הסוכה והאזרח / הרב משה שלום סטול הי"ד

תמונת הרב משה שלום סטול הי"ד

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל וכו' (ויקרא כ"ג).

וקשה: א) דמתחלה אמר "תשבו" בלשון נוכח, ואחר כך אמר "ישבו" בלשון נסתר, וכפי שהקשו המפרשים. ב) גם מה שאמר "כל האזרח בישראל ישבו בסכות" קשה מאד. הלא בכל מקום אדרבה מרבה את הגר, כמו שאמר הכתוב (שמות י"ב) תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם, שגם הוא מחויב לקיים התורה ומצותיה ככל ישראל, אבל להזהיר על האזרח אך למותר הוא. ומדוע זה במצות סוכה יצאת התורה באזהרה מיותרת רק על "האזרח" שגם הוא ישב בסוכה?

אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר (תהלים י"ב) סביב רשעים יתהלכון (ברכות ו').
ופירש רש"י הטעם משום שנראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו. וקשה אחרי דעל כל פנים הוא מתפלל להקב"ה בתפלה המיוחדת לכולם, אם כן בזה לחודיה כבר מורה שהוא מאמין בה' אלהי ישראל, ומדוע זה נקרא רשע! ועוד קשה: מדוע זה דייק רב הונא כל המתפלל אחורי "בית הכנסת" ולא אמר אחורי "בית המדרש" הלא גם בו איכא האי טעמא "שנראה ככופר במי שהצבור מתפללין"?
אדוני הנכבדים! בתור יושב ראש של "ועד הרבנים הגולים" הנני פונה אליכם בשם כולם: ראשי העדה הטילו על העשירים תשלום חדשי לתמיכת הרעבים הגוועים ברעב, בחוצות העיר מתגוללים לעינינו חללי רעב. אין מלין לתאר את גודל מצב העניים. מאות אנשים גוועים ברעב. ועתה ימי הסתיו ממשמשים ובאים, ונוסף על הרעב יבוא גם הקור, ואין להעניים בגד לכסות מערומיהם, ולא נעלים לרגליהם. גם אין להם עצים להחם את ילדיהם הקטנים, וחלק היותר גדול מהעשירים עומדים מרחוק. המה רואים איך העניים מפרפרים בין החיים והמוות, ובכל זאת לא ישלמו את התשלום החדשי, ופוטרים את עצמם מלשלם ע"י טענות ודחויים שונים. הרבה מהם משתמטים באמרם: הלא אנחנו בעצמנו יודעים את העניים, ובעצמנו נחלק ביניהם את התשלום הקצוב עלינו. ולמה לנו לשלח את הכסף לקופת הקהל?
אולם באמת היא טעות גדולה:
א) כי על פי הדין בוודאי גדולה הצדקה שנותנה לקופת הצדקה והמה מחלקים להענים, מהצדקה שהוא בעצמו מחלק להעניים. כי על ידי קופת הצדקה, הנותן מקיים: "נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה" כמבואר בבבא בתרא (י:) ובשו"ע יו"ד (רמ"ט ז').
ב) בכלל זה רק עצה להשתמט ולדחות מלתת, או לפטור את עצמו במועט, כי תחת אשר בקופת הקהל יהיה מחוייב לשלם כל ההערכה בשלמות, הנה עתה יהיה ממון שאין לו תובעין, וייתן כמה שירצה. או לא ייתן כלל, ועל ידי זה הוא פירש מן הצבור. וכבר נודע מה שכתב הרמב"ם (בהלכות תשובה פ"ג הלכה י"א): הפורש מדרכי צבור אף על פי שלא עבר עברות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן וכו' אין לו חלק לעולם הבא עכ"ל.
הנה הרמב"ם הורה לנו בזה, כי בכל מעשיו צריך היחיד להתדבק להצבור ולהשתתף בצערם, ולא לבנות במה לעצמו.
ולדעתנו יש לומר דלזה כוונו חז"ל במאמרם: "כל המתפלל אחורי בית הכנסת, רצונו לומר הוא איננו רוצה להכנס להכנסיה של הצבור ולעשות מצוות בכללן, רק הוא נבדל מהם, וכורע לצד אחד "נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון" רצונו לומר קמצנים האלה סביב להכנסיה של הצבור יתהלכון, לחפש אחרי אמצעים שונים, להשתמט מהצבור ולהתפטר מלתת, ודייקו "בית הכנסת" מלשון "כנסיה".
אחי! יום הכפורים וחג הסוכות מחוברים המה יחדיו, על ידי יום ההושענא רבה הבא באחרונה, שבו נמסרין הפתקאין לידי הרצים. וגם על ידי ארבעה ימים של מאניפעסט אשר לא יחשוב בהם הקב"ה את העוונות, כמה שדרשו על הפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון העוונות. שניהם יום הכיפורים וחג הסוכות יזכירונו ענין אחד, שניהם צריכים לעורר בנו את מדת החמלה והרחמים. כולנו צמנו ביום הכיפורים ולעת ערב הרגשנו בגופנו חולשה גדולה מאד, קשה היה לנו להניע יד ורגל. ולכן אחים אהובים, נרגיש נא בצום השנתי של אלפי העניים, אשד התפרנסו בכל השנה, פחות פחות מכשיעור – בכרטיס הלחם. של 150 גראם ליום, ובמרק של מי גריסין שקבלו מהאשכנזים. כמה קשה היה לנו לעמוד ביום הכיפורים רק יום אחד בשנה, בפוזמקאות ועל רצפת בית המדרש היבשה והנקיה, נרגיש נא בצום אלפי העניים, אשר הלכו בכל השנה יחפים, גם בימי הקור והגשם. והנה עכשיו גם ימי הסתו ממשמשים ובאים, האם גם בימות השלג ילכו יחף?? מחיר העצים עולה מיום ליום, וכבר עלה למחיר הלחם בשנות השלום, ומה יעשו אלפי העניים בימי החורף? במה יחמו את עולליהם העטופים ברעב בבתיהם??!
העשירים ידורו בדירות מרווחות, בנות שמונה חדרים ויותר. יושבים המה ספונים בבתיהם החמים, נם החלונות ידביקו בנייר, למען לא יחדור הקור בבתיהם, דרך בדקי החלונות, בקצרה: לאלה העשירים "האזרחים" אשר בשבתם בבתיהם, לא ירגישו שום קור, לא ירגישו שום רוח וצינה, להם אמרה התורה ביחוד! צא מביתך החם ותחוג את שבעת ימי החג בסוכות! כי דופני הסוכה אף אם יעשו באופן שלא יבא הקור על ידו, אבל דרך הסכך הצריך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכובבים הגדולים, כמבואר בשולחן ערוך (תרל"א ג'), בוודאי יבא הרוח והקר. וירגיש נא גם "האזרח" את הקור והרוח בשבתו בסוכתו, ירגיש נא גם האזרח מדירת ארעי, וזה יועיל לרכך את לבו, ולהזכירהו על אחיו העני הדר כל השנה, בבית הדומה לסוכה, בצינה וקור.

וזה שאמרה התורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים וכו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", והטעם הזה כולל לכל בני ישראל לעשות הסוכות לזכרון העבר, כי בסוכות ישבו אז בני ישראל. אולם לעתיד יש טעם מיוחד בעד "האזרח" שישב בסוכות, למען יזכור את ימי העני הרעים, למען יזכור כי לא אזרח הוא כי אם גר הדר בסוכות ארעי, כי כצל ימינו עלי ארץ. וזהו "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" והיא תזכירהו כי לא אזרח הוא, כי אם גר הנוטה אהלו פה בארץ עלי אדמות, ואז יראה להיטיב לאחיו העניים. וצדקתו תעמד לעד!

(דרשת הרב משה שלום סטול הי"ד, "בהקלויז הישן" בווילנא בסוכות תרע"ח, בשנות המלחמה העולמית, בדבר התשלום החדשי לתמיכת העניים והרעבים, מתוך ספרו דרכי שלום).


הרב משה שלום סטול, מגדולי רבני ליטא, נולד בסביבות שנת תרל"ה (1875) לאביו הרב שלמה איסר סטול. למד בשקידה רבה בכולל האברכים באיישישוק. לאחר נישואיו, שקד על התורה בבית חותנו הרה"ג רבי מרדכי רבינוביץ מסקידל ושם השתלם בתורה ומדע. אחר כך למד 9 שנים רצופות בווילנה בדבוק חברים גדולי תורה. שמו יצא לתהילה כאחד מגדולי התורה, בקי בש"ס ובפוסקים. נסמך ע"י רבני פולין והיה גם דרשן נפלא. כיהן כרב יעזנא, שעל יד נובוגרודק, ווהלין (פלך ווילנה, ליטא) משנת תר"ס-תרס"א (1900). היה רב פויינברג (פלך קורלאנד שבלטביה) משנת תרס"ז (1907), ורבה האחרון של קהילת בויסק, משנת תרפ"ד (1924).

ביחס לרבני קורלנד, מופיע בספר זכרון לנשמת הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל למלואת עשר שנים לפטירתו, תש"ה, עמ' עד-עה: חיי היהודים בקורלנד בכלל היו מושפעים מההשכלה הגרמנית. שונה היתה העיר בויסק, בהיותה קרובה לגבול ליטא וזמוט. מלבד תנועת ההשכלה שהיתה ניכרת בה, היתה שלטת בה רוח התורה של ליטא ונחשבה למרכז התורה בקורלנד. בחיי הקהלה ניכרים היו אותות אורח החיים המסורתיים. כל המנהגים העתיקים היו נשמרים בקפדנות תוך חביבות יתירה, לכן היתה בויסק בוחרת תמיד ברבנים גאונים, אשר הטביעו את חותמם על העיר ונטעו בה נטעי נאמנים שגדלו ועשו פרי. בצדק נחשבה ברסק ל"עיר תהלה ועדת קדש היקרה", "עדה מכובדה ומפוארה בנכבדים מופלגי תורה ויראה", ו"אנשיה תמימים וישרים בדרכם והילוכם בקדש ככל שלומי אמוני ישראל לכל פרטיהם", "עיר מלאה חכמים וסופרים, גבירים ונדיבים, "בתי קדש מלאי תורה", "עיר מפוארה שהתנוססה בפאר הדת כאחת הערים הגדולות בליטא וזמוט, ושמעה גדול מאד לתהלה ולתפארת במשמרת התורה והמצות בקרב הארץ" (מדברי הגאונים רבי מרדכי עלישברג ורבי אברהם יצחק הכהן קוק והרבנים רבי יהודא הרץ, רבי שבתי שחט ורבי משה שלום סטול בהסכמות והקדמות לספר "זכרון יעקב", "זהב שחוט" ו"שם עולם"). גאותה ותפארתה של בויסק היתה על רבניה גאוניה מורי ומאורי הדור.

הרב סטול חיבר את ספרו שו"ת שם עולם (1925) על שלחן ערוך אורח חיים, יורה דעה ואבן העזר. הספר כולל גם חידושים ובאורים לכמה סוגיות עמוקות בש"ס ובדברי הרא­שונים, נוסח ההרשאה ושטר מכירת חמץ ובאורם המופרט, קונטרס "פתחי עולם" ובו המאמרים "התורה וסגולותיה", "דרך צדיקים", "נצחות ישראל" ו"נעילת פתחי עולם", וכן חידושי תורה מבנו הרב דוד.
ספרו השני הוא דרכי שלום (1930), מכיל אוצר של מחשבות ודעות עמוקות המכניסות אור וזוהר, ברור ולבון של הרבה שאלות מסובכות המנסרות בעולמנו. (ירחון הנאמן).

באהלי שם (1912) כתב שמלבד שו"ת שם עולם, חיבר גם את ספר "דרכי נעם" ובו דרושים לתקופות השנה, למועדים ולימים הנוראים (נראה לי שזהו הספר שיצא לאור לימים, עם הוספות,  בשם "דרכי שלום"), וספר "דרש משה" ובו דרשות על סדר פרשיות התורה.

בידי הרב משה שלום סטול, היה שמור כתב־יד של ספר "משנה שלמה" על הרמב"ם (מקורות. נוסחאות וגירסאות) מאת חותנו זצ"ל. בשנת תרצ"ד (1934), ביקר מנהיג המזרחי, הרב י. ל. הכהן פישמן (מימון) בריגא, ונסע במיוחד לבויסק על מנת לראות את כתב היד היקר הזה, והוא מצא בו עניין רב.

הרב סטול זכה לבנים וחתנים מורי הוראה בישראל. בניו היו: הרב דוד – רבה של פרויאנבורג ואחר כך מורה הוראה בבויסק, הרב אהרן שהיה סופר ומאמריו הופיעו ב"פרימאנן" שיצא לאור בריגה והרב יצחק שהיה מורה מצויין. חתנו הוא הרב חיים זלמן קרון שנולד בריטובה שבליטא, למד בישיבת טלז והיה רבה של פוקלן ופקרוי שבליטא, עד שנספה בחודש אלול תש"א.

הרב נספה בשואה עם כל בני משפחתו וכל קהילתו. כתביו נשרפו באש. גווילים נשרפו ואותיות פרחו.
מקורות: אהלי שם, פינסק (תרע"ב) עמ' 157, יהדות לטביה ספר זכרון (תל אביב תשי"ג) עמ' 257-256, זכרון לנשמת הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל למלואת עשר שנים לפטירתו (תש"ה) עמ' פד, רבנים שנספו בשואה.

מספר הצפיות במאמר: 193

הרגזנות מביאה לכל העבירות / הרב ישראל חיים סאמט הי"ד
עיקר בריאת העולם הוא שיתקן האדם את הסוכה התחתונה / האדמו"ר מבולחוב, רבי שלמה חיים פרלוב הי"ד