הסיבה לכך שישראל לוקים ונמרטים בין האומות, הוא גם כן משום שאינם בשלום כראוי לעם קדוש / הרב זאב וואלף גינצלר הי"ד

תמונת הרב זאב וולף גיצלר הי"ד

והנה במסכת שבת (פרק כ"ג, דף ע"ג ע"א) איתא אבות מלאכה ארבעים חסר אחת, והקשה בתוספות יו"ט אמאי לא תנן בהדיא ל"ט מלאכות, וכן קשה גבי מלקות נאמר ארבעים יכנו, ואתו חכמים ובצרו להו חדא. וקשה אמאי לא כתבה התורה בפירוש שמלקין ל"ט מלקויות, ומה רמזה לנו התורה הקדושה בזה.

ויש לומר שהתורה הקדושה רמזה לנו כי הל"ט מלאכות שצריך האדם לעמל בהם, הוא משום דישראל אינם כאיש אחד בלב אחד, ויש ביניהם פירוד לבבות ואינם בשלום ושלוה, רק הם מלאים מריבות וקטטות, וכמו שפירשו בעלי אגדה ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות ויסעו ממקהלות ויחנו בתחת. הכוונה כי אם רוצה אתה לנסוע מחרדה אז צריך לחנות במקהלות, היינו להיות בשלום ואהבה ורעות, ואם נוסעים ממקהלות יתקיים ויחנו בתחת, שיהיו בדיוטא התחתונה חס וחלילה. והנה לעתיד לבוא כשיהיה עולם התיקון יתקיים בנו ועמדו זרים ורעו צאנכם, וממילא לא יהיה שייכות להל"ט מלאכות, וזה שרמזו לנו חז"ל מה שלא זכינו עוד לעולם התיקון וצריכין אנו להתיגע בהל"ט מלאכות הוא משום חסר אחת, היינו שחסר אצלינו האחדות, דאם היו ישראל באחדות גמור כאיש אחד, לא היה להם עוד ליגע בהל"ט מלאכות המשברות את הגוף, וכן הוא גם כן מה שישראל לוקים ונמרטים בין האומות הוא גם כן משום שחסר אחת, שאינם בשלום כראוי לעם קדוש אשר בחר בהם ה' יתברך להיות לו לעם. ובגמרא איתא לעולם יראה האדם עצמו כאילו חציו חייב חציו זכאי, עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת מכריע את כל העולם לכף חובה, אם כן אם היה האדם שב כראוי בוודאי כבר היה עולם התיקון כי אם עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם לכף זכות, והיה העולם התיקון ומה שלא זכו לזה הוא משום שלא שבו כראוי ואין המצווה בשלימות…

(מתוך תולדות ישראל, סימן ס"א)


הרב זאב וואלף ב"ר ישראל גינצלר נולד באיהעל, בה נשא עול תורה מנעוריו. לאחר שלמד תורה הישיבת איהעלי, ביגיעה ובהתמדה עצומה, שם שם לילות כימים, היה לאברך בעיר שאלגוי-טריאן, שם יסד ישיבה ולימד בה בחורים, בשנת תרפ"ח (1928). תלמידים רבים ביקשו להצטרף לישיבה זו ומספרם עלה לשלוש מאות. לאחר פטירת רב העיר, הרב משה דויטש זצ"ל, מילא הרב זאב וואלף את מקומו. בשנת תרצ"ד (1934) מונה לאב"ד ור"מ דיארמאט והגליל וכל מאות תלמידיו עברו יחד עמו לישיבתו החדשה, ושמו נודע בין גדולי ישראל. הרב מצא נתיב לליבם של מאות תלמידי ישיבתו שדבקו בו בכל לב ונפש, והיתה לו השפעה רבה על בני עירו.

הונגריה נכבשה בכ"ג באייר תש"ד (19.3.1944) ועלה הכורת על יהודי הונגריה. בגזירת שלטו הרשע הוגלו יהודי העיירה דעהיר-דיארמאט עם רבם לגיטו מטסלקה, בו רוכזו רבבות יהודים תוך יסורים ועינויים קשים. הצפיפות בגטו הייתה קשה ורוב התושבים חיו תחת כיפת השמים. היה מחסור באספקת מזון. ז'נדרמים הונגרים עינו את תושבי הגטו כדי לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך, וכמה מהם מתו בעינויים. בתקופה נוראה זו, המשיך הרב לפעול שם במסירות נפש ואף קידש עצמו במותר לו באכילה ושתיה. כעבור כמה שבועות גורשו היהודים מהגיטו לאושוויץ בחמישה טרנספורטים. הרב זאב וואלף נרצח בשואה ביום ט"ו בסיון תש"ד, עם רעייתו מרת לאה, וילדיהם: מרת יוטל יונגרייז, שיינדיל, חיה, חוה, בן ציון וחיים צבי. כן נספו עמו נכדיו, בני הרב יעקב צבי הלוי ויוטל יונגרייז: דבורה, אשר אנשיל, ישראל, טויבא ואברהם בנימין. הי"ד.

הרב זאף וואלף גינצלר, לא הכין כתבים לדפוס ולא כתב מאמרים לירחונים התורניים שהופיעו בהונגריה. תלמידיו רשמו את דברי התורה שהשמיע בשבתות והוציאו לאור את הספר "תולדות ישראל על בראשית" (קליינוואדיין, תרצ"ז), ובהם פלפולים חריפים ומחודדים על התורה בדרך החסידות והדרש, יחד עם דברי מוסר וכיבושין. שרידים מתורתו, הכוללים שו"ת וחידושים על הש"ס, יצאו לאור בספר "תולדות ישראל" (ברוקלין, תשכ"ו), ע"י חתנו בזיווג ראשון, הרב יעקב צבי הלוי יונגרייז.

בהקדמת ספרו כותב חתנו:

… אנכי בפתח דברי אתן לה' יתברך הלל ותודה, בתוך קהל ועדה, לבי ובשרי ירננו לא־ל חי וקיים, על כל הטוב אשר גמלנו, והפליא חסדו עמדי, שהחיינו וקיימנו, אחר כל התלאות ומאורעות שסבלתי, ושתיתי מכוס התרעלה, בשנות הזעם והשמדה, במלחמה הנוראה, בשנת תש"ד תחת ידי הנאצים הארורים ימ"ש, מתוך יסורים נוראים, וסכנת מות תמידי, ובחמלתו יתברך שמו זכיתי לישאר בין החיים, ועלי לשבח לאדון הכל תמיד תהלתו בפי.

אמנם גדול כים שברי, כי בבואי הביתה שבור ורצוץ, עוד בי נשמתי, מצאתי חורבן נורא, לא נשאר מביתי ומבית כבוד קדושת אדוני מורי וחמי מזיווג א' שריד, כולם עלו על המוקד בעוה"ר, ע"י הרשעים הארורים ימ"ש באוישוויץ. אולם בחמלת ה' נשאר לנו לפליטה מקצת כתבי יד, אור הגנוז, מכבוד קדושת אדוני מורי וחמי, זכרון מפעולתו, למען יעמוד לתפארת, זכרון לדור דורים, ועלינו לשבח לאדון הכל שנטר לנו כלי חמדה גנוזה, טמון באוצרותיו, כי לולא זאת האי שופרא כמעט הלך לאבדון, ודבר שנצטער עליו אותו צדיק, שיפוצו מעיינותיו חוצה, ברבות הימים היה הכל נשכח חס וחלילה, ועתה יוחקקו הדברים בעט ברזל ועופרת להיות למזכרת נצח.

ובכן קמתי אני לפתוח שערי אור הגנוז, שתי כתיבות חוברות, הראשון שאלוח ותשובות, בחידושי סוגיות מצומדות, בעמקות ובקיאות משולבות, מאת האדם הגדול בענקים, הרב הגאון האדיר, חריף עצום, בקי בש"ס ופוסקים, מהולל בפי כל הגאונים וצדיקים, סיני ועוקר הרים, צדיק תמים, חו"פ נזר ישראל ותפארתו, כבוד קדושת מרן זאב וואלף גינצלער זצוקללה"ה, בעל המחבר ספר היקר תולדות ישראל על התורה, שהיה מלפנים דומ"ץ ור"מ בק"ק שאלגוי טאריאן, ואח"כ אבדק"ק פעהערדיארמאט והגלילות יצו"א.

מקורות: אנציקלופדיה של גטאות, תולדות ישראל, אלה אזכרה כרך ג עמ' 229-231, כתבי תלמידו הרב נתן צבי פרידמן מבני ברק.

מספר הצפיות במאמר: 23

הדרך להימנע מהתנשאות וגאווה העלולים לבוא בעקבות עשיית המצוות / הרב משה אליעזר אהרנגרובר הי"ד
הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי – ביאור על דרך הפשט, הדרש, הרמז והצחות / הרב משה קלונימוס פרנק הי"ד

מאמרים דומים