מאמר לפסח / הרב נתן נטע לייטר הי"ד
בהגדה של פסח שמונה והולך טובות של המקום עלינו הוא חושב גם את הטובה: "ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו".
וקשה טובא איזה תועלת יש בטובה זו שבנה לנו הקב"ה את בית הבחירה אם החריבהו אחרי כן? ואיך יעלה על הדעת שאנו היושבים בגולה נספר על הטובה הזאת שכבר איננה? הרי זה דומה למי שהיו לו בנים ומתו רחמנא ליצלן. והאב יושב ומודה להקב"ה על אשר נתן לו בנים!
אכן כדי להבין את המאמר הזה, שבצדק אנו מודים לד' על בנין בית הבחירה אף על פי שאיננו עכשו, עלי להמתיק את הדבר במשל.
שני אחים היו בארץ, האחד היה עשיר ואדיר בנכסים, בעל אחוזות, וערים ועיירות רבות נפלו בחלקו. ולהשני היה רק כפר אחד, אך היה בעל חוב גדול לגנזכי המלוכה, והכפר עמד להמכר בכדי לגבות את החובות.
אז יעצתהו אשתו שיפנה לעזרה לאחיו העשיר האדיר שיעמוד לימינו, ולא יתן לנקש את הכפר בעד חובותיו. וישמע הבעל לעצת אשתו ויבא אל אחיו לחלות את פניו על הדבר הזה. האח קבלהו בסבר פנים יפות, ויקן לו בית גדול, בית חומה, בעיר גדולה, למען יוכל לשלם לנושיו משכר הדירה. כי אמר אחיו אם אשקול על ידך את הכסף אשר אתה חייב, אז לא ישאר שום זכרון מהטובה אשר עשיתי לך, כי אתה תמסור את כל הכסף לידי נושיך. מה שאין כן אם קניתי לך בית, אז תשלם את החוב משכר הדירה, והבית ישאר לך.
אבל לא כאשר דמה האח העשיר כן היה, כי באשר נודע לנושי אחיו שיש לו בית חומה בעיר הגדולה אז עלו על ביתו וימכרוהו בכסף מלא ויגבו את חובותיהם.
כשמוע אשתו את הדבר הזה התלוננה באזני בעלה על אחיו, שלא הושיט להם עזרה ממשית אחרי אשר הנושים נקשו את הבית. אך בעלה שהיה איש נבון הסביר לה שהיא שוגה במשפטה, וכי טובה גדולת עשה לו אחיו, וכי הוא שבע רצון שלקחו את הבית. כי לולא הבית שהיה לו מה שקנה לו אחיו, אז היו לוקחים בדין את הכפר, והיה נשאר עם משפחתו בעירום ובחסר כל. ועכשו שפכו הנושים את חמתם על הבית ולקחוהו בעד נשים שהם נושים בו, והכפר נשאר לאחוזתו תמיד.
בנידון דידן צריכים אנו לזכור מאמרם ז"ל: הקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים, כלומר החריב את בית הבחירה, וגבה בזה את חובו. ולולא העצים והאבנים של המקדש היה שופך חמתו עלינו, ואז חס ושלום אבדנו כלנו אבדנו. וזהו מה שאנו מונים בתוך מעלותיו של הקב"ה גם את המעלה הזאת: שבנה לנו את בית הבחירה כדי לכפר על כל עונותינו, שנצא בלתי נזוקים וחיים וקיימים כיום הזה. והפירוש לכפר על כל עונותינו, היינו על חורבן המקדש נתכפרו עונותינו, ולכן נם חרבונה זכור לטוב.
—
הרב נתן נטע לייטר הי"ד נולד בתרכ"ט (1869) לאביו הרב דוד דוב אב"ד זוואלוב.
הרב למד תורה בקדושה וטהרה, והתנהג בחסידות ובפרישות מיום שנכנס בעול התורה והמצוות. וכל ימיו הצטיין בעוצם שכלו ורוב חילו בהגותו ויגיעתו בתורה.
בשנת תרמ"ב (1882) נולד אחיו הקטן הרב אליעזר הי"ד, שהיה לתלמידו. גם האח הצטיין בזכרון ותפיסה יוצאים מן הכלל ובלימוד בהתמדה עצומה. בית אביהם הרב היה מקום תורה מובהק, שם עסקו הבנים בלימוד ש"ס ופוסקים בצוותא, התפלפלו, בחנו איש את אחיו, שתפו זה עם זה את חידושיהם, והתחנכו בחכמת הנהגת הרבנות. האחים הוסמכו על ידי הרב שלום מרדכי שבאדרון, הרב מברז'אן. הרב נתן נטע נתמנה בשנת תר"ס (1900) לאב"ד זלאזיץ שבגליציה המערבית, והרב אליעזר התמנה בשנת תרס"ט (1909) לרב בטרמבובלה. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח הרב נתן נטע לבודפשט, וכעבור שנה לווינה. לשם גם ברח אחיו לאחר שהרוסים כבשו את טרמבובלה, ושם נפטרה אמם, הרבנית חיה ע"ה.
לאחר המלחמה חזר הרב אליעזר לעירו ואחיו, הרב נתן נטע, עבר ללבוב שם נתמנה כדיין וממלא מקום הרב. אחר כך כאב בית דין בבית דינו של הרב אריה לייב ברודא.
בשנת תרע"ה (1915) הופיע מאמר של הרב נתן נטע בספר "רבותינו שבגולה".
בתרצ"ו (1936) הוציא את ספריו מאורות נתן ב"כ – שו"ת ואגדה. בנו, הרב זאב וואלף חיבר את שו"ת בית דוד תרצ"ב (1932), בהיותו אב"ד בפיטטסבורג. בשנת תרצ"ג (1933) הוציא לאור את ספרו "דברי חיים ואמת" בעילום שם (הספר הודפס שוב בשנת תשנ"ט ע"י נכד המחבר, הרב יעקב מרדכי לייטר). בשנת תשכ"ד יצא לאור ספרו של הרב נתן נטע הי"ד, ש"ות ציון לנפש חיה. את הספר הוציא לאור בנו הרב זאב, שאף הוסיף לספר גם את תשובותיו.
אשתו של הרב נתן נטע, הרבנית חיה עטיא ע"ה בת הגאון החסיד הרב דוד מאיר ז"ל מלעלזא, נפטרה בלבוב בי"ב טבת תרצ"ט.
כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת מלחמת העולם השניה המשיך הרב נתן נטע בעבודתו, ודאג לענייני הקהילה. הרב נורה ונהרג בלבוב בשנת תש"ב (1942) בהיותו לבוש בטלית ומעוטר תפילין, באקציה של סוף אוגוסט, וקבור בקבר אחים שם. בנו כותב, שהרב היה מן הראשונים שנהרגו על קדושת השם בלבוב. "ומפי השמועה נודעתי שהגרמנים הארורים יסרוהו ביסורין נוראים מקודם" (מתוך הקדמת "ציון לנפש חיה").
מקורות: רבנים שנספו בשואה, אלה אזכרה ה עמוד 102, וונדר גליציה ג עמוד 494, ספר זכרון לקהילת טרבובלה מתמונה 101 ומתמונה 322, אידישע וועלט, אהלי שם.
מספר הצפיות במאמר: 267
