ביאור למסורה על הפסוק “כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע” / הרב אהרן פרסבורגר הי”ד

חותמת הרב פרסבורגר הי"ד

אגב אציע מה ששמעתי מגיסי הגאון הרב אהרן פרעסבורגער אב”ד באניהאד זצוק”ל, לפרש את המסורה: כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע (שמות כד,ז), ונשמע קולו בבאו אל הקודש (שם כח,לה), ונשמע פתגם המלך (אסתר א,כ).

דהנה התוספות כתבו על הא דאיתא בשבת (דף פח ע”א): כפה עליהן הר כגיגית. ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה מיצאתה נשמתן. והא דאמר בפרק קמא דמסכת עבודה זרה (דף ב ע”ב): כלום כפית עלינו הר כגיגית, דמשמע דאם היה כופה עליהן לא היה להן תשובה, והכא אמר דמודעא רבא לאורייתא, היינו על מה שלא קבלוה, אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה.

והרשב”א מתרץ באופן אחר. דלכאורה קשה, וכי לא שייך דינא דמלכותא דינא, אם הקב”ה מצוה, כמו במלך בשר ודם לכל הפחות? אלא שזהו רק כשהמלך אינו מחלק בין עבדיו, אבל אם הוא גוזר על מקצתם ולא על כולם, לא שייך דינא דמלכותא דינא. ולכן גבי בני ישראל שייך מודעא רבה לאורייתא, מכיוון שרק עליהם כפה הקב”ה ולא על כל ברואיו. אבל אם היה כופה על כל אומות העולם, אין כאן מודעא רבה לאורייתא, מכיוון שיש כאן דינא דמלכותא דינא.

זוהי כוונת המסורה: כל אשר דבר ה’ נעשה ונשמע. וקשה אם כן למה כפה עליהם את ההר? אלא שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה וישמעו הקולות והברקים. ונשמע קולו בבאו אל הקדש, אם כן יש לנו מודעא רבה לאורייתא. ושוב קשה קושיית התוספות ממסכת עבודה זרה, דמשמע דאם היה כופה על האומות לא היה להן תשובה? ויש לתרץ כרשב”א, שאז: ונשמע פתגם המלך בכל מדינות מלכותו, ואם כן שייך דינא דמלכותא דינא, ואין כאן טענת מודעא רבה לאורייתא.

(בית ישראל השלם, כרך ו, עמ’ פו-פז).


הרב אהרן פרסבורגר אב”ד באניהאד הי”ד, מגדולי רבני הונגריה בדור שלפני השואה, נולד לאביו הגדול בעל “תפארת יוסף” אב”ד מטרסדורף. למד בצעירותו בישיבות רבי ישעיהו זילברשטין בעל “מעשי למלך” בויצן, ושל הרב שמחה בונם סופר בעל ה”שבט סופר” בפרסבורג. מסופר כי בעל “שבט סופר” אמר עליו כי הוא פאר תלמידיו, ולא קם תלמיד כמותו.

נודע בחריפותו ובתפיסתו המהירה, והיה דרשן מוכשר ומנהיג. הוא ייצג את אזור מגוריו בכנסיה הגדולה בווינה בשנת תרפ”ג (1923). בשנת תרפ”ד מונה לרבה של באניהד, שימש ראש ישיבה שם ונתן לתלמידיו שיעורים חריפים ועמוקים, כל יום במשך כמה שעות בעניינים שונים. הוא התפרסם כפוסק משיב הלכה וכדיין היורד לעומקה של ההלכה, והיה לכתובת מרכזית לשאלות הלכתיות בענייני ציבור ולענייני הפרט. על עומס עבודתו כמשיב לשאלות בהלכה כתב “…שהקפוני חבילי טרדין עד שכמעט לבלוע את רוקי אין לי פנאי לפי ערך בריאות גופי, כי הדיין [הרב אברהם פולק הי”ד] איננו לעת עתה פה עירנו, וכל השאלות באים אלי, ולא יאומן כמה שאלות איסור והיתר המה פה, ואף אם הוא בביתו ובאים חצי אלי וחצי אליו אזו גם כן מגיע על חלקי די והותר, מכל שכן עתה שכולם עלי ועל צווארי”.

כתבי תשובותיו הרבות אבדו בשואה, ורק מיעוטם קובצו ויצאו לאור בספר “פאר אהרן” (תשס”ג). נותרו לפליטה גם חלק מחידושיו לש”ס ומדרשותיו.

בין הסכמותיו נמצאת הסכמתו לספר “אמונת אומן ” כתב: “אמנם אהובי ידידי נ”י מאד תמהתי עליך הלא אנשים אחים אנחנו ואתה מכיר היטב את מעוט ערכי שלא זכיתי עוד להיות מן המסכימים“, והסכמתו לספר כתר תורה מאת רבי יהושע וייס הי”ד, שהדפסתו התחילה בתש”ג, אך הופסקה בשל המלחמה.

גיסו האדמו”ר ממטרסדורף רבי ישראל טויסיג מביא תורות ממנו בסדרת ספריו בית ישראל. נספה בשואה עם רבים מבני קהילתו באושוויץ בי”ח בתמוז תש”ד.

מקורות: יתד נאמן – מוסף שבת קודש – גליון 15, מוריה תשס”ד גליון יא-יב עמ’ קנז, שושנת יעקב (נדפס עם פרי אליעזר) עמ’ תר”ס, ועוד. על תולדות יהודי באניהאד בשנות הזעם ראה בשושנת יעקב שבסוף ספר פרי אליעזר, עמ’ תרס”ט-תרע”א.

 

מספר הצפיות במאמר: 18

השגחת ה' המקיימת את ישראל בין האומות, כשה בין שבעים זאבים, היא הנס והפלא הגדול מכל האותות והמופתים / הרב יצחק אויש הי"ד
כל המיצר לישראל נעשה ראש / הרב דוד הרשקוביץ הי"ד

מאמרים דומים