הקדמת לב אריה – חלק שני: מסירות נפשו של המחבר על לימוד התורה והטעם לסיפור הדבר / הרב דוב אריה קליג הי"ד
הנה גם אני הגבר בהאי פחתא יתיבנה, כי כל ימי גדלתי בין החכמים, אצל הרבנים הגדולים והמפורסמים, ויצקתי מים על ידם, כי מנעורי למדתי בהישיבות הגדולות והמפורסמות. הנה כשהיתי בן ט"ו שנים ולמדתי אז בבית המדרש בעירי, אך כאשר ראיתי שיש לו איזה מניעות בביתי ולא יכולתי ללמוד בהתמדה כרצוני, אמרתי לעזוב את בית אבי ז"ל, ולקיים הווה גולה למקום תורה. ונסעתי אז לאדמו"ר הגאון הצדיק המפורסים מבעלזא זצ"ל ולמדתי אז בין היושבים דשם עשרה חדשים מן ראש חודש תמוז עד אחר פסח בהתמדה גדולה. ולא היו לי אז שום אכסניה, רק ישנתי על הספסל בלא כר איזה שעות בלילה ולא הפשטתי את המלבושים שלי כל אותן עשרה חדשים, רק בעת שהלכתי למקוה, ואכלתי אז בין היושבים דשם לחם צר ומים לחץ. אך כאשר ראיתי כי גם שם איך לי מנוחה ויש לי קצת ביטול תורה, כי היושבים החסידים הגדולים היו רוצים שאשמש אותם ולילך בעבורם איזה שליחות ולהביא להם מה שהמה צריכים, והיו אומרים לי תמיד אם אתה רוצה להיות מתמיד צריך אתה ליסע לאיזה ישיבה וכאן אין מקום בעד המתמיד, רק בחור צריך לשמש את החסידים הגדולים ולילך בשליחותי בעבורם ולהביא להם כל מה שהם צריכים… ואני לא חפצתי בכל זה, רק ללמוד בהתמדה על כן נגמר בדעתי ליסע משם לאיזה ישיבה.
וכן עשיתי שתיכף אחר הפסח נסעתי משם להישיבה הגדולה בעיר לאמזא, ולמדתי שם שתי שנים. והיו אז בהישיבה הנ"ל בחורים מופלגי תורה לערך ארבע מאות, ובתוכם היו כמה בחורים אשר היו בקיאים וחריפים בש"ס. ולמדתי אז בהתמדה גדולה עד שיצא לי שם בין הבחורים, והיו קורין לי המתמיד מעיר הרובשוב. ועיקר למודי היה אז רק בש"ס עם תוספות. ובעת שלמדתי שם היתי מן היוצאים והנכנסים אצל הרב הגאון המפורסים מוהר"ר מלכיאל צבי בעהמ"ח שו"ת דברי מלכיאל זצ"ל. והוא היה מקרב אותי, וה' יתברך יודע האמת כי בכל אותן השתי שנים שלמדתי שם קיימתי את המאמר חז"ל: כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה וכו'. כי כל אותן השתי שנים לא היה לי שום כר לישן, וגם בכל ימי השבוע לא אכלתי שום תבשיל רק לחם ומים חמים, רק בשבת קודש אכלתי אצל הבעה"ב.
ואחר כך נסעתי משם ללמוד לעיר טרעסטענא הסמוך לעיר ביאליסטאק. וגם שם למדתי שתי שנים, כי היה אז שם קיבוץ גדול בחורים לומדים גדולים. והרב הגאון דשם מוהר"ר בנימין בישקא זצ"ל, אחיו של הגאון הגדול ממינסק, הגיד אז שיעור גדול בש"ס ותוספות לפני הבחורים הגדולים. ולמדתי שם בהתמדה גדולה. וכל אותן השתי שנים אשר למדתי שם היה לי אכסניה אצל הרב הגאון הנ"ל, כי הוא היה לו חדר מיוחד עם ספרים כדי ללמוד ולהורות שם כל היום. ורק בלילה אני ישנתי שם. וה' יתברך יודע האמת כי בכל אותן השתי שנים אשר היה לי אכסניה אצלו לא ישנתי רק מן שלשה עד ארבע שעות בלילה. וכמה לילות שלא ישנתי כלל, כי כשבאתי בלילה בשעה השנים עשר מן הבית המדרש להאכסניה אשר היה שם בית מלא ספרים היה לי תשוקה גדולה להביט בספרי שו"ת או בספרי ראשונים, כי הספרים האלה לא היו לי בבית המדרש. והיתי יושב בכל לילה עד שעה שלש. וכמה פעמים הגיד לי הרב הנ"ל מוסר על זה מה שאני ניעור כל כך, ואמר לי כמה פעמים שאין זה לפי כוחכם. אך אני לא השגחתי על זה. והייתי אהוב וחביב אצלו. וכל אותן השתי שנים הייתי אוכל אצלו בכל שבת ושבת, ואני דברתי עמו בדברי תורה יותר מכל הבחורים אשר היו שם.
ואחר שלמדתי שם כל השתי שנים נסעתי לביתי כדי לעמוד לעבודת הצבא. והיו לי הרבה יגיעות וצרות רבות, ולא אכלתי כמה חדשים, והייתי ניעור הרבה לילות, עד שיצאתי לחפשי. והייתי אז יותר משתי שנים בביתי ולמדתי אז פוסקים יורה דעה וחושן משפט. והרבה פעמים למדתי בבית דודי עם דודי הרב הגאון וכו' מוה"ר משה הלוי קליג זצ"ל ראב"ד דעיר הרובשוב, בעהמ"ח ספר הלכה למשה וספר תיקון עולם וגם הרבה פעמים הוריתי שאלות בביתו.
ואחר כך נסעתי ללמוד לעיר נאווהרדק אצל הרב הגאון המפורסים מוהר"ר יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל בעהמ"ח ספרי ערוך השלחן על כל ד' חלקי שולחן ערוך, כי היה אז שם קיבוץ גדול של בחורים וגם הרבה אברכים היו לומדים שם. ולמדתי שם שתי שנים ומחצה בהתמדה. והיתי אהוב וחביב אצל הרב הגאון הנ"ל, עד שפעם אחת נסע הגאון הנ"ל מן ביתו לעיר המלוכה פעטעסבורג כדי לעשות לו אפיראציאן על עיניו, כי הגאון הנ"ל היה לו אח בעיר הנ"ל, על כן נסע לשם. והיה שם מן ראש חודש אדר עד אחר חג השבועות. וקודם נסיעתו לשם ביקש ממני לישב בביתו ולהורות שאלות לבני עירו. ואף שהיה שם מו"צ אחד, אך המו"צ היה לו אז איזה מחלוקת עם בני עירו, כי היה רוצה איזה הוספה על השכירות. ולכן היה שאני ישבתי בביתו והוריתי אז כל השאלות לבני עירו מראש חודש אדר עד אחר חג השבועות (עיין לעיל בהסכמות ושם הדפסתי את הסמיכה מה שנתן לי שמותר לי להורות ולדין וכמעט ששום אברך לא היה לו סמיכה גדולה כמו שנתן לי).
ואחר כך נסעתי ללמוד לעיר קאוונא בהכולל של אברכים אשר היה שם אצל הרב הגאון המפורסים מוהר"ר צבי ראבינאוויץ בנו של הגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל. ולמדתי אז בהתמדה גדולה יותר משלש שנים, וגם אמרתי שם בכל אותן השלש שנים שיעור לפני הבעלי הבתים, בבוקר אחר התפילה למדתי בכל יום פרק משניות ובלילה אחר תפילת ערבית למדתי לפני הבעלי הבתים דף גמרא עם קצת תוספות. וגם שם ישבתי כמה פעמים בבית הגאון הנ"ל להורות ולדון לבני עירו. וכמעט בכל קיץ וקיץ שנסע הגאון הנ"ל כדי לשאוף רוח צח, היתי יושב בביתו והוריתי שאלות לבני עיר קאוונא (עיין לעיל בהסכמות מה שכתב עלי הרב הגאון ר' יצחק ארנאווסקע מו"צ דשם ומה שכתב עלי הרב הגאון ר' ישראל ניסן קארק מו"צ דשם. וגם לאחר פטירת הגאון הנ"ל ישבתי איזה חדשים בביתו והוריתי שאלות לבני עיר קאוונא. והנה בכל המקומות הנ"ל אשר ישבתי שם להודות שאלות נזדמן לי כמה פעמים לפני שאלות קשות, שיש בהם מחלוקת בין הפוסקים, זה מטריף וזה מכשיר, ובהיות שאני הייתי אז מיראי הוראה על כן יגעתי את עצמי כדברי ראשונים והאחרונים ז"ל כדי להוציא את הדין לאמיתו, ורשמתי לעצמי את השאלות הנ"ל בעט ברזל למען יהיה לי למזכרת, וכשבאו הגאונים הנ"ל לביתם פלפלתי עימם בדברי הלכה והשאלות שבא לפני ותודות לה' יתברך שהסכימו עמי להלכה).
וגם בעת שהייתי מו"צ בעיר לודמיר שהוא עיר ואם בישראל בא לפני כמה פעמים שאלות גדולות בכמה עניינים של ד' חלקי שולחן ערוך אשר היה בהם כמה ספיקות, ואני יגעתי בזה להוציא את הדין לאמיתו ורשמתי זאת על הנייר בדרך שו"ת. ואחר כך כשהיתי רב ואב בית דין בעיר ריינזוב גם כן בא לפני איזה שאלות שהיה בהם הרבה ריעותות ויש בהם פלוגתא בין הפוסקים אם להכשיר או להטריף, ואני יגעתי בהם ובררתי את הדין להלכה למעשה. וכבר הדפסתי שו"ת מן העיר רייכזוב בספרי "לב אדם" על הלכות טריפות.
וכן זה כמה שנים שאני מתגורר בפה עיר לבוב ובכל יום ויום אני יושב אצל הבית דין דפה וכמה פעמים ראיתי ושמעתי שבא לפני הבית דין דפה שאלות קשות אשר צריכים עיון, ועיינתי בספרי הפוסקים וראיתי שיש בזה מחלוקת בין גדולי הפוסקים ז"ל ובררתי אני לעצמי את הדין להלכה למעשה ורשמתי אותם על הנייר בדרך שו"ת.
והנה זה שלש שנים אשר הוצאתי לאור ספרי "לב אדם" שלשה חלקים על שחיטה וטריפות ועוד הלכות עד סימן צ"ב בב"ח. והייתי מסבב כמה פעמים בעיירות כדי למכור את ספרי הנ"ל, ותמיד הי' לי אכסניה או אצל הרב דהעיר או אצל השו"ב. וכמה פעמים נזדמן שבאותו היום שהייתי אצל הרב בא לפניו איזה שאלה קשה בענייני טריפות או בשאר עניינים, והרב הלז היה מסתפק איך להורות וביקש ממני להשתתף עמו ולעיין בדין זה. או כמה פעמים סיפר לי הרב באיזה עיר שזה איזה ימים בא לפניו איזה שאלה קשה ושאל ממני איך היה צריך להורות, כי בעיר קטנה אין לו להרב עם מי להתיישב, וכשראה הרב שאני עשיתי חיבור על אסור והיתר וגם הגאונים כתבו עלי בהסכמתם שאני בקי בספרי הפוסקים ביקש הרב ממני שאחווה לו את דעתי. וכן כמה פעמים היה לי אכסניה אצל השו"ב דאיזה עיר ובאותו יום נזדמן לו איזה שאלה עם הרבה ריעותי, והרב דשם לא היה אז בביתו, ביקש ממני השו"ב להורות לו השאלה הלז כי הוא ראה שאני עשיתי חיבור על הלכות טריפות. ואחר כך כשבאתי לביתי עיינתי בהספרים וכתבתי את השאלה הקשה מה ששאל ממני הרב או השו"ב בעת שהיתי בביתם, וכתבתי זאת בדרך שו"ת, ויש לי ברוך ה' כתב יד חיבור יקר "לב אריה" שיש בו יותר משני מאות שו"ת וגם פלפולים על ש"ס.
והנה בעת המלחמה נשרף כל הוני וגם נשרף לי יותר משלשה מאות בוגין כתבים חדושי תורה וגם שו"ת, ולא נשאר לי רק הכתב יד "לב אדם" על חלק ראשון מיו"ד כי שני חדשים קודם המלחמה שלחתי את הכתב יד "לב אדם" להמדפיס ר' העניך פאלמאן להדפיסו, וזאת נשאר אצלו. אבל בביתי נשרפו כל הכתבים. ועיני עיני יורדו מים על זה, כי ה' יתברך יודע כמה עמלתי וכמה יגיעות היו לי וכמה כאב ראש סבלתי עד שאני כתבתי את כל החדושי תורה והשו"ת של שלש מאות בויגין, כמה לילות לא ישנתי מחמת זה, כי אני גבר חלש ואני כותב את החדושי תורה לא בדיו אלא בדמים. כי כשאני יושב שלש או ארבע שעות במקום אחד וכותב אני מרגיש אחרי כך כאב גדול בראשי ובכל האברים כי מקודם הכתיבה לצריך אני לסדר את כל הענין במוחי כדי שיהיה לי מה לכתוב, וזאת הוא עבודה קשה אצלי, שאני גבר חלש. והנה הרבה מחדושי תורה והשו"ת אשר נשרף לי נזכרתי אחר יגיעה רבה וכתבתי אותם שנית. והרבה מהם אי אפשר זוכרם ונשכח ממני מכל וכל. והנה היה בדעתי להדפיס עתה או כל ספרי לב אריה שו"ת ופלפולים על ש"ס או חלק רביעי "לב אדם" עד סוף חלק ראשון יורה דעה, אך מחמת שני טעמים לא הדפסתי עתה הספרים הנ"ל, רק הדפסתי עתה ספרי שמירת שבת, שהוא ספר השווה לכל נפש ויש בו דברים יקרים ונחמדים מענייני שבת. וגם הדפסתי עתה ספר לב אריה, שהוא מעט וחלק קטן מספרי הגדול לב אריה, מה שיש לי בכתב יד כמו שאכתוב לקמן את השני טעמים:
ובהערה מוסיף המחבר לבאר מהי הסיבות שהביאו אותו לפרט בהקדמה זו את תלאותיו המרובות:
הנה אל יהיה בעיני הקורא הדברים האלה אשר כתבתי למעלה כחוכא וטלילא, ולמה לי לכתוב בהקדמה את כל הדברים האלה מה אכלתי בהישיבות ועל מה ישנתי וכמה שעות ישנתי בלילה. ובאמת היא שפת יותר ואין מהצורך לכותבם. והנה באמת לא כתבתי כאן אפילו חלק אחד מאלף את הצרות אשר עברו על ראשי מן ימי נעורי עד עתה, כי צרות רבות סבבוני מנעורי וכמעט שאני יכול לומר שמיום שנולדתי עד עתה לא היה לי אפילו יום אחד טבא, ועיני עיני יורדו מים על רוע המזל שלי, ולולי תורתך שעשעי אז חס וחלילה אבדתי בעניי (עיין מה שכתבתי בהקדמה לספרי שמירת שבת). וגם בעת המלחמה סבלתי צרות רבות ונשרף כל הוני ורכוש; וגם עתה אני סובל צרות רבות הן מבריות גופי, כי אין אני בקו הבריות, והן מפרנסה, כי אין לי פרנסה להתפרנס את בני ביתי. וגם אני סובל הרבה מצער גידול בנים מבני הקטנים שיחיו, בקיצור אין אני יכול להעלות על הנייר את כל הצרות מה שעבר עלי. אך זאת אני יכול לאמר לכם בקיצור לא אליכם כל עוברי דרך ספרי, לא אתכם קוראים יקרים יקרה חלילה מה שקרה איתי, לא אליכם אחי בני עמי יעבור חס וחלילה מה שעבר עלי. הלא תבהלו אהובי וידידי, דמוע תדמע עיניכם ועפעפיכם יזלו מים אם אספר לכם את אשר עבר עלי מנעורי ועד היום. ואל יהיה פלא בעיני הקורא מה שכתבתי כאן את כל הדברים האלה, כי יש מאמר העולם "אז מען רעד ארויס די צרות ווערט גרינגער אויף דעם האריץ", וכמאמר חז"ל דאגה בלב איש ישחנה לאחרים ואחרים יבקשו עליו רחמים, ומחמת זה כתבתי לעיל את הצרות שלי, אפשר יבקשו עלי רחמים, ובזכות הרבים יעזור לי ה' יתברך.
ועוד הטעם אשר אמרתי בלבי לכתוב בהקדמה את כל הדברים הנ"ל, כי בשנה העברה היתי חלש מאד והיתי מונח בבית החולים פה לבוב איזה שבועות, ורעיוני עלו על משכבי, הלא אני איש חלש ולא ידעתי יום מותי ובני עודם קטנים ורכים, וכאשר יבאנו בשנים מי יודע מי יהיה להם למורה דרך… בעוונותינו הרבים בדור הזה רבו המתפרצים והכופרים, ואולי חס וחלילה יתחברו עם ההולכים אחר שרירות ליבם הפרוץ, וההולך את חכמים יחכם וללצים הוא יליץ, על כן אמרתי שאכתוב בהקדמה להספרים שלי את אשר סבלתי מנעורי בעד התורה הקדושה וכמה יגיעות ועמל היה לי בתורה הקדושה וכו' כמו שכתבתי הכל לעיל, כדי שיהיה לעולם לבני ולבני בני כספר הזכרונות, כאשר יראה כי שמתי מבטחי על בורא עולמות, ובתורה תמיד יגעתי לכבוד צורי נותן התורות, ואולי יזכנו ה' כי יקחו ממני מוסר לשום על לבם ויבאו חשבון, לחשוב על מעשה בני עם המון, ויראה כי לבם מלא רע וכל מזימותם אין אלקים ואדון, ולא ילכו בדרך אתם, ויתחברו עם אנשים צדיקים אשר תורת אמת בנתיבותיהם להתאבק בעפר רגליהם וישתו בצמא דבריהם. וברא מזכה אבא ואנחם על עפר ואפר כי אמצא מנוחה נכונה…
(בתמונה למעלה: הרב מלכיאל צבי טננבוים זצ"ל, רבה של לומז'ה, מרבותיו של הרב דוב אריה קליג הי"ד)
(מתוך הקדמת לב אריה, מאת הרב דוב אריה קליג הי"ד)
מספר הצפיות במאמר: 179
