מלחמת מצוה בעד טהרת המשפחה בישראל / רבני פולין ובהם הרב יוסף פיינר הי"ד מלודז'
הרב יוסף פיינר הי"ד היה חביב ונערץ גם על היהודים וגם על התושבים הפולנים, שדמותו האצילה עוררה בהם כבוד והערצה. צדיק תמים וחסיד נלהב, גאון נפלא ומתמיד גדול, גומל חסדים בגופו ובממונו במסירות נפש עילאית, בעל נימוסין מעודן ששלט בכמה שפות, אשר נכנס ויצא בחוגי הממשל והצבא, כשזקנו המכסיף הארוך יורד על פני תלבושותו הרבנית המצוחצחת.
"ר' יוסל'ה", נולד בפיוטרקוב בשנת תרכ"ז (1867) כבכור למשפחה שהתפרנסה מעמל כפיה. ילדותו עברה עליו בעיירה אופוצ'נו הסמוכה לעיר מולדתו ובה היה ישוב יהודי ניכר. בילדותו למד תורה בשקידה ובחשק רב, גם בתנאים הקשים. את תורתו למד בפיוטרקוב, שבאזור לודז'. הוא הצטיין בלימודיו, דן עם למדני העיר ושימש את רב העיר ממנו שאב תורה ותכינה. בגיל צעיר הוסמך על ידו לרבנות. הוא למד לימודי חול במהירות ועמד בבחינות הבגרות. אחרי נישואיו לבת ר' משה חיים בוצ'יאן מלודז' המשיך את לימודי הקודש בבית חותנו, ובייחוד השתלם בהוראת איסור והיתר ובדיני חושן משפט. הוא זכה ונעשה מבאי ביתו של הרב הראשי, הרב אליהו חיים מייזל, ממנו קיבל את חינוכו הרבני. הגאון הבחין כי אברך זה נועד לגדולות, טיפח אותו וקירבו מאוד, עד שנעשה רבי יוסל'ה ליד ימינו בהוראה ובהנהגת הציבור.
שנה לאחר נישואיו כיהן כ"רב מטעם" באלכסנדר , הסמוכה ונמנה על חסידי אלכסנדר. לאחר שנה וחצי עזב ונעשה לעוזרו הראשי של הרב מייזל בלודז', בענייני דיני תורה, בהופעות בבתי משפט ממשלתיים ובקשר עם השלטונות. הוא השתדל רבות למען הכלל. בכל נסיעותיו הרבות בענייני ציבור, לקח עמו כרך קטן של חושן משפט וחזר על תלמודו פעמים אין ספור.
בשל הליכותיו המעודנות, פקחותו ואצילותו, שליטתו בשפה הפולנית ובעוד שפות, אותם למד בכוחות עצמו, היתה לו השפעה רבה בחוגי השלטון, עד שמינו אותו לאחראי על הצבא במחוז לודז' כרב צבאי בדרגת אלוף משנה. הרב קיבל על עצמו תפקיד זה כדי לדאוג רבות לחיילים היהודיים, ואף הציל חיילים יהודים מעונשים קשים וממיתה. בימי הפוגרום בקישינוב ובימי מלחמת יפן והמהפכה פעל להבטחת חייהם ורכושם של יהודי לודז' ולקח חלק בהתארגנויות יהודי לודז' להגן על עצמם בכלי נשק.
אחרי פטירת רבי אליהו חיים, נותרה לודז' תקופה ארוכה ללא רב. הרבנות המקומית ייסדה וועד רבנים חשובים, ורבי יוסף היה מן הבולטים שבהם.
בימי מלחמת העולם הראשונה טיפל בפליטים היהודים שהגיעו לעיר בעקבות הקרבות שהתחוללו באזור ועזר גם לפולנים שפנו אליו. הוא פנה אל שלטונות הכיבוש הגרמני, ומתוך כבוד ואמון, הצליח להציל נפשות רבות מישראל.
הוא היה איש חסד, והיה מוכן למסור נפשו עבור כל אחד ואחד. יהודי לודז' ידעו כי תמיד אפשר להיכנס לרבי יוסל'ה, ואף בליל הסדר היו באים אליו בעשרות שאלות בענייני הפסח.
מיד עם כיבושה של לודז', פתחו הגרמנים בהשפלת היהודים ובדיכויים. אנשי הממשלה הגולה, שברחו מזרחה כשפרצה המלחמה, רצו להבריח את הרב והעמידו לרשותו מכונית, אך הוא סרב לקבל את הצעתם, כי לא רצה לעזוב את בני קהילתו, אותם שירת למעלה מארבעים שנה. הוא הועבר לגיטו יחד עם 160 אלף יהודי לודז' וסבל עמם יסוריי גיהנם.
משעה שהרב ד"ר שמחה טרייסטמן עבר מלודז' לוורשה, בכ"ו בשבט תש"א (27/2/1941), ועד הגירוש הגדול שהיה שם בתש"ב (9/1942), עמד הרב פיינר בראש הוועד של הרבנים בגיטו לודז שפעל בתיאום עם היודנראט, ובו היו כ- 15 רבנים. הוועד נכלל במחלקת המירשם; בענייני אירוסין, גירושין, לידות ופטירות פעל הוועד בקשר אירגוני הדוק עם המחלקה לענייני אישות. הרבנים חברי-הוועד קיבלו שכר כשאר פקידי המינהל. היו"ר וראשי המינהל פרשו את חסותם על הרבנים ושאר אנשי-דת בגיטו, רשמו אותם באורח פיקטיבי כעובדי- מינהל או "רסורטיס". חברי הוועד פרסמו את ה החלטה המתירה ליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים, לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב.
כאשר החמיר המצב בגיטו לודז' והנאצים חיפשו את הרבנים, הסתתר רבי יוסף בבית העלמין הישן. בחודש אלול תש"ד, 1944, נתפס והוצא להורג על קידוש השם. הי"ד.
מקורות: רבנים שנספו בשואה, ספר קהילת פיוטרקוב, כרמנו י', ועוד
מלחמת מצוה בעד טהרת המשפחה בישראל.
הרב יוסף פיינר חתום על מכתב, יחד עם עוד כאלף רבני פולין, כדי למחות ולהפר את היוזמה של רבנים קונסרבטיבים להקל על עגונות על ידי יצירת נוהל בו מיד אחר החתונה ימנה הבעל שליח לגירושין בתנאי שלא יבוא לזמן מוגדר וכיוצא בזה. מכתב זה נכתב ביום א׳ לסדר ויגש, ג׳ טבת תרצ״ו, וחתומים עליו נשיא האגודה רבי מנחם מנדעל אלטר אבד"ק פאביניץ, סגן הנשיא רבי יצחק מאיר קאנאל, הגזבר רבי שלמה דוד כהנא, והמזכיר רבי ראובן יהודה נייפעלד. ואחריהם מופיעים שמות של כאלף מרבני פולין.
וזה לשון המכתב:
בתשובה על יקרת כת״ה הננו בזה להשיב דברים ברורים מיוסדים על אדני דת תורתנו הקדושה. לדאבון לבנו נשתוממנו מאוד ולמשמע אוזן עגמה נפשנו, איך נהיה כזאת בישראל! תורתנו הקדושה צוחת לא בי הם היתרים כאלו, שבדו מלבם המופקרים במדינתכם, הרוצים להפקיר ח״ו בנות ישראל בסידור קדושין ונשואין, שיהא מנוי שליחות לגירושין, אם יעזוב אותה ג׳ שנים, או אם תשיג פטורים בערכאות וכדומה. ומה גדול הכאב, כי מצאו האנשים האלה, הפורצים ומחריבים יסודי היהדות, עוד עוז בנפשם לטהר את השרץ וינסו להביאו אל המקדש הדתי פנימה ח״ו.
אי לזאת, בשם קרוב לאלף מורים ורבנים שליט״א היושבים על מדין, חברי אגודת הרבנים בפוילין, ובתוכם גאונים גדולים מאורי עיני הגולה, אנו מכריזים בשער בת רבים בקול גדול לא יסף, מחאה נמרצת וחריפה בכח תורתנו הקדושה, נגד אנשים החוטאים ומחטיאים שאין בתקנתם קלקלתם שום ממש על פי הדין, ומטרתם להתיר אשת־איש לעלמא בלא גט, ומכיון שאינם יודעים בטיב גיטין וקדושין אל יהא להם עסק עמהן ובכלל אין להם הרשות להתערב בעניני הוראה איסור והיתר, כי אין עטרה זו הולמתם!
ואל אחינו בני ישראל הכשרים במדינתכם אנו פונים בקול חוצב להבות אש דת! הבדלו מהעדה הרעה הזאת, ובעזהשי״ת הם כלים מאליהם! כמו אלה הכתות שעמדו במשך הדורות ונקרעו מגוף הישראלי קרע שאינו מתאחה! זאת מצאנו לחוב קדוש להשיב לכת״ה.
חזקו בעד עמנו ותורתנו הקדושה ואנחנו עמכם, לכו נא גבורי החיל בכחכם זה ויהיה ד׳ עמכם, בעתירת ידידי כת״ה, המוקיריכם ומחבביכם מרחוק וחותמים בברכת התורה הקדושה.
מכתב זה, עם מכתבם של ועד רבני וורשא, בית דין צדק של הרב צירלסון בק"ק קעשנוב, הרבנות הראשית לארץ ישראל, הרבנות הראשית הספרדית, הרבנות הראשית לפתח תקוה ו"הרבנות הראשית בממשלת תורקיה הלאומית", עם כתבי הרב יוסף קאנוויץ, שניהל מערכה זו, יצאו לאור בשנת תרצ"ז בספר "לדור אחרון".
מספר הצפיות במאמר: 176
