פרשת נח תש"ב

הנה ברש״י ז״ל כתב, בנח כתיב את האלקים התהלך נח ובאברהם אומר אשר התהלכתי לפניו. תמים היה בדרותיו פירש רש״י יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. ויש לדקדק אמאי נקיט רש״י ז״ל דוקא דורו של אברהם, ועוד מה זה שכתב אשר התהלכתי לפניו האיך אפשר לילך לפניו יתברך שמו והלא מלא כל הארץ כבודו, ועוד עשה לך לכאורה תיבת לך נראה למיותר:

ונראה לפרש הנה הריטב״א ז״ל כתב בע״ז (ו׳.) צדיק להקב״ה ותמים לדורותיו שהי׳ עניו ושפל ונוח לבריות, ובודאי לא הי׳ מוכיח אותם במילי דשמיא כמבואר בגמרא שבת, הנה מי שאינו מוכיח את בני דורו אינו יכול לילך עמהם כי ילמד ממעשיהם הרעים, אבל מי שמוכיח את בני דורו יכול לילך עמהם כי רואה מעשיהם הרעים ומוכיח אותם, ואפילו אם לא יפעל אצלם אזי עכ״פ הוא לא יעשה כמעשיהם כיון שהוכיח אותם, גם מחמת בושה לא יעשה כמ״ש המפרשים הוכח תוכיח את עמתך ולא תשא עליו חטא ע״י מה שאתה מוכיח אותם מחמת בושה כמובן:

והנה ידוע כי אין השכינה שורה רק במקום קדוש, אבל במושב לצים לא ישב, והנה אברהם אבינו הלך למקום שאין שם השראת השכינה והוכיח אותם עד שקבלו על עצמם קבלת מלכות שמים ונעשה שם השראת השכינה, וזה שאמר הכתוב אשר התהלכתי לפניו, פירוש הלכתי בטרם שהיתה השראת השכינה, ועשיתי המקום מוכשר להשראת השכינה, אבל נח לא היה מוכיח אותם, ממילא היה לו לירא שילמוד ממעשיהם הרעים, על כן לא הלך רק במקום שהיתה השראת השכינה. וזה שאמר הכתוב את האלקים התהלך נח, ולכאורה היה לבעל דין לחלוק על נח שהוא היה הגורם מפני שלא היה מוכיח אותם, אבל באמת דורו של נח לא היו מקבלים תוכחה, וכשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע, והוכיח סופו על תחילתו שעשה את התיבה ק״ך שנים ושאלו אותו אנשי דור המבול מה זאת, והשיב להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם ולא עשו תשובה ונעשה עשיית התיבה סניגור לנח, שבירר שאנשי דור המבול אינם מקבלים תוכחה, וזה שאמר הכתוב עשה לך תיבת עצי גפר, דהא הרבה ריווח והצלה לפניו, אלא כדי לזכות את נח היה צריך את התיבה ואתי שפיר תיבת לך:

וזה שאמר המדרש קנים תעשה את התיבה אמר ר׳ יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך, לכאורה מדרש זה פליאה, ולפמ״ש אתי שפיר, כיון שהי׳ לבעל דין לחלוק על נח שגרם את המבול עבור שלא הוכיח את בני דורו, ופגם בלשונו כמו המצורע שפגם בלשון כמ״ש רש״י ומדרש חכז״ל, והקן מטהר את המצורע מפגם הלשון כך התיבה מטהרתך מפגם הלשון שהוכיח שלא פגם בלשונו ואין למדת הדין לקטרג עליו. וזה שכתבו הספרי מוסר שמדת התיבה רומז ללשון,  שלוש מאות אמות אורך התיבה, וחמשים רחבה, ושלשים קומתה, לכאורה מה לו לרמז על הלשון, ולפי מה שאמרנו אתי שפיר הרמז שרומז בתיבה שלא פגם בלשון כי גם התוכחה לא פעל כלום:

באר דוד

—

הרב דוד שלמה פרנקל הי"ד, נולד בשנת תרס"ג לאביו הרב הגאון משולם פייש זצ"ל רבה של דברצין שבהונגריה. מנערותו התנהג בפרישות וחסידות ושקד בתורה, תוך זהירות מביטול זמנו והקפדה על שמירת הלשון. את תורתו למד אצל אביו זצ"ל ובישיבת אוונגאר. למד לזמן קצר בישיבת מאקווא, ויצא לו שם כעילוי עצום, בבקיאות וחריפות.

לאחר נישואיו ישב על התורה והעבודה יומם ולילה, למד ולימד וכתב חידושי תורה במשך שנים. רוב כתביו אבדו בימי הזעם, ורק מחברת אחת שרדה, ובה כתב שאלות ותשובות, וכן חידושים ופלפולים בדברי הפוסקים. בשנת תש"ס פורסמו הדברים הללו בספר בשם "באר דוד".

לאחר שחותנו מונה כאב"ד בבערטיא אוי-פאלא, היה הרב דוד שם לדיין ומלמד דרכי ה' ותורתו. לאחר שתחילו הצרות והקשיים הכלכליים, פתח חנות קטנה תוך שהוא ממשיך ללמוד בהתמדה. היה מקושר לאדמורי סיגט-סטמר. אחר חג הפסח תש"ד נלקח למחנה עבודה, עמו נלקח גיסו, ר' שמואל יודא בלום ז"ל, שהעיד:  "שם ראיתי גודל מסירת נפשו בעד כל קוץ וקוץ ועל כל מצוה קלה ומנהג ישראל כחוט השערה ממש עד אין לשער ולספר וכ"ש להאמין בעידנא דריתחא זו אשר היה שבור ורצוץ בגוף ונפש נן העבודה ומן התעניתים עלתה שעותו אל האלקים מן "העבודה" (עולה בזכרוני שפעם אמר לי שאפילו על ניגון ומזמור אחד מזמירות של מוצאי שבת קודש לא יוותר חס וחלילה) הצער של ביטול תורה וקיום המצות היו על פניו תמיד, ובכל רגע אשר יד שונאינו הניחה קצת מיד שב וחזר לתורתו ותפלתו". כשהתקרב הצבא הרוסי, הצליחה קבוצה של כארבעים אנשים, ובהם הרב להמלט מהנאצים ולנדוד עד שהגיעו לקווי הרוסים. הרוסים שבו אותם והעבירו אותם ממחנה למחנה, בדרך להגלייתם לסיביר. במחנה בפאקשאני שברומניה, חלה הרב, נלקח לבית חולים מקומי ושם נפטר ביום הגיעו לגיל 42, בי"ז באייר תש"ה.

אשתו, הרבנית מרים, בת הרב בן ציון בלום הי"ד אב"ד סארוואש מח"ס אות ציון ושו"ת שיבת ציון, נפטרה ביח' באב תשי"א ונקברה בפתח תקווה.

נכדו הקרוי על שמו, הוא הרב דוד שלמה ב"ר מנשה
קליין, רבה של קרית אוונגאר בירושלים.

מספר הצפיות במאמר: 222

הדפס