בקדושה ובטחון יקנו התורה, ובהדרכת בני ביתו בדרכי התורה, יזכה לשפע טובות ברוחניות ובגשמיות / האדמו"ר מאנטניה רבי ישראל שלום יוסף הגר הי"ד
'וידבר אל משה ואל אהרן לאמר, זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול'. הקושיא מקום לעיין, כפל תיבת 'לאמר', ועוד הוסיף וכתב 'דבר אל בני ישראל'. ובש"ס עירובין כ"ב איתא גבי רב אדא בר מתנא כשהלך ללמוד תורה ואשתו שואלת אותו מה יאכלו בניך, והשיבה, איכא קורמי באגמא. וכתב הרמה"ג ז"ל מקאזניץ דלכאורה לא השיב כהלכה, דהלא קורמי באגמא לא מאכל אדם הן, אלא דבשלהי קידושין איתא, מעולם לא ראיתי שועל חנוני וכו', אלא הריעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, אבל אדם שמתנהג בדרך התורה, פרנסתו רודפת אחריו, כמו דהמזונות מוכנים המה לפני כל בעל חי, וכמו דאיכא קורמי דאגמא לפני כל בעל חי, כן יכין ה' יתברך מזונות לפני בניו של רב אדא בזכות זה שהלך לשמש תלמידי חכמים וללמוד תורה. ודברי פי חכם חן.
והנה להתגבר על היצר הרע המונע מלעסוק בתורה, מועיל מדת הביטחון שלא לדאוג דאגת מחר, וכנאמר בשם הרב הצדיק הקדוש מסאסוב ז"ל על פסוק 'ויברכם ביום ההוא לאמר', היינו דברכת יעקב אבינו עליו השלום הייתה 'ביום ההוא', בשביל 'ביום ההוא', שלא לדאוג דאגת מחר ויהיה להם על ידי זה מנוחת הנפש והגוף. ודברי פי חכם חן. וכן הכתוב אומר 'ביום הזה באו מדבר סיני', יש כאן גם כן הרמז על מדת בטחון שלא ידאג רק על 'ביום הזה' ולא על מחר. ועל ידי זה יוכל לבא לידי קבלת התורה. ובעל הטורים כתב, כאן הסמיך הכתוב 'זאת חקת התורה' למתנות כהונה, לומר לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. עד כאן. והלא התורה הקדושה היא נצחיות אפילו כשאין לנו מן, אלא נתכוון לומר כמו דור המדבר לא דאגו דאגת מחר והמן ירד להם בכל יום ויום, כן מי שאינו דואג למחר יוכל לעסוק בתורה שהוא עצמו צינור השפע למזונא כנזכר לעיל.
עוד עיקר גדול לקנין תורה להוסיף פרישה וקדושה הבא על ידי התחברות ריעים בהתאסף ראשי עם לצדיקי הדור בשבתות ובמועדים, ויש רמז בדברי רש"י ז"ל בפרשת קדשים תהיו, שכתב, פרשה זו נאמרה בהקהל לפי שכל גופי תורה תלויים בה. כוונתו דלהשיג קדושה ופרישה צריכין הקהל ודביקות לצדיקים.
'והזה הטהור על הטמא ביום השביעי', היינו בשבת קודש. ועם האמור נבין רמזי דחכמתא בפסוקים אנו עוסקים בהם, ומרומז דקבלות התורה תלויה במדת הבטחון כאוכלי המן, ובתוספת קדושה. 'זאת' בצירוף השלש אותיות מספרו 'קדוש' עם הכולל. 'חקת', לישנא דמזונא, הוא מרמז על מדת בטחון, היינו בקדושה ובטחון יקנו התורה. וצוה ה' למשה ולאהרן לחקוק עיקרים אלו בלב בני ישראל. ולהכי כפל הכתוב תיבת 'לאמור'.
והרב הצדיק קדוש וברוך זצ"ל ממעזיביש אמר על פסוק 'אך טוב לישראל אלוקים לברי לבב', דלכל ישראל 'אך טוב', חסדים נגלים, ו'אלוקים', היינו מדת הדין, רק 'לברי לבב', כאמרם ז"ל על פסוק 'וסביביו נשערה מאד'.
וכוונה זו יש לרמז גם בפסוק 'תנה עוזך לעבדך', היינו מדת עוז וגבורה תתן לבני עליה, 'והושע לבן אמתך', רחמים תתן לאנשים פשוטים. וזה מרמז הכתוב כאן 'דבר אל בני ישראל', הוא מנהיג הדור, כמו 'ידבר עמים תחתינו', הוא צריך לקבל על עצמו הנהגות ה' יתברך עמו במדת הדין. 'ויקחו אליך פרה אדומה', פר דינים וחמש אותיות 'אלוקים', הם פרה. 'אדומה', מרמז גם כן על גבורות. אבל לכל ישראל תהיה 'תמימה', בלי שום מום ברוחניות ולא עלה עליו עול בגשמיות.
והנה המדריך בני ביתו בדרכי התורה, זוכה דהפרנסה תרדוף אחריו ומתברך בחסדים והשפעות טובות ברוחניות ובגשמיות, וכה יעזור ה' יתברך ונזכה לישועה קרובה בתוך כל כלל ישראל, אמן כן יהי רצון.
האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מאנטניה (תרמ"ד-תש"ד, 1884-1944), בן האדמו"ר רבי חיים האגר מייסד החצר באנטניה שעבר לאחר מלחמת העולם הראשונה לסטניסלאבוב. בשנת תרצ"ב (1932), לאחר פטירת אביו רבי ישראל שלום יוסף. מילא רבי ישראל שלום יוסף את מקומו. הוא היה למדן גדול והיו לו חסידים רבים. בזיווג ראשון נשא לאשה את מרת אדל בת דודו רבי שמואל אבא האגר, האדמו"ר מהורודנקה. בזיווג שני נשא אשה את מרת דבורה לאה בת רבי יחיאל הורוויץ, האדמו"ר מפוקשיבינצה, בנו של רבי מאיר'ל מדז'יקוב. ע"פ עדותו של ניצול מסטאניסלאבוב, האדמו"ר, רעייתו וילדיהם ר' ברוך, ציפורה ופסיה-לאה נורו על ידי גרמנים, לאחר שמחבואם התגלה ולאחר שסחטו מהם את הזהב שלהם ואת תכשיטיהם. האדמו"ר חיבור חידושי תורה רבים, אך כתבי היד הושמדו בידי הגרמנים. שמונה עשר מאמרים וחידושי תורה ששרדו, יצאו לאור בקונטרס 'נפש יש"י' שצורף לספר 'נפש חיים'.
מספר הצפיות במאמר: 202
