וירעו אותנו המצרים / הרב נתן צבי בריסק הי”ד

וירעו אותנו המצרים וכו’. אפשר לפרש בהקדם מה שכתב בישמח משה (שמות) לפרש הכתוב “ויקם מלך חדש וגו’ אשר לא ידע את יוסף”, על פי מה שכתב בכלי יקר בפסוק “ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו”, דהכוונה כי עצום הוא ממנו כביכול, שהקב”ה גוזר והצדיק מבטל. אם כן הגזר של ארבע מאות שנה הוא משענת קנה רצוץ. עד כאן דבריו.

ולפי זה יש להבין אומרו “רב”. והנ”ל על פי דאיתא במדרש עיר קטנה זה בית הכנסת, ואנשים בה מעט זה צבור, ובא עליה מלך גדול זה הקב”ה שמשרה שכינתו בבתי כנסיות. וצריך לדקדק לאיזה כוונה ייחס להצבור בתואר מעט.

ועיין בפ”ד דרך כרמים שמפרש על פי מה דכתיב לא מרובכם חשק ד’ בכם כי אתם המעט מכל האומות. ואמרו  רבותינו ז”ל אמר הקב”ה חשקני בכם שאפילו בשעה שאני נותן לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם, וזהו שאמר ואנשים בה מעט זה הצבור, דהיינו שהם ממעטים עצמם, ואז ובא עליה מלך גדול זה הקב”ה שמשרה שכינתו בתוכם, דאי אינם ממעטים את עצמם, כביכול אינו שורה בתוכם, כדכתיב “גבה ענים ורחב לבב אותו לא אוכל”. עד כאן דבריו.

ועפ”י המהרש”א בחידושי אגדה (בבא בתרא דף עג) בעובדא דרבה בר בר חנה גבי ודלינן גלאף ועל פי הגמרא (מ”ק דף נח) מה שדרשו “ואלה שמות הגבורים אשר לדוד וגו’ יושבי בשבת החכמוני”, אמר רב אמר לו הקב”ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה. עיין שם. ואם כן לפי זה היה מקום ליעץ ליתן להם גדולה לישראל, שיתגאה ולא יוכלו לבטל הגזירה. אך מה שהיו יודעים שהם יכולים לבטל הגזירה, נראה לי, דהיינו ממה ששמעו שיעקב ביטל הגזירה של הרעב בבואו למצרים, כמבואר ברש”י בנימוקי החומש. ושפט שבודאי לא היו מוכנעים אז שהיתה להם גדולה, שיוסף מלך היה, לכך אמר “הנה עם בני ישראל רב”, רצונו לומר מתגאה, היפך המעט, שדרשו ב”אתם המעט”, ואף על פי כן ועצום ממנו כביכול, כפירוש הכלי יקר, לכך הבה נתחכמה. אבל זה היה מחמת ש”לא ידע את יוסף”, דוודאי עניו היה כאמור לעיל “ויוסף היה במצרים”, עיין רש”י, ולא עבר על הפסוק “אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח”, ולא ידע שאף שנותן להם גדולה הם ממעטים עצמן, שאין זה בכל העמים והבן.

ושומה מאת ד’ היתה כדי שיהיה להם פחח תקוה. והיינו, “כאשר יענו אותו כן ירבה וגו’ ויזעקו ותעל שועתם”, מה שאין כן אם היה נתחכם עליהם להגביהם ולנשאם. עד כאן לשונו.

לפי זה, לפי שחשב פרעה שאף על פי שיוסף מלך ואינם מוכנעים, אף על פי כן ביטל יעקב הגזירה של הרעב בבואו למצרים, ועשה פרעה אותנו לרעים, שמיד שאנו זוכים לגדולה אנו מתגאים. על כן אמר “הבה נתחכמה לו”, שלא יבטלו הגזירה ארבע מאות שנים.

ועיין בספר אמרי שפר (פרשת שמות) על הפסוק “וישימו עליו שלי מסים למען ענותו בסבלותם”. ותורף דבריו דמתחלה היו ישראל נותנים מס, אך לא היו עליהם שרים הרבה והיו יכולין לסבול המס. ועשו שרים הרבה עליהם, שכל אחד רוצה לגזול את ישראל, שצריכין ליתן שוחד לכל אחד ואחד, ובזה נעשו ישראל עניים.

וימתק העניין יותר הם לא רצו מתחלה לגזור עליהם מלאכה ממש, כדרשתם ז”ל, שתחלה עשו בפה רך או שנתייראו מהם לכך הטיל עליהם הגזירה בתנאי מי שירצה יעשה מלאכה ומי שאינו רוצה לעשות מלאכה ישלם כך וכך בעד יום או חדש ויפטיר ממלאכה. אז חשש פרעה פן באמת ישלמו כל ישראל ולא ירצו לעבוד עבודת פרך, אם כן לשווא כל תקוותם, לכך מינו עליהם הרבה שרים על המס שיהיו גובין, ועל יד כך נעשו עניים ומעצמם יקבלו עליהם עול השיעבוד. וזהו שאמר הכתוב “וישימו עליו שרי מסים”, ליתן מס, “למען ענותו בסבלותם”, שעל ידי שלא יוכלו לסבול המס יבחרו יותר לעשות מלאכה ממש, וכן היא “ויבן ערי מסכנות לפרעה”, שבחרו באמת בעבודה. עד כאן לשונו הקדוש.

ומעתה נבא לדברי המגיד, דפרעה וכל גינדא דיליה עשה אותנו לעושי רעה, חס ושלום, שאם אנו עולין לגדולה מתגאים. ולא ידע לעשות עצות בנפשו איך יהיה בטוח שלא יבטלו הגזירה של ארבע מאות שנה שישעבדו אותם, ועשה אותם עניים, וכדי שיקבלו מעצמם עול השיעבוד. והוא שאמר המגיד “וירעו אותנו המצרים”, המצרים עשו אותנו לרעים, כנ”ל, שאם זוכין לגדולה מתגאים. “ויענונו” עושה אותנו עניים ע”י שרים רבים הממונים על המס, “ויתנו עלינו עבודה קשה”, דהיינו לא באונס אלא ברצון בחרו בהשיעבוד יותר ממה שהיו צריכין לשלם המסים ונעשו עניים ולא יכלו לסבול ובחרו בשיעבוד ואתי שפיר.

וירעו אותנו המצרים, על זה הביא ראיה מפסוק הבה נתחכמה לו פן ירבה, שנתחכם על ישראל בשביל שחשד אותם שהיו מתגאים. ואף על פי כן בטלו הגזירה. ועתה אפילו יתן להם גדולה ויתגאו יכולין לבטל הגזירה, על כן אמר שצריכין להתחכם.

(נחלת אבות, פירוש להגדה של פסח)


הרב נתן צבי בריסק, חתן הרב נפתלי שוורץ אב”ד מאד ואחיו של המהר”ם בריסק, נולד בשנת תרמ”ד (1884) לאביו ורבו הרב יהושע אב”ד ט’ דאדא ולאמו הרבנית אסתר בת הרב מנחם גרשון גרינוולד, שהיתה דור חמישי ל”פני יהושע”. הרב נתן צבי חיבר את ספר נחלת צבי (תרע”ו) על מסכת אבות, נחלת אבות (תרע”ט) על הגדה של פסח, נחלה לישראל על תהלים, נחל דמעה (תרפ”ג) ובו הספד על אביו וצוואת אביו, נחלת שבעה (תרצ”א) ובו דברי אגדה ודרוש על מועדי ה’ חגים וזמנים, וספר מאמר אסתר (תרצ”ג) ובו ביאורים לספר בראשית ולמדרשי חז”ל בדרך פשט ואגדה.

היה אב”ד טשעקא, עד שנת תרפ”ז (1927), בה החל לכהן כרבה של סאלונטע. בשנת תש”ד (1944) נהרג עקה”ש במחנה ההשמדה אושוויץ. הי”ד.

   

 

מספר הצפיות במאמר: 28

תכלית האדם להשלים עצמו בעולם הזה, אבל לא לרדוף אחר תענוגות גשמיים / הרב עקיבא שמחה אונגר הי"ד
חד גדי וסכנת השונרא / הרב ישכר שלמה טייכטיל הי"ד בשם הרב אשר אנשיל יונגרייז

מאמרים דומים