עם ישראל מושגחים בידי הקב”ה ולכן הם נצחיים ובלתי ניתנים לכליה / זאב וולף נוסנבוים הי”ד

עם ישראל חי

ונשקיף כעת מתחילת צמיחת האומה הקדושה דאבותינו היו עקרים, ומצד הטבע לא היו ראוים להוליד. ואמר לו הקב”ה לאברהם, צא מאצטגנות שלך. והוציא אותו החוצה למעלה מהטבע. והיה על ידי הנהגה הניסית לחוד. וקרא הפעולה על שמו יתברך שמו, ולכן הפעולה עם ישראל הנולדים מהאבות הקדושים יחוייב מזה דיהיו גם כן נצחיים וקיימים לעולם בקיום המין.

ואחשוב לפרש בזה אומרם ז”ל מאי דכתיב כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וגו’, לעתיד לבוא יאמר הקב”ה לאברהם בניך חטאו, אמר לפניו ימחו על קדושת שמך וכו’, אמר לו ליעקב וכו’ ימחו על קדושת שמך וכו’, אמר ליה ליצחק, אמר ליה ריבונו של עולם בני ולא בניך וכו’ מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ד’ אבינו גואלינו מעולם שמך (שבת פ”ט). ועין הרואה המאמר הזה יעמוד מרעיד על אבינו הזקן דמסר נפשו על אנשי סדום הרעים ועל אבינו יעקב דבהריגת שכם חרה על בניו לא ילמד סנגורין על בניו. ולהאמור יבנו דבריהם, דהנה כתב כיון דמצד הטבע לא היה אברהם אבינו ראוי להוליד והיתה פעולת ניסית בהשגחת ד’ לחוד, לכן לא יתכן כליה לבניו, חלילה. ואשר מטעם זה כתב גם כן דלא תתכן כליה חלילה להאומה הישראלית, על פי אומרם בילקוט דאין הקב”ה נפרע מן האומה, אלא אם כן נפרע מהשר שלה מקודם, ולכן בהאומות דהמה תחת השבעים שרים, ויצוייר כליה בהשרים, יתכן בהם גם כן כליה. מה שאין כן ישראל, דהם מושגחים מהבורא יתברך שמו, ונטלם הקב”ה לחלקו, וחלק ד’ עמו והוא חי וקיים, כן בבניו לא יתכן כליה, חלילה, ולכן בעת חטאם בלי לימוד זכות יאמר אבינו הזקן ימחו על קדושת שמך. והרצון דסוף סוף לא שייך בהם כליה חלילה, כיון דמושגחים מאתך והם חלקיך, וקדושת שמך חי וקיים. וכן יאמר יעקב אבינו עליו השלום לכוונה הנ”ל. והקב”ה אומר לא בסבא טעמא ולא בדרדקיה עצה, דמכל מקום צריך ללמד עליהם זכות מפני המקטרגים. אמנם יצחק אבינו ילמד עליהם זכות בהחשבון דיעשה, המבואר שם, ויאמר גם כן בני ולא בניך, והיינו דהא הם בניך, ולכן צריכים שיהיו גם הם נצחיים, מיד נשאו עיניהם למרום ויאמרו, כי אתה ד’ אבינו, והיינו כיון דעיקר צמיחתם היתה ניסית למעלה מהטבע, ולכן גואלינו מעולם שמך, והרצון כיון דאנו מושגחים ממך, ושמך הוא לעולם חי וקיים, לכן ממילא לא יתכן כליה חלילה בישראל גם כן כאמור. והבן בדברים. וכדהא קרי בחיל הנביא (ישעיה נ”א) שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ד’ הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי וגו’ כי שמים כעשן נמלחו וגו’ וישועתי לעולם תהיה. והרצון הביטו אל אבותיכם דהיו קרים, ולכן ממילא לא יתכן בכם כליה כאמור ודוק:

והדברים האמורים משובצים במשכיות מקראי קודש עת שם ד’ דבר בפי בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשרנו, הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ותרגומו לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות. לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד’ אלקיו עמו וגו’ אל מוציאם ממצרים וגו’ כי לא נחש ביעקב וגו’ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.

ומבלי אאריך בדקדוקים, אומר בפירוש הכתובים כי אחר שאמר בלק הנה עם יצא ממצרים, היינו מעצמם קודם זמנם, ועדיין מוטל עליהם השעבוד, ורצה שבלעם יקללם. ואמרו חז”ל (בברכות ז’) דבלעם ידע לכווין אותו רגע שהקב”ה כועס, ובתוספות הקשה מה יכל לומר ברגע זו. ותירץ, דיכול לומר תיבת כלם. אולם כתבתי דלא יתכן כליה חלילה בישראל, כיון דהם מושגחים מד’ יתברך, וכן דהם נצחיים כיון דאבותינו היו עקרים כאמור. ובתרוץ דקודם זמנם, כתבתי כיון דהיא פעולת ד’ לבדו בלי איזה השתתפות איש תכליתי, ולכן היתה הקשת לב פרעה, וממילא הפעולה גם כן נצחית. ולכן אמר, כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשרנו, דאבותינו היו עקרים והן עם לבדד ישכון, לכן ובגוים לא יתחשב, דלא שייך בהם כליה. לא הביט ביעקב ולא ראה עמל בישראל, לכלותם חלילה, משום ד’ אלקיו עמו, הם מושגחים ממנו יתברך והוא חי וקיים, לכן המה גם כן נצחיים. ואזה דאמר דמשועבדים המה עוד לפרעה, אמר אל מוציאם ממצרים, היינו דהיתה רק פעולות ד’ והיא נצחית, כי לא נחש ביעקב לכלותם חלילה. כעת, פירוש אם יהיה עת כליה חלילה, יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ישאל כל אחד היכן היא פעולת אלקי, דהיא מוכרחת להיות נצחית. ולכן ניבא דרך כוכב מיעקב, והיינו דבניסן עתידין לגאול, דהפעולה היא נצחית כאמור. והבן בדברים הנכונים והישרים:

(מתוך הקדמת פתח לבנון, בספר כבוד הלבנון)


הרב זאב וולף הי”ד, “העילוי מסטרי”, היה מצאצאי רבי אריה ליב מחבר קצות החושן. הרב זאב וולף נולד בשנת תרל”ז (1877) לאביו דוד נוסנבוים.

ספרו כבוד הלבנון ובו חידושים על הש”ס בחריפות ובקיאות, יצא לאור בשנת תרס”ה (1904). בשנת תרס”ז (1907), נתמנה לדיין ומו”ץ בדרוהוביץ’ (דרהביטש), שבגליציה המזרחית, ועמד שם בראש ישיבה שהקים. בשנת תרע”ט (1919), נתמנה שם לראב”ד. היה ראש חסידי טשורטקוב בעירו, ומראשי אגודת ישראל בגליציה המזרחית. היה חבר בוועדה הרוחנית של ישיבת חכמי לובלין. כתב חיבורים בכל מקצועות התורה. בשנת תרצ”א (1931), הוציא את ספרו שו”ת זיו הלבנון.

הרב נספה בתש”ג (1943). הי”ד.

על חיי קהילת דרוהוביץ’ ועל חורבנה ניתן לקרוא באתר יד ושם: האנציקלופדיה של הגטאות.

מקורות: רבנים שנספו בשואה

 

מספר הצפיות במאמר: 7

המתפלל רק על צורכי עולם הזה והגוף נקרא רשע / הרב אברהם דירנפלד הי"ד
בדין אין בישול אחר בישול / הרב שאול שמחה מאלין הי"ד

מאמרים דומים