מהנהגותיו של ר’ איצ’ה מתמיד הי”ד

הרב יצחק הורוביץ הי"ד

הרב החסיד ר’ יצחק הורביץ הי”ד (הידוע בכינויו ר’ איצ’ע מתמיד, תר”נ-י’ בכסלו תש”ב), שימש כשד”ר ונודע כעובד ה’ מופלא, ונחשב לאחד מגדולי החסידים לאורך הדורות. נהרג בריגא במהלך השואה על קידוש ה’.

מן הדמויות המופלאות והמפורסמות בין גדולי חסידי ליובאוויטש בדור שלפני השואה היה רבי יצחק המתמיד, איש פלא בדרכיו והתנהגותו, כקדוש עליון. “מתמיד” גדול בלימודיו ועוסק בתורה ועבודה ביגיעה עצומה. מעולם לא שכב יעל מטה ולא פשט בגדיו כל השבוע. צם תכופות, ולא אכל אלא פעם אחת בכל יום רגיל, סעודת עראי בלבד. בשעות המאוחרות של הלילה היה בעת למודו מכנים רגליו בקערת מים קרים כדי שלא יירדם. אחר שכב על ספסל משד שעות ספורות כשידו משמשת כ”כר”, וקם שוב לעבודת ה׳ של היום החדש. היה בקי נפלא בש”ס ופוסקים ומומחה בהוראת איסור והיתר עד כדי יכולת לספור אותיות היורה דעה והש”ך והט”ז, יחד עם זאת היה בעל ידיעות מקיפות ומעמיקות בתורת חב”ד, ומתפלל מדי יום משר שעות רבות, לעתים עד תפלת מנחה.

ר' יצחק מתמיד היהרב ר׳ יצחק נולד לאביו ר׳ שמואל מנחם מענדל בעיירה ברגזנוואטה (“נהר טוב”), שבפלר חרסון, מהמושבות שייסד האדמו”ר האמצעי בשעתו, במטרה להפנות יהודים לחקלאות.
כבר מילדותו היה ניכר בר’ יצחק גדלותו. המלמד שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה מוכן ללכת לישון.
אחר הבר־מצוה נסע לקרמנצ׳וג ל”דעם גדולים ישיבה”, שם למד בהתמדה, אלא שנפשו חשקה ללמוד בישיבה חסידית, ומשום כך נסע לפוצ׳וף, שם ניהל הרה”ג הרה”ר ר׳ צבי נטע גנסין ישיבה. בישיבה זו היה מספר צעירים שנתפסו ל”השכלה” בסתר (מהם התפרסמו אח”כ א. צ. גנסין, בנו של הר”מ, וי. ח. ברנר), הללו שמו להם למטרה להפיל ברשתם בחורים בעלי כשרונות, ומיד בהגיע ר׳ יצחק לישיבה נטפלו
אליו במגמה לצרפו לחבורתם. ר׳ יצחק חש בכוונתם הסמויה ועזב את הישיבה.
משך תקופה מסויימת ישב ולמד לבדו בבית הכנסת שואבי מים במינסק, ובסוף שנת תרס”א זכה להתקבל לישיבת “תומכי תמימים” בליובאוויטש, הישיבה שאיחדה את למודי הנגלה והחסידות ברמה גבוהה.
משך זמן — לאחר נשואיו — שימש ראש מתיבתא בישי­בה שייסד, בשליחות כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע, בעיירה דוברנקה שבסביבת ניקולאיוב. שם היה משמיע לפני תלמידים הבוגרים, מדי יום שעור מעמיק בגפ”ת.
סדר יומו שקבע אז לעצמו היה נפלא ביותר, ואותו לא שינה, בדרך כלל, בכל שנות חייו: היה קם בהשכמה, מתחיל בהכנותיו לעבודת ה׳. טובל במקוה טהרה, לומד כמה שעות תורת החסידות, מתפלל תפלת שחרית בדבקות והשתפכות הנפש, לומד נגלה, טועם משהו במסגרת התועדות עם חסידים בית המדרש, תוך אמירת “לחיים” והשמעת דבריו למשתתפים, ואחר חוזר אל למודיו עד התנומה הקצרה ע”ג הספסל.
שבת קדש היה מוקדש אצלו לתורת החסידות ולעבודה שבלב, כמעט בכל שעות השבת — מבואה ועד צאתה. בסעודה שלישית, היה נוהג “לחזור” מאמר חסידות לפני הצבור. תקופה מסוימת שימש ר”מ בראמען ובמקומות נוספים. אח”כ נתמנה ע”י כ”ק אדמו”ר נ”ע לשליח לעבור על פני מקומות ישובי החסידים ולעורר לבבות לעבודת ה׳ כפי
הדרוש (“משפיע נודד”) היה לוקח לבבות בפיו המפיק מרגליות. עניינים עמוקים ונשגבים בתורת חב”ד היה מסביר בצורה כה פשוטה ובטוב טעם עד שאנשים פשוטים ביותר קלטו את תוכנם.
היה זהיר ומהדר במצוות בתכלית הזהירות וההידור בהם עד כדי הפלגה, וביחוד בקשר לענייני אכילה וכד’. יחד עם זאת היתה התנהגותו באופן של “הצנע לכת” מבלי שתורגש לאחרים, בפשטות ובענווה יתרה. היה חביב לזולת, מקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ומשתדל להיטיב לו. תלמידים שהתאכסנו בביתו מתארים כיצד היה ר׳ איצה טורח בעצמו למלא צרכיהם. אירע בתלמיד שחיבב במאכל מסוים שלא היה ניתן להשיג בקלות, והיה ר׳ יצחק מתרוצץ בכל חנויות העיר כדי להשיג מצרך זה. כן היה מפסיק במשך הלילה פעמים מספר את למודיו כדי לבדוק אם השמיכה או הכר לא נשמטו מהתלמיד שלן אצלו.
היה קשור בלב ונפש לכ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע ולבנו כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע שראה בעין יפה את הידוריו וחומרותיו משום שחשבו לראוי להתנהגות כזו.
כשהגיע לאזניו שמע הסתלקות כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע, באיחור רב, בגלל שיבושי הקשרים בתקופה ההיא שלאחר מלה”ע הראשונה ובראשית המשטר הקומוניסטי ברוסיה, התעלף בו ברגע ובקושי החזירוהו להכרתו.
בתקופת השלטון הקומוניסטי עמד בשרות כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע במאבקו על קיום הדת, והיה נוסע בשליחות הרבי לכל עיר ועיר לעורר ולחזק ולהקים בתי חנוך וישיבות. היה נודד על פני הישובים היהודיים ומתוועד במחתרת ומתקן הצריד תיקון. סיפורים רבים מתהלכים על פעליו הרבים בתקופה זו.
לאחר שכ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע עזב את רוסיה בשנת תרפ”ח והתיישב בריגה — חיפש דרכים לעזוב גם הוא את רוסיה כדי להיות קרוב לרבי נ”ע ובשנת תרצ”ג עלה חפצו בידיו. לפני כן ביקר שוב בכל ריכוזי החסידים ועודדם ושמע מפי כל אחד מהם את אשר ברצונו למסור לרבי נ”ע.
כשהגיע לריגה נרתם מיד לעבודת הרבצת התורה והחסידות ברחבי לטביה בשליחות הרבי נ”ע, וגם נשלח על ידו לארצות הברית לעורר לעבודת ה׳. פעמיים נסע בשליחות הרבי לארה”ב: בשנת תרצ”ד ובשנת תרצ”ז, ושני ביקוריו אלו השאירו רושם עז במקומות אליהם הגיע. בביקורו הראשון נדהם למראה עיניו, ואת תדהמתו הביע במכתביו לאחד מבני משפחתו: “כאן אוכלים בכל יום בשר ממש”…
כשעבר הרבי נ”ע לפולניה נשאר הוא בלטביה, אלא שנסע מפעם לפעם להסתופף בצל הרבי ואז היה הרבי מנצל אותו לשליחויות ברחבי פולניה להפיץ תורת החסידות.
היה איש אמת עד להפליא, כל מלה שלו וכל תנועה מדודה ומחושבת. היה בעל הדרת פנים מאירה, ולבושו נקי תמיד. הכתונת שהיה מחליף בערב שבת, לאחר שמוש השבוע היתה כה נקיה עד שלא הייתה אפשרות להבחין־ בינה לבין הכתונת שנועדה לשבת.
על הרגעים האחרונים של ר’ איצ’ע מסופר כי הנאצים ימ”ש היו חוטפים את יהודי ריגא, מכנסים אותם בבית הכנסת ובהתמלא הבית, מציתים אותו באש על כל הנמצאים בתוכו וכל מי שהיה מנסה להמלט מן הלהבות היה נורה מיד! כך נשרף גם ר’ יצחק על קידוש השם.
היה זה ביום יו”ד כסלו תש”ב. הגרמנים הובילו יהודים רבים בכוח אל תוך בית הכנסת ובאכזריותם ורשעותם העמידו יהודים רבים אחרים בחוץ כדי לצפות במחזה הנורא.
עדי ראיה סיפרו מאוחר יותר כי ר’ איצ’ע פתח את ארון הקודש, הוציא ספר תורה ואמר: “אנו זוכים לקיים מצות מסירות נפש על קידוש השם ועלינו לעשות זאת מתוך שמחה”. הוא הניח את ידו האחת על כתפו של הרה”ח ר’ אליהו חיים אלטהויז ואת השניה על כתפו של הרה”ח ר’ יחזקאל פייגין (מזכירו המסור והנאמן של הרבי הריי”צ) ויחד הם יצאו בריקוד כשהם שרים בתוך כך את ניגון ה’הקפות’ החב”די הנודע… עטוף טלית ועטור תפילין, נהרג על קידוש השם, ה׳ ינקום דמו.

מקורות: לקט מתוך בטאון חב”ד תמוז תשכ”ד, וערך בחב”דפדיה.

מספר הצפיות במאמר: 52

הקדמת המוציא לאור לספר דברי חנה / ביאור "כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר"
קריאה לחיזוק האמונה, גמילות החסדים וניצול הזמן היקר / הרב יוסף מנחם בן הרב נחום הלוי היימליך הי"ד

מאמרים דומים