אף כשישראל מלוכלכים בעבירות, פנימיותם הוא טוב ורק המלבוש החיצוני התלכלך / הרב אהרן יוסף טמפלר הי”ד

סגולת ישראל

תניא רבי יוסי הגלילי אומר, צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר ולבי חלל בקרבי. רשעים יצר הרע שופטן, שנאמר נאום פשע לרשע בקלב לבי אין פחד אלקים לנגד עיניו. בינונים, זה וזה שופטן, שנאמר יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו. והנה לפי פשוטו יש לפרש מה דקאמר צדיקים יצר טוב שופטן, דהיינו שיצרם מסור בידם, אל כל אשר יחפוץ יטנו, כמו שאמרו במדרש רבה (בראשית פרשה ס”ז) הצדיקים לבם ברשותם, כמו שכתוב, וחנה היא מדברה על לבה. ועל, פירוש שהיא היתה עליונה על לבה ומושלה עליו. ומנינו בגמרא סנהדרין (דף ח ע”ב) דדיבר, הוא לשון מנהיג, דאמר דבר אחד לדור. וכן עוד פסוקים שמביא שם שהצדיקים לבם ברשותם, פירוש שהמה המושלים על הלב לעשות כרצון ה’ יתברך, בלי שיהא להלב שליטה עליהם להטותם מדרך הטוב והרצוי, ועל זה מייתי כאן שפיר הקרא, שנאמר ולבי חלל בקרבי, דהיינו שיצרם מסור בידם כאלו היה חלל בקרבם. וברשעים הוא להיפך, כמו שכתוב שם המדרש, הרשעים הם ברשות לבם, דהיינו אף אם לפעמים היה רוצה לעשות איזה דבר טוב, יצרם הרע אין מניח להם, כיון שכבר המה משוקעים כל כך בהטומאה ומסורים בידו, זולת ע”י עמל ועבודה רבה, יכולין לצאת לחירות מתחת אדונים קשים כאלו. ועל כן מייתי שם ראיה מהכתובים, שנאמר ויאמר עשו בלבו, דהיינו שעשו היה ברשות לבו. ויאמר המן בלבו ועל כן מייתי כאן הקרא של נאום פשע לרשע בקרב לבי, דהיינו, שהפשע הוא היצר רע אומר לרשע כזה, אשר היצר אומר עליו בקרב לבי, אשר הוא נתון בלבו, כנ”ל, דהרשעים הם ברשות לבם, ומה אומר היצר לרשע כזה: אין פחד אלקים לנגד עיניו, דהיינו, שלא יהיה פחד ומורא אלקים לנגד עיניו, רק שיעשה כל מה שלבו חפץ. ובינונים זה וזה שופטן, שנאמר יעמוד להושיע משופטי נפשו.

ומה שקאמר יעמוד לימין אביון, היא על דרך מה שמצינו (שם ס”א ע”א) בגמרא, שני כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה. ומסתברא, דטובה לימינו, שנאמר לב חכם לימינו. ועל כן אמר כאן, יעמוד לימין אביון, שיתגבר הימין על השמאל שלו, ובל יתן למוט רגלו, שיפול בשחת רשת היצר הרע.

והנה מצינו שם עוד בגמרא, אמר רב, יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה, שנאמר, לפתח חטאת רובץ. והנה מה שמשל את היצר הרע לזבוב, יש לומר הטעם מפני שזבוב היא בגימטריה ח”ט, כמו שאמרו שאגוז הוא בגימטריא ח”ט, ועל כן אין לאכלם בראש השנה. והטעם התם הוא מפני שישראל נמשלו לכמה דברים, לגפן ולתאנה ולרימון ולתפוח ועוד לכמה דברים, ויש מדרגות הרבה בישראל, דאם הם באופן כך ובמדריגה כזאת אזי נמשלים לדבר כזה, ואם הם במדרגה אחרת אזי נמשלו לדבר אחר. ולאגוז נמשלו כשהם במדריגה קטנה מאוד, כמו שכתוב בחגיגה (דף ט”ו ע”ב) מה דכתיב אל גנת אגוז ירדתי, לומר מה אגוז זה אף שמלוכלך בטיט וצואה, אין מה שבתוכה נמאס, אף תלמיד חכם שסרח אין תורתו נמאסת. ועל כן מרמז זה על ישראל כשהם במדרגה קטנה ופחותה אף שמלוכלכים בעברות, אין מה שבתוכם נמאס, כמו שכתוב השוכן אתם בתוך טומאותם, כי הפנימיות שלהם הוא טוב, רק מלבוש החיצון נתלכלך, אבל פנימיותם קדוש. ועל כן אין לאכול מטעם זה אגוז בראש השנה, כי מרמז על מדרגת ישראל הפחותה כשהם מלוכלכים בחטא ומטונפים בעוונות ואין להזכיר זה בראש השנה, וכן כאן זבוב שהוא בגימטריה ח”ט, הוא היצר הרע, יושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. ו”זבובי מות” קאי על החטא, שהוא הגורם ומביא מות לעולם, כמו שכתוב בגמרא שבת (דף נ”ה) אין מיתה בלי חטא ואין יסורין בלא עון. ועל כן אמר על החטא, שמכונה בשם זבובי מות יבאיש, כי מציגו במסכת עבודה זרה (כ’ ע”ב) ממנה מת, ממנה מסריח. עיין שם.

ומצינו גם כן בעברה כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, ועל כן שפיר קורהו להחטא בשם “זבובי מות יבאיש”, שהוא הוא הגורם המות ותעל באשו. ומה שאמר אחר כך “יביע שמן רוקח”, כי השמן רוקח הוא רפואה להחטא, כמו שכתוב בגמרא מנחות (דף פ”ה ע”ב) כל מקום שהשמן זית מצוי שם חכמה מצויה. ועל כן אמר כי השמן רוקח, היא התורה אשר היא מרקחת בדוקה וסם תם, הוא רפואה בדוקה להחטא, כי יביע דעת ומלמדת לאדם בינה ועצה טובה איך להינצל מן החטא, כמו שכתוב בקדושין (דף ל’ ע”ב) בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. ועל כן אמר יביע שמן רוקח, כי השמן רוקח הוא יביע דעת ומלמד לאדם השכל ותבונה איך להינצל מהיצר הרע. ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה. והכל עולה בקנה אחד. כי רב אומר שיושב בין שני מפתחי הלב, כי ימינו מטה לכף זכות להטותו לתחיה, והשמאל נוטה לצד היצר הרע, והוא יושב באמצע על הפרשה דרכים. כי ג’ חללים יש להלב כמפורש ביורה דעה סימן מ’, והוא יושב בחלל האמצעי. ושמואל אומר כמין חטה הוא דומה, כי בחטה יש סדק באמצע, וצד אחד בכאן וצד אחד בכאן, והוא באמצע. זכה האדם מגביר הימין על השמאל, ונהפך הקטגור לסנגור, לא זכה נמשך גם צד הימין אחריו, כנ”ל.

ועל זה יש לרמוז מה שמצינו בפרק שירה, כי זבוב בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה אומר “קול אומר קרא ואומר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה”. כי למה אומר הזבוב שירה שלו דווקא בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה, רק מפני שהזבוב רמז להחטא כנ”ל, כי מפני שאין להחטא שליטה בשעה שישראל עוסקים בתורה, כי בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, כמו שכתוב בקדושין (דף ל’ ע”ב) על כן אומר דווקא זה בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה.

נהדר להמאמר אשר התחלנו בו, כי צדיקים יצר טוב שופטן ורשעים יצר הרע שופטן. ושמעתי בשם אדוני אבי זקני הקדוש מרן ר”פ זצוקללה”ה, כי פירושו כך הוא, כי הצדיק שרוצה לעבוד את השם עבודה תמה, עבודה שלימה, אז כל מצוה שעושה שופטו היצר טוב, ואומר לו כי עדיין לא עשה המצווה בשלימות הראוי, ולמחר מתחכם הצדיק ועושה המצווה ביתר שאת ויתר עז בשלימות יותר, ועדיין אומר לו היצר טוב כי עדיין לא הגיע להשלימות הגמור. וכן כל ימיו נדמה לו כי עדיין לא קיים התורה והמצווה כראוי וכנכון בשלימות הגמור. ואצל הרשעים הוא בהיפך, כי כל עברה שעושה ורוצה למטעם טעמא דאיסורא, אומר לו היצר הרע, כי עדיין לא יצא ידי חובתו בהעבירה הזאת, ועדיין לא השביע יצרו הרע. וכן הוא כל ימיו שופט היצר הטוב להצדיק והיצר הרע להרשע.

(מתוך רביד יוסף, חלק שני, על מסכת ברכות)


הרב אהרן יוסף ב”ר ברוך טמפלר, נולד בבריגל בערך בשנת תר”ל (1870). מחבר ספר רביד יוסף, חלק א, על התורה, “והוא פירוש מקראי קודש בדרך פשט וקצת בדרך דרש עם פלפלת כל שהוא”, ורביד יוסף, חלק ב, “על איזה אגדות הש”ס ואיזו שו”ת עם קצת פלפולים” (תרצ”ב). נשא את מרת אסתר לאה, בתו של רבי דוד שאול גולדברג אב”ד רזפניק, ומילא את מקומו במשך כחמישים שנה, לפחות משנת תרנ”ו. בשנותיו האחרונות נחלש וסבל בראשו, וכתב מכתב בשנת תרפ”ט למנהלי כולל גאליציה בירושלים שיתפללו במקומות הקדושים לרפואתו ולרפואת זוגתו. נספה בשנת ת”ש (1940), והיארצייט שלו נקבע לא’ תשרי. ויש הסוברים שנפטר בתחילה המלחמה.

מקורות: חכמי גליציה ח”ג עמ’ 172-175, הוספה להוצאה חוזרת של הספר רביד יוסף, ועוד.

מספר הצפיות במאמר: 6

דווקא בעת צרה ליעקב, בחשכת הלילה והאפלה, יאיר לנו אור תורה כעמוד האש / הרב אברהם יצחק פרלמן הי”ד
צדיקים נחתמים לאלתר לחיים ונקראים חיים במיתתם / הרב שמעון לנגסם הי"ד

מאמרים דומים