שבת הגדול ופרשת צו / הרב דוד דב מייזליש הי”ד

תמונת הרב דוד דב מייזליש הי"ד

במדרש האדם שעבר עברה ועשה תשובה מוחלין לו על כל עוונותיו לפיכך נקרא שבת הגדול. וצ”ב.  ונראה לי פירושו, דהנה איתא בייטב פנים (לשבת הגדול אות ב’) ותורף דבריו טעם על תוספות שבת,  והוא דכמו שהוצאנו השם יתברך ממצרים מעבדות לחירות ומשעבוד למנוחה קודם זמנו, שלכן הוצרך לכח גדול ויד החזקה, כמבואר כמפורשים,  כמו כן מחוייבים אנחנו להוציא את עצמינו מעבדות של ששת ימי המעשה למנוחה מבעוד יום קודם זמנו של שבת בעצמותו. והנה במצרים היו שומרים את השבת הגם שלא נצטוו, והיינו מטעם שבו שבת השם יתברך, אלא דמטעם זה לבד לא הוצרכו להוסיף מחול על הקודש, דמידי הוא טעמא על תוספת שבת מחמת שיצאנו ממצרים קודם זמנו, וזה יתכן אחר יציאת ממצרים, ולא בעוד היותנו במצרים, ואמנם עמה שנצטוו ליקח השה בעשור לחודש שהיה בשבת ולקשור בכרעי המטה לעיני המצרים, ומזה הבינו כי הוא אתחלתא דגאולה, הגם שהוא קודם זמנו, לכן עשו מדה כנגד מדה להוסיף מבעוד יום מחול על הקודש, והיה אותו שבת גדול בכמותו מכל שבתות הקודמים ולכן נקרא שבת הגדול, וזה נכון עכת”ד.

אמנם כל זה ניחא אי אמרינן דתוספות שבת דרבנן, אכל למ”ד דהוי דאורייתא, בודאי שמרו במצרים גם תוספות שבת, ודין תוספות שבת ילפינן מדכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב, וקשה וכי בט’ מתענין, והלא בעשירי מתענין, וילפינן מיניה דצריך להוסיף מחול ביום ט’.

אמנם ביערות דבש (ח”א דרוש י”א) כתב ליישב פירכת הש”ס (ר”ה ט.) וכי תשיעי הוא, והלא עשירי הוא, עפ”י מאי דאמרינן מדרש תהלים (שוח”ט צ”ב) מפני מה בשאר הימים כתיב ויהי ערב ויהי בקר, ובשבת לא כתיב. א”ר לוי מלמד שלא שקעה שמש אותו שבת ויום הששי ושבת כיומא חדא הוי. עד כאן.

ולפי זה יום הכיפורים הראשון היה למנין ימות החמה רק בתשעה לחודש, ושפיר קאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, ר”ל לפי מספר ימות החמה של יום הכיפורים הראשון של שנת הבריאה עד כאן דבריו, ודברי פי חכם חן.

ובשמנה לחמו (דף ח’) כתב הטעם דלא שקעה השמש בשבת בראשית, דהקב”ה אמר לאדם כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב’), אך אחר כך ע”י שפגע קין בשבת וראה שעשה תשובה עשה אדם הראשון גם כן תשובה, כמבואר (בבראשית רבה כ”ב), ואם היה אז לילה היה מוכרח למות בע”ש מגזרת הקב”ה ביום אכלך, ויען כי לא חפץ הקב”ה במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה, לכן לא שמשה אפילה באותו לילה והיה יום אחד עד אחר שבת, ובין כך עשה תשובה והועילה לו דיחשב ליומו של הקב”ה שהוא אלף שנים ולא יומו של אדם. עד כאן. דברי פי חכן חן.

וזה פירוש המדרש אדם שעבר עבירה, קאי על אדם הראשון שעבר עבירה ועשה תשובה ומחל לו הקב”ה. והטעם דלא שקעה שמש בשבת בראשית ואז עשה תשובה ועל ידי זה נמחל החטא, ואם כן שוב יש לומר דלכן כתיב בתשעה לחדש, שהיה יום ט’ לימי החמה, ולא נשמע משם דתוספות שבת דאורייתא. ולפיכך נקרא שבת הגדול, דרק באותו שבת התחילו לשמור תוספות שבת כדברי הייטב לב, ודו”ק כי נחמד הוא ב”ה.

(בניין דוד)

מדרש רבה: מתחלת הספר ועד כאן כתיב (ויקרא א) וערכו בני אהרן (שם) וזרקו בני אהרן (שם) ונתנו בני אהרן אמר משה לפני הקב”ה הבור שנואה ומימיה חביבין חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן ולאהרן אין אתה חולק לו כבוד בשביל בניו אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שבשבילך אני מקרבו ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים (שם ו) צו את אהרן ואת בניו לאמר.

הא דהתחיל לקרבו בפרק זה בשביל תפילתו ולא מקודם, דאי דמשה לא התפלל עד עתה קשה למה באמת המתין מלהתפלל, הא היה צריך תכף להתפלל מששמע בפעם הראשון שאמר “בני אהרן”, ולא “אהרן”.

נ”ל דהא דחטא אהרן בעגל, לא חטא רק במעשה ולא במחשבה, דמחשבתו היה רק לדחות אותם, דאמר “חג לה’ מחר” (שמות לב) וגם מחשבתו היה לה’. ואיתא בתו”י על הא “היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה”, הא דעולה נשרפת דוקא בלילה הוא משום דאיתא במ”ר שעולה בא על הרהור עבירה, ורוב הרהורי עבירה חושה אדם בלילה, שנאמר “און יחשוב על משכבו” (תהלים לו), והנביא גם כן אומר “החושבים רע על משכבותם” (מיכה ב), לכן כשאדם מביא קרבן עולה לכפר על הרהורי עבירה שחשב על פי רוב הלילה, ציוה השם יתברך שהעולה תשרף גם כן בלילה, שיהא התיקון מעין החטא, עיין שם. אם כן ניחא בכל הסדר עד עתה לא היה מועיל תפילתו, אבל מצא מקום לחול תפילתו של משה, שהא אמר “על המזבח כל הלילה” ולמה נשרפת בלילה הוא משום דבא על הרהורי עבירה דהוי מחשבה, אם כן, הא אהרן לא חטא במחשבה, אזי יכול להזכיר כאן גם את אהרן.

(בניין דוד)

הרב דוד דוב מייזליש הי”ד בן הרב מרדכי זאב נולד בשנת תרל”ה (1875) בלאסק שבאזור לודז’, למד בטרנוב, שבגליציה המערבית אצל ר’ יוסף ענגל. ועבר לאויהל, שבהונגריה.

בתרנ”ח (1898), התמנה להיות דיין בקהילה החסידית שהיתה שם, ובה כיהן למעלה מארבעים שנה. עם פטירת חותנו משה יוסף טייטלבוים התמנה בתרע”ג (1913), להיות אב”ד שם, והיתה לו גם ישיבה חסידית. הרב דוד דוב חיבר את ספרי “בנין דוד” (עה”ת, שו”ת, חידושי סוגיות, הגדה של פסח ועוד). בימי מלחמת העולם הראשונה הכניס לביתו רבנים פליטים שנמלטו מגליציה. בימי מלחמת העולם השניה שכנה אויהל סמוך לגבול של סלובקיה, והרב מייזליש ותלמידי הישיבה שלו עזרו גם אז לפליטים מפולין שעברו את הגבול בדרכם לבודפשט. הוא נספה באושוויץ בט”ו בסיון תש”ד,1944.

אחד מבניו, צבי הירש, שהיה רבה של וייצן שבהונגריה, שרד מן השואה, היגר לארצות הברית, ושם כתב את הספר “שו”ת מקדשי השם” וספרים רבים נוספים.

(מבוסס בעיקר על רבנים שנספו בשואה)

מקורות על תולדותיו: הקדמת בנו לספר “בנין דוד על התורה”

 

מספר הצפיות במאמר: 54

הערה בדין מילת זכריו בעשית הפסח/ הרב יונה קרפילוב הי"ד
פתיחה למס' ברכות ולקשר תחלת הש"ס עם סיום הש"ס / הרב מרדכי ניסן קרול הי"ד

מאמרים דומים