חשיבות עבודת בית המקדש כששומעים בקול ד' ושומרים מצוותיו / הרב מרדכי רוטנברג הי"ד
הנה כן נודע גודל ערך בית המקדש אשר אוה ד' למושב לו וגודל חשיבות העבודה הנעשית שמה, הביטה נא ראה כמה האריכה התורה הקדושה בענין מצוה זו, חלק גדול ממנה מדבר מפרט מצות האלה, פרשיות שלימות, תרומה תצוה מודיעות על הצווי ד' למשה, ויקהל פקודי מפרטים צווי משה לישראל ועשיית המשכן וכליו, פרשיות ויקרא צו עוסקות בדיני הקרבתם, חוץ מזה מוצאים אנו דיני המקדש וקדשיו בהרבה מקומות בתורה, כל זה יורה על מעלת בתי המקדש ועבודה הנעשית בתוכן. ורבותינו הקדושים ז"ל השוו בנין המקדש למתן תורה, כמו שדרשו (תענית כו:) על פסוק צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שיר השירים ג, יא) ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין המקדש, והוא מקום מיוחד להתקבל שם תפלות כלל ישראל ולהשפיע עליהם רב טוב ממעון הברכות.
אמנם רק אז מצוה זו של עבודת בית המקדש חשובה היא אצל המקום ברוך הוא, אם גם בשבתנו בביתנו אל ד' עיננו, ובלכתנו בדרך לא נשכח את ד' אלהינו, לשמוע בקולו ולשמור מצותיו, כי זה הוא תכלית כלי עבודתו לעורר אותנו על המעשה אשר נעשה, ולהורות אותנו אותנו את הדרך אשר נלך…
אבל אותן הבאים למקדש להשתחוות לפני ד' ולהקריב קרבנות, ובצאתם שוכחים את ד' ואת תורתו, מבלתי שמוע בקולו ולהאזין למצותיו, הם הולכים חשכים ולא אור, כי מה בצע בביאת המקדש ולבו בל עמו ללמוד שם את המעשה אשר יעשה. עליו נאמר, כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ומה יועיל המקריב קרבן על החטא אשר חטא אם אינו מתחרט על אשר עשה, ואינו מקבל עליו לבלתי עשותה עוד מכאן ולהבא. עליו נאמר למה לי רב זבחיכם יאמר ד', כי המקריב קרבן ומתחרט בחרטה גמורה ומודה ועוזב אינו מרבה בזבחים, אבל השונה באולתו מרבה בזבחים. ההולך בדרך זה חושך ואפילה מפסיק בין המקדש וביתו, האור אינו מאיר לו, והוא כסיל בחושך הולך.
וכן הוא הדבר בבתי מקדשות שלנו, הבתי כנסיות ובתי מדרשות שעליהם נאמר, מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות (סנהדרין קה:). היוצא מבית הכנסת לבית המדרש מקבל פני השכינה (ברכות ס"ד), רק אז גדול ערכן וחשיבותן אם האור האלהי השוכן בתוכן מאיר לאדם גם בלכתו בדרך ובשבתו בביתו להתנהג גם שמה בקדושה וטהרת ישראל, אם העול מלכות שמים אשר קיבל עליו שמה תלווה אותו גם בעסקו בצרכיו, אם אם ההלכות האמורות בבתי מדרשות ינחו אותו גם בבואו לביתו, ולא יזוזו מנגד עיניו בישבו על שלחנו ובשכבו על משכבו, לעשות על פי התורה אשר יורו אותו החכמים נושאי דגל התורה.
לא כן הרשעים אשר בעזבם הבתי כנסיות ובתי מדרשות עוזבים גם את ד' השוכן שמה ואחוריהן אל ההיכל ופניהם קדמה אין ד' כל מזימתם, רגליהם לרע ירוצו אומרים לרע טוב ולטוב רע, עליהם אמר הנביא אל תבטחו לכן אל דברי השקר לאמר היכל ד' היכל ד' היכל ד' המה (ירמיה ז'). פירוש שהמה צריכים להיות היכל ד', לקדש עצמן בעשיית המצות שתשרה שכינה במעשה ידיהם. המה צריכים להיות כל אחד ואחד מקדש שישכון ד' בתוכו, אבל הבאים להשתחות בית ד' ולא יטיבו דרכיהם ומעלליהם, גנוב ורצוח ונאוף והשבע לשקר, ואומרים בבואם בבית ד' נצלנו, עליהם אמר ד' המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו בעיניכם וגו' (ירמיה ז'), מבואות אפילות מפסיקין בין בית אנשים כאלו לבית המדרש.
(דרשה מתוך ספרו של הרב מרדכי רוטנברג הי"ד, יד מרדכי)
מקור התמונה בדף זה : ויקיפדיה, צולם ע"י כיכר השבת
מספר הצפיות במאמר: 117
