כי תבואו אל הארץ ונטעתם – על הקשר בין חטא אדם הראשון לאיסור עורלה / הרב יוסף שוואב הי"ד והרב צבי נתן מנואל זצ"ל בשם רבם
במדרש רבה קדושים (כ"ה ב) דרש רבי יודן בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכלת לעמוד על צוויך שעה אחת ובניך ממתינין לערלה ג' שנים א"ר הונא כד שמעה בר קפרא כך אמר יפה דרש יודא בן אחותי, הדא הוא דכתיב וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וגו'.
והנה סיום דברי המדרש הזה אינם מובים, כי מה זה בא בן קפרא ללמדנו שיפה דרש רבי יודא ובמה נסתייע מן המקרא שאמר הדא הוא דכתיב וכי תבואו אל הארץ ונטעתם. אך יובן בהקדם דברי רבותינו ז"ל (חולין ק"ט ע"ב) אמרא ליה ילתא לרבי נחמן, מכדי כל מה שאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא שרא לן כבדא וגו', בעינא למיכל בשרא בחלבא, אמר ליה רב נחמן לטבחי זויקי לה כחלא – שכל הרואה ישתומם מה נפקא מינא שהתורה התירה לנו מעין דברים שאסרה לנו, ועוד יותר יפלא על ילתא איתתיה דרב נחמן שנראה כמי שאחזתה בולמוס לאכול בשר בחלב דווקא, ורב נחמן ביהר למלאות שאלתה וציוה להאכילה כחל, הלא דבר הוא.
ובהתרת השאלות האלו, יש לומר על פי מה דאמרו חז"ל (ספרא פרשת קדושים) אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר אלא אפשי ואפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. עוד אמרו רבותינו ז"ל (כתובות דף יא ע"א) לעניין עבדא בהפקירא ניחא לי', דהנפקא מינא בעבד גדול דטעים טעמא דאיסורא. והנה המקיים מצוות הבורא יתברך ובודל עצמו מאיסורי תורה, אין דעת עוד אם עושה זה מאהבתו אליו יתברך שמו או מפני שקצה נפשו באכילת דברים אסורים או על כל פנים מפני שלא טעם טעמן מעולם ואולי א היה טועם פעם אחת טעמא שאיסורא לא היה אפשר לו לבדול עצמו ולקיים מצוות ד' – אשר על כן כדי לקיים מצוות ה' אך ורק מפני שהם גזרותיו, התירה לנו התורה בכוונה מיוחדת דברים שיש בהם טעם מעין טעם האיסורים, כדי שנידע טעמם ובכל זאת ניבדל מן הדברים האסורים מפני שכך גזר עלינו אבינו שבשמים, ולכוונה זו אמרה גם כן ילתא לרב נחמן, בעינא למיכל בשר בחלב כדי שאידע טעם האיסור וטובו ובכל זאת אפרוש ממנו, ולזה אמר רב נחמן לטבחי זייקי לה כחלא והבן.
ועל פי זה יבוארו דברי המדרש שהתחלנו בו, שלכאורה קשה על רבי יודן בן פזי מה ענין עורלה לחטא אדם הראשון, בעץ הדעת נאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכו', על כן לא יכלו לכבוש את יצרם ולפרוש מן האיסור. מה שאין כן בערלה, מי מבני ישראל אכל ערלה. ומי טעם מן העץ הנטוע מחדש. ואולי בשביל כך קל להם לפרוש מן העבירה, כאמור למעלה דבלא טעים טעמא דאיסורא קל מאוד לפרוש מן העבירה. כדי לתרץ קושיא זו אמר בר קפרא יפה דרש רבי יודא בן אחותי, הדא הוא דכתיב וכי תבואו אל הארץ ונטעתם וגו', ומינה למדנו שעץ שמצאו אבותינו נטועים מן העכו"ם היו פטורים מערלה וטעמו אז טעם ערלה דהיתירא, ואף על פי כן ממתינים ישראל לערלה ג' שנים, בכן יש פתחון פה להוכיח בזה את אדם הראשון, כדרשת רבי יהושע בן פזי. ודברי פי חכם חן.
לאחר פטירת הרב אריה ליבש הלוי איש הורוויץ מסטרי, אב"ד סטניסלב, בכ"א בסיון תרס"ט, הוציאו שני תלמידי ישיבת "אור תורה" שם, את הספר "מפי אריה" לזכרו, ובו הובאו דברי תורה משמו, הספד עליו מאת הסופר התורני הרב יקותיאל אריה קאמלהאר ראש ישיבת "אור תורה" בסטניסלב, ותיאור תולדותיו והליכותיו. התלמידים עורכי הספר היו ר' צבי נתן מאנעל (מנואל) מדרוהוביטש (ולאחר המלחמה רב מפורסם בניו יורק) ור' יוסף שוואב מזבארוב הי"ד, שנספה בשואה בסביבות שנת תש"ג. בסוף הספר מופיעה קינה קצרה על רבם, מאת הרב ישראל קמלהר הי"ד.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נסגרה הישיבה, ורק החורף תרפ"ד היא נפתה מחדש. לישיבה נקבצו יותר ממאה תלמידים. רבים מהם הוסמכו להוראה, לדיינות ולשחיטה. הרב יוסף שוואב שימש כאחד מארבעת הרמ"ים בישיבה. בשנת תר"ץ ביקר בישיבת סטניסלב רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, שהתפעל מהישיבה.
מקורות: ערים ואמהות בישראל עמ' 313-314, אנציקלופדיה לחכמי גליציה ח"ה עמ' 36, חקרי יהדות עמ' 341.
ועיין בספר "הצופה לדורו", עמ' 77, שם כתב שהספר מפי אריה" כולו נושא עליו את חותמו וסגנונו של הרב יקותיאל אריה קאמלהאר, והדבר ניכר היטב גם ב"דברים אחדים" שבראשם, ברם הוא העדיף לתת לתלמידיו את ההרגשה שידיהם כוננו את המציבה לזכר רבם הנערץ. והוסיף שם בביאור הקשר המיוחד של תלמידי הרב יקותיאל אריה קאמלהאר אליו.
מספר הצפיות במאמר: 116
