רבי אהרן פרידמן הי”ד, האדמו”ר מבויאן

תמונת רבי אהרן פרידמן הי"ד

השנה, ביום יג-יד חשוון, חל יום השנה ה-73 לאדמו”ר מבויאן צ’רנוביץ, רבי אהרן פרידמן הי”ד.

רבי אהרן הי”ד מבויאן, שכיהן כאדמו”ר בצ’רנוביץ שברומניה, נולד בבויאן שבאוקראינה, בשנת תר”נ, 1890, לאביו האדמו”ר רבי מנחם נחום פרידמן מבויאן-צ’רנוביץ בן ה”פחד יצחק” מבויאן ב”ר אברהם יעקב מסאדיגורא ב”ר ישראל מרוז’ין, ולאמו מרת חוה בת רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין צעיר בניו של רבי ישראל מרוז’ין.
רבי אהרן נשא לאשה את הניה בתו של רבי חיים הגר מאנטוניא ב”ר ברוך מויז’ניץ בעל ה”אמרי ברוך” ב”ר מנחם מנדל מויז’ניץ בעל ה”צמח צדיק”. את בתו היחידה פעסיא לאה שכל בשנת תרצ”ז.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ברח לוינה יחד עם אביו וזקנו הק’, שם הם שרדו משך כל שנות המלחמה. אחר הסתלקות זקנו מרן ה”פחד יצחק” בעת שהחל אביו הק’ לנהוג נשיאותו ואח”כ כשהשתקע בצ’רנאביץ, עבר לשם ושימש כיד ימינו של אביו בהנהגת החצר. כל השנים לא מש ידו מתוך ידו של אביו הק’, מרוב דביקותו והתקשרותו באביו, אשר לא ידעה שבעה.
נפלאת היתה התנהגותו בצניעות ובפשטות, באשר היה נחבא אל הכלים מאין כמוהו, סלד מן הכבוד והפרסום במדה בל תתואר. אצילות והוד נסוכים בכל הליכותיו על אף אשר בחכמה רבה הפליא להסתיר דרכו בקודש. עם הסתלקות אביו הק’ – בי”ט מנ”א תרצ”ו, 1936– שמו החסידים עיניהם בו למלאות מקום אביו זי”ע, אך הוא ברוב ענותנותו, סירב בכל תוקף לשום משא העם על שכמו.
חשובי אנ”ש מקורבי אביו הק’ שלא הרפו ממנו התנפלו לפניו בבקשה ובתחנונים לבל יניח העדה הק’ כצאן שאין להם רועה, והוא באחת מחזיק במדת תומו בענות אמת מתאנח לאמור “אתם הכרתם את אבי, ואת עצמי אני מכיר, והיא היא הנותנת כי מה אני שאוכל לישב על כסאו אחריו”. וכאשר הפצירו בו ללא הרף התחנן לפניהם בשברון לבו הטהור כי ירפו ממנו, וכה המשיך להתנהג בהסתר בתוך הסתר.
ברם בכתר נשיאות ארץ ישראל לכולל וואהלין, הוכתר מיד למלא מקום אבותיו הק’, ובזה לא סירב לבל יקופחו ח”ו תושבי א”י. בשנת תרח”צ ניאות סוף סוף למלא מקום אביו, ואז נתגלה במלוא הדר תפארתו וקדושתו ועבודתו הנפלאה אשר כתר האדמורו”ת הולמו, ושמו יצא לתהלה ותפארת. את הטישים ערך יחד עם אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ”ל.
מעטים ורעים היו שנות נשיאותו, בשנתיים אלו, אשר רוח המלחמה הנוראה הורגש כבר בכל גלות ישראל בארצות אירופה. נגזרה הגזירה, הנה הגיעו ימי הרעה ופרצה מלחמת העולם השניה, שואה זו לא פסחה אף על בית רבנו, ובשנת ש”ב נכנסו הרשעים הגרמנים ימ”ש לתוך עיר צ’רנוביץ וקבצו את יהודי העיר והגלום משם, לטרנסניסטריה שבאוקרינה, בעצם יום שמחת תורה יצא רבנו בראש גולים, כשספר תורה קטן ירושה מזקנו הרה”ק מרוז’ין זי”ע מונחת לו בחיקו, ואתו אחיו הצעיר רבי מרדכי שרגא זצ”ל.
כמה שבועות גלו ונטלטלו מעיר לעיר בצרות משונות ואכזריות נוראה, מרוב צרות חשך מאור עיניו של רבנו, עד שהגיעו סמוך לעיר אובידווקה (Obodovka), שם הוחזקו בתנאים מרים וקשים מנשוא, מגודל הזוהמה פרצה מגיפת טיפוס אשר הדביקה גם את גופו הטהור, וגם את זוגתו הרבנית ע”ה, ותצא נשמתו בקדושה ביום י”ג-י”ד חשון תש”ב, 1941, ושם מנוחתו כבוד. הי”ד.
חלק קטן מדבריו של רבי אהרן כונסו בספר בשם תולדות אהרן. נמצאים בכתובים עוד דברי תורה רבים ממנו, הממתינים לצאתם לאור. בחודש סיון תשע”ג יצא לאור במהדורה חדשה ומפוארת, הספר “תולדות אהרן” בו לוקטו ועובדו דברי תורתו. חלק ניכר מהספר הוא החלק הביוגרפי שלו.

מקורות:
אהלי צדיקים http://www.zadikim.org/?catID=37536&siteLang=3
http://www.zadikim.org/?catID=37536&siteLang=3#ad-image-0
http://he.wikipedia.org/…/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%A4%D…
רבנים שנספו בשואה
דפי עד ביד ושם

מספר הצפיות במאמר: 24

סיפורם של אחרוני הרבנים בגיטו וורשה שסרבו למלט את נפשם ולעזוב את צאן מרעיתם

מאמרים דומים