למה קראו חז”ל לחג השבועות “עצרת” / הרב פנחס זליג שוורץ הי”ד

שדה חיטה

בספר קדושת לוי כתב, נשאלתי במדינות ליטא מפני מה נקרא חג השבועות בשם “עצרת”, הלא נזכר בתורה שם עצרת רק בשמיני עצרת. יעויין שם שהשיב בשלשה אופנים… (האופן הראשון מובא בהמשך הדברים כאן. באופן השני הסביר שחג השבועות הוא היום שנעצרים בו כדי לחגוג בשמחה את סיום מצוות הספירה, בדומה לסיום מסכת ושמיני עצרת. באופן השלישי הוסבר שהתעוררות הנשמה מלמעלה מוכרחה להיות מולבשת במעשה, ובשעת מתן תורה הלבישו את ההתעוררות הרוחנית בכלי של המצווה שעצרה אותם והגבילה אותם מלעלות בהר).

[ובאמת  שאלה זאת מבוארת בזוהר הקדוש (אמור) ברעיא מהימנא הוא מותיב לה והוא מפרק לה. וזה לשונו, בתר דא למיעבד חג שבועות, דכתיב ועשית חג שבועות לד’ אלקיך. שבועות על דעאלו ישראל לכיא דחמשין יומין דדינין שבעה שבועות. ובקורבנא דעומר אתבטיל יצר הרע דערקת מאשת חיל. וכדי תמן לא אתקריב, מתדבקין ישראל בקוב”ה ואתבטיל מעילא ומתתא. ובגין כך איקרי בגוונא עצרת דאית ביה בטיל יצר הרע ועל דא לא כתיב ביה חטאת, כשאר זמנין דכתיב בהו חטאת, וכדין כל נהורין אתנכשו לאשת חיל. ובגין כך עצרת שבועות וכו’ (הין צדק)].

ועיין בבני יששכר מאמרי סיון מאמר ג’ בזה, ועיין יפה ללב ח”ב שמתמה הלא נזכר בתורה שם עצרת גם כן בשביעי של פסח, ככתיב (ראה) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת וגו’. כדרך שאמר בפרשת פנחס בחג הסוכות ביום השמיני עצרת וגו’. יעויין שם שהאריך בזה טובא.

[ואחי הרב הגאון מו”ה יצחק מאיר הכהן זצ”ל בספרו אמרי יצחק בדרושיו לשבועות כתב טעם דנקרא בשם עצרת על פי מה שכתוב בבני יששכר (מאמר י”ב) לתרץ מה שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת וגו’ ובא הקבלה דרצונו לומר ממחרת יומא טבא והצדוקים אמרו שהיא שבת ממש. ולכאורה אמאי נכתב בתורה הקדושה שבת שיצטרך למודים שונים דהכוונה על יום טוב, ועל ידי זה בא טעות, יכתב בפירוש ממחרת יום הראשון. אולם נודע דכל האורות נתהוו בלילה בראשונה של פסח בגבהי מרומים בדרך נס שלא על ידי מעשינו. אך להיות הדבר שלא על ידי מעשינו, אין לו קיום. על כן צוה הבורא יתברך שמו מצות ספירת העומר לספר דחדש יום אחר יום, ונכנסים לאט לאט להקדושה על ידי מעשינו, ואחר כך קבלת התורה. וידוע, דשבת קדושתה מעצמה בלי אתערותא דלתתא. מה שאין כן יום טוב, נקרא מקרא קודש, שאנחנו מזמינים את הקודש, וקדושת יום טוב תליה בקידוש בית דין. ואם כן, אז יום ראשון של פסח היה לו מעלת שבת, על כן נאמר ממחרת השבת. יעויין שם באריכות. ובזה יש לבאר מדרש רבה (במדבר) בשעה שנתן הקב”ה תורה לישראל נתקנאו בהם אומות העולם. אמרו מה ראו אלו להתקרב להם יותר מן הכל. סתם הקב”ה את פיהם ואמר להם: הביאו ספרי יוחסין שלכם כשם שמביאין בני, שנאמר, ויתלדו על משפחותם לבית אבותם וכו’ (ועיין ישמח משה) . ולכאורה, הלא גם בהמה יש אשר המה מבני אברהם ויצחק. אולם רצונו לומר, על דרך שפירש הנוע”מ מה שכתוב ולשם יולד גם הוא, רצונו לומר, בעצמו, חוץ תולדות אבותיו. יעויין שם. וזהו שאמר הביאו לי ספר (מלשון בהירות) יוחסין שלכם, מצד עצמותיכם, כשם שמביאין בני כי המה בעצמן זככו נפשותם, ולא רק מצד קדושת אבותם, שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, רצונו לומר, המה הולידו בעצמן נוסף על הלידה אשר מצד משפחותם לבית אבותם, וק״ל. ונאמר בפסוק (בפרשת יתרו) בחדש השלשי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני וגו’ (ועיין רש”י). יש לומר לפי הנ”ל הכוונה, רצונו לומר, לצאת בני ישראל מארץ מצרים,  אז ביום הזה באו מדבר סיני והיו ראוים לקבל התורה, אך עצור עצור להם, עד אחר הספירה שיהיה על ידי מעשיהן. ועל כן חג זה יתואר בשם “עצרת”. וק”ל.]…

וידידי הרה”ג מו”ה ישראל וועלץ דומ”צ בפעסט נ”י כתב אלי מה שכתב בטעם למה נקרא יום מתן תורה הקדושה עצרת בדברי חז״ל (וגם בשם שבועות לא מצינו בתורה שנקרא כן, עיין מדבר קדמות מערכת ש׳ אות ז”ך) ובקול הרמ”ז בפתיחה על משניות שבועות האריך בנותן טעם לשם ״עצרת״. וברכי יוסף (וכן במדבר קדמות) כתב דנעלם ממנו לשון הפסיקתא זוטרתי פרשת פנחס. ועיין מה שכתב הרמב”ן פרשת אמור, ובספר לקוטי הלוי (מנהגי קהילת קודש ווירצבורג) כתב משם ספר חיי אברהם עוד טעם, לפי שעצרת לשון מניעה, לפי משקבלו התורה נעצרו מנשותיהם וכו’ עיין שם. ועוד עיין בנתינה לגר (פנחס כח,כו) שכתב טעם נכון על לשון תרגוס אונקלס הגר שתרגם עצרתא, ועיין שם. ועיין פירוש הכתב והקבלה סוף פרשת ראה ובחיבורו עיון תפלה בתפלת מוסף לרגלים. ודי בזה.

ובטעמי מנהגים כתב (וכן כתב קדושת לוי, באופן הראשון) מפני שכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא יתברך שמו. האחד – הוא בעשיית המצוה השייך לחג פלוני. בפסח, אכילת מצה ודומיהן. והשני – הוא איסור עשיית מלאכה. ובחג השבועות אינו כן, רק מצוה אחת דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה. ועל זה נקרא בשם עצרת.

ועוד טעם דעצרת הוא לשון עצור ממלאכה, ובימי הפסח וסוכות יש ימי חול המועד דמותרים במלאכת דבר האבד, והאיך יקרא עצרת. מה שאין כן בשבועות דחד יומא ואסור גם במלאכת דבר האבד, נקרא עצרת על שם שעוצרים ממלאכה.

(מנחה חדשה, מאת הרב פנחס זליג שוורץ הי”ד)

 

מספר הצפיות במאמר: 76

כל דבר מתעורר מהפוכו / הרב גבריאל גשטטנר הי"ד
כי מתאמצת היא / הרב דוד בלייכר הי"ד

מאמרים דומים