צניעותה של רבקה ההולכת אחרי האיש / הרב חיים צבי שוטלנד הי”ד

נזר הצניעות

ב”ה. מאדין.

בפרשת חיי שרה, פסוק ה’, ויאמר אליו העבד, אולי לא תאבה ללכת אחרי אל הארץ הזאת. ולכאורה תיבת “אחרי” נראה כמיותרת לא היה לו לומר כי אם אולי לא תאוה ללכה אל הארץ הזאת. ודיוק זה קשה גם כן בפרק ו’ “ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך”, למה לו לומר מלת אחריך, הנראה כמיותרת. וגם כן קשה במה שאמר “הנה רבקה לפניך”, למה לו לומר אות “לפניך”, לא הווא ליה לומר כי אם תנה רבקה לבן אברהם לאשה, בקיצור, כי אריכות הדברים נראים כמיותרים.

ומה שנראה לי בזה בהקדם קושיא אחרת, לכאורה מדוע חזר לבן ברגע ממה שאמר בתחילה הנה רבקה לפניך קח ולך, וטען אחר כך תשב הנערה אתנו ימים וכו’.
לכן נראה לי לתרץ, על פי מה שאמרו חז”ל, אחורי ארי ולא אחורי האשה, וגם אמרו חז”ל על מנוח שעם הארץ היה שהלך אחרי אשתו. וגם ידוע מנהג המכוער בזמנים הללו ליתן לנשים משפט הקדימה. וזהו ששאל אליעזר, אולי תהיה אשה מודרנית ולא תאבה ללכת אחרי דווקא, כי אם לפני, ואחרי אשר אסור לי לילך אחריה, אולי אשיב את בנך שמה ויקחנה משם. לכן השיב לו שפיר אברהם אבינו עליו השלום, אם תהיה האשה חצופה ולא תאבה ללכת אחריך וניקית משבועתי זאת, והשמר לך להשיב את בני שמה לישא חצופה כזאת. וכשלבן שמע את כל הסיפור מאליעזר עבד אברהם, כנ”ל, לכן התחכם ואמר לו הנה רבקה לפניך, רצונו לומר אני אתן לך את רבקה בתנאי זה רק שתלך לפניך. ודימה לבן אחרי שמע את דבריו שיניח את רבקה אצלו וילך לדרכו. אכן אליעזר אחרת חשב בהכיר בה שהיא צנועה ולא תלך לפניו כלל, לכן התרצה לו וישתחוה ארצה לד’. וכשנתוודע ללבן שעצתו וערמומיתו לא הועיל כלום, לכן שוב התחכם ואמר, תשב הנערה אתנו ימים או עשר, וכשאליעזר הוכיח לו שאינו רשאי לחזור מדבריו הראשונים, לכן התחכם עוד ואמר נקרא לנערה ונשאלה את פיה וכו’ התלכי עם האיש הזה, בלשון תמיה, כלומר הלא לא נאה לך לילך עם האיש הזה, שהוא יהיה העיקר לילך ראשון, ואת טפלה לו לילך אחריו. “ותאמר אלך”, ונעשה לבן נדהם, ולדאבונו היה מוכרח להסכים שתלך, ובאמת קיימה את דבריה, כמו שכתוב ותקם רבקה ונערותיה ותלכנה אחרי האיש, כנ”ל. ודו”ק:

מו”צ ור”מ בפ”ק הנ”ל.

(מכתב באהל תורה סימן כ”ב, תרפ”ח)


 הרב  חיים צבי הירש בן הרב יהודה שוטלנד (שאטלאנד), נולד בסביבות שנת תרמ”ה (1885). בתרס”ז עבר מבעזין (פלך פיוטרקוב) לטרנוב, שם נשא אשה, למד להיות שו”ב ולימד בבית המדרש. הוא היה תלמיד חכם גדול שו”ב מובהק ומומחה. כיהן כרב וראש הישיבה בק”ק דומברובה טארנובסקה (דאמבראווי), רב ושו”ב בשנים תרע”ה-תרע”ח בעיירה באנוב בגליל רוזוואדוב, בנוסף להיותו רב ושו”ב, היה ש”ץ ובעל קורא, מוהל, נואם ודרשן נודד.

בשנת תר”פ (1920) הוא כותב מכתב לעזרת תורה בארה”ב ומתאר את מצבו הכלכלי הקשה הגורם לכך ש”בני ביתי העטופים ברעב מעורטלים ומבולעים מכל חמר גשמי, נשמתם מפרפרת בקרבם, מפני היוקר השורר בכל הארץ בעצם תקפו ובעים עוזו,.. ושערי רחמים וחמלה וחנינה נכלאו ונסגרו ממנו למרות כל התלאות והמצוק אשר עברו והשתרעו ממעל לשמי כוכבי עירנו הקטנה לרגלי הפוגרם האיום אשר נהייתה אצלנו עוד אשתקד, בשנת תרע”ט לפ”ק” (ראה מכתבו בזכרון בספר).

כיהן כשו”ב וכדומ”צ במאדין שליד קולבסוב.

חיבר את דרשות מהרח”ץ ח”א לשבתות ולמועדים (תרפ”ז), מים חיים (תרפ”ז) מים חיים מהדורה תנינא עם קונטרס תיקוני הזבח והספד על פטירת בנו ר’ נתן נטע ז”ל שנפטר בן תשע עשרה. לאחר כעשר שנים של היותו מוהל, חיבר את הספר גילת הזהב על הלכות מילה (תרצ”א), כתם פז על הלכות אירוסין ונישואין, חבל הכסף (תרצ”ז).

ככל הנראה נספה עם משפחתו בשואה בשנת ת”ש (1940).

ראה מאורי גליציה, חלק ה, 47-45.

מספר הצפיות במאמר: 13

בזכות הצדקה והחזקת התורה יגאל הקב"ה את ישראל / הרב קלמן קדישביץ הי"ד
כי קולך ערב ומראיך נאווה – אם מראיך צנוע ונאווה, אז תפילתך ערבה ומתקבלת / הרב יונה תאומים הי"ד

מאמרים דומים