיוב הוא רק עבירה שבין אדם לחבירו כיון דמה שנוגע למקום שנתכפר לו, אינו פוסל במצוה שבין אדם למקום, ושפיר צריך קרא ד”לכם”, ד”לכם” על כל פנים לא הוי.

ודו”ק היטב כי הדברים עמוקים בסיעתא דשמיא.

(מתוך אמרי ישראל על מסכת סוכה)


הרב ישראל נתן פלוצקי נולד בשנת תרמ”ח (1888) באוסטראו מוזיבצק שבפולין לאביו הרב מאיר דן אב”ד דוואהרט. הוא היה חסיד גור, וכיהן כרבה של אוסטראו מוזיבצק משנת תרפ”ח (1928) לאחר פטירת אביו, ועד לפרוץ מלחת העולם השניה, בשנת 1939. אחיו הבחור, הרב אלעזר יהודה, מחבר הספר בית יהודה, נקטף בדמי ימיו ולא השאיר אחריו זרע של קיימא.

הרב ישראל נתן פלוצקי היה שקדן ולמדן מופלג, גדול בתורה ומחבר חידושים, ובהם פלפולים חריפים. חלק מחידושיו פורסמו בספרי אביו “חמדת ישראל” ו”כלי חמדה”. ערך תכתובות שו”ת עם גדולי דורו.

בזמן המלחמה חיפש הצלה בסלונים יחד עם פליטים רבים מעירו. שהה בגיטו סלונים ושם נספה באלול תש”ב עם רעייתו, ארבע בנותיו וחתנו. הי”ד.

מקורות: דף עד ביד ושם, ספרי “אמרי ישראל” ו”בית יהודה”, ספר הזכרון לקהילת אוסטרוב-מזוביצק

 

מספר הצפיות במאמר: 5

הסוכה והאזרח / הרב משה שלום סטול הי”ד

תמונת הרב משה שלום סטול הי"ד

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל וכו’ (ויקרא כ”ג).

וקשה: א) דמתחלה אמר “תשבו” בלשון נוכח, ואחר כך אמר “ישבו” בלשון נסתר, וכפי שהקשו המפרשים. ב) גם מה שאמר “כל האזרח בישראל ישבו בסכות” קשה מאד. הלא בכל מקום אדרבה מרבה את הגר, כמו שאמר הכתוב (שמות י”ב) תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם, שגם הוא מחויב לקיים התורה ומצותיה ככל ישראל, אבל להזהיר על האזרח אך למותר הוא. ומדוע זה במצות סוכה יצאת התורה באזהרה מיותרת רק על “האזרח” שגם הוא ישב בסוכה?

אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר (תהלים י”ב) סביב רשעים יתהלכון (ברכות ו’).
ופירש רש”י הטעם משום שנראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו. וקשה אחרי דעל כל פנים הווא מתפלל להקב”ה בתפלה המיוחדת לכולם, אם כן בזה לחודיה כבר מורה שהוא מאמין בה’ אלהי ישראל, ומדוע זה נקרא רשע! ועוד קשה: מדוע זח דייק רב הונא כל המתפלל אחורי “בית הכנסת” ולא אמר אחורי “בית המדרש” הלא גם בו איכא האי טעמא “שנראה ככופר במי שהצבור מתפללין”?
אדוני הנכבדים! בתור יושב ראש של “ועד הרבנים הגולים” הנני פונה אליכם בשם כולם: ראשי העדה הטילו על העשירים תשלום חדשי לתמיכת הרעבים הגוועים ברעב, בחוצות העיר מתגוללים לעינינו חללי רעב. אין מלין לתאר את גודל מצב העניים. מאות אנשים גוועים ברעב. ועתה ימי הסתיו ממשמשים ובאים, ונוסף על הרעב יבוא גם הקור, ואין להעניים בגד לכסות מערומיהם, ולא נעלים לרגליהם. גם אין להם עצים להחם את ילדיהם הקטנים, וחלק היותר נדול מהעשירים עומדים מרחוק. המה רואים איך העניים מפרפרים בין החיים והמוות, ובכל זאת לא ישלמו את התשלום החדשי, ופוטרים את עצמם מלשלם ע”י טענות ודחויים שונים. הרבה מהם משתמטים באמרם: הלא אנחנו בעצמנו יודעים את העניים, ובעצמנו נחלק ביניהם את התשלום הקצוב עלינו. ולמה לנו לשלח את הכסף לקופת הקהל?
אולם באמת היא טעות גדולה:
א) כי על פי הדין בוודאי גדולה הצדקה שנותנה לקופת הצדקה, ותטה מחלקים להענים, מהצדקה שהוא בעצמו מחלק להעניים. כי על ידי קופת הצדקה, הנותן מקיים: “נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה” כמבואר בבבא בתרא (י:) ובשו”ע יו”ד (רמ”ט ז’).
ב) בכלל זה רק עצה להשתמט ולדחות מלתת, או לפטור את עצמו במועט, כי תחת אשר בקופת הקהל יהיה מחוייב לשלם כל ההערכה בשלמות, הנה עתה יהיה ממון שאין לו תובעין, וייתן כמה שירצה. או לא ייתן כלל, ועל ידי זה הוא פירש מן הצבור. וכבר נודע מה שכתב הרמב”ם (בהלכות תשובה פ”ג הלכה י”א): הפורש מדרכי צבור אף על פי שלא עבר עברות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו’ אין לו חלק לעולם הבא עכ”ל.
הנה הרמב”ם הורה לנו בזה, כי בכל מעשיו צריך היחיד להתדבק להצבור ולהשתתף בצערם, ולא לבנות במה לעצמו.
ולדעתנו יש לומר דלזה כוונו חז”ל במאמרם: “כל המתפלל אחורי בית הכנסת, רצונו לומר הוא איננו רוצח להכנס להכנסיה של הצבור ולעשות מצוות בכללן, רק הוא נבדל מהם, וכורע לצד אחד “נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון” רצנו לומר קמצנים האלה סביב להכנסיה של הצבור יתהלכון, לחפש אחרי אמצעים שונים, להשתמט מהצבור ולהתפטר מלתת, ודייקו “בית הכנסת” מלשון “כנסיה”.
אחי! יום הכפורים וחג הסוכות מחוברים המה יחדיו, על ידי יום ההושענא רבה הבא באחרונה, שבו נמסרין הפתקאין לידי הרצים. וגם על ידי ארבעה ימים של מאניפעסט אשר לא יחשוב בהם הקב”ה את העוונות, כמה שדרשו על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון העוונות. שניהם יום הכיפורים וחג הסוכות יזכירונו ענין אחד, שניהם צריכים לעורר בנו את מדת החמלה והרחמים. כולנו צמנו ביום הכיפורים ולעת ערב הרגשנו בגופנו חולשה גדולה מאד, קשה היה לנו להניע יד ורגל. ולכן אחים אהובים, נרגיש נא בצום השנתי של אלפי העניים, אשד התפרנסו בכל השנה, פחות פחות מכשיעור – בכרטיס הלחם. של 150 גראם ליום, ובמרק של מי גריסין שקבלו מהאשכנזים. כמה קשה היה לנו לעמוד ביום הכיפורים רק יום אחד בשנה, בפוזמקאות ועל רצפת בית המדרש היבשה והנקיה, נרגיש נא בצום אלפי העניים, אשר הלכו בכל השנה יחפים, גם בימי הקור והגשם. והנה עכשיו גם ימי הסתו ממשמשים ובאים, האם גם בימות השלג ילכו יחף?? מחיר העצים עולה מיום ליום, וכבר עלה למחיר הלחם בשנות השלום, ומה יעשו אלפי העניים בימי החורף? במה יחמו את עולליהם העטופים ברעב בבתיהם??!
העשירים ידורו בדירות מרווחות, בנות שמונה חדרים ויותר. יושבים המה ספונים בבתיהם החמים, נם החלונות ידביקו בנייר, למען לא יחדור הקור בבתיהם, דרך בדקי החלונות, בקצרה: לאלה העשירים “האזרחים” אשר בשבתם בבתיהם, לא ירגישו שום קור, לא ירגישו שום רוח וצינה, להם אמרה התורה ביחוד! צא מביתך החם ותחוג את שבעת ימי החג בסוכות! כי דופני הסוכה אף אם יעשו באופן שלא יבא הקור על ידו, אבל דרך הסכך הצריך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכובבים הגדולים, כמבואר בשולחן ערוך (תרל”א ג’), בוודאי יבא הרוח והקר. וירגיש נא גם “האזרח” את הקור והרוח בשבתו בסוכתו, ירגיש נא גם האזרח מדירת ארעי, וזה יועיל לרכך את לבו, ולהזכירהו על אחיו העני הדר כל השנה, בבית הדומה לסוכה, בצינה וקור

וזה שאמרה התורה: “בסוכות תשבו שבעת ימים וכו’ כי בסוכות הושבתי את בני ישראל”, והטעם הזה כולל לכל בני ישראל לעשות הסוכות לזכרון העבר, כי בסוכות ישבו אז בני ישראל. אולם לעתיד יש טעם מיוחד בעד “האזרח” שישב בסוכות, למען יזכור את ימי העני הרעים, למען יזכור כי לא אזרח הוא כי אם גר הדר בסוכות ארעי, כי כצל ימינו עלי ארץ. וזהו “כל האזרח בישראל ישבו בסוכות” והיא תזכירהו כי לא אזרח הוא, כי אם גר הנוטה אהלו פה בארץ עלי אדמות, ואז יראה להיטיב לאחיו העניים. וצדקתו תעמד לעד!

(דרשת הרב משה שלום סטול הי”ד, “בהקלויז הישן” בווילנא בסוכות תרע”ח, בשנות המלחמה העולמית, בדבר התשלום החדשי לתמיכת העניים והרעבים, מתוך ספרו דרכי שלום).


 

הרב משה שלום סטול, מגדולי רבני ליטא, נולד בסביבות שנת תרל”ה (1875) לאביו הרב שלמה איסר סטול. למד בשקידה רבה בכולל האברכים באיישישוק. לאחר נישואיו, שקד על התורה בבית חותנו הרה”ג רבי מרדכי רבינוביץ מסקידל ושם השתלם בתורה ומדע. אחר כך למד 9 שנים רצופות בווילנה בדבוק חברים גדולי תורה. שמו יצא לתהילה כאחד מגדולי התורה, בקי בש”ס ובפוסקים. נסמך ע”י רבני פולין והיה גם דרשן נפלא. כיהן כרב יעזנא, שעל יד נובוגרודק, ווהלין (פלך ווילנה, ליטא) משנת תר”ס-תרס”א (1900). היה רב פויינברג (פלך קורלאנד שבלטביה) משנת תרס”ז (1907), ורבה האחרון של קהילת בויסק, משנת תרפ”ד (1924).

ביחס לרבני קורלנד, מופיע בספר זכרון לנשמת הרב ר’ אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל למלואת עשר שנים לפטירתו, תש”ה, עמ’ עד-עה: חיי היהודים בקורלנד בכלל היו מושפעים מההשכלה הגרמנית. שונה היתה העיר בויסק, בהיותה קרובה לגבול ליטא וזמוט. מלבד תנועת ההשכלה שהיתה ניכרת בה, היתה שלטת בה רוח התורה של ליטא ונחשבה למרכז התורה בקורלנד. בחיי הקהלה ניכרים היו אותות אורח החיים המסורתיים. כל המנהגים העתיקים היו נשמרים בקפדנות תוך חביבות יתירה, לכן היתה בויסק בוחרת תמיד ברבנים גאונים, אשר הטביעו את חותמם על העיר ונטעו בה נטעי נאמנים שגדלו ועשו פרי. בצדק נחשבה ברסק ל”עיר תהלה ועדת קדש היקרה”, “עדה מכובדה ומפוארה בנכבדים מופלגי תורה ויראה”, ו”אנשיה תמימים וישרים בדרכם והילוכם בקדש ככל שלומי אמוני ישראל לכל פרטיהם”, “עיר מלאה חכמים וסופרים, גבירים ונדיבים, “בתי קדש מלאי תורה”, “עיר מפוארה שהתנוססה בפאר הדת כאחת הערים הגדולות בליטא וזמוט, ושמעה גדול מאד לתהלה ולתפארת במשמרת התורה והמצות בקרב הארץ” (מדברי הגאונים רבי מרדכי עלישברג ורבי אברהם יצחק הכהן קוק והרבנים רבי יהודא הרץ, רבי שבתי שחט ורבי משה שלום סטול בהסכמות והקדמות לספר “זכרון יעקב”, “זהב שחוט” ו”שם עולם”). גאותה ותפארתה של בויסק היתה על רבניה גאוניה מורי ומאורי הדור.

הרב סטול חיבר את ספרו שו”ת שם עולם (1925) על שלחן ערוך אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר. הספר כולל גם חידושים ובאורים לכמה סוגיות עמוקות בש”ס ובדברי הרא­שונים, נוסח ההרשאה ושטר מכירת חמץ ובאורם המופרט, קונטרס “פתחי עולם” ובו המאמרים “התורה וסגולותיה”, “דרך צדיקים”, “נצחות ישראל” ו”נעילת פתחי עולם”, וכן חידושי תורה מבנו הרב דוד.
ספרו השני הוא דרכי שלום (1930), מכיל אוצר של מחשבות ודעות עמוקות המכניסות אור וזוהר, ברור ולבון של הרבה שאלות מסובכות המנסרות בעולמנו. (ירחון הנאמן).

באהלי שם (1912) כתב שמלבד שו”ת שם עולם, חיבר גם את ספר “דרכי נעם” ובו דרושים לתקופות השנה, למועדים ולימים הנוראים (נראה לי שזהו הספר שיצא לאור לימים, עם הוספות,  בשם “דרכי שלום”), וספר “דרש משה” ובו דרשות על סדר פרשיות התורה.

בידי הרב משה שלום סטול, היה שמור כתב־יד של ספר “משנה שלמה” על הרמב”ם (מקורות. נוסחאות וגירסאות) מאת חותנו זצ”ל. בשנת תרצ”ד (1934), ביקר מנהיג המזרחי, הרב י. ל. הכהן פישמן (מימון) בריגא, ונסע במיוחד לבויסק על מנת לראות את כתב היד היקר הזה, והוא מצא בו עניין רב.

הרב סטול זכה לבנים וחתנים מורי הוראה בישראל. בניו היו: הרב דוד – רבה של פרויאנבורג ואחר כך מורה הוראה בבויסק, הרב אהרן שהיה סופר ומאמריו הופיעו ב”פרימאנן” שיצא לאור בריגה והרב יצחק שהיה מורה מצויין. חתנו הוא הרב חיים זלמן קרון שנולד בריטובה שבליטא, למד בישיבת טלז והיה רבה של פוקלן ופקרוי שבליטא, עד שנספה בחודש אלול תש”א.

הרב נספה בשואה עם כל בני משפחתו וכל קהילתו. כתביו נשרפו באש. גווילים נשרפו ואותיות פרחו.
מקורות: אהלי שם, פינסק (תרע”ב) עמ’ 157, יהדות לטביה ספר זכרון (תל אביב תשי”ג) עמ’ 257-256, זכרון לנשמת הרב ר’ אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל למלואת עשר שנים לפטירתו (תש”ה) עמ’ פד, רבנים שנספו בשואה.

מספר הצפיות במאמר: 15

עיקר בריאת העולם הוא שיתקן האדם את הסוכה התחתונה / האדמו”ר מבולחוב, רבי שלמה חיים פרלוב הי”ד

תמונת רבי שלמה חיים פרלוב הי"ד

וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן (תהלים ע”ו,ג).

להבין כוונת הפסוק נקדים מאמר המדרש רבה (וירא פרשה נ”ו)  ר’ ברכיה בשם ר’ חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב”ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו הציון. ומה היה אומר, יהי רצון שאראה בבניין ביתי. עיין שם.
והמדרש הזה נפלא הוא.
ולהבין דברי המדרש הלז נקדים לבאר פסוקי קודש (בפרשת וישלח) ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סוכות. ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר ויקן את חלקת השדה אשר נטע שם אהלו וכו’ במאה קשיטה ויצב לו שם מזבח וירא לו אל אלקי ישראל. והדקדוקים רבו שמשמעות שכבר נקרא שם המקום סוכות.
ובמסורה איתא כל סוכת חסרים, תרין מלאים, על כן קרא שם המקום סוכות ותניינא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו’. וצריך להבין את ההתקשרות של שני אלו סוכות מלאים.
והנה בש”ס (שבת דף ל”ג.) איתא, ויבא יעקב שלם, אמר רב, שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו. ויחן את פני העיר, רב אמר מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ור’ יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם. ויש להבין מאי שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו – איזה שלימות היה נמצא בהם? וגם בפלוגתתם על התיקון של יעקב, לאיזו נפקא מינא? וקראי לא כמר דייקו ולא כמר דייקו…
ובמדרש רבה בזו הסדרה (פרשה ע”ט) איתא ויבא יעקב שלם, זה שנאמר (איוב ה) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע, אין שית אינון אנא ראין בהון, ואין שבע אינון אנא קאים בהון, ברעב פדאך וכו’, ויבא יעקב שלם. (תהלים קל”ג) שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל, אמר לו הקב”ה ויכלו לך, אמר לו גם לא יכלו לי. ויבא יעקב שלם. (תהלים ל”ד) רבות רעות צדיק וגו’. רבות רעות זה עשו ואלופיו, צדיק זה יעקב, ומכולם יצילנו ה’, ויבא יעקב שלם. ה’ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם (תהלים ק”כ)  ישמר צאתך, ויצא יעקב, ובואך, ויבא יעקב שלם. ר’ ברכיה פתח (איוב כ”ב) ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור וכו’, לפי שכתוב אם יהיה אלקי עמדי וגו’ והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ושבתי בשלום אל בית אבי, וכתיב ויבא יעקב שלם, הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה, אולי ימושני אבי וכו’, ברנה יקצורו, ויתן לך האלקים. הלוך ילך ובכה, וישא את קולו וכו’, נושא משך הזרע, שנמשך למקום שעתיד להזרע משם…

ונראה ליישב על פי דברי הזהר הקדוש (וישלח קע”ב:) על הפסק ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית, איתא שם, תא חזי כתיב (תהלים קכ”ז) אם ה’ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו  אם ה’ לא יבנה עיר שוא שקד שומר. אם ה’, דא מלכא עילאה, דהוא בונה להאי ביתא תדיר ואתקין ליה אימתי, כד סלקין ליה רעותין פולחנין מתתא כדקא יאות וכו’, עד זמנא דיעבור קב”ה ליה מעלמא, בגין כך, אם ה’ לא ישמור עיר שוא ודאי. תא חזי, ויעקב נסע סוכותה, אתנטיל לקבלא חלקא דמהמנותא עילאה, ויבן לו בית, כמה דאת אמרת, בית יעקב. עיין שם באריכות.
ולהבין הכל נראה, ידוע דעיקר עבודת האדם בהאי עלמא לבוא לבחינת הכנעה וביטול הישות שבו שבזה הוא מכניע את הלב, כי האדם בעולם הוא כמו גר, וכן כתיב והארץ לא תמכר לצמיתות וכו’ כי גרי ותושבים אתם עמדי, כגר מארץ רחוקה, כמו שכתוב ואתם ידעתם את נפש הגר, זו שורש נשמתו שבא ממקום עליון. והארץ הוא מלשון רצון, כמו שאמרו חז”ל, למה נקראת ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה, שלא תמכרו את רצונכם לצמיתות, המה חלקי הרע, ובמה תנצחו, הוא על ידי כי גרים ותושבים אתם עמדי, קאי נגד עבודת הגוף ונגד עבודת הנשמה במחשבה.
וידוע מה שאמרו והוא ינהגנו עלמות, שיש שני עולמות, עולם העליון ועולם התחתון, וכן הוא אומר ברוך ה’ אלקי ישראל מהעולם ועד העולם. עולם עליון הוא בבחינת בינה, אמא עילאה, כאמא דמרחמת על בנה תחת כנפיה. ועולם התחתון הוא בבחינת מלכות קדישא. עולם הבינה הוא עולם המחשבה. וכן הוא אומר ולבבו יבין. ועולם התחתון זו בבחינת מלכות הוא בבחינת פה ותורה שבעל פה קרינן לה.
ועיקר בריאת העולם היה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (אמור דף צ:) על הפסוק ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, שלם בכולא, שלם לעילא שלם לתתא, הוא שיחבר האדם השני עולמות, תחתון לעליון. ועל זה נאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי וכו’, כי הוא מייחד הלב עם הפה, המחשבה עם הפה, סוד המלכות, כדין שלם בכולא. וזהו ויהי בשלם סוכו, אם יעשה היחוד בסוכ”ה, הוא שני עולמות בשלימות, ואז ומעונתו בציון, הוא סוד נקודה פנימאה שמה שיבר רשפי קשת, על ידי זה בא הכנעת הדינים…
ואיתא בזהר הקדוש ויגש (דף ר”י.) על הפסוק והקל נשמע בית פרעה, דא ביתא דמינה אתפרען ואתגליין כל נהורין וכל בוצינין בגין לאנהרא האי ק”ל, דאיקרי ק”ל בלא וא”ו, כד יקים קב”ה האי ק”ל מעפרא ויתחבר וא”ו וכו’ יתהדר ויתדנון בנהורא עילאה אתוספן מגו עלמא עילאה, הרי העולם העליון הוא המשכת הוא”ו להאי ק”ל, הוא עולם התחתון, עולם הדבור. והנה איתא בספר עטרת צבי על הזהר הקדוש פרשת ויחי (דף ר”ב:) כי עיקר העבודה לתקן בבחינת חב”ד, דא המחשבה, ותיקון הקומה והמדות נמוכות, ועיין בלקוטי תורה וש”ס מהרי”א ז”ל שפירש שלם בממונו, אלו מדות נמוכות…, שלם בגופו זו כח הוקמה, שלם בתורתו הוא סוד חב”ד, אורייתא מחכמה נפקית…
וזהו שאמרו הקדושים העטרת צבי וליקוטי מהרי”א ז”ל, שלם בממונו ובגופו ובתורתו, שתיקן את הג’ מדרגות… וזה פירוש ויבא יעקב שלם שבא לעבודה השלימה. ויהי בשלם סוכו. וזהו ויעקב נסע סכותה, לתקן את בחינת סוכת שלם. ולכן ויבן לו בית, כמו שכתוב בזהר הקדוש, בנה ביתא לעילא דא סוד המחשבה, רצון עליון, בית יעקב לכו ונלכה באור ה’, הוא סוד אור דלעילא, ולמקנהו עשה סוכות, שתיקן גם בחינת המלכות, סכת חסר. על כן קרא שם המקום סוכות מלא על ידי בנין הבית ותיקן הסוכה דלתתא, משך את הוא”ו לבחינת הק”ל, כמו שכתוב בזהר הקדוש ויגש שהבאנו לעיל, ונעשה סוכות מלא.
וזה שאמרה המסורה על כן קרא שם המקום סוכות ותניינא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל מלא, כי בריאת העולם והאדם הוא בכדי לעשות סוכות מלא, שלם בוא”ו, המשכה לעולם התחתון והוא תיקון שלם סוכו. וזה מחלוקת רב ושמואל ורבי יוחנן. רב אמר מטבע תיקן, סוד הקריאת שמע עם מדת אהבה כנ”ל, ושמואל אמר שווקים תיקן, שרב קאי על שלם בממונו תיקן מדות נמוכות גם כן, מכונה בשם מטבע, זו הטבעיות. ושמואל אמר שווקים תיקן, הוא הקומה שזה נקרא שוק, נגד שלם בגופו. ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם, המה תיקוני המוחין חב”ד דקדושה, כמו שכתוב רחצו הזכו, להסיר מהם מחשבות זיכוך המוח…
וזה פירוש המדרשים בשש צרות אם תתקן השש מדות יצילך, ובשבע לא (יגע בך רע) כי בחינת המלכות יגן עליך… ה’ ישמור צאתך ובואך כמו שכתוב ויצא יעקב, אמרו שם במדרש רבה שזה קאי על הגלויות של ישראל, ובואך, שהשם יביאנו אל הר קדשו ואל ביתו, כי יעקב כבר תיקן הכל, ויקויים בו ותגזור אומר ויקם לך, ומפרש, ועל דרכיך, שתקנת השני דרכים, אשרי תמימי דרך בפועל וגם בכל דרכיך דעהו במחשבה. ולכן נגה אור, ושבתי בשלום אל בית אבי וגם ושבתי בבית ה’ לאורך ימים, בזה ובבא. וזהו, הזורעים בדמעה, קאי על כלל ישראל שזורעים בדמעה ברנה יקצורו. הלוך ילך ובכו, זה עשו, שהרע יתבטל והוא יקח אותו. נושא אלומותיו, עיין מה שכתב על זה במדרש עולמין ועולמיתא, היינו שתיקן את שני עולמות, התחתון וגם העליון, וזהו נושא אלומותיו… וזה נכנס עם דמדומי חמה ותיקן עירוב תחומין, סוד הצמצום, שלא יתפשט הקדושה רק בהכלים מאה קשיטה, והמשיך בהם רחמים וחסדים על ידי מאה קשיטה העולים במספר עשר פעמים הוי”ה ועשר פעמים אהי”ה…

ובזה נפרש דברי המדרש שהתחלנו עד שהוא שלם עשה לו הקב”ה סוכה, והיה מתפלל בתוכה, דאמרו חז”ל (בסנהדרין צ”ז) לכן יחכה ה’ לחננכם. מאחר שהוא מחכה ואנו מחכים, מי מעכב?! מידת הדין מעכב, דבאם חס וחלילה כלל העולם אינם ראוים, נתעכב חס וחלילה הגאולה. אכן אם ייטיבו מעשיהם יגרמו התקרבות הגאולה. וזהו שרמז המדרש רבה עד שהוא שלם, עד שיבואו ישראל השלימות, שיהיו בבחינת שלם, כיעקב שלם בממונו שלם בגופו שלם בתורתו, כמו שפירשנו לעיל, הקב”ה עושה סוכה, דמסכך כביכול על עם ישראל בכנפי חמלתו, כדברי הזהר הקדוש, כאמא דמסככת על בנה בגדפאה, ומתפלל בתוכה יהי רצון שאראה בבניין ביתי, שישראל יחזרו בתשובה ועל ידי זה יתקרב בניין הבית, ביתו יתברך, שהוא מתאווה לשכון כבוד בארץ, כמו שכתוב לכן יחכה ה’ לחננכם. וזהו ויהי בשלם סוכו, זה בית ראשון. ומעונתו בציון, הוא בית שהיה כמו ציון, בית שני שחסר חמישה דברים. וה’ יתברך מתפלל יהי רצון שאראה בבניין בית השלישי, כיעקב שקראו בית, בניין עדי עד שיתקיים בית נכון ונשא.

(מקדש שלמה, בית שלמה, תהלים ע”ו,ג)


רבי קלונימוס קלמיש שפירא ורבי שלמה חיים פרלוב הי"דרבי שלמה חיים פרלוב מבולחוב הי”ד, נולד בשנת תר”מ (1880) בנובומינסק שע”י ורשה. הוא היה בנו השלישי של רבי יעקב פרלוב, האדמו”ר הראשון מנובומינסק. הוא התפרסם כגדול בתורה כבר בצעירותו, ועוד לפני בר המצווה כבר שלח מכתבים לגדולי דורו, ובהם רבה של לודז, רבי אליהו חיים מייזל. הם היו משיבים לו בתארים גדולים, ולא ידעו שהכותב הוא ילד צעיר. הוא נסמך להוראה מכמה מגדולי רוסיה וגאליציה. בהיותו בן שמונה עשרה נשא לאשה את מרת פייגה דבורה, בת דודו רבי יהושע השל פאדובה מבולחוב, שבגאליציה המזרחית. בתרס”ז (1907) נפטר חותנו-דודו, ורבי שלמה חיים התמנה כאדמו”ר ורב במקומו. באותה שנה הוציא לאור את הסדור קהלת שלמה ובו חמישה ספרים,  ובהם פירוש “מעשה אבות” על מסכת אבות. בתרצ”ז הוציא לאור את ספרו “מקדש שלמה” על ספר תהלים, ובהקדמתו הזכיר את ייחוסו. ספרו “תוספות חיים” הוכן על ידו לדפוס אך לא נדפס.

הקים ישיבה בעירו, והיה גם רבה של טלומטש הסמוכה. היו לו חסידים רבים בין יהודי גאליציה. הוא התפרסם בלמדנותו ובאהבת הבריות. טיפל הרבה בפשוטי העם, וביתו היה פתוח לכל הנצרכים. בנו, ר’ יעקב השיל, נפטר בגיל צעיר, בתרצ”ז. חמשת בנותיו של רבי שלמה חיים נישאו לרבנים ואדמו”רים. בתו הבכורה, אלטה בת-ציון היתה אשת האדמו”ר רבי דוד משה שפירא מגוואדז’יץ-סדיגורה. היא נפטרה בד’ בטבת תש”ט. הבת השניה, גיטל, היתה נשואה הרב אלימלך בן ציון שפירא בנו של האדמו”ר מפיאסצנא (ראה כאן תמונת שני האדמו”רים המחותנים, הי”ד). שניהם נהרגו בהפצצות ורשה ע”י הגרמנים בערב חג הסוכות ת”ש, תחילת מלחמת העולם השניה. הבת השלישית, רייזיל, אשת רבי משה אפרים מושקוביץ אב”ד סוקוליקי ויבורז’נה, ניספתה בבוליחוב ע”י הגרמנים, יחד עם אמה וסבתה, בח’ בתשרי תש”ב. בעלה נורה על ידי הגרמנים, בהיותו במיטתו בבית החולים בעיירה קאצימע. הבת הרביעית, רחל, אשת האדמו”ר רבי יצחק האגר נספתה בגטו סטאניסלאבוב, ובעלה נספה בחשון תש”ג בבלז’יץ (או בבונקר בסטאניסלאבוב באייר תש”ד). הבת החמישית, שרה, אשת הרב שבח מאלינר מלבוב, נספתה עם בעלה ושני ילדיה בסטרי בשנת תש”ב (1942).
חסידיו בארצות הברית בקשו שיבוא אליהם, אך הוא לא נענה לבקשותיהם. בימי מלחמת העולם השניה עודד את היהודים לברוח, אך הוא סרב להציל את עצמו ואמר שמקומו עם כל היהודים. הוא נשאר לעודד ולחזק את בני קהילתו. בכסלו תש”ג (1942) נכלא בגטו סטרי. בליל הסדר תש”ג הסבו בביתו שם מספר יהודים וכל אחד קיבל כחצי מצה. החסידים יצרו קשר עם גוי שהסכים להסתיר את הרבי בביתו, אך הוא סירב לעזור את אחיו, באשר הוא להם “אח לצרה” ורוצה לחלוק עמם את גורלם. ואמר “בימים אלו כולנו מיוחדים במידה שווה”. בי”א בתמוז תש”ג (07.1943) הקיפו הגרמנים את הגטו, והוציאו ממנו את הרבי כשהוא עטוף בטלית, ויחד עמו הוצאו מספר רב חסידים. הם הובאו לכיכר השוק ושם נרצחו  (לפי ספר בוליחוב, האדמו”ר נספה בבלז’ץ).

כל בני משפחתו נספו גם הם בשואה מלבד בתו הבכורה, חתנו, ובנם.

מקורות: רבנים שנספו בשואה, אדמו”רים שנספו בשואה עמ’ 279-283, ויקיפדיה, הבלוג תולדות ושורשים – עצי משפחה.
לתולדות יהודי בולחוב ולתולדות היהודים בגטו סטרי – ראה אנציקלופידה של גלויות באתר יד ושם, וראה בספר הזכרון לקדושי בוליחוב.

 

 

מספר הצפיות במאמר: 23

מצוות סוכה מלמדת שעולם הזה הוא רק דירת ארעי / הרב משה יהודה כ”ץ הי”ד

תמונת הרב משה יהודה כ"ץ הי"ד

בעזהי”ת ויתעלה לעד, שנת תרצ”ד לפ”ק, כ”ד ימים לירח איתנים, יום ברא דמועדא חג הסוכות העל”ט, יום היארצייט של כ”ק זקני שר התורה הרב הקדוש בעהמ”ח שו”ת קול אריה, זכותו יגן עלי באלף המגן ויהיו שפתותיו דובבות תפלה לפני כסא הכבוד לעורר רחמים עלי ועל כלל ישראל.

ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים ע”ו). יש לרמז בפסוק הזה, דהנה כתבו הקדמונים דמצות סוכה ז’ ימים מרמז על ז’ עשרות שנים של ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואמרה התורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי (סוכה ב’), שידע האדם שעולם הזה הוא רק דירת ארעי, ועיקר הדירה הוא העולם הבא, כמו שאמרו חז”ל באבות פרק ד העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא (עיין אלשיך הקדוש פרשת אמור) – ונתן הקב”ה מצווה הלז בתחילת השנה אחר ראש השנה ויום הכיפורים כדי לידע ולזכור במשך כל השנה שהוא בעולם הזה רק כאורח נטה ללון וימינו כצל עובר ויעמוד בתשובתו שעשה בעשרת ימי תשובה ויתחזק בעבודת ד’ ובתורתו. נמצא דמצוות סוכה אינו נשלם לגמרי בשעת מצוותו, ורק כאשר יעבור השנה בשלימות הנרצה, והוא זכר על עניין דירת ארעי בכל יום ויום בכל פרט ממעשיו, אז נשתלם למפרע מצוות סוכה. והנה תיבת ציון הוא מרמז על תורה ומצוות, כמו שדרשו חז”ל בברכות ח’ על הפסוק אוהב ד’ שערי ציון, שערים המצויינים בהלכה, ובספרי פרשת עקב (על הפסוק ושמתם) הציבי לך ציונים (ירמיה ל”א) אלו המצוות שישראל מצויינים בהם. וזהו שרמז בפסוק הנ”ל ויהי בשלם סוכו, שרק אז נתקיים בשלימות מצוות סוכה, אם מעונתו בציון, שביתו מצויין בכל השנה בתורה ומצוות ומעשים טובים ומתנהגת על פי יסוד מצוות סוכה שמלמדת שעולם הזה הוא רק דירת ארעי והעיקר הוא עולם הבא, אז נשלם למפרע מצוות סוכה. וזהו שאנו מבקשים בהושענות, הושענא סוכת שלם, שמצוות סוכה תהיה בשלימות על ידי עבודה של משך כל השנה כנ”ל.

הרב משה יהודה הי”ד, רב הצעיר של קהילת בערדאהעלי, נולד ביום י’ בסיון תרס”ז ונהרג באושוויץ ביום כ”ז סיון תש”ד, בלא שהשאיר אחריו בנים, ביחד עם אביו ורבו הרב הגאון החסיד ר’ אשר אנשיל כ”ץ הי”ד ועם כל בני קהילתו, קהילת סערדאהעלי אשר למד עמהם תורה הרבה, ודרש לפניהם שנים רבות דברי אגדה ומוסר, בהתעוררות גדולה.

הרב משה יהודה היה נכדו ותלמידו של הרב שלמה זלמן עהרנרייך הי”ד אב”ד שאמלוי, וחתנו של הרב יעקב יחזקיה גרינוולד אב”ד פאפא. עוד בהיותו אברך הסמוך על שולחן חותנו, שם לילות כימים בתורה עד להפליא, והיה גאון עצום ואוצר בלום מלא וגדוש בתורה ובחסידות. הוא נסמך להוראה בנעוריו ע”י הגאון ר’ שמואל ענגיל מראדומישלא זצ”ל, מהגאון ר’ ישעיהו זילברשטיין מוויצן זצ”ל, מהגאון ר’ מרדכי לייב וינקלר ממאד זצ”ל, מהגאון ר’ שמעון גרינפלד מסעמיהאלי זצ”ל ומסבו הגאון שלמה זלמן עהרנרייך משאמלוי זצ”ל הי”ד, ואחר חתונתו קיבל סמיכה להוראה מהרב הגאון המובהק ר’ שבתי שעפטיל וייס זצ”ל אב”ד שימאני. הוא כתב חידושים חריפים ונפלאים בכל מקצועות התורה, ובהם חיבור גדול על סוגיות הש”ס, חיובר על ד’ חלקי השו”ע, שו”ת, חיבורים בהלכה ובאגדה ועל תרי”ג מצוות. בשנת תרח”ץ הודפס ספרו של חותנו זקנו, ערוגת הבושם על סוגיות איסור חל על איסור, עם הגהות הרב משה יהודה כ”ץ. רוב כתביו נשרפו בידי הרשעים ונותרו רק מעט אודים מוצלים מאש שנמצאו על ידי אחיו, הרב יהושע כ”ץ, בשובו ממחנות העבודה לאחר המלחמה הנראה.

מתוך כתבי הרב משה יהודה הי”ד, הדפיס אחיו, הרב יהושע כ”ץ, את הספר “ויגד משה”, בסיוע בניו שעמלו על מלאכת פענוח, עריכה, סיכום והוספת תוספות מרובות, סידורי מפתח ועוד.

בכתבים שנמצאו נמצאה גם צוואתו, בה ביקש שידפיסו את חידושי תורתו לעילוי נשמתו, בתנאי שיראו ויעיינו אם הם ראויים להוציאם לאור, והוא מבטיח שימליץ טוב למעלה על כל המסייעים בזה לעילוי נשמתו. וביקש שידפיסו בתור הקדמה לספרו את פירשו לפסוק “לא המתים יהללו י-ה”:

לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה, ואנחנו נברך י-ה וכו’ (תהלים קטו). הכוונה על פי מה שדרשו חז”ל על הפסוק במתים חפשי, כיוון שהאדם מת נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות (שבת ל’), אולם זהו רק בסתם בני אדם, אבל אם מחדש חידושים בתורה ומפרסמם בעולם, אז ע”י שהחיים מזכירים חידושי תורתו, נחשב כאילו הוא היה גם כן בחיים, כמו שאמרו חז”ל ביבמות צ”ו, אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב”ה יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה וכו’ דעל ידי זה יהיו שפתותיו דובבות בקבר (ועיין עוד מדרש תנחומא פרשת תשא אות ג’ מה שדרשו על הפסוק והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון).

והנה אמרו חז”ל במנחות כ”ט על הפסוק כי בי-ה ד’ צור עולמים, אלו ב’ עולמות שברא הקב”ה עולם הבא ביו”ד ועולם הז בה”א. והנה על ידי שמניח חידושי תורתו בעולם הזה ואומרים דבר שמועה מפיו, מתקיים בו אגורה באהלך עולמים ונעשה בו קישור ושילוב בין עולם הבא ועלם הזה, שגם אחרי מיתתו כאשר הוא כבר בעולם הבא נחשב כאילו הוא עדיין חי בעולם הזה, והוא בחינת י-ה שמרמז על ב’ עולמות ביחד.

וזהו שאמר לא המתים יהללו י-ה, קאי על הרשעים שנקראים מתים (ברכות י”ח) שהם אחרי מיתתם אין להם עוד שום התקשרות לעולם הזה, ולא כל יורדי דומה, רצונו לומר, אפילו הצדיקים שמתו ולא הניחו מחידושי תורתם כלום בעולם הזה שיזכירו מהם לאחר מיתתם, רק כמתו העולם דוממים ושותקים מהם. וזה הכוונה במה שאמר יורדי דומה, שיורדים לקבר ונשאר העולם דוממים אחריהם. אבל רצונינו ובקשתינו הוא, ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם, דעל ידי חידושי תורתינו שיאמרו בשמינו נהיה עד עולם, בבחינת י-ה, שילוב וקישור עולם הבא עם עולם הזה.

הרב נהרג עקה”ש ביום כ”ז בסיון תש”ד.

מספר הצפיות במאמר: 49

המצוה לבנות הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים / הרב שמואל מנחם לייב הי”ד, לודז’

סוכות בגיטו לודז'

ערב יום כיפור שנת תש”ב

אורח חיים סימן תרכ”ד סוף סעיף ה’ ברמ”א, זה לשונו: והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה (מהרי”ל ומנהגים והגהות מיימוני).

ובסימן תרכ”ה מביא הרמ”א וזה לשונו: ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה (מהרי”ל). עד כאן לשונו.

ועל זה כתב המגן אברהם הפירוש לתקן, היינו לבנותה כולה, כן הוא במהרי”ל.

ובעטרת זקנים שם כתב על דברי הרמ”א, ומצוה לתקן הסוכה מיד אחר יום כיפור. והוסיף הוא ז”ל, ואפילו הוא ערב שבת. ופליאה לו דברי הרב שולחן ערוך (שו”ע הרב, או”ח סימן תרכ”ה סעיף א) שמביא דברי הרמ”א שמצוה לתקן הסוכה ודברי המגן אברהם מה שפירש ולבנותה כולה עם הוספה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאתו מבית הכנסת, מה שלא כתוב בדברי רמ”א רק הלשון מצוה לתקן מיד לאחר יום כיפור משום מצוה הבאה לידך וכו’, מזה הלשון משמע מיד בלילה כמו בסימן תרכ”ד.

רק נראה לי שהיה קשה להם להמגן אברהם ולהרב הקדוש כפילת הדין במהרי”ל בסימן תרכ”ד בהלכות יום כיפור ובהתחלת הדין בהלכות סוכה, על כן לזה פירש המגן אברהם דברי המהרי”ל בהלכות סוכה מה שכתוב מצוה לתקן הסוכה, כוונתו לבנותה כולה. ועל זה פירוש רבינו הרב בעל השולחן ערוך, כיהודא ועוד לקרא, למחרת, אחר יציאת בית הכנסת. ובזה יהיה מדוקדק דברי המהרי”ל שפיר, במוצאי יום כיפור כתב רק שהמדקדקים מתחילים משום ילכו מחיל אל חיל, ומה שכתב בהלכות סוכה מצוה לתקן הסוכה כוונתו לבנותה כולה.

ובהוספת העטרת זקנים ואפילו הוא ערב שבת, אפילו יש עוד יום או יומיים עד סוכות יעשה הסוכה מיד למחרת יום כיפור אפילו בערב שבת, כמו שביאר אדמו”ר מורי ורבי הקדוש בספרו אבני נזר הלכות סוכה בתשובה להרב הגאון ר’ יואב יהושע ז”ל שכל היכי שיש זמן פטור שאינו ראוי לעשות המצוה הוי הפסק, ונקרא מעביר על המצוה, ואין מעבירין על המצוות דאורייתא, כמו במגילה דף ו’ למאן דאמר שקורין המגילה באדר ראשון משום אין מעבירין, עיין שם הדק היטב באבני נזר. ועולה הכל בעזרת השם יתברך בכוונה מדוייקת.

יעזרני ה’ יתברך עוד להגות בתורתו כמקדם ולחדש חידושי תורה, הלא כה דברי כאש בוער בעצמותי, מחלתי מתגבר עלי יום ויום ואני תפילה לאל חי, ערב יום כיפור שנת המלחמה הנוראה שנת תש”ב, הושיעה נא את עמך ישראל מכל צריהם. שמואל מנחם בן שרה.

(נזר התורה, אלול תשע”ד)

לא מצאתי דבר על הרב שמואל מנחם לייב הי”ד, מלודז, תלמיד הרבי מסוכטשוב רבי אברהם בורנשטיין זצ”ל, מעבר למה שמובא כאן בקובץ “נזר התורה”. אשמח אם מישהו יוכל להוסיף על אודותיו.

בתמונה למעלה נראים יהודים מתפללים בהושענא רבה, סוכות תש”ב, 1941, בגיטו לודז.

מספר הצפיות במאמר: 59

מתורתו של הרב שמעון סופר הי”ד אבדק”ק ערלויא

תמונת הרב שמעון סופר הי"ד

בפתיחת ספרו “מוסרי הרמב”ם, הוראה לדרך החיים ותוכחת מוסר” הובאו תולדות רבינו שמעון סופר זי”ע, אב”ד ור”מ דק”ק ערלויא

רבינו שמעון הצדיק — כפי שכינוהו חכמי דורו — נולד בק”ק פרעשבורג, לאביו מרן בעל “כתב סופר” ז”ל, בן מרן בעל “חתם סופר” ז”ל, ביום כ”ח לחודש אייר שנת תר”י לפ”ק.

משחר נעוריו הצטיין בשקידתו הגדולה בתורה וביראתו הנפלאה לה’ — ויהי לפלא. ממעיני אביו הקדוש שתה בצמא אשר ספי ליה כתורא בתורה וביראה, והכיר בו כי לגדולות נוצר, ואף הביע אמונתו זו פעמים רבות בפני אחרים. באביב שנת תר”ל, כשה
גיע לפרקו, השיא לו אביו לאשה את מרת אסתר ע”ה, בתו של הרבני הצדיק והגביר הנודע רבי יצחק פריעד ז”ל מקליינוורדיין, אשר שם הוחג חג נישואיו ברוב פאר והדר, בהשתתפות גדולי ישראל. מבית חותנו, אשר כל עתותיו שם היו קודש לה’ ולתורתו — הרבה להתכתב עם אביו הגאון ז”ל ועם שאר גדולי דורו בהלכה למעשה ובפלפולא דאורייתא. ברם לא ארכה שם שלותו, היות שבשנתיים אחרי חתונתו מתה עליו אשת נעוריו אשר ילדה לו בת אחת, ונשא לאשה את מרת גליקל ע”ה בת הגאון הצדיק המפורסם מהו”ר חיים שמואל בירנבוים ז”ל מדובנא רבתי שהיה חתנו של מרן הגאון רבי עקיבא איגר ז”ל. בימים ההם התיישב בעיר אומאן שברוסיא, ולאחריה בעיר קיוב, אשד גם שם יצאו טבעו ושמו כאחד הגדולים והוכר כאיש מורם מעם בתורתו וצדקתו. חכמי העיר, כיבדוהו מאוד על אף גילו הצעיר, וגם רצו להושיבו על כסא הרבנות של עיר זו הגדולה לאלקים — אך מרן ז”ל סירב בדבר. אשתו זו ילדה לו את הרב הגאון רבי עקיבא סופר ז”ל, שהתיישב אח”כ בק”ק לבוב.

סביבת שנות תרל”ו־ל”ז חזר לעיר מולדתו פרעשבורג, בעוד שבשנתיים הקודמות ישב בקראקא, בבית דודו אחי אביו, הגאון רבי שמעון סופר ז”ל בעל “מכתב סופר”, האב”ד דשם. בעת ההיא נשא לו את אשתו השלישית, ה”ה מרת מלכה אסתר ע”ה, — בתו של הגאון רבי בנימין שלמה זלמן שפיצר ז”ל האב”ד דקה”י ויען, בעל ספר ,”תקון־שלמה”, שהיה חתנו של מרן הגאון בעל “חתם־סופר” ז”ל. אשתו זו ילדה לו שלש עשרה בנים ובנות. בשבתו בפרעשבורג, החל להוציא לאור את ספריהם “של אבותיו הקדושים, הלא המה זקנו ה”חתם סופר” ז”ל ואביו ה”כתב סופר” ז”ל.

בשנת תרמ”א, נקרא לכהן פאר כאב”ד בק”ק ערלויא, במקום שנתקבל בכבוד גדול. מיד אחרי בואו שמה, התאספו אליו עשרות תלמידים מכל הסביבה, לשמוע תורה מפיו. גם שם המשיך בהוצאת ספרי אבותיו בהלכה ובאגדה, וכמו כן הוציא לאור את ספריו הוא. הלא המה: שו”ת “התעוררות־ תשובה” ארבעה חלקים, אשר בו מתגלה לפנינו שיטת לימודו המקורית, ועומק תפיסתו, וספר “שיר־מעון” על התורה, שספחו אל ספר “תורת משה” עה”ת, מזקנו החת”ס ז”ל, שיצא לאוד על ידו. בגלל ענותנותו הרבה, הדפיס ספריו אלה בעילום שמו. בספר ירושת פליטה סימן ל”ב מופיעה תשובה שכתב הרב הי”ד.

בשבתו בעירו ערלויא, הוכר מרן ז”ל כאחד מראשי מנהיגי המדינה, בכל הנוגע לדתה של תורה, ולא נעשה דבר קטן וגדול מבלי להוועץ בדעתו. מעיר זו יצא שמו לכל תפוצות ישראל כשר התורה וקדוש עליון, וכן הרבה לעורר ולהתריע נגד פירצות שונות שראה, בפרסמו כרוזים בכל רחבי המדינה לחזק בדקי ישראל — בעניני כשרות, טהרת המשפחה, בדיקת כשרות התפילין וציצית וכו’. חכמי הדור, כמו המוני בית ישראל, ראו בו את זקן הגאונים משיירי הכנסת הגדולה, איש מופת ופועל ישועות, צדיק יסוד עולם אשר כל מעשיו לשם שמים, בלתי לה’ לבדו. מרן ז”ל שזכה לאריכות ימים מופלגת, ישב על כסא הרבנות בערלויא משך ששים וארבע שנים רצופות, ולמרות שהציעו לו משרות רבנות בקהלות גדולות, כאונגוואר, סאטמאר, בודאפעסט — סירב לעזוב את מקום שבתו. בשנת תש”ד כשעלה הכורת על מדינת הונגריה, נתפס אף הוא בגזירה זו, ויחד עם אנשי קהלתו, תלמידיו ובני משפחתו — וביניהם בניו הרב הגאון מוה”ר שמואל חיים ז”ל ומרן הגאון רבי משה ז”ל ראבד”ק ערלויא, בעל “יד סופר” — הובל לעיר השריפה אוישיויץ, וביום כ”א לחודש סיון הועלה על המוקד בקדושת שמו יתברך, בשנתו התשעים וחמש — ה’ ינקום דמו

כתבה על רבי שמעון סופר מערלוי, התפרסמה בבית יעקב, גיליון 118-119 עמ’ 10, תולדותיו הובאו בפירוט בספר רבי שמעון חסידא, מאת אהרן סורסקי, ירושלים תשנ”ט

לקט מדברי הרב שמעון סופר הי”ד בשיר מעון:

מזרעו למולך (ויקרא כ,ב), ידוע מאמרם מזרעו ולא כל זרעו והרבה טעמים נאמרו בזה, ואפשר לומר עוד שמי שפוקר כל כך שנותן כל זרעו למולך אין למדים בני אדם ממנו בחשבם אותו כמשתגע, לא כן מי שאינו נותן רק בן אחד אפשר הוא שיתעה גם אחרים, וזה הוא מוסר גם עבורנו שנדע שסכנה יותר גדולה נשקפת מאותם שמגדלים כל בניהם לתורה ובן אחד מגדלים ללא תורה, מן האיש שמגדל כל בניו ללא תורה כי מן הראשון ילמדו שאר העם לא כן מן השני לא ילמדו בחשבם אותו ליוצא מן כלל ישראל.

ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ד׳ מקדשכם (ויקרא כב,לב). מפני שנכתב מקודם ושמרתם מצוותי ואמרו חז״ל ושמרתם זו משנה, ועל ידי הלימוד יבואו למדרגת ת״ח לכן בא הציווי שבתור לומדים לא יחללו את שם קדשי שלא יאמרו פלוני שלמד תורה כמה מכוערים מעשיו, כי אם ונקדשתי שיאמרו פלוני שלמד תורה כמה נעים מעשיו, וזה כי אני ד׳ מקדישכם, כלומר למען יאמרו שאני ד׳ מקדש את העוסקים בתורתי.

ברוך הגבר אשר יבטח בד׳ והיה ד׳ מבטחו (ירמיה, יז,ז). כאשר אדם בוטח בד’,  אף כי הדבר קשה עליו מאד, מסייעים אותו מן השמים שיוכל להגיע לידי בטחון מלא ושלם. לפיכך יעשה אדם ראשית את שלו ויהיה בעל בטחון, ובסופו של דבר יזכה לכך שהשם יתברך יהיה באמת ״מבטחו״…

יען מצאנו כמה דברים, שחושבים חז״ל, שעל ידם מתו נדב ואביהוא והוא: א) שהורו הלכה בפני משה רבם, ב) שתויי יין נכנסו, ג) שאמרו מתי ימותו זקנים אלו, ואנו ננהיג את הצבור, וכאן אמר הכתוב בפירוש, ובנים לא היה להם, לכן אפשר אשר הכל עולה בקנה אחד, כי כאשר מרגיש האב, איך רע ומר הוא, באם שהבנים לא יכבדוהו, אז מקבל מוסר, איך נצרך לכבד את האבות, ואת רבותיו, ומכ״ש את מלך מלכי המלכים, אבל המה, יען ובנים לא היה להם, לא הבינו, איך באיזה מדה, נצרך לכבד האבות, וכן את הרב, לכן נכשלו בחטאים הנזכרים, כבוד אב, מורא רבו, ועל כולם, לכנס למקדש שתויי יין, שנחשב חטא כנגדו יתברך. או יאמר בכונת חז״ל אלו, על פי מה שכתב בעל ח״ס ז״ל, לפרש והותירך ד׳ לטובה בפרי בטנך, רצה לומר, דאם נגזר על אדם עונש מיתה, ויש לו בנים, שצריד להדריכם בדרכי ד׳, מוסיפים לו ימים בשביל בניו, אבל נדב ואביהוא, יען ובנים לא היה להם, לכן לא היה מה להגן עליהם, נמצאו לא מתו בשביל ביטול מצוות עשה דפריה ורביה, רק אלו היה להם בנים, היה ד׳ מאריך ימיהם, בשביל בניהם.

מתוך “האהל, קובץ תורני”, אלול תש”ל:

ממרן רבינו שמעון סופר זצ״ל, אבדק״ק ערלוי, בעל התעוררות תשובה, בענין דמצטער פטור מן הסוכה

ב״ה יום ג׳ לסדר בראשית תרצ״ו.
הנה על מה שאיתא בשו״ע או״ה (סימן תרל״ט) דמצטער פטור מסוכה, והרמ״א שם דהפטור מן הסוכה ומחמיר על עצמו להיות בסוכה נקרא הדיוט, המצטער פטור מסוכה היינו אם בביתו ינצל מאותו הצער ואם לא חייב לישב בסוכה, והא דמצטער פטור היינו אם אירע לו במקרה שצער זה היינו שבא לו במקרה רוח קר, או איזה ריח רע, כדאיתא בגמרא סוכה (דף כ״ו עמוד א) ריחא דגרגישתא,

וטעמא דמצטער פטור דדרשינן תשבו כעין תדורו שאינו מחוייב להיות בסוכה כל היום רק כעין ישיבה בדירה כל השנה, לפ״ז אם מצטער בסוכה ואינו יוצא ממנה כדי להנצל מאותו צער אינו מקיים בזה כעין תדורו דאם היה אירע לו צער זה בדירתו בחדרו היה יוצא ממנה לחדר אחר ואדרבה במה שיוצא ממנה בזה מקיים כעין תדורו.

ועוד נראה לי המתקדשים והמטהרים והשמחים במצות השי״ת בכל לבבם וחביבה להם ישיבה בסוכה מכל תענוגי העוה״ז שאם אירע להם איזה צער, שינוצלו מהישיבה בסוכה, זה צער להם שאינם בסוכה, ואדרבה זה צערם שאינם יושבים בסוכה, הרי אנו רואים שהרבה היושבין בטרטיראות וכדומה, ובבתים בלילות ארוכות בחורף, אשר שם אויר מעופש ע״י רוב האנשים וקטורי העשנים, מכל מקום אינם יוצאים משם כי נוח להם בדיבוק חברים והאוהבים, ולאכול שם ולשחוק עמהם בכמה מיני שחוק, ואינם חוששין על ענינים אלה עשן וקיטור וכדומה לו, ואינם חוששין למיחושים הקלים משום רוב הנאתם, לפ״ז גם ישיבת סוכה שמחה להם ואין צריכין לצאת כמו שהם אינם יוצאים מביתם בשביל זה, ואדרבה חייבין בסוכה.

מספר הצפיות במאמר: 101