ישוב הקושיא ממעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה / הרב יוסף הכהן שוורץ הי"ד

ראיתי בספר גליוני הש"ס להגאון מורנו יוסף ענגיל זצ"ל שהביא להקשות בהא דאיתא בברכות י"ח מעשה בחסיד א' שנתן דינר לעני בערב ראש השנה וכו' והלך ולן בבית הקברות כו' אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו וכו', הא אין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידוש בית דין של מטה את החודש כמבואר בראש השנה ח', והרי אין מקדשין את החודש בלילה כמבואר (שם ל'). ואם כן הא אין דין כלל למעלה בליל ראש השנה, רק ביומי, ואיך שמעה בליל ראש השנה הגזירה שכל הזורע כו'? והוא קושיא חמורה! והעלה דמטעם זה באמת כתב רש"י בבבא בתרא (י.) ד"ה חזא להו בחלמא (לפי גירסת הב"ח) "במוצאי ראש השנה", משום חסרון השבע מאות דינרי, ועל כרחך דהיה החלום רק במוצאי ראש השנה, שהיה הדין כבר ביום ראש השנה אחרי קידוש החודש, וראה בשנתו בליל מוצאי ראש השנה בחלומו מה שנגזר כבד בדין ראש השנה ביומו. אולם מלשון הגמרא בברכות משמע דהמעשה היה בערב ראש השנה, וצריך עיון.

אבל, לעניות דעתי, נראה לחלק ולומר בפשיטות, דזה שנתן הדינר לעני הוא היה באמת בערב ראש השנה, אבל הא דנכנס ללון יוכל להיות שהיה אחר כך במוצאי ראש השנה, כמו בבבא בתרא, ואם כן לא קשיא מידי.

[ובזה יהיה מיושב גם כן מה שהעיר בשו"ת בית שערים סי' רמ"א, לשיטת הרא"ש דבזמן התנאים שהיה להם אפר פרה היו מחויבים לטהר עצמם בראש השנה, האיך הלך ולן בבית הקברות, ולא היה נזהר מטומאה (עיין שו"ת גנזי יוסף סימן ק"ז). אבל לפי הנ"ל יש לומר דלא עשה זאת רק במוצאי ראש השנה, ועד יום הכיפורים היה יכול לטהר את עצמו מחדש, ודי לחכימא].

אי נמי יש לומר, על פי מה שכתוב במתניתין דראש השנה ט"ז, בפסח העולם נידון על התבואה. והקשו מגמרא ברכות הנ"ל, ששמעו שכל הזורע ברד מלקה אותו וכו', הרי דבראש השנה דנין? ותירצו: ושמא בשמים בראש השנה היו מזכירים דין הנגזר בפסח. עיין שם (ועיין במשנה למלך הלכות תשובה פרק ג'). ואם כן ניחא דבאמת אין דנין רק ביום, אבל מה שנגזר בפסח יכולים לשמוע אף בלילה הקודמת, והבן. (ונתעוררתי לזה מכבוד ידידי הרב החריף וכו' מורינו ורבינו הרב זאב וואלף ווייס נ"י, חתן רבינו הגאב"ד שליט"א).

ושאר בשרי הרב הגאון וכו' מורינו ורבינו הרב חיים צוקער נ"י ראבד"ק בערענסאז יצ"ו, כתב לי בזה הלשון: לדעתי לא קשיא מידיה, עיין ברמב"ם בפירוש המשניות ראש השנה ריש פרק ראוהו בית דין, וזה לשונו: וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום כ"ט ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו "מקודש מקודש" קודם שיראו הכוכבים, כי זה מותר אף על פי שהעריב השמש כי הלילה אצלנו אינו אלא משעה צאת הכוכבים וכו'. וזכרתי לך שלא תחשוב כי קידוש החודש לא יהיה לעולם אלא יום ל', כי אפשר שיהיה קודם ל' וכמו שביארנו, עד כאן לשונו.

ועיין גם ברמב"ם ביד החזקה בפ"ב מהלכות קידוש החודש הלכה ט' ופרק ג' הלכה י' ותמצא מבואר כן [ועיין בנטע שורק בפרשת מסעי בסוגיא דאין עד נעשה דיין, יעויין שם]. ואם כן לא קשיא מידי כמובן, דשפיר משכחת לה קידוש החודש קודם ליל ראש השנה, והיתה יכולה לשמוע הגזר דין, ואתי שפיר.

ויפה תירץ גם הרב הגאון החריף ובקי וכו' מורנו ורבנו יצחק יעקב ווייס נ"י, על פי מה שאמרו  בשו"ת בית אפרים  (בהקדמה לחלק אורח חיים) דיש סברא לומר דהא דאמרינן לעניין קריאת החודש ויום הכיפורים אתם אפילו מזדים, דלא נאמר זה רק מגזירת הכתוב, והיינו שבכל עדת ישראל יעשו אותו כדי שלא יתקלקלו המועדות מחמת שהבית דין עשו בשגגה או בזדון, ומכל מקום קביעת הדין של מעלה ויום כפרה ומליחה ומחילה של יום הכיפורים לא נשתנה זמנו כל עיקר. עיין שם. ואי נמי יש מקום לומר דהא דאין בי"ד שמלמעלה נכנסין לדון וכו' הוא דווקא כמקדשין בית דין שלמטה בזמנן, ואם כן משכחת דקדשו אז הב"ד החודש שלא בזמנן ועל כן הוי אז ערב ראש השנה, אבל למעלה כבר היה ראש השנה ויום הדין, ועל כן ידעו מה נגזר, ודו"ק.

שוב קבלתי ספר דברי תורה (להגאון הצדיק ממונקאטש שליט"א) וראיתי בחלק א' (אות ס"ד) שכתב בזה הלשון: בזוהר הקדוש תרומה [דף קמ"א ע"א] ביומא דראש השנה דעלמא איתדן וכו' וכל נפש ונפש משטטן ובעא רחמי על חיי בליליא דנפקא יומא דדינא אזלין וקא משוטטין למשמע ולמנדע מאן הוא דינא דאתדן על עלמא וכו'. ובזה מיושב שפיר מה שהקשו המפרשים בחסיד שהלך ולן בבית הקברות וכו' שמעתי שכל הזורע וכו' דהא הדין בראש השנה הוא רק בבוקר בתלת שעי קמייתא (כדאיתא בעבודה זרה ד') ואיך ידעו הרוחות בלילה הקודם (היינו ליל ראש השנה) מה יגזרו למחר אטו נביאות הנה. ותירץ בדוחק גדול דשמעו מכריזין מה יגזרו למהר. וזה קשה ואינו מתקבל על הלב. ותמהני שלא ראו דברי הזוהר הקדוש אלו, כי רק בלילא דנפקי יומא דדינא ראש השנה (דהיינו במוצאי ראש השנה) הולכות הרוחות ומשוטטת למשמע מה דינא אתגזר, והיינו כדברי הגמרא ברכות, רק בזה מפורש דבמוצאי ראש השנה אחרי ששמעו מה נגזר היום. ולא קשיא מידי.

וכן נראה הפירוש בש"ס ברכות, דלא קאמרינן שם ששמע בליל ראש השנה, רק שהקניטתו אשתו בשביל שנתן דינר לאשתו בערב ראש השנה, (ועל כרחך הדינר נתן בערב ראש השנה ולא בראש השנה כשאסור משום מוקצה) והלך ולן כבית הקברות. ומזה שפטו ללמוד המפרשים שהלך מיד בליל ראש השנה ללון שם, ועל כן הקשו כנ"ל. אבל באמת אין ראיה שהלך בליל ראש השנה, ויש לומר ביום ראש השנה לא רצה להתקוטט ולא השיב לה וגם בליל ראש השנה לן בבית הכנסת או בבית המדרש ובמוצאי יו"ט הלך ולן בבית הקברות ושמע הרוחות שמספרות מה שנגזר כבר ביום, היינו ראש השנה, כנזכר מהזוהר הקדוש, וגם בגמרא לא נמצא שהיה בליל ראש השנה, ולא קשיא מידי כנזכר, עד כאן דבריו (ועיין תל תלפיות חלק ל"ח, סי' ל"ח אות ב').

(ויצבר יוסף, הרב יוסף שוורץ הי"ד)

מספר הצפיות במאמר: 339

הדפס