המנון לחנוכת ישיבת חכמי לובלין / ר' אלימלך שטייאר הי"ד

תמונת ר' אלימלך שטייאר הי"ד והילדים

הידד! לחנוכת הבית מזמור שיר!

בא היום לו קיווה כל העם:

עומד לתלפיות בלובלין העיר

בית לתורה נישא ורם.

.

עיר לובלין העתיקה – לה שם בישראל,

שמה חנו, הורו לקח כל גדולי הדורות,

שמה שפטו את העם, צפו לגאול ולהיגאל –

שמה נאספו אל כמם – ולקו המאורות…

.

הידד! כי רוחם קם לתחיה – ידובב בקבר,

חגם היום לאדנ-י – קראו עצרה,

מה שהיה הוא שיהיה – יש עתיד לעבר,

לאכסניא של תורה חזרה העטרה.

.

הבו כבוד ויקר לאיש דגול מרבבה –

גאה גאה רוחו להלביש [כ]סות

לרעיון תועה בחלל-עולם ומבקש דמות:

העמד לוחמים לתורה – לגיון אנשי צבא.

.

הידד! לחנוכת הבית…

.

לגיון אנשי צבא, כולם חמושי זין:

עוז התלהבות, מגן-חכמה ואמונה-מצודה,

דור גבורים שלא אוסרו ידיו בנחושתים,

לוחם מלחמות ד' לתורה ולתעודה.

.

הידד! לחנוכת הבית…

.

דור – התורה גאוותו, היא כוחו-איתנים,

בריא-הגו ובריא-הנפש וחדור-האורה;

על המוקד יעל קרבנו – חייו הרעננים

ללמוד, לשמור, לעשות – כי מלובלין תצא תורה!

.

הידד! לחנוכת הבית מזמור שיר!

בא היום לו קיווה כל העם:

עומד לתלפיות בלובלין העיר

בית לתורה נישא ורם.

(ספר היובל לכבוד יוצר ישיבת חכמי לובלין הרב מאיר שפירא, עמו' שנח)


הסופר והמשורר החרדי המפורסם ר' אלימלך שטייאר הי"ד, ממילץ, ניסח במילים אלו את ה"המנון לחנוכת ישיבת חכמי לובלין", שנחנכה ברוב עם, עם עשרת אלפים יהודים, בתאריך כ"ח סיוון תר"ץ (26.06.1930).

לתולדותיו של ר' אלימלך שטייאר (שטייער) ראה באידישע ווארט (ביידיש). בירחון "בית יעקב" (תשכ"ד) כותב הקורא שלמה פרנקל:

הסופר ר' אלימלך שטייאר נספה בבלזיץ. לכבוד מערכת "בית יעקב": שלום רב. בקשר לרשימה על אודות הסופר החרדי המפורסם ר' אלימלך שטייאר הי"ד ברצוני להעיר שהמנוח הצליח בימים ה­חמורים, לצאת מגיטו וורשה לגיטו מעליץ, בגליציה המערבית, מקום הילדתו, ומשם נשלח אחר־כך למחנה־עבודה פוסטקוב, ליד דמביץ. בשנת תש"ג כשהגר­מנים ימ"ש החליטו לחסל את מחנות־ההסגר של היהודים, נשלחו כל האסירים וביניהם ר' א. שטייער להשמדה לבלזיץ, ושמה כולם נספו על קידוש השם. את זה מסר לי עד ראיה, שהצליח להמלט ממש ברגע האחרון בעת משלוח הטרנס­פורט הנ"ל לבלזי'ץ.

יש שני דפי עד על ר' אלימלך שטייאר – ומהם עולה כי ייתכן ונספה כבר במחנה העבודה פסטקוב, בטרם נשלחו שארית העובדים בו למחנה ההשמדה בלזיץ.

התמונה המובאת כאן למעלה התגלתה בארכיון גטו ורשה, ובו רואים את ר' אלימלך שטייאר הי"ד בתפקיד מפקח במטבח לילדים עזובים. במוסד זה למדו הילדים בחשאי תורה ויהדות, בראש מפעל חינוכי מחתרתי זה עמד ר' אלימלך עד לחיסולו של מוסד הילדים. הי"ד.

על תולדות ישיבת חכמי לובלין – ראה מאמר בקול לובלין.

חנוכת ישיבת חכמי לבולין

בין כתביו הרבים המפוזרים בעיקר בכתבי עת שונים (בעיקר ב"דרכנו", שנערך גם על ידו), ניתן לציין את: אובדים ונידחים, בין גל לגל (סיפור), נקמת דם (סיפור), אז כשנפתחו השערים, בליל סגריר (רשומה), הקדמה לחיבור דער וועג צו קדוש השם (יידיש), לשאלת הנוער, טרם התלבנו והתבררו הדברים, זאת התורה – אדם כי ימות באהלמעשה באחד, רסיסים והתחזקתם.

מספר הצפיות במאמר: 356

האדם צריך להשתדל להוציא כחותיו הפנימיים / הרב יוסף אשר פולק הי"ד

תמונת הרב יוסף אשר פולק הי"ד

הגאון רבי יוסף אשר פולק אב"ד ווערפעלעט הונגריה, נולד בשנת תרנ"ח לאביו רבי אברהם פולק הלוי. משחר ילדותו בלט הנער בשקידתו הגדולה בתורה, בשכלו הצלול והזך, ובנפש פיוטית אוהבת ישראל.בהיותו כבן עשר שנים נסע ללמוד בישיבת דודו הגאון רבי יוסף ליב סופר אב"ד פאקש, ומשם נסע לצעהלים ללמוד בישיבתו של הגאון רבי יעקב יחזקיה גרינוולד, ומשם המשיך אל הישיבה הרמה בפרשבורג ללמוד מפי רבי עקיבא סופר. כל רבותיו העריכו מאוד את כשרונותיו המצויינים ותכונות מדותיו הנעלות. הוא נסמך להוראה מרבי עקיבא סופר הנ"ל, מהגאון רבי מרדכי וינקלר בעל "לבושי מרדכי" ממאד ומעוד גאוני זמנו.

בשנת תרע"ז נשא לאשה את קראסל בתו של הגאון רבי יהודה אלטמן אב"ד מעזא טשאטה בעל שו"ת מי יהודה. מיד לאחר נישואיו החל למסור שיעורים עיון קבוע לבחורי הישיבה וכן למד בקביעות עם בעלי בתים של הקהילה. אז התגלה כשרונו הנפלא כמרצה וכדרשן. מידי שבת היה דורש ברבים ושעות ארוכות ריתק את השומעים באימרות טהורות שיצאו מעומק ליבו. דרשותיו היו מלאות יראת שמים יוקדת, ורבים מבני העיר הגיעו בקביעות לשמוע אמרי פיו. כשנה לאחר מכן נפטרה אשתו בעת לידתה. בשנת תר"פ נשא לאשה את מרת סלאווה בתו של רבי משה טננבוים אב"ד ווערפעלעט אלמנתו של הגאון רבי שלום דוב פישל אב"ד שם שנפטר בגיל צעיר, ואחרי כשנתיים נבחר למלא את מקומו גם ברבנות בווערפעלעט. כאן, הקים רבי יוסף אשר ישיבה גדולה.

רבי יוסף אשר היה רב גאון גדול חריף נפלא בקיא ונבון, עסקן וצדיק תמים. הגה בתורה יומם ולילה, ללמוד וללמד את כל דברי התורה עם תלמידים הגונים יראים ושלמים. למרות פרנסתו המצומצמת, סעדו אצלו מידי יום ביומו מתלמידי הישיבה וכן עוברי אורח. תלמידיו הרבים היו כרוכים אחריו כבנים אחרי אביהם. זכה וזיכה את הרבים. הוא היה פוקד כל בית שנדמה לו שהוא זקוק לעזרה, ותמך בהם בסתר. האכיל עניים, הלביש אותם ופייס נפש נדכאים. ראה בכל יהודי עולם מלא, כיבדו וקירבו בכבוד.

חידושיו הרבים נאבדו ונשרפו בימי הזעם, ולא נשארו רק אודים מוצלים מאש, מחידושי תורתו בפלפול ובהגדה, שהוציאו תלמידיו לאור בספר "שארית יוסף אשר", ירושלים תשל"ד.

בראש חודש אלול חנך בניין חדש לבית המדרש ובו פנימיה ובית תבשיל עבור תלמידי הישיבה. תלמידו הנאמן ר' שרגא ניימאן ע"ה, יושב ראש ועד הפועל איגוד תלמידי ווערפעלעט שעסק רבות בזכרון רבו, הביא בזכרותיו את דברי רבו בדרשתו החגיגית באותו המעמד:

ברוכים אתם מורי ורבותיו אחי ורעי, הרבנים הגאונים נ"י, בעלי בתים וידידים נכבדים, אשר באתם לכבוד התורה לשוש אתנו משוש, לקחת חבל בשמחתנו, שמחה של מצוה, בבניינה של אכסניה של תורה; ובפרט אתם תלמידים היקרים בנים נחמדים, הנקראים בנים בני א-ל חי, אשר באתם ממרחקים מקרוב ומרחוק אל הבאר אשר ממנו שאבתם, אשר נתאספתם במספר גדול בלי עין הרע לקול קריאתי.

והנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ואני קורא אליכם דברי המלך דוד ע"ה "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתו ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו" (תהלים קל"א). דהנה האדם צריך להשתדל להוציא כחותיו הפנימיים, למצוא המקום אשר יוכל לעשות חיל, איש כפי טבעו אשר ניתן לו מאת השי"ת. ומי אשר הוקדש מבטן אמו לדרוש טוב לעמו, וה' הציק חן בשפתיו ויש לו לשון למודים לדעת דבר ה' חוקיו ומשפטיו, ואם ישב בביתו בחיבוק ידים אז יתייבשו מבועי חכמתו ותיאבד כל חכמה – כמו האם אשר ברכה ה' בחלב שדיים להניק פרי בטנה, אם תקצף באף רחמה כיענים במדבר מבלי להריק חלבה לילדף אז חלבה אל חיקה תשוב, כי גם נהפך השד לחרבוני קיץ ודללו כל מעינותיה.

על כן אסף דוד המלך ע"ה תלמידים כדי להורם וללמדם ולהניק להם ברכה, מברכה אשר ברכו ה', וע"כ אמר דוד "ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני", לא מגאוה ורמות רוח עשיתי זאת, "לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני", כי כאשר הלכתי בגדולות ובנפלאות לא הלכתי להרבות כבודי, רק הייתי מוכרח לזה, כי "אם לא שויתי" אלמלא עשיתי כן "ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו", הייתי דומה ליונק שגמל עלי אמו, כן בבחינה הזאת "גמל עלי נפשי".

בשנת תש"ב ציוהו הרשעים ימ"ש לסגור את הישיבה, ומאז היה שרוי בצער ונשבר על שהוצרכו תלמידיו לעזוב את הישיבה. הגזרות הלכו ותכפו, עד שנלקח עם בני ביתו וקהילתו למחנה, ומשם הועברו לאושוויץ. רבי יוסף אשר פולק נהרג בידי הגרמנים הארורים ביום כ"ז אייר תש"ד הי"ד. זוגתו מרת סלאווה נעקד"ה ביום כ"ב סיון. רבי יוסף אשר לא השאיר אחריו בנים, ותלמידיו אלו הם בניו.

מקורות: תולדות, הקדמות הספר "שארית יוסף אשר".

 

מספר הצפיות במאמר: 193