מה אשיב לה' / הרב משה אשר אקשטיין הי"ד בשם אביו
"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (תהלים קט"ז) מורי ורבי הגאון הצדיק והקדוש רבי משה אשר אקשטיין זצ"ל, הי"ד, אבדק"ק סערעד יצ"ו, פירש את הפסוק בשם אביו הגאון הרב צבי עקשטיין זצ"ל שהיה דיין בק"ק פאפא. כשאדם מקבל מחברו טובה, חפץ הוא להשיב לו כגמולו הטוב – לתת לו מתנה כלשהי או לעשות לו איזה דבר טוב. אך בלתי אפשרי להשיב שום דבר לקב"ה עבור הטובות והחסדים שעושה עמנו בכל עת ועונה – ערב ובקר וצהריים, כי "לה' הארץ ומלואה" והכל שייך לה' "ומידך נתנו לך". וכך פירש את הפסוק "מה אשיב" – כל מה שארצה להשיב לה' בעד חסדיו – "להשם", בין כה וכה שייך כבר לה'. ואם כן "כל תגמולוהי עלי", כל החסד שעשה לי ה' "עלי" עודנו החוב מוטל עלי. אך דבר אחד ישנו שאותו אוכל לתת משלי "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".
פנחס ב"ר יעקב הערצקא.
(עטרת צבי)
הרב משה אשר אקשטיין הי"ד נולד בשנת תרמ"ט (1889) בעיר פאפא לאביו הרב צבי, דיין הקהילה החרדית בפאפא. הוא למד בצעירותו ב"מחזיקי תורה" בטופולצ'ני, והצטיין בכשרונותיו ובהתמדתו. בגיל שש עשרה ידע בעל פה את כל התנ"ך ומפרשיו. למד מספר שנים בישיבת בלד. במשך עשר שנים ישב על התורה ועל העבודה בישיבת ה"חתם סופר" בראשות הרב הגאון רבי עקיבא סופר בפרשבורג. כשלמד בישיבת "חברת מגידים" התגלה כנואם בחסד עליון ובעלי בתים רבים היו באים לשמוע את שיעוריו.
משנת תר"פ היה רב ואב"ד של הקהילה העתיקה סרד (שעל נהר ואג), שם לימד תורה לבחורים, הרחיב את הישיבה וייסד את הפנימיה הראשונה לתלמידי ישיבה בסלובוקיה. בכל יום ששי היה בוחן בעצמו את כל תלמידי הישיבה והיה מעודכן במצבו של כל אחד מהם ודאג לכל צורכיהם. במשך שנים רבות התמסר לישיבתו ולא לקח אפילו יום חופשה אחד.
הרב היה נוסע בערים וישובים ומשקיע זמן רב בארגון תומכי הישיבות. בשנת תר"ץ (1930) יסד את חברת "מחזיקי ישיבות", שסייעה לחיזוק ישיבות סלובקציה עד לכיבוש הנאצי (ראה בדרכנו).
הרב משה אשר אקשטיין היה אחד מהרבנים חברי ועד המרכז שהתחילו לבקר בערים במערב סלובקיה לקדם את מגבית "מפעל הרגעים – לבנין ארצינו הקדושה ברוח התורה והמסורה".
הרב הי"ד היה בין ראשי מארגני אגודת ישראל בסלובקיה, נבחר בשנת תרצ"ה (1935) ליו"ר הועד הפועל של אגודת ישראל בצ'כוסלובקיה, והוא נאם את נאום הפתיחה בכנסיה הגדולה השלישית בשנת תרצ"ז (1937) במרינבאד.
ביום השביעי של פסח תש"ב (8/4/1942) גורש הרב עם אשתו הרבנית ושני בניהם למחנה מיידאנק. הרב נהרג שם על קידוש ה' ביום ב' באייר (19/4/1942).
בתו היחידה נשאה לר' שמואל וינברג, שהיה לימים ראש ערית בני ברק.
מקורות: ספר יזכור לקהלת פאפא, מאמר לזכרו מאת מ. רוזמנר מבני ברק, בבית יעקב גליון 96 (אייר-סיון תשכ"ז).
לתולדות השואה בסרד, ראה: ויקיפדיה, אתר בית התפוצות, אתר יד ושם.
הערות ממנו נמצאים בכתב העת פני הנשר – הנשר הששי כנף שמני סימן ע"ט, הנשר הרביעי כנף תריסר סימן פו. ותשובה אליו נמצאת בשו"ת הריב"ד או"ח סימן כג.
מספר הצפיות במאמר: 694
