כהונת פנחס, ודיני כהן שהרג את הנפש / הרב אפרים הלוי ביליצר הי"ד
נחמה בכפלים ואורך ימים ושנות חיים מאלקי השמים, ועין בעין יראה בבנין ציון וירושלים. כבוד גיסי הרם הגאון הצדיק אוצר בלום ענף עץ אבות עסיס רמונים וכו', כבוד קדושת מו"ה שלמה זלמן ליכטנשטיין שליט"א, האבדק"ק פה בעטלאן יע"א.
הנני להשיב על הערתו היקרה שהעיר, איך עביד פינחס עבודה בבית המשכן ומקדש, הלא קיימא לן כהן שהרג את הנפש, אפילו שוגג לא ישא את כפיו [עיין בשולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סעיף ל"ה] וכל שכן לעבוד עבודה. עד כאן לשונו.
- הנה עיין בהגהות מיימוניות ברמב"ם פרק ט"ו מהלכות תפילה בנשיאת כפים שכתב בשם ראבי"ה דההיא דוקא בכהן שהרג את הנפש, כמפורסם להרוג, ובמפורסם שמועד לכך. וכן כתב רבינו שמחה דלא איירו אלא בעומד במרדו. עיין שם. ואם כן לא קשה מפינחס.
- עיין בתוספות סנהדרין ל"ה ע"ב דיבור המתחיל "שנאמר", שהעלו בתירוצם דדוקא לנשיאת כפים פסול הכהן, אבל לעבודה כשר. עיין שם.
מעתה שפיר היה כשר לעבודה וגם נשיאת כפים לא הוי רק חומרא בעלמא. ועוד דכתבו בתירוץ השני, דשאני נשיאת כפים, שהרג בידו ואין קטיגור נעשה סגיגור. עיין שם. וזה לא שייך בפנחס, דאדרבה על ידי זה עצר המגיפה, ולא היה קטיגור, רק סניגור. עיין שם.
ובאמת לא נמצא ברמב"ם שכהן פסול לעבודה בהרג נפש. ועוד הלא בפירוש איתא בפרק ז' דבכורות משנה ז' אלו כשרין באדם ופסולין בבהמה וכו', ושהמית את האדם. עיין שם. הרי כשר לעבודה; ועיין שם בתוספות יו"ט, ודו"ק. - נראה לעניות דעתי דגזרת הכתוב היא דכהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו. אבל ישראל שהרג את הנפש, ואחר כך נעשה כהן, מותר לישא כפיו, והיינו פנחס שלא נתכהן עד שהרג לזמרי. אם כן בשעה שהיה כהן, לא הרג את הנפש. ושפיר מותר אפילו לישא כפיו.
- נראה לעניות דעתי דדוקא שהורג את הנפש ולא עשה שום מצוה בהריגתו, אבל אם כגון כהן שהעיד על אחד שעשה עבירה שחייב מיתה, והעיד לפני בית דין, ומצוה שיד העדים תהיה בו בראשונה, וקיים העד הכהן זה, וכי נימא שמפני זה פסול לישא כפיו, והלא קיים זה מצוה של ובערת הרע מקרבך. וכמו כן פינחס שעשה מצוה רבה בקנא קנאת ה' צבאות, של קנאין פוגעין בו, בשביל זה יהיה אסור לישא כפיו?! בוודאי היה מותר. ודו"ק.
שוב בא לידי ספר חזקוני על התורה, וראיתי בו בפרשת פינחם על הפסוק את בריתי שלום כתב דואג היה פנחס פן יפסיד כהונתו, דאמרינן כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, עד שהבטיחו הקב"ה הואיל והרציחה לשם שמים היתה, כמו שמפרש והולך, עיין שם.
ומה שכתב גיסי מפעטראזשעני נ"י ליישב על פי הזוהר שפרחה נשמתו של פנחס ונכנס נשמחו של נדב ואבהו, ואם כן היה פנים חדשות, אמנם קשה, הא אותן ידים וגוף נשאר. ואף דהעיקר הנשמה מכל מקום כאן קיימא לן אפילו הורג בשגגה ולבו בל עמו, אף על פי כן אסור לישא כפיו.
ובעיקר הדבר בפינחס שהרג לזמרי, איך היה יכול להיות כהן, עיין בזוהר הקדוש פרשת פינחס וזה לשונו: תא חזי כל כהן דקטיל נפש פסול ליה כהונתיה לעלמין כו' ופינחס מן דינא פסול לכהנא הוי, ובגין דקינא להקב"ה אצטריך ליחסא לדרי עלמין, ליה ולבנוי אבתריה לדרי דרין. עיין שם.
ועיין שם בנצוצי אורות ודו"ק.
והנה עיין שם בזוהר דמשמע דהיה כהן גם כן קודם לו, עיין שם. ובאמת בש"ס זבחים ק"א ע"ב איכא פלוגתא, וגם בבעלי התוספות על התורה בפרשת פינחס הביא מדרשות חלוקות. עיין שם ודו"ק.
שוב ראיתי בחיי אדם כלל ט' אות ג' שלא הוי רק מדרבנן, ועל כרחך פינחס היה קודם לכן. ואתי שפיר ודו"ק.
ועיין שו"ת לבושי מרדכי מהדורה תניינא או"ח סימן י"ז בסופו, ובשו"ת צבי תפארת סימן ל"ז.
הרב אפרים ביליצר הי"ד דומ"ץ ק"ק בטלאהן שבטרנסילבניה. היה חתנו של הרב יהודה ליכטענשטיין זצ"ל שהיה שנים רבות אבדק"ק בטלאהן, ובנו של הרב פנחס ביליצר זצ"ל אב"ד סערענטש מחבר הספר "גבעת פנחס". הוא היה בקי בכל מקצועות התורה, והיה טרוד בהוראת איסור והיתר, בניהול דיני ממונות, בהוראת שיעורין בקביעות ובנישאת דרשות חג והלכותיו. עם זאת, למד בעיון ושקד על תלמודו כמעט כל היום. הוא חי על התורה מתוך הדחק והיה מגדולי לוחמי מלחמת ה' נגד המחדשים והפשרנים. הוא כתב עשרים כרכים גדולים בכל מקצועות התורה, ובהם ספר "השלמות הגהות הלבוש על הש"ס", ספר "פותח שערים" ובו חיבור על כללי הש"ס, ספר "תורת בן נח" ובו פירוש על הרמב"ם וליקוט כל דיני בן נח, ספר "ליקוטי אפרים" ובו פירוש על צוואת רבי יהודה החסיד, ששה חלקי שו"ת "יד אפרים" על השו"ע והש"ס, ספר "בית הלוי" ובו פלפולים שונים, חיבור על תרי"ג מצות, מגילת יוחסין, זכרונות על עיירות ואישים ועוד מאמרים וחידושים רבים. בנו יהושע והרב יהודה ליכטנשטיין מצאו לאחר אחרי השואה מעט מכתביו, והם הובאו לארץ. לאחר שנים רבות נדפסו מהם הספרים יד אפרים, פותח שערים ושו"ת יד אפרים. תשובה אליו מופיעה בשמן המאור סי' כז, ותשובה ממנו הובאה בתורה יעקב ח"א עמ' 97.
עלה על המוקד במחנה השמדה אושוויץ עם כל בני קהילתו ביום ז' בסיון תש"ד. הי"ד.
מקורות: אור ישראל (מאנסי) ט עמ' רי"ב, זכרון לקדושי בטלאן והסביבה, פותח שערים.
מספר הצפיות במאמר: 280
