אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא / הרב אלישע הורוביץ הי”ד

ביאת בן דוד ומציאת דג לחולה

איתא במסכת סנהדרין צ”ח, אמר רבי חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא. וצריך בירור. ואמרתי בדרך רמז דהנה אנו רואים בכל החיות, הזאב טורף את השה, אבל הזאבים יחדיו חיים בשלום וכן הארי הדוב כולם דורסין וחוטפין את שאינו מינן, אבל במינן יש שלום, חוץ מהדגים, שדג אחד בולע לאלפים דגים קטנים.

ואפשר שזה מרמז התנא, אין בן דוד בא עד שיתבקש דג, היינו המידה של הדג, ששונאים איש את רעהו. לחולה, היינו ישראל השרויים בצרות. ולא ימצא, דהיינו שיהיה שלם, אז יבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן. (אמר המסדר, חידוש תורה הלז אמר לי הרב רבי יחזקאל הורוויץ שליט”א מה ששמע בשם אביו הגאון הצדיק זצ”ל הי”ד).

(מתוך קונטרס זכרון אלישע, מאת הרב אלישע הורוויץ הי”ד)


הרב אלישע הורוויץ הי”ד, נולד לאביו הרב נפתלי צבי זצ”ל שהיה דומ”צ בדעש שבצפון טרנסילווניה. סבו, הרב יוסף הורוויץ מקראס, היה חתן הרב משה פאנעט זצ”ל אב”ד דעש מצאצאי רבי נפתלי מרופשיץ.

הרב נשא לאשה את מרת שיינדל בת הרב הגאון המפורסם ר’ אברהם צבי גינצלר הי”ד, דומ”צ בהומנא, שמשרידי כתביו לזכר הרב הורוויץ מדעש בי"דיצא לאור בשנת תשע”ד הספר יצב אברהם.

הרב אלישע היה ר”מ וראש ישיבה בדעש, והרביץ תורה ברבים במשך 22 שנה. בכל יום העביר במשך שמונה שעות חמישה שיעורים לבעלי בתים ולתלמידי הישיבה. בכל ימיו כתב חידושי תורה, שהצטברו לכעשרים חיבורים גדולים. כל תורתו אבדה בשואה, מלבד מעט מן המעט שקובץ לקונטרס זכרון אלישע שהודפס בסוף הספר זכרון יעקב.

דעש הייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, ואחריה סופחה לרומניה. בכ”ו באב ת”ש (30/8/1940) חזרה דש לריבונות הונגריה. החוקים האנטי-יהודיים שחוקקה הונגריה נאכפו באזור זה בחומרה רבה יותר משנאכפו בתוך הונגריה עצמה.
בקיץ 1941 גירשו הרשויות ההונגריות לאוקראינה הנתונה לכיבוש הגרמנים עשרות משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית. רוב המגורשים נרצחו. בשנת 1942 גויסו גברים יהודים רבים מדש לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.

הצבא הגרמני כבש את הונגריה בכ”ד באדר תש”ד (19/3/1944). גם לאחר הכיבוש, נותר על כנו המנגנון המינהלי ההונגרי, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-י’ באייר תש”ד (3/5/1944) הורה ראש העיר להקים את גטו דעש ביער בונגור השוכן במרחק כמה קילומטרים מהעיר. בתוך ימים אחדים רוכזו בגטו דעש כ-7,800 יהודים, ובהם יהודי דעש ויהודי מחוז סולנוק-דובוקה. מדי יום נלקחו מכסה של גברים לעבודה כפיה בעיר. לאחר שעונו לגילוי מקום הסתרת חפצי הערך שלהם, גורשו תושבי הגטו לאושוויץ בשלושה טרנספורטים שיצאו ממנו בחג השבועות (28/5/44) ובט”ו וי”ז בסיוון תש”ד (6 וב-8 ביוני 1944).

משנת 1944 ועד לשחרור המחנות, הובאו יהודים מאושוויץ ומברגן-בלזן למחנה מטהאוזן-גוזן ששימר מרכז גדול לעבודת כפייה. הרב אלישע הי”ד גורש למחנה גוּזֶן, וגם שם המשיך הרב, במספר הזדמנויות, ללמד גמרא ומפרשים בעל פה ברבים. הרב נספה בשבאוסטריה בכ”ז בתשרי תש”ה. אשתו, הרבנית הצדקת נפטרה בדעש בכ’ כסליו תש”א. בנו יצחק אייזיק נפטר בי”ד שבט תש”ב בדעש. ילדיו חנה, אסתר צביה, משה חיים ואליעזר ניסן נהרגו ונשרפו באושוויץ, ביום י”ח בסיוון תש”ד.

בניו, הרב מנחם מנדל הורוויץ והרב יחזקאל הורוויץ, שרדו את השואה.

מקורות: קונטרס זכרון אלישע, זכרונות המאור, אנציקלופדיה של גיטאות

ראה גם: ספר יזכור לקהילת דש

 

 

מספר הצפיות במאמר: 45

מה בין דרשן ומוכיח שפרנסתו תלויה בקהל ובין דרשן ומוכיח שאינו תלוי בו / הרב משה אהרן קרויס הי"ד
המתפלל רק על צורכי עולם הזה והגוף נקרא רשע / הרב אברהם דירנפלד הי"ד

מאמרים דומים