תגית: אושוויץ

לה"ו זה השער לה' צדיקים יבואו בו. ספר זכרון צדיקים מהד"ת, כשמו כן הוא מקובץ "היאהרצייטען" הילולא רבה דצדיקיא קדושים וטהורים יסוד"ע מדורות ראשונים עד היום הזה זמן ושנות פטירתם ומקום מנוחתם ומקצת קורותיהם ומוריהם ותולדותיהם וחידושי תורתם ושיחות נאים נפלאים מתוקים מדבש ונופת צופים פנינים יקרים ומובחרי הדרשנים. וגם לרבות מה שהוספתי מעט נופך משלי אשר חנני ה' בזכות אבותי הקדושים זי"ע בחידושהם של הגאונים הקדושים ז"ל לכבוד צורי וקוני, דבר יום ביומו וחדש בחודשו, מראשית השנה עד אחרית השנה, מפי סופרים וספרים נאמנים אשר השליכו אדרתם בעולם הזה ונשמתם עלו השמימה בגזני מרומים. זיע"א.

ומי לה' אלי וישמח על סגולת ספרי "לשמירה ולהצלחה" בזכות כל הגאונים הצדיקים הקדושים והטהורים הנזכרים נשמתם עדן כמוצא שלל רב להביא ברכה לביתו. כן יהי רצון. ממני המלקט והמחבר ה"ק פנחס זעליג הכהן שווארטץ, חופ"ק אפאהידא יע"א.

בן לאאמו"ר הגאון הצדיק מוה"ר יצחק מאיר זל"ה בעמ"ס "אמרי יצחק" ד"ח בהגאון הצדיק המפורסם מוה"ר נפתלי בעל שו"ת "בית נפתלי" ז"ל בהגאון הקדוש שר התורה רשכבה"ג מרן ר' אברהם יוד אזל"ה בעמ"ס שו"ת "קול אריה" שהיה אבד"ק בערעגסאז ולסוף ב' מאד יע"א ונכד לגאון הקדוש בעל "קונטרס הספיקות" ולמעלה בקודש עד אא"ז מרן רבינו התוס' יו"ט זצוקל"ה.

בשנת תש"ג לפ"ק.

 

הקדמת המסדר לכבוד נשמת הגאונים והצדיקים מדבר.

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר אשר זיכני ברוב רחמיו וחסדיו לראות בצאת ספרי "זכרון צדיקים" מהדורא תנינא בהסכמת גדולי גאוני דורינו הי"ו כי הראשונים כבר ספו ותמו לרב חשיבות וכעת רבים מבקשים אותו ואתה תחזה כי לא ראוי זה כראוי זה כי בהראשונים היו כמה טעותים וחסרונים לסבות שונות ועתה ב"ה תקנתי הכל בסדר נכון בטוב טעם ודעת עד מקום שידי מגעת, בעזרת החונן לאדם דעת. עם הוספות רשימות יצ"ט מגאונים צדיקים נ"ע אשר נעדרו במשך שלשה עשר שנים שעב"ל. מפי מגידי אמת שאין לספק באמתתם ותועלת ספק זה מובן מאליו כי רב הוא להיות לנו לזכרו לעינינו ובלבנו שזכותם יגן עלינו ולפוקדני בדבר ישועה ורחמים, כמאמר חז"ל (במדרש רבה תשא פרשה מ"ד) "גפן ממצרים תסיע", מה גפן כשהם חיים וקיימים ונשענים על עצים המתים, כך ישראל חיים ונשענים על המתים, אלו האבות. יעויין שם. ומזכירים נשמתם ולומדים עבורם ומספרים מידותיהם הטובים, ועל ידי זה ילמדו תועים בינה ויהבלו בשמעם ממעשה אבותיהם ויפקחו עיניהם ויאחזו גם המה מעשי אבותיהם בידיהם, כמו שכתוב "הביטו אל צור מחצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם" וגו' (ישעיה נא). ופירושו הביטו אליהם ולכו בדרכיהם, ובלי לגרום ח"ו בושה לקדושים הללו אשר בארץ המה. וראיתי בספר "בית לוי" כתב בשם הרה"ק ר' אברהם יעקב מסאדיגערע ז"ל שסגולה גדולה להמתיק הדינים להזכיר אפילו שם העיר בארדיטשוב, שאז מתעורר זכותו של הרב מ בארדיטשוב ז"ל, והביא ראיה לזה ממסכת יומא "הרואה אומר ברקאי עד שבחברון". פירש רש"י ז"ל כדי להזכיר זכות אבות שבחברון. יעויין שם. וכמו שכתב רבינו השל"ה הקדוש ז"ל שמצווה להזכיר שמות הצדיקים וספריהם אפילו בלא קריאה בהם, וכל שכן כשקורא בהם. יעויין שם.

ועיין בספר "מליצי אש" שכתב בשם רבו הגה"ק בעל "ערוגת הבושם" מחוסט זל"ה שהקפיד מאוד ללמוד חידושי תורה של אותו צדיק שהיה ביומו הילולא שלו, אף שהיה טרוד ללמוד שיעורים קבועים עם ג' מאות תלמידים. ואפי בסוף ימיו שהיה ר"ל מדוכה בייסורים. ובאור לי"ד ניסן באשר סיים לימודו פתח ואמר "שכחתי שהיום היה יומא דהילולא של מרן הבית יוסף ז"ל ומהנכון ללמוד כעת מעט טור ובית יוסף, ולבש בגדיו וחזר לחדר הוראתו בקדושה ולמד שם מתורת מרן הבית יוסף, אף שהיה אז בייסורים גדולים, ר"ל. ומה נענה אנן מכל שכן וקל וחומר שחיוב עלינו ללמוד שיעשה נחת רוח להצדיק הנפטר, וגדולים צדיקים במיתתם, בוודאי ימליצו טוב בעדינו. יעויין שם.

ישמחו הצדיקים ויגילו החסידים בראותם ספרי הנ"ל כי רבים מחסידים ואנשי מעשה נוסעים להשתטח על קברי צדיקים ביום הילולם. ומקור הדבר לנסוע על קבר הצדיק הוא בש"ס (יבמות קכ"ד) שהיתה תלתא ריגלא, ופירש רש"י ז"ל בשם תשובות הגאונים, כל הני ריגלא דאמוראי, היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומידי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה. יעויין שם.

וחוב קדוש מוטל עלי להודיע לכמוני וליוצאי חלצי הי"ו מה שהקרה ה' עמי עוד בשנת תרפ"ג כשנסעתי מפה לקלוזענבורג לבית הדפוס בבוקר, וראיתי שנאבד ממני הכתב יד אצל הבאהן, והיו לי ייסורים גדולים שעמלתי עבודה גדולה בחנם קרוב לשנה, והרבה לילות כימים שמתי עד שגמרתי ספרי. והיה לי ייאוש גמור. רק אמרתי שזה העצה יש לי להטריח עוד הפעם, והלכתי לאיזה רחוב בעת צהרים וראיתי איש אונגאר הולך לנגדי, וראיתי אצלו פנקס בתוך כיסו והכרתי כי שלי הוא. והיה לי שמחה גדולה. ושאלתי אותו בלשונו שימחול לי לומר אם שלו הוא הפנקס או מצא אותי, ואתן לו סימן. ואמר לי שאמת שעוד בבוקר מצא אותו אצל הבאהן ומאמין לי והחזיר לי בטוב עין. וראיתי השגחה פרטיות שמן השמים קא זכי לי וזכות הצדיקים יעמדו לי וימליצו טוב בעדי שאזכה עוד בימי חלדי לעבוד את ה' באמת ולב טהור ותשובה שלמה. אמן כן יהי רצון. וקראתי שם הספר "זכרון צדיקים" שע"י זכותם יהיה גם שמי רשום בקרבו לזכרון עם הכולל חסר ואו כמנין שמי "פנחס זעליג", כמו שכתב בספר הקדוש "רוקח" שכל אדם צריך לרשום שמו בספרו.

ותדעו קוראים נכבדים שלא להקל באמירת תחנה באתי חס לי, ואדרבה שמעתי מכמה צדיקים ובשם הגה"ק משינווע ז"ל שהחמיר בזה הרבה. אך התועלת לדעת סגולות היום כמו שכתבנו לעיל. ואני תפלתי לך ה' שזכות אבותי הקדושים והגאונים והצדיקים הנזכרים בספרי יגן עלינו ועל כל ישראל וימליצו טוב בעדינו, ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרע זרעינו, ואזכה להוציא לאור שאר חיבורי על שחיטות ועל התורה בנקל ונזכה לחיים בנחמת ציון וירושלים. אמן כן יהי רצון.

באתי על החתום פה אפאהידא יום שנכפל בו "כי טוב" לסדר "הנני נותן לו את בריתי שלום" תרצ"ו לפ"ק.

ה"ק פנחס זעליג הכהן שווארטץ.

---

הרב פנחס זליג שוורץ (השלישי) הי"ד נולד בשנת 1896 במשפחת מיוחסת של רבנים, דיינים וסופרים. אביו הרב הגאון המפורסם רבי יצחק מאיר הכהן שוורץ, היה אב"ד דראגמירעשט (רומניה) ומחבר ספרי "אמרי יצחק" על התורה והמועדים וספר "כבוד שבת" על פרקי אבות. אמו היתה מרת ראצי לבית כהנא.

נשאה לאשה את מרת בראנה בת ר' אברהם יהודה זאמינוביץ. הרב פנחס זליג היה שו"ב ומו"צ אפהידא. בשנת תרפ"ג (1923) הוא הוציא לאור את הספר "זכרון צדיקים" בו ערך על פי סדר ימות השנה את תאריכי היארצייטים של הצדיקים, והוסיף את חידושי תורתם, כדי שניתן יהיה ללמוד את דבריהם ביום פקידתם. הספר התקבל בהתלהבות ואזל מהמלאי, ולכן הודפס במהדורה חוזרת, בשני חלקים, בשנים תרצ"ו ותש"ג (1936, 1943). הוצאת ספר זה, כמו הוצאת ספרים נוספים מצדיקי הדורות, בשנות הזעם, הצרה והצוקה, נועדה בין השאר להוות סגולה לשמירה ולהצלחה ולעורר את זיכרון הצדיקים וזכותם, לסייע לבית ישראל בתקופה הקשה. את החלק השלישי של המהדורה השנייה, לא הספיק המחבר להוציא לאור. בתחילת הספר מופיעות הסכמות מאת הרב מנחם סופר הי"ד, מאת הרב יעקב אלימלך פנט הי"ד, מאת אבי המחבר, מאת אחי המחבר הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ הי"ד אב"ד טאפליצא (מורוש-העוויז).

הרב פנחס זליג הביא דברי תורה ששמע מסבו הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ אב"ד בערגסאז מחבר שו"ת "קול ארי", וכן חידוש קצר משלו על פרשת משפטים, בכתב העת "הבאר", כרך א, שנה ד, סימן מד.

עוד הניח בכתב יד ספר "גבעת פנחס על התורה וחידושי ש"ס, ושו"ת "אבן בוחן" על הלכות שחיטה, אך כתבים אלו אבדו בשואה.

משאת נפשו הייתה להגות בתורה יומם ולילה. בשנת תש"ג הגיעו הנאצים למחוז מגוריו ותפסו אותו נוסע לאפהידא, היכו אותו קשות ועינו אותו, עד ששברו את ידיו ורגליו. למרות ייסוריו הקשים, המשיך ממש במסירות נפש לשקוד על תורתו. הוא מסר את נפשו על חינוך ילדיו לתורה וליראת שמים, וסירב לעבור לערים בהם נדרשת השגחה רבה יותר על חינוך הילדים.

הרב פנחס זליג והרבנית בראנה נהרגו עקה"ש באושוויץ בי"ח בסיוון תש"ד. בשואה נספו רוב ילדיהם: הבחור הגדול בתורה וביראה ישעיה שנהרג במחנות עבודה ברוסיה, הבחור נפתלי צבי, יצחק מאיר, חיה ראצי בעלה וילדיה, ריקעל, יוטא, רחל, פייגא וזסיל. הי"ד.

בניו, ר' יוסף מרדכי, ר' שמואל זאנוויל ור' אברהם משולם פייביש הכהן שוורץ, הוציאו לאור את ספרו של אביהם בהוצאה חוזרת בארה"ב בשנת תרכ"ה, ר' אברהם משולם פייביש הקים בארה"ב ישיבה וכולל בשם 'קול יהודא ודרכי הוראה', על שם ה"קול אריה" ממאד.

 

מספר הצפיות במאמר: 157

'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים (בראשית כד,סג). ופירשתי דנודע דעיקר התפלה צריך להיות על ביאת הגואל ולבטל הגלות, כאשר פירשו הקדמונים (תהלים קב,א) 'תפלה לעני' היינו משיח, כטעם (זכריה ט,ט) עני ורוכב על החמור, 'כי יעטוף' שנתאחר, מלשון (בראשית ל,מב) 'והיו העטופים ללבן'. ונודע דעיקר הפגם בעינים, כמאמר הכתוב (איכה א,טז) 'עיני עיני יורדה מים'.

וזה פירוש הפסוק 'ויצא יצחק לשוח בשדה', להתפלל על החורבן שנקרא 'שדה', כמו שכתוב (ירמיה כו,יח) 'ציון שדה תחרש'. 'לפנות ערב', לבטל ולפנות הגלות המכונה 'ערב' כדאיתא בריש פסחים, ובמדרש רבה בראשית על פסוק 'ויהי ערב' וכו'. ודייקא 'בשדה', דעיקר התיקון לעשות מ'שקר' 'שדה', כדאיתא בכוונות ליל שבת, ואזי 'וישא עיניו', נעשה תיקון בעינים, 'וירא והנה גמלים באים', דנמשך על ידי תפילתו מאור החכמה דעולה 'גמל' כנ"ל.

ולפי זה לא קשה קושית התוס' הנ"ל (דיבור הקודם) דלעולם יש לומר שהתפלל בתוך בית, ומה דכתיב 'בשדה' היינו על החורבן שנקרא 'שדה' כטעם 'ציון שדה' וגו'. ולפי מה שכתבי בשם הידי משה (נט,יא) שהיה אז יום שני דסוכות, ויסדו חז"ל לומר 'הושענא אבן שתיה, בית הבחירה וגו' דביר המוצנע', יש לומר 'לשוח בשדה' נוטריקון 'הושענא בית שתיה דביר המוצנע'. או יש לומר 'בשדה' נוטריקון 'בסוכת דוד הנופלת', דהיינו בשביל המקדש הנקרא 'סוכת דוד', דהשי"ן שמאלית מתחלפת בסמ"ך.

(ליקוטי חקל יצחק, מועדים, סוכות, עמ' רכ)

---

האדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס הי"ד, נולד בספינקא שבחבל מרמרוש, בשנת תרל"ה (1875) לאביו האדמו"ר ה"אמרי יוסף" מספינקא, רבי יוסף מאיר ווייס ולאימו מרת פערל, לאחר שנים רבות של צפייה ותוחלת, ובברכתם של רבי יצחק אייזיק אייכנשטיין מזידיטשוב ושל ה"דברי חיים" מצאנז. הוא נקרא על שם מהרי"א מזידיטשוב. מילדותו למד בכישרון רב ובשקידה רבה בהדרכת אביו, ורכש ידיעות בכל חלקי התורה, עד שנעשה לגאון עצום בנגלה ובנסתר. בגיל 15 התחתן עם מרת מרים בת רבי ישכר בער אייכנשטיין בווערעצקי, מחבר הספר "מלבוש לשבת ויום טוב" ובנו של מהרי"א מזידיטשוב.

רבי יחצק אייזיק נודע בהתמדתו ויגיעתו בלימוד תורה לילות כימים, בפלפוליו העצומים ובחידושיו המפליאים, בגודל קדושתו וצדקתו ובעבודתו בתפלה בהתלהבות ובמסירות נפש. בשנת תרס"ד (1904) אביו הזקן חלה בשבץ והיה משותק, ובנו, רבי יחצק אייזיק, הנהיג למעשה את חסידי ספינקא. לאחר פטירת אביו, בשנת תרס"ט, הוא מילא את מקום אביו באופן רשמי ועמד בראש אחת החצרות החסידיות הגדולות בחבל מרמרוש. גם בהיותו אדמו"ר לאלפי חסידים הסתופפו בצילו וזכו לברכותיו, המשיך הרבי מספינקא בהתמדתו בתורה יומם ולילה, ולמד למעלה מעשרים שעות ביממה. רבי יצחק אייזיק כתב ששה הקדמות לספרי "אמרי יוסף" שחיבר אביו על התורה והמועדים. דבריו בהקדמות אלו מעוררים ליראת ה' ולאהבתו, לאמונת ה' ולאמונת הצדיקים ומלהיבים אל הלבבות לעבודת ה' יתברך בשמחה ובטוב לבב. אלפי חסידים נהגו להגות בהקדמות אלו בייחוד בחודש אלול, להתעורר ליראה ולתשובה. כן יצאו לאור בחייו תשובות ממנו בחיבור "בן פורת יוסף" שהודפס בסוף ספריו של אביו.

בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו הרבי וחסידיו מהצבא הרוסי, הגיעו לבודפסט והמשיכו למונקאטש, שם ייסד הרבי מספינקא את ישיבת "בית יוסף" ועמד בראשה. בשנת תר"ץ (1930)  עבר הרבי עם ישיבתו לעיר סאליש, וחצרו הייתה כבר לאחת משלושת החסידויות הגדולות בהונגריה.

ערב מלחמת העולם השנייה חולקה צ'כוסלובקיה, ומחוז מגוריו של הרבי עבר לשלטון הונגרי שחוקק חוקים אנטי-יהודיים. הרבי מספינקא סייע ליהודים שנמלטו מפולין, שיכן אותם במחבוא בביתו וסיפק להם מסמכים מזויפים. לאחר תפיסת פליט יהודי מפולין בחצרו נעצר הרבי למשך יומיים. שבועות ספורים לאחר שהגרמנים כבשו את הונגריה, גורשו כ-12,000 יהודי סעליש והסביבה ונדחסו לגטו, יום לאחר חג הפסח. הגטו הוקם בבנייני הקהילה בעיר, והיהודים העשירים עונו בבית הכנסת כדי להכריח אותם לגלות היכן הטמינו את רכושם. החסידים ביקשו למלט את רבם והשיגו עבורו אשרות כניסה לארץ ישראל ולבריטניה, אך הרבי החליט להישאר עם חסידיו. הגטו חוסל והיהודים גורשו משם למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו החל מכ"ט באייר תש"ד (15.05.1944), בשני משלוחים, שהגיעו לאושוויץ בימים ז' ו-י"ג בסיון תש"ד. גם הרבי מספינקא נהרג שם על קידוש השם בי"ג בסיון. הוא  השאיר אחריו את כתבי היד "חקל יצחק" על התורה, הגהות על מסכת ברכות, שו"ת "חקל יצחק", דרשות בר מצוה שחיבר לבנו בכורו רבי ישראל חיים הי"ד, ולבנו נפתלי צבי הי"ד אב"ד בילקא. רוב חיבור השו"ת, וחיבור דרשות ופלפולים בסוגיות חנוכה אשר היה כבר מוכן לדפוס, אבדו בשואה. שרידי כתביו של ה"חקל יצחק" נלקטו, נערכו ויצאו לאור כתבי היד שניצלו בדרך נס על ידי נכדו וממלא מקומו, האדמו"ר מספינקא רבי יעקב יוסף, משנת תשי"ב (1952). הספרים יצאו בהוצאה חוזרת כעבור כחמישים שנה, וספר "ליקוטי חלק יצחק על המועדים" יצא לאור בשנת תשע"ה עם החיבור "מעשה אבות" המביא סיפורים ועובדות על האדמו"רים מספינקא על שבת ומועדי ישראל.

שלשת ילדיו של ה"חקל יצחק" נהרגו גם הם בשואה. נהרגו גם חתנו, רבי אברהם אביש הורוביץ רבה של קראלי שברומניה, ורוב נכדיו.

מספר הצפיות במאמר: 198

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד,ד). איתא במסורה "אותם פרו ורבו", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", "ואתם הדבקים" וכו'. שמעתי לפרש זה מאדמו"ר הגאון אב"ד דק"ק צעהלם ר' יוסף אלימלך כהנא זצוק"ל, שיש שלש כתות בני אדם, צדיקים גמורים פורשים עצמם הרבה מהם לגמרי מעניני עולם הזה, ואין להם שום עסק עם בני אדם. אבל זה לא טוב, שלא נתנה תורה למלאכי השרת, וכמו שפירש החתם סופר ז"ל על חנוך שהתהלך חנוך לפני אלוקים ולא התחבר כלום עם בני אדם, אז לקח אותו ה' אל השמים, שצדיק כזה לא שייך בעולם הזה. הכת השני לגמרי שקועים בתאוות עולם הזה ותענוגיו. זה בטח לא טוב. אבל המובחר הוא דרך הבינוני, להיות דבוק בעבודת ה' אבל גם להתחבר עם בני אדם להיות טוב להם לגמול להם חסד. וכמו שדורשים בגמרא מפסוק זה, וכי איך אפשר להדבק בה', אלא כמו שהוא עושה כל מיני חסד, כך אתם תדבקו במדותיו ותעשו כל מיני חסד עם בני אדם. וזה "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם", שתהיו דבוקים בו, וגם תדבקו במידותיו להיות טובים עם בני אדם, אז "חיים כולכם היום", יהיה לכם חיים שלמים – עולם הזה (ולא כמו לכת ראשונה שאין להם עולם הזה) וגם עולם הבא (ולא כמו לכת שנייה שיש להם רק עולם הזה). עד כאן תוכן דבריו. וזה גם פירוש המסורה, דכת אחת אומרת "ואתם פרו ורבו", רק תענוגי עולם הזה. והשנייה אומרת תהיו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיות ממש כמלאכי השרת, מצוינים ומובדלים לגמרי מכל דבר. ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם", כנ"ל, להיות טובים בעיני אלוקים ואדם. זה היא הדרך הישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

(שיח אליעזר, בני ברק תשנ"ט, מאת הרב אליעזר ברויער, עמ' קיז-קיח)

שמעתי מאדמו"ר ר' יוסף אלימלך כהנא אב"ד דק"ק מעהלים זצוק"ל לבאר המדרש שמביא על "ויצא יעקב מבאר שבע", את הפסוק "אשא עיני אל ההרים וכו' עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ", דהנה אם הבעל תשובה מתחיל להתבונן על מעשיו הרעים ועל כל מה שעבר עליו יבא לידי ייאוש גמור, ואיך יכול להתחיל להיטיב מעשיו. ואז יש עצה אחת, לשכוח כל מה שעבר עליו, ולקבל עליו להיות איש חדש וכאילו לחיות חיים חדשים. ועל שם זה נקראת התשובה בשם "עתה", ללמד שמעכשיו יתחיל מחדש, ואל יחשוב על העבר. וראיה מזה ממעשה בראשית, שאז לא היה עדיין אדם עם זכויות שבעבורו ה' יברא את העולם רק ברא על סמך העתיד, שידע שהאדם יעבוד אותו. וזה הפירוש "אשא עיני אל ההרים", אל ההורים, שאם אתבונן על מעשי אבות שהיו קדושי עליון ואני עני ושפל בלי מעשים טובים, אז "מאין יבא עזרי". אבל התשובה "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ", שברא העולם על סמך העתיד, כך אני בוטח שמעכשיו אתחיל חיים חדשים וה' יעזור לי על סמך זה. וזה אנחנו מבקשים, "השיבנו ה' אליך ונשובה", אבל מאיפה יש כח לזה אחרי חיים מלאי עבירות, על זה ממשיך, "חדש ימינו" – שה' יזכנו שנרגיש עתה כמו בבריאת העולם, שהיה על שם העתיד, כך ה' ייתן לנו כוח להתחיל מחדש על שם מעשינו בעתיד.

(שיח אליעזר, עמ' קפה-קפו).

"בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה" (תהלים לז,ג). ע"פ ששמעתי מאדמו"ר ר' יוסף אלימלך כהנא אב"ד דק"ק צעהלים זצוק"ל לתרץ שאלת התוספות שפעם אמרו תחילת דינו של אדם אם נשא ונתן באמונה, ופעם אחרת כתוב שהשאלה הראשונה היא אם קבע עיתים לתורה. ותירץ הוא ששניהם עולים כאחד, שסתם אדם צריך לעסוק הרבה שעות ופעמים אפילו רוב או כל היום בפרנסתו, אבל אחרי שעבד הרבה שעות צריך להאמין באמונה שלימה ששאר זמנו קודש לה' וללמוד תורה, שמה שיוסיף עכשיו עוד לעבוד לא יביא לו פרנסה, כיון שגוזל זמנו מהתורה, רק ה' יזמין לו בתוך הזמן מה שצריך. היוצא, מי שנושא ונותן באמונה, שמאמין באמונה שלימה שה' קובע לו פרנסתו מראש השנה עד ראש השנה, ממילא יש לו גם כן זמן ללמוד, וזה תלוי בזה, ושניהם אחד. וזה הפירוש "בטח בה'", שאם תחיה בביטחון בה', "ועשה טוב", אין טוב אלא תורה, אז תעסוק, ויהיה לך זמן לעסוק בתורה. "שכן ארץ" ותוכל גם כן לעסוק בדרך ארץ בלי פחד. "ורעה אמונה", שהאמונה שבך תהיה מנהיגה אותך בדרך הנכונה.

(שיח אליעזר, עמ' קצב)

---

הרב יוסף אלימלך כהנא הי"ד, רב גאון גדול ומפורסם שנולד ברוסנוביץ' בשנת תרכ"ו לאביו הרב יצחק אייזיק כהנא אב"ד רוסנוביץ' וזשדני. בילדתו היה תלמיד סבו הרב יצחק אייזיק הלוי ביליצר אב"ד נאג'י-אידה, מחבר ספר 'באר יצחק' על התורה. בצעירותו למד באונגוואר אצל רבי שלמה גנצפריד, ראב"ד אונגוואר, מחבר הספר 'קיצור שלחן ערוך' ואצל רבי חיים צבי מנהיימר, מחבר שו"ת 'עין הבדולח'. לימים כתב הרב יוסף אלימלך בהסכמתו לספר 'עין הבדולח': "גם אני זכיתי ליצוק מים על ידו בימי בחרותי והיו עיני רואות את מורי ומדריכי ומבקש תורה מפיו ממלל רברבן והיה בפי כדבש למתוק. אשרני מה טוב חלקי ומה נעים גורלי". אחר כך היה תלמיד רבי שמחה בונים סופר, ה'שבט סופר', בישיבת פרסבורג. נסמך להוראה על ידי רבותיו ה'שבט סופר' ועל ידי הרב שלמה גנצפריד. הרב יוסף אלימלך היה בזיווג ראשון חתנו של הרב משה סג"ל יונגרייז אב"ד קאשוי, ובזיווג שני היה חתנו של הרב יאיר קאלוש ממזלבורץ. בשנת תרנ"ב (1892), לאחר פטירת אביו, מונה הרב יוסף אלימלך לאב"ד זשדני, הקים בה ישיבה והחל בכתיבת ספריו. משנת תרע"ו (1916) היה אב"ד וראש ישיבה בבאניהאד. משנת תרפ"ג (1923) כיהן כאב"ד וראש ישיבה בצעהלים ותרצ"א כיהן כאב"ד ורב ישיבה באונגוואר (אוז'האראד). הוא הנהיג את ישיבתו סדר לימוד קפדני, התמסר למסור שיעורים רבים לתלמידיו ובחן אותם בכל שבוע. התלמידים למדו בהתמדה גדולה ששה דפי גמרא מידי שבוע עם מפרשים, ושלחן עורך אורח חיים עם מגן אברהם ויורה דעה עם הט"ז והש"ך. בסוף הזמן נערכו חזרות על הלימוד והתלמידים עמדו למבחן על כל מה שלמדו באותו זמן. הרב פעל רבות לביסוס הקהילה ומוסדותיה, חיזק את למוד התורה, היה נשיא ועד הרבנים ברוסיה הקרפטית ונשיא 'כולל שומרי החומות בארץ ישראל'.

בנו, הרב שרגא פייש כהנא, נפטר בשנת תרע"ט (1919) בהיותו בן 27, ועל מצבתו בבית העלמין במארגרטן נכתב "… יודעיו ומכיריו עליו מקוננים, יגע בתורה בז"ך שנים מה שהתלמיד ותיק במאה שנים". גיסו של הרב יוסף צבי, הרב צבי רייכמן, היה אב"ד נאדי-אידא, וחיבר את ספר 'הר צבי' על התורה וחידושי סוגיות הש"ס.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והתפוררות הקיסרות האוסטרו-הונגרית, צורפה אונגוואר לצ'כוסלובקיה, ובשנת 1938 היא עברה לשלטון הונגריה שהחל לאכוף חוקים אנטי יהודיים.

רוב יהודי אונגוואר נספו בשואה, על שואת יהודי אונגוואר נכתב במאמר על האדמו"ר מאונגוואר הי"ד. חתנו של הרב יוסף אלימלך, הרב משה נתן הלוי יונגרייז אב"ד הערנאד זשאדאני נספה בד' בסיוון תש"ד. הרב יוסף אלימלך כהנא גורש במשלוח האחרון מאונגוואר לאושוויץ ונהרג עקה"ש עם אשתו הרבנית ועם חלק מקהילתו ומתלמידיו בי' בסיוון תש"ד (ויש אומרים בי"א בסיון תש"ד). ספר תשובותיו "פני יוסף" וחידושיו שהיו בכתבי יד אבדו בשואה, אך ניתן למצוא שרידים מכתביו בכתבי עת תורניים, בספרי השו"ת של בני דורו ובספרי תלמידיו. בשנת תשכ"ט הוציא לאור נכדו, הרב יצחק אייזיק יונגרייז, לקט משרידי תשובותיו וחידושיו בספר "חידושי מהר"י כהן".

כן נספו בשואה בניו הרב יצחק אייזיק כהנא, רבה של פאררא-ענטש, והרב יהושע כהנא. הי"ד.

מספר הצפיות במאמר: 237

"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא,יט).
עיין ברמב"ם (פ"ז מהלכות ספר תורה הלכה א) שכתב וזה לשונו, מצות עשה על כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר, כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות. עיין שם ובטור ושו"ע יורה דעה (סימן ע"ר).

ובשאגת אריה הקשה על זה קושיה עצומה, מנא לן דמדכתבה רחמנא "כתבו לכם את השירה הזאת" דקאי על כל התורה משום שאין כותבים את התורה פרשיות פרשיות, הא מותר לכתוב כל חומש וחמוש מחמשת חומשי תורה כל אחד בפני עצמו, כדאמרינן בהנזקין (גיטין ס עמוד א), וכן כתב הרמב"ם  ז"ל (פ"ז מהלכות ס"ת הלכה י"ד), ואם כן אין לנו ללמוד מפני שאין כותבים התורה פרשיות פרשיות שיהיה חייב לכותבה כולה מרישא לסיפא. אלא הא לחוד שיהיה חייב לכתוב משנה תורה שיש בה שירה זו, אבל ארבעה חומשי תורה הראשונים אין לנו מצות עשה מהתורה לכותבם. עיין שם ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רנ"ד).גם בגוף הקרא הנ"ל דקדקו המפרשים במילת "לכם", שהיה די באומרו "ועתה כתבו את השירה הזאת".

ונראה לי לפרש על פי דברי כבוד קדושת אדוני אבי ומורי שישראל נוטריקון יש שישים ריבוא אותיות לתורה, ונשמותיהם של ישראל אחוזים בתורה הקדושה, שכל נפש מישראל יש לה אחיזה באות מתורה הקדושה אשר משם נמשכת חיותה. ואם כן לפי זה כאשר בני ישראל כותבים התורה הקדושה אם כן כותבים עצמיותיהם ונשמותיהם אשר נשתרשו בתורה הקדושה, ומתאחדים ומתקשרים ביחוד וחיבור ודיבור באין סוף ברוך הוא וברוך שמו, בדרך קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד. והנה כבר עמד בחסד לאברהם [זקן זקינו של החיד"א] על מאמר הנ"ל יש שישים אותיות לתורה, שאין המספר מכוון, שעמדו למניין ולא נמצא אלא שלושים ואחד ריבוא. ועיין בפני יהושע קידושין מה שתירץ שאותיות תורה הקדושה יש לה שתי קדושות, הכתיבה והקריאה, בדרך שאמרו חז"ל יש אם למקרא ויש אם למסורת, שהרי כל אותיות שבתורה נאצלו מהשם הקדוש הוי"ה ברוך הוא, ולא כשם שהוא נכתב הוא נקרא. ואם כן כל התורה כיוצא בה, הכתיבה לחוד והקריאה לחוד. ואם כן שפיר מצינן למימר שעולין שישים ריבוא, שלושים ואחד ריבוא דכתיבה ועשרים ותשעה ריבוא דקריאה. עד כאן דבריו הקדושים. ועיין בחידושי חתם סופר נדרים.

על כל פנים דברי הפני יהושע על ידי הכתיבה והקריאה בתורה הקדושה יחד עולה המספר מכוון ישראל יש שישים ריבוא אותיות לתורה. וזהו שכתבה התורה הקדושה "ועתה כתבו לכם" לעצמכם דייקא "את השירה הזאת", הכוונה, שעל ידי הכתיבה תכתבו עצמכם ונשמותיכם כנ"ל, ישראל נוטריקון יש שישים ריבוא אותיות לתורה, והיינו באופן "כתבו" וגו'. וגם "למדה את בני ישראל שימה בפיהם", היינו על ידי הכתיבה והקריאה יחד שאז המספר מכוון. ועל ידי כך "למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל", "לעד" הוא לשון זיווג והתחברות כדכתיב "אשר אוועד לך שמה" (שמות ל,ו), "ונועדתי" (שמות כט,מג), היינו שעל ידי הקריאה והכתיבה יזדווגו ויתקשרו בתורה הקדושה ויהיו נקראים בתארים "בבני ישראל" כנ"ל.

אם כן מזה שכתבה התורה הקדושה שעל ידי כתיבת השירה יכתבו עצמיותם ונשמותם כנ"ל "ועתה כתבו לכם", על כורחך נשמע  שאת השירה הזאת קאי על כל התורה, דאי על האזינו לחוד אין המספר מכוון לשישים ריבוא נשמות ישראל, ואתי שפיר דברי הרמב"ם והשו"ע. והבן.

(טל חיים, חלק א, הובא באוצר אפרים, דברים, עמ' ב'תקמה-ב'תקמו).

---

הרב חיים צוקר זצ"ל ראב"ד בערעגסאז נולד כ' תשרי תר"מ (1879) לאימו רבקה ולאביו הרב אליעזר צוקר ראב"ד בערעגסאז, בעל 'מגדנות אליעזר' על התורה, שו"ת 'דמשק אליעזר' ודרשות'מתוק מדבש', שהיה חתנו של רבי אברהם יהודה הכהן שוורץ אב"ד בערעגסאז והעדילא-מאדע בעל ה'קול אריה'.

בשנת תר"ס (1900) נשא הרב חיים לאשה את מרת פרומט, בתו של רבי יעקב פרץ הלוי זילברמן, בנו של האדמו"ר רבי נפתלי הירצקא אב"ד ראצפערט, רבי חיים גר ליד חמיו בהאדאס, עד שנבחר בשנת תרס"ה (1905) לכהן כאב"ד האלאס. בסביבות שנת תר"פ (1920) החל למלא את מקום אביו כראב"ד בערעגסאז, ואחיו, תלמידו וחתנו הרב שלמה צוקר כיהן במקומו כאב"ד האלאס. בזיווג שני נשא הרב חיים את אחותו של הרב משולם פייש פרנקל ר"מ בדעברעצין.

הרב חיים צוקר הי"ד נהרג על קידוש ה' באושוויץ בכ"ה באייר תש"ד (1944). רוב כתביו אבדו. נשתיירו הקדמה שכתב לספרו של אביו 'מגדנות אליעזר', מאמר שפרסם בכתב העת "מפתח החיים" ומכתבים שהודפסו בקונטרס 'חלקת חיים' בסוף שו"ת 'תפארת שלמה' לאחיו. בשנת תשמ"ה יצאו לאור חידושיו לתנ"ך ולש"ס בספר 'טל חיים'.

מספר הצפיות במאמר: 170

בעזהי"ת. שלום וישע רב לך אהובי בני היקר הרב וכו' מוה"ר דוב בער נ"י דומ"ץ דפה.

מחזיקנא לך מלא חפני טיבותא על כי העמסת עליך העול הגדול לסדר כתבי יד קודש מאדמו"ח זקנך הגאון הגדול הצדיק זי"ע ולקובעם בדפוס שיהיו שמועותיו והלכותיו מבדרין בעלמא בין ת"ח המובהקים להיות שפתותיו דובבות בקבר ולזכר עולם יהיה צדיק, אשריך ואשרי חלקך. זכותו הרב תגן בעדך ובעד ביתך.

מחויב אני להתנצל קצת על שלא הוצאתי אני לאור אותם זה רבות בשנים כאשר היה תמיד בדעתי וגם בדעת גיסי הרב הגאון המנוח מוה"ר בנימין פוקס זצ"ל אבדק"ק גרוו"ד. וכמה פעמים דברנו מענין הדפסה אבל נשאר מעל, מאחר שראיתי בא מכתביו שהקפיד על אשר הוציאו לאור ספר מגדול אחד ובניו דפסו מרובה דפסו, ולא שמו עין בקורת בעיון הדק היטב שלא ימצאו טעות דמוכח או סתירה מגמרא מפורשת, ולזה היה צריך זמן רב כי הוא בענותנותו וטרדותיו העצומות לא היה בדעתו לדפוס ומעט מזעיר היא מה שהשיב לשואלים רק מפני הכבוד, ואף חידושי תורה בסוגיות גם כן לא כתב בספר רק מיעוטא דמיעוטא. הרבה סמך על זיכרונו החזק כאשר אמר לי שאפילו אם היה שוכח יכול דבר חידוש אחד ממשנתו אבל כשהיה מעיין בהסוגיא  היה יכול לאהדורי שמעתתיה דיליה ולעת זקנתו התחרט על זה, ואמר לי בזה הלשון כסבור הייתי שכח זכרוני יהיה כן תמיד. וזמן לא רב אחר פטירתו רעשה הארץ מהמלחמות האיומות שנים הרבה כנודע, וכה נדחה הדבר משנה לשנה, וגם הטורד היה תמיד על ימיני כי לפי כוחי הדל הייתי תמיד עמוס הטרדות והרבה הרפתקאות דעדו עלי בעוונותי הרבים אשר הפסיקוני מלעסוק בזה. אבל תמיד לא זז ממחשבתי להוציא הדבר מכוח אל הפועל. ועתה כי נגמר הדבר על ידך תנוח דעתי, כי ברא כרעיה דאביה, והרי כאלו על ידי נעשה. ואם חכם בני ישמח לבי גם אני.

ומה ששאלתני אודות הסכמה אין מהצורך, כי פקיעיה שמיה של אדמו"ח הגאון זצ"ל לאדם הגדול בענקים בדורו. ישמחו התלמידים ויגילו הלומדים ויאמרו לך תשואת חן ויביאו ברכה אל ביתם. ועל דבר לכתוב תולדתו של אדמו"ח רבינו זצ"ל וקורות ימי חייו הנני כותב לך הקדמה על הספר, יחוסו ופרשת צדקו ומידותיו התרומיות והרבה עניינים מה שמגלים טפח מדרכיהם של רבותינו דוד שלפנינו, זכותם יגן עלינו, להתלמד שגם אנחנו וזרעינו נלך בעקבותיהם, וזה החלי.

אביו של אדמו"ח רבינו הגאון זצ"ל היה הרב הגאון חריף עצום צדיק תמים כבוד קדושת מוה"ר בנימין זאב פוקס ז"ל שהיה אב"ד ור"מ דק"ק סערעד בגליל העליון סמוך לפרעסבורג. הוא היה בנו של הרב המאור הגדול מורינו ורבינו הרב משה צבי זצ"ל דיין מצוין בק"ק לאוואשבערעני, הובא בהת"ס חלק יו"ד סי' צ"ט ובשמן רקח מהדורה תניינא חלק אה"ע סי' ל'. זקננו הנ"ל עוד בימי עלומיו הצטיין בכישרונותיו הכי נעלים. הלך ללמוד תורה לישיבת הגאון בעל אמרי אש זצ"ל שהיה אז אב"ד דק"ק ב' דיאימוט והיה שם מלבד הישיבה הגדולה של הרב אב"ד עוד ישיבה קטנה שנהל הדיין דשם. ויהי כאשר בא זקננו אל הרב לקבל שלום, והוא אז בחור קטן צעיר לימים, שאל אותו הגאון זצ"ל מה אתה מבקש בני. ענה לו, באתי ללמוד בישיבת רבינו. ובראות רבו שהוא בחור קטן ולא ידע עוד אז משפט הנער ומעשהו אמר לו לך ללמוד אל הדיין. פקודתו שמרה רוחו והלך לבית מדרשו של הדיין וישב שם ימים אחדים, אמנם רוחו הכביר ותשוקתו העזה אל התורה לא מצאה מרגוע בזה והלך עוד הפעם אל הרב. ויהי כאשר פתח הדלת שאלו רבו מה רוצה, והשיב רוצה אני ללמוד תורה מרבינו. על זה אמר לו הרב, הלא כבר אמרתי לך שתלך ללמוד אל הדיין. וענה לו זקננו, רבי כבר הייתי שם אבל איני רואה שיהיה לי שם תכלית, אז התרגז עליו רבו וסטרו על הלחי באמרו "איין בחור דארף ניכט קלערן אויף איין תכלית", כי אז יבוא גם השטן להסיתו במחשבת פיגול להיות חוקר על תכלית מה יהיה בסופה. אבל אח"כ פייסו וקיבלו ללמוד בישיבתו.

משם הלך ללמוד תורה לבית מדרשו הגדול של מרן החתם סופר זצוק"ל לפרשבורג ולמד שם שלוש שנים רצופים כאשר מצאנו רשם בכתב יד בזה הלשון: "זכיתי להסתכל בצורתו ולשמוע תורה מפיו הקדוש שלשה שנים". למד שם בשקידה נפלאה עד שנעשה לגפן אדרת, אחד מגדולי תלמידיו. שם בא בקשר של מעדנות עם בת נגיד וקצין מוה"ר דניאל ע"ה אשר זכה לאריכות ימים כבן מאה שנה, ה"ה הרבנית הצדקת מרת מערל ע"ה. ואירע אז שקנה לו המיל"ח בגד חדש והיה אז מאדע מראה אדמומיות, אבל זקננו לא ידע מזה כי כל רעיונותיו היו בד' אמות של הלכה. ויהי כאשר בא אל בית המדרש ורבו ראה אותו לבוש בבגד החדש ההוא גער עליו בנזיפה "ווא האכט איהר דאס חוצפה רקעעל נענאמען) והוא עמד נבהל ומשתומם כאשר שמע זאת, ורבו הראה לו פנים זועפות עד שבא חתנא דבי נשיאה מוה"ר דוד הרש עהרענפעלד זצ"ל והסביר לי העניין שלא היה בזה שום כוונה ורק לפי תומו לבשו. ורבו ביודעו תומת ישרים של תלמידו נתפייס וענה ואמר סלחתי.

אחר חתונתו פתח חנות קטנה כדי לכלכל את עצמו וביתו, כי לא רצה להיות רב בשום אופן, ואשתו הצדקת ע"ה לא הניחתו לילך אל החנות, רק היא ישבה שם למען יקדיש הוא כל עתו לתורה ולעבודה. והיה כן כמה שנים עד אשר מן השמים הייתה שנפלו עליו שודדים חרפו וגזלו כל אשר לו, ונשאר בעירום ובחוסר כל והכרח אלצהו לקבל על עצמו עול הרבנות. ובעת ההיא כיסא הרבנות בק"ק סערעד היה פנוי ואקלע לשם. ובראותם גדלותו בתורה ובחכמה בחרוהו לרב אב"ד. ישב שם במנוחה ובכבוד גדול ולמד בשקידה רבה. והיה רגיל לומר אדמו"ח רבינו זצ"ל שהיה מקיים ממש מקרא שכתוב "אדם כי ימות באוהל", שהיה ממש ממית עצמו על התורה. סדר לימודו היה ללמוד בלילה אחר חצות ג'-ד' שעות ובהגיע זמן סעודת הערב והוא לא רצה להפסיק ממשנתו הייתה נותנת לו זוגתו הרבנית הצדקת ע"ה בחורף תפוחי אדמה מבושלים והניחה על הכירה שיהיה חם כאשר יאכלם. ורוב פעמים נשארו על הכירה כמו שהניחה כי מגודל עיונו בתורה שכח לאכול כי לא היה רעב ללחם, רק ללחמה של תורה, אשר זה היה חפץ נפשו הטהורה. אמר לי אדמו"ח ז"ל כשבאו בעלי בתים לקבל פני רבם ביום טוב וכדומה הם שחו שיחת חולין מענייני דעלמא. כסבורין העם שהוא שומע ונהנה מדבריהם, אבל תאמין לי שברור אצלי שהוא לא ידע מה הם מספרים, כי רעיונותיו היו אז משוטטים בים התלמוד, ורק מחמת שהיה לו פנים שוחקות ומסבירות היה נראה להם שיש לו קורת רוח מדבריהם והיו שבעים רצון בזה.

בא וראה עד כמה חובב המצוה. פעם אחת אירע לו שביו"ט הראשון של חג הסוכות כאשר קם באשמורת הבוקר לקיים מצות לקיחת ארבעה מינים והיה האתרוג מונח בארגז שפתחו היה מזכוכית. ובגודל התלהבותו ותשוקתו לקיים המצוה רץ ומיהר ליקח האתרוג משם ולא הרגיש בהזכוכית ונשבר על ידו. היה נקי כפיים ובר לבב מאד. ושמעתי שיחת חולין מאדמו"ח זצ"ל בזה העניין פעם אחת נקרא אל השטוהלריכטער והיות שהיה דרכו לעשן הרבה איתרמי שהיו ידיו אז מלוכלך בחוץ מאבק הטיטין, והיה מעוררו השר מדוע אינו משגיח שיהיו ידיו נקיות. ושר הנ"ל היה מפורסם ללוקח שוחד, אז הפך הוא ידיו לפנים ואמר לו בחכמה ורמז, אמת שידי מלוכלך הוא מבחוץ אבל ראה כי נקי הוא מבפנים. לא נשא פנים לשום אדם והיה שונא מתנות. פעם אחת בקרו עשיר מופלג, אחד ממעריציו מגליל שלו, והיה רוצה להנותו במתנה יפה וביודעו שלא יקבל מתנות הטמין הכסף בין דפי הגמרא שהיו לפניו והלך לו. לרגעים אחדים מצא שם הכסף והבין כי העשיר הטמינו, ויצו לבנו, לרבינו ז"ל, לרוץ אחר הבעל בית למסור לו כספו ולאמור לו בזה הלשון "זאג איהם ער זאלל זיך זיינע עבודה זרה בעהאלטען".

בימיו בא המלחמה בין החרדים הנאמנים לד' ולתורתו ובין המתחדשים אשר רצו להעביר מנהגי העתיקים וכמה דיני שלחן ערוך עד משבר. והממשלה החזיקה בכל מקום ידי המתחדשים, עד שחקקו חוק שהארטה יכולים להיפרד מהם. בעת המבוכה ההיא שאור וחושך השתמשו בערבוביא, היה הוועד המרכז של הנעאלאגען למחוז פרעסבורג בעיר פרסבורג, בקאמיטאטסהויז והבעהערדע סמכו ידם ככל העניינים כרצונם. והוועד שלהם עשה תקנות הקהילות לכל מחוז פרעסבורג, ושלח אותן לכל הקהילות בסיוע הבעהערדע כדי להדביק אותן בבתי הכנסיות. ויהי כאשר בא זקננו ז"ל לבית הכנסת וראה תקנת המתחדשים ובערה בו אש ד' וקרע הכרוז לקרעים לעיני כל העדה, ושכר גוי אחד וציווה לו שיכריך הכרוז על כלב אחד וינהג אותו בכל העיר כדי לעשות שחוק מהם ומתקנתם ולמען ישימעון ויראון. נשאר ממנו הרבה כתבי קודש, אומנם לא בא בדפוס. וגם חיבר חיבור גדול על שאלתות דרב אחאי, וכבר היה נושא ונותן עם המדפיס, הרבני מוה"ר יוסף שלעזינגער ע"ה בוויען להוציאו לאור. אבל בינתיים יצא לאור ספר העמק שאלה על השאלתות, לכן לא הדפיסו.

מאבות הקדושים האלו נולדו שני בנים מצוינים. הגדול היה הרבני החרוץ מוה"ר מרדכי ליב ז"ל שהיה חריף עצום תלמיד מובהק של מוה"ר יהודה אסאד זצ"ל, והיה סוחר בישוב מאטשאנאק הסמוך ונראה לעיר נייטרא. והצעיר היה רבינו אדמו"ח זצ"ל שנולד בשנת תר"ג בעיר לאוואש בערעני. בעודו נער קטן היה הפלא ופלא, ואביו הגאון הכיר בו שלגדולות נוצר, על כן לקחו מהמלמד שהוא בעצמו ילמוד עמו תורה והשגיח עליו כבבת עינו. והיה מפורסם לעילוי אין כמוהו בכל הגלילות. כשנעשה בר מצוה דרש דרש משה חידושי תורה שחידש מעצמו והיה לפלא לכל שומעיו. אחר כך למד בישיבות אצל מרן המר"ם שיק ביערנען וגם אצל הגאול מוה"ר דוד שיק בסעטשין אשר היה אחר כך רב בטאקאי. אצל המר"ם שיק לא נסתייעא לי ללמוד על פי סיבה רק זמן מועט וכל ימיו היה מצטער על זה, וכאשר הלך לפרעסבורג לישיבת בעל כתב סופר זצ"ל, אף שהיה עוד רך בשנים כבר היה פקיעא שמיה כאחד הבחורים המופלגים והמובחרים והיו קורין אותו בשם הכינוי מאנדעל מסערעד. היה תלמיד חביב מאוד לרבו. פעם אחת אירע שלמד הכתב סופר שיעור עם הבחורים, בתוך פלפולו עם רבו נתקל בלשונו ואמר לו שבמחילת כבוד תורתו הפשט אינו כמו שאומר רבינו. הכתב סופר גער בו ואמר לו האם אתה תלמד אותי, וסגר הגמרא והלך אל ביתו. לעת ערב הלך להתפלל בבית רבו עם איזהו בעלי בתים מסערעד אשר היה להם לדבר איזה עניין עם הכתב סופר, ואמר להם הכתב סופר בדרך בדיחותא, עכשיו כאן בנו של רבכם מסערעד, מהכרת פניו היה נראה שאינו יכול לדבר והיום אצל הלימוד השיעור היה מבייש אותי ברבים. ולמחרתו כשהתחיל ללמוד השיעור עם הבחורים פתח ואמר שהיה מעיין הפלפול של אתמול והדין עם מאנדל סערעד.

פעם אחת היה בפרעסבורג הגאון מוה"ר שלמה קוועטש זצ"ל ובאו אליו תלמידי חכמים שבעיר ובחורים המופלגים ודרש להם חילוק גדול חריף ועמוק, כי היה מפורסם לעמקן וחריף עצום ורק מעט מזעיר מהנאספים הבינו חידושיו, וגם רבינו ז"ל היה בין השומעים ואחר הדרשה הלך חוצה וסידר לעצמו מה ששמע ודחה דבריו. והקול נשמע מבפנים שבחור אחד פלפל על דבריו ונקרא לבוא פנימה מהרב הנ"ל. בא והציע לפניו הפירכא והודה לו.

סיפר לנו יען שאביו ז"ל לא היה לאל ידו להחזיקו הרבה, והוא היה ביישן בטבע וגם לא רצה ליהנות משל אחרים, היה זמן ועידן שאכל רק פת במלח וגם זאת רק במידה מצומצמת וקנה לעצמו בבוקר לחם קטן הנקרא וועקען ורשם בסכין את הלחם לשלשה חלקים שיספיק לשלש סעודות על כל היום. ובכל זאת למד בהתמדה ובשקידה רבה והיה מבחר התלמידים, עד שנתן רבו עיניו בו להתחתן בו, אבל לא היה מן השמים, ונעשה חתן עב"ג הרבנית הצדקת מרת לאה ע"ה בת נגיד וקצין ראה"ק מסערעד מו"ה משה דוב נאנזל ע"ה. סיפר לי אדמו"ח הגאון זצ"ל כאשר הלך אח"כ לפרעסבורג ליקח ברכת מזל טוב מרבו. אמר לו הכתב סופר כאשר אני שומע מקבל אתה נדן גדול עשרת אלפים זהו"ב. על זה השיב שאינו כמו שאומרים, ורק ששת אלפים אני מקבל. אמר לו רבו שיניח הקול כמו שהיא, כי זה הוא מכבוד התורה אם בחור מקבל נדן גדול. היה רגיל הרבה לבוא גם אחר החתונה אל בית רבו, וכאשר סיפר לנו מקדושת רבו וקלסתר פניו שהאירו כנוגה אש שמענו ממנו שפעם אחת כשהיה רבו הגאון בעיר בודאפעסט על אסיפת הרבנים וגם הוא היה שם ורצה לדבר אתו, אמר לו הכתב סופר זצ"ל שימתין עליו במקום ההוא בשעה קבועה ןאז ידברו באריכות. והוא הקדים עצמו להמתין עליו וכבוא רבו בהעגלה והוא הלך לפתוח את הקאלעס ויהי כאשר ראה פני רבו נרתע לאחוריו, ואסר לו אף על פי שהייתי מקורב מאד אצלו ממש כבן בית, מכל מקום אז כאשר ראיתיו נתפעלתי כל כך מזיו קדושתו.

התשובות לאורח חיים מהכתב סופר מסר לו רבו בעצמו לעיין בהם שלא יצא דבר שאינו מתוקן ולסדרם לדפוס והחליף עמו מכתבים בהערותו כאשר יראה הרואה בתשובות כתב סופר אורח חיים סימן ע"ז. וחיבה יתירה נודעת לו מרבו ובה מסיים דבריו בתשובה קי"ד "ולחביבותי אליך ולבי גס בך נתארכה הכתיבה בכותבת הנסה ויצאתי מענין לענין להרוותך השותה בצמא דברנו כאשר היית עומד ומשמש לפנינו וגם עכשיו על תשובות שבכתובים שתה"י עיניך פקוחות ויהיו עיני ד' עליך תמיד מראשיתך ועד אחריתך מאד ישנא אחריתך כאו"נ ונפש רבך כאב את בן ירצך". כשמנה שנים אחר חתונתו ישב על התורה ועל העבודה בלי עול הרבנות ולמד בשקידה עצומה ובמנוחה שלימה כי כל מחסוריו היו על חמיו הקצין ע"ה, ובפרט חמותו הצדקת מרת גאלדא ע"ה הטיבה עמו ועם בני ביתו הרבה בטוב לבה. למד גם עם הבחורים בני הישיבה של אביו הגאון ז"ל וגם למד אז בצוותא חדא בכל לילה מאשמורת השניה ואילך עם הגאון הצדיק ר' יודא גרינוואלד זצ"ל בעמח"ס שו"ת שבט יהודה, כי הוא היה דר אז בבית חמיו בישוב שודאוויטץ הסמוך ונראה לסערעד, ובא אליו הרב הנ"ל ללמוד ביחד, ומהאי טעמא היה רגיל לכתוב הרב הגאון הנ"ל במכתביו אל אדמו"ח שם "מארי", ואדמו"ח היה רניל לכתוב לו גברא דמארי סייעיה והיו אהובים ודבוקים זה בזה כאחים נאמנים. וברם תזכר לטובה חמותי הרבנית הצדקת אשת חיל המפורסמת שהייתה תמיד לעזר ולסעד לרבינו הגאון זצ"ל, וכל ישעה וחפצה הייתה שהוא ילמוד תורה בלי מפריע, והרבה פעמים סיפר בשבח זוגתו הרבנית ע"ה שהייתה קמה ממיטתה בימות החורף כאשר הוא היה קם ללמוד להסיק הכירה לו ולהחם חמין טהעע לשתות.

אם אומנם הרבה קהילות שמו עיניהם בו לקבלו לרב, אבל הוא לא רצה בעטרת הרבנות, והיה חפץ יותר להיות סוחר. וכמה פעמים הלך בחנות חמיו לעסוק במסחרו ואמר לנו שממנו היה יכול להיות סוחר טוב, כי הבין האיך לדבר עם הקונים, וגם השיג מחיר יותר גבוה, כי נתנו אומן לדבריו. אבל אביו הגאון ז"ל לא באלה חפץ, ביודעו שעתידות גדולות נשקפות לו אם יהי רק תורתו אומנתו. ודיבר הרבה על לבו שיקבל איזה רבנות, אפילו אם היא קטנה. ואמר לו שאתה צריך רק שיקרא שמך "רב" באיזה מקום שהוא, ואחר כך יקבלו אותך בק"ק פאפא. וכמעט רוח הקודש נזרקה בפיו, כי כן היה שבשנת תרל"ה נתקבל לרב אב"ד בק"ק פאפא, אשר הייתה אז נחשבת לאחת הקהילות היותר גדולות במדינת אונגארן, אבל לא רצה לילך לשם מטעם אשר יראה הקורא להלן. פעם אחת כאשר הפציר בו אביו לקבל איזהו רבנות, והוא מיאן בדבר, אמר לו אביו מה תרצה שאעמוד עתה מכסא הרבנות למסרו לך. והוא נתבהל מאד מדיבורים אלו וגמר בליבו שמעתה אם יציעו לו איזה רבנות לא יסרב יותר. הדבר יצא מפי השליט, ולא ארכו הימים ובנימין ידיד ד' נתבקש בישיבה של מעלה להתלונן בצל שדי, ואז נתקבל בפה אחד בק"ק סערעד למלא מקום אביו להיות להם לרב ומורה.

(מכתב עוז, שו"ת יד רמה)

---

הרב יעקב שלום הי"ד (תרל"ז-תש"ד, 1877-1944) – מחשובי רבני טרנסילבניה והונגריה. נולד לאביו, הרב אליהו קליין שהיה רבה של האלמין. נשא לאשה את מרת גיטל בת הרב משה צבי פוקס אב"ד גרוסווארדיין [נאדיוואראד]. הרב יעקב שלום מונה בשנת תרס"ג (1903) לדיין בגרוסווארדיין, הוא החזיק שם ישיבה קטנה והיה רב חברת "מחזיקי הדת".

על פעולותיו בגרוסוורדיין נכתב ב"זכרון לדור אחרון" שבסוף ספר "אגרת צפון" מאת הרב יוסף שוורץ הי"ד (סעאיני, תרפ"ז): שוב נתקבל הרב הגאון, אור יקרות וקפאון, שבח עוז ומגדול, שמו הטוב הולך וגדול מו"ה יעקב שלום קליין נ"י [אשר כעת הוא ממלא מקום אביו הגאבד"ק האלמין, בן הגאון העצום החריף בעל צרור החיים זצ"ל], וכמו עשרים שנה מלא וגדוש, שרת פה בקודש; לא יעף ולא יגע פעל ועשה הרבה לחזוק הדת, דבריו השנונים, מצאו חן בעיני חכמים ונבונים. כורתי בריתו, שמעו לעצתו, ויהבו ליה יקר ורבותא. למד תועים בינה, והכניסם תחת כנפי השכינה. רבים החזיר למוטב ויקרב את לבם לאביהם שבשמים ולאהבת התורה הקדושה. עד כאן לשונו.

משנת תרפ"ח (1928) ממלא מקום אביו כרב, אב"ד וראש ישיבה בהאלמין. ישיבת האלמין נמנתה על הישיבות החשובות ביותר בטרנסליבניה. הישיבה התחילה עם ממנין וחצי של תלמידים והתפתחה למרכז תורני עבור מאות בחורים מופלגים, שנהרו אליה מכל הסביבה. בשנת תש"ד גורש לגיטו סולוש, ומשם לאושוויץ. הוא נהרג עקה"ש בי"ג בסיוון תש"ד, עם קהילתו ומשפחתו. חידושי תורה ממנו הודפסו בקובץ "וילקט יוסף".

בטבת תרצ"ז התקיימה בעיר קלויזנבורג אסיפה הגדולה של כל נציגי הקהילות האורתודוקסיות בטרנסילבניה. אסיפה זו בחרה חמישה נבחרים לנשיאות, בין הנבחרים היה גם הרב יעקב שלום קליין, אך הוא התפטר מ"וועד החמישה" כדי לאפשר לרבי יואל מסאטמר לכהן בוועד.

בנו, הרב דוד בער קליין הי"ד, היה חתנו של רבה של סאטמאר, הרב יצחק רוזנברג. משנת תרפ"ח (1928) שימש הרב דוד בער כדומ"צ בהאלמין. הוא ערך והביא לדפוס בשנת ת"ש את הספר "שו"ת יד רמה" מאת סבו, הרב משה צבי פוקס. נהרג עקה"ש עם אביו ומשפחתו באושוויץ בי"ג בסיון תש"ד.

בן נוסף של הרב יעקב שלום, הרב שמואל שמעלקא קליין הי"ד היה חתן הרב טוביה לרמן בדעש, וכיהן שם כדיין לצד חותנו. אח"כ היה דיין בהאלמין, ובשנת תרצ"ד (1934) מונה לרב ואב"ד אלאשד. נספה בשואה.

מספר הצפיות במאמר: 267

'דבר נא באזני העם'  – בגמרא ברכות, אין 'נא' אלא לשון בקשה, כדי שלא יאמר אותו צדיק 'ועבדום ועינו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם. יסוד ועיקר הוא לעלות בסולם בית אל להגיע אל השלמות שידע האדם באמת ובתמים שהכל מיד ה' עליו השכיל. ואם אסף הון ועושר אל יאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וגם אם מצבו גרוע אל יתייאש מן הרחמים. וכמו שהבאתי בחלק א' מספרי הפירוש מאבי מורי ורבי זכר צדיק לברכה במשנה ברכות, אל יפסיק אדם בתפילתו אפילו המלך שואל בשלומו שגם אם הוא עומד ברום המעלה ומלכים ושרים שואלים בשלומו, גם אז ידע ובלבבו יבין שעוד צריך הוא לרחמי שמיא, וכמעט קט יוכל להתהפך עליו הגלגל, וגם אם הוא במצב גרוע עד שאינו רואה מוצא מהמבוכה, גם אז יתפלל ויבקש רחמים למי שהרחמים שלו.

וכמראה הזה ראינו במצרים איך נהפך עליהם הגלגל מן הקצה אל הקצה תחילת ביאתם למצרים היו במדרגה עליונה ואחר כך כמעט שמת יוסף היו לעבדים מוכים ומעונים, ואלו שהיו אתמול עבדים שגופם ונפשם וכל היותם משלו בהם זרים בשעה קלה יצאו ברכוש גדול, מזה נלמד פלאי ההשגחה ואיך שהאדם בכל מעמד ומצב שיהיה ישים בה' מבטחו. ועל כן שהלימוד מגאולת מצרים יהיה שלם בכל צדדיו הקפיד אברהם אבינו שיצאו ברכוש גדול וישכילו מפלאי ההשגחה וידעו שהכל מידי שמים וילכו לבטח דרכם.

ואולי מפני זה הטעם צריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש השבת שיזכור האדם שהכל משלו נתנו לו, שה' הוא הנותן עושר וחיל ולא ידאג למחרת היום, כי יחסר לו ע"י שמירת שבת.

פיתויי היצר הם רבים בכל מצווה ומצווה והיצר רוצה לעוור את עיני האדם כי על ידי קיום התורה ושמירת המצוות מעוכב הוא מלהצליח בעסקיו. אמנם אם הוא האדם מאמין באמונה שלימה בהשגחה פרטית שכל צעד וצעד וכל שעל ושעל שלו מה' כוננו, אז דרך התורה יחפץ. ועל כן יציאת מצרים הוא יסוד ועיקר שהכל תלוי בו, שמשם ראינו מעשי ה' ונפלאות השגחתו. ועל כן אמר 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ולא אמר 'אשר בראתיך', וזה ענין 'לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן', כי עיניהם ראו ולא זר עין בעין שה' הוא המכין מזון לכל בריותיו ובלי אמונה זו אי אפשר לקיום התורה.

ובזה נראה הקרא 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה', ולא קאמר 'אני', שתראו מה כתיב ב'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך', מזה תראו ותדעו שאנכי הוא הנותן ברכה וקללה.

(ברכת אברהם, חלק ב, לפרשת שמות)

---

הרב יצחק קליין נולד בשנת 1883 לערך בלעכנאוויץ, להוריו ר' אברהם צבי קליין ולאה לבית קלר, בצעירותו למד בטארנא, שימש בישיבות את גדולי ישראל בילדותו ולמד בהתמדה. נשא לאשה את מרת פראדל בת משה חיים ופייגא רחל ווינקלר ונולדו להם 11 ילדים. היה תלמיד חכם גדול, מופלג בתורה ויראה, חריף ובקי, שתורתו אומנותו ושימש כרב בקאשוי (סלובקיה). חידושיו יצאו לאור בספר "ברכת אברהם" (ב"כ, תרצ"ד-תרצ"ו). היה מחותן של רבי שמעון סופר הי"ד בנו של הכתב סופר. סבל לעת זקנתו ממצוקה כלכלית בשעה שעמד להשיא את בנותיו.

הוא גורש עם רבים מבני קהילתו ומשפחתו לאושוויץ, שם נרצח בי"ג בסיוון תש"ד (1944).

בתם סימה נפטרה בצעירותה, בהיותה בת 15, עוד לפני המלחמה. בנם שעיה (אלכסנדר) היה מורה ונספה ברוסיה בשנת 1945. בנותיהם אלה ורבקה נספתה במחנה הריכוז ברגן בלזן, ככל הנראה בשנת 1945. בנם אמיל, היה בגיטו ובמחנות, שרד את השואה, לאחר שהסתתר עם זהות בדויה, וכתב דפי עד על משפחתו במאגר השמות של "יד ושם".

מספר הצפיות במאמר: 107

'ויהי באשמורת הבוקר וישקף ה' אל מחנה מצרים ויהם את' וגו', כל מקום שנאמר 'וישקף' לרעה, ומה רעה ראה כאן, אפשר לפרש על פי מאמרי חז"ל בברכות ג', 'שלשה משמרות הוי לילה ובאשמורה ראשונה וכו', ובאשמורה שני' וכו', ובאשמורה שלישית למאן דגני בבית אפל תינוק יונק משדי אמו'. ובבוקר באו בני ישראל לפני דוד מלך ישראל, עמך ישראל צריכים פרנסה, מדוע אין להם פרנסה, משום 'דגנא בבית אפל', אפל בלי אמונה ובטחון אמתי ודואגים רק על הפרנסה.

ופרעה רצה לבטל את סימנה של האשמורה השלישית, כי אמר 'כל הבן היאורה תשליכוהו', ועל ידי זה רצה לבטל בזמן שתינוק יונק משדי אמו, יען שאז הוא עת הרחמים שהקב"ה שט בעולם הרחמים והחסד. ופרעה שהאמין רק בטבע, כמו הרכב והסוס, ועל זה נאמר 'ויאסר את אופן מרכבותיו', למען שיטשטש את ישראל מלהאמין בה' ובמידותיו של רחמים. ועל זה אמר הקב"ה בשום אופן לא, שנאמר 'וישקף ה' אל מחנה מצרים'. מתי, דווקא 'באשמורת הבוקר', ויהמם אותם ואת מרכבותם, את המזל ואת השר שלהם. 'ויושע ה' את ישראל', שהתעוררו רחמי ה' באשמורת הבוקר, כאשר התינוק הישראלי בוכה על גלות השכינה לעורר את עם ישראל לעבודת הבורא יתברך שמו, שאז ראה התינוק הישראלי יותר ממה שראה יחזקאל הנביא. ופרעה בכל כח הטומאה שלו רצה כל זה לבטל, ולכן הוכרח ה' לבדו לבא ולגאלנו. ולכן באה ההשקפה על פרעה לרעה, ועלינו לטובה ולגאלנו במהירות הבזק. כן ימהר ה' אלוקינו את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה בימינו אמן.

(זכרון קדושים, מהדורה ראשונה, עמ' לד)

---

הרב מנחם גרשון מושקוביץ, נולד בשנת 1886 להוריו, הרב יעקב דוד מושקוביץ והרבנית מרת חוה שרה מדובראווקע. היה תלמיד ה'קדושת יו"ט' מסיגט והרשד"ה מפהר-דארמאט ושל ה'תבואת השדה' מבאנהאד. נשא לאשה את מרת גיטל לאה (שנולדה בשנת 1886) בת רבי יהושע ברוך רייניץ אב"ד באלקאן וצ'צ'וביץ, ומילא את מקום חותנו כאב"ד צ'צ'וביץ (סצ'ובצה, צ'כוסלובקיה). הרב מנחם גרשון עמד בראש ישיבה גדולה והעמיד תלמידם רבים שהיו לרבנים ותלמידי חכמים. הוא פיזר ממונו לצדקה, מסר נפשו להצלת יהודים ממצוקותיהם, פעל לשחרור יהודים שנאסרו וערך עם רעייתו סעודות אירוסין בביתם לכלות עניות. הוא היה מוהל ונסע לצורך כך במסירות נפש למרחקים בקור ובכפור, אף כשהיה סוחר גדול עמוס טרדות. הוא היה דיין בקי מאוד בחושן המשפט והוזמן לדון בעניינים סבוכים בבית דינו של רבי שאול בראך אב"ד קאשוי. הוא היה חסיד בעלזא מסור והאדמו"ר רבי יששכר דוב כבדו מאוד והשתעשע עמו בדברי תורה. הוא עסק בחילופי מכתבים ותשובות עם גדולי דורו. הוא נהג לקום כל לילה אחרי חצות ללמוד תורה ועבד את ה' בשמחה. הוא הוזמן למרחקים להיות בעל תפילה בקול ערב בימים הנוראים. הרב מנחם גרשון ורעייתו נספו בשואה בשנת תש"ד.

כמעט כל כתביו אבדו בשואה, ושרידי כתביו יצאו לאור בספרי 'זכרון קדושים' שהוציא לאור בנו, הרב נתן אהרן מושקוביץ לזכר הוריו. מלבד בנם זה שעלה לארץ שנים רבות לפני השואה ומלבד בתם מרת חוה שרה שמידר, נספו כל שאר ילדי הרב מנחם גרשון ורעייתו:

בנם הרב שמואל יחיאל מיכאל מושקוביץ אב"ד נאדי-פאללאד (שנולד בשנת 1903) ורעייתו מרת מאטיל לבית רייניץ וכל משפחתם. הרב שמואל יחיאל מיכאל היה למדן מופלג, חריף ובקי, ומומחה גדול להלכות מקוואות שנשלח להכשרת המקוואות בכל הסביבה. הוא היה תלמיד רבי עקיבא סופר בפרסבורג.
בנם הרב חיים מושקוביץ (נולד 1905) ומשפחתו.
בנם הבחור שלום (נולד 1912) שנפצע ונהרג בצרפת.
בנם חנניה יום טוב ליפא מושקוביץ שנהרג יחד עם הוריו.
בתם הרבנית מרת צלווע אשת הרב חיים צבי הכהן פריד אב"ד גליל קאפיש שנהרגה עם התאומים שלה.
בתם מרת ריזל שנהרגה עם בנה היחיד אברהם יהושע, הי"ד.

היארצייט שלהם נקבע ליום י"ג במרחשוון.

מספר הצפיות במאמר: 307

'ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש השם במקום הזה ואנכי לא ידעתי', ולכאורה מה משמעיני בזה גם תיבת 'ואנכי' הוי כיתר, ולא היה לומר רק 'לא ידעתי שיש השם במקום הזה'. ויש לומר בהקדם דברי ספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע שכתבו לפרש מאמר 'החכמה מאין תמצא', כי אי אפשר לבוא ליראת השם ולהשיג דבר מה מגדלות הבורא יתברך אם לא יכיר שפלות עצמו כי הוא קרוץ מחומר חרס מחרסי אדמה והמפליא לעשות נפח בו נשמת חיים ורוח ממללא וכל תנועותיו והרגשותיו וכוחותיו הלא המה הכח אלוהי אשר בקרבו ובהסתלק חס ושלום כח אלוהי אשר בקרבו, בשרו נשאר דומם ולקברות מובל. ובשומו על הלב להתבונן בזה יביאנו להיות נבזה בעיניו ושפל ברך ולהכיר את מי שאמר והיה העולם אחד יחיד אשר האציל ברא יצר ועשה כל העולמות ואין שני לו והשוכן את דכא יערה עליו רוח ממרום לעלות ממדרגה למדרגה. ולזה ירמוז 'והחכמה מאין תמצא', שאי אפשר למצוא החכמה ולבוא להשגת אלוהות רק באם ישום על לבו בחינת 'אין' והתבטלות היש.

ובזה יש לפרש מאמר נועם זמירות ישראל בתהלים 'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי כו' עזרי מעם הויה עושה שמים וארץ'. ולכאורה הווא ליה לומר 'אשא עיני אל השמים', דהווא ליה יותר הפתיחה מעין החתימה שמסיים. ועל פי הנ"ל נכון, דידוע מאמר חז"ל במסכת מגילה דף כ"ט על הפסוק 'למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלקים לשבתו', כי באו הר תבוא וכרמל ובקשו שיתנו עליהם התורה, שהם הגדולים שבהרים, ולא רצה האל יתברך שמו ליתן עליהם התורה, כי אם על הר סיני הנמוך מכל ההרים. ולזה יאמר 'אשא עיני אל ההרים', ואראה כי לא זכו שאר ההרים ליתן עליהם התורה, כי אם הר סיני הנמוך והשפל מכל ההרים, מזה הוכחתי לדעת כי 'מאין יבוא עזרי' היינו שבאם אהיה בבחינת 'אין' אזי יבוא עזרי.

ולהנ"ל יובן מה מסיים המשורר 'עזרי מעם השם" על פי מה שמובא לפרש מאמר ר' יוחנן (מגילה ל"א) בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו, משום שהרבה שמות יש להקב"ה ושם הגדול שבכולם הוא שם הויה יתברך שמו המהווה את כל, ובמספרו הוא מוספר המועט שבכל השמות, להורות על ענווה. ולזה יאמר שאם הוא בבחינת 'אין' אזי 'עזרי מעם הויה' דווקא, המורה במספר על מדת ענווה. ולזה ירמוז הכתוב במה שאמר 'אכן יש ה' במקום הזה'  אך בזה האופן יבוא להשגה הזאת, 'ואנכי לא ידעתי', היינו כשאין יודע לחשוב עצמו ל'אנכי' ולדבר יש בעולם, כי אם התבטלות היש, ולזה בא בחלום ברמזו 'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה', דהאדם הוא הסולם לעלות מדרגא לדרגא ובאם הוא 'מוצב ארצה', להכיר שפלותו כי הוא אפס ואין, אזי 'וראשו מגיע השמימה', לבוא להשגת עליונות בעזר רוכב שמים.

(תולדות שלמה, פרשת ויצא מאת הרב שלמה שטיינברגר הי"ד)

מספר הצפיות במאמר: 107

הנני ניתן לפניכם היום 'ברכה לחיים' מלוקט מספרן של גאונים וצדיקים מפורסמים, התנהגותם בעניין מה שנוהגין לומר בשתית היין 'לחיים', וחבירו משיב 'לחיים טובים ולשלום', וכמה טעמים נאמרו על זה וכולם נובעים ממקורים נאמנים אלו ואלו דברי אלקים חיים, והננו בתקוה ברצי"ה כי יתענגו בו הקוראים, ובקשתי שטוחה לכל אחד ואחד מאחב"י הי"ו לקנות קונטרס זה בכסף מלא והביאו ברכת החיים לבתיכם כי שם צוה ה' 'את הברכה חיים' לפ"ק. הק' חנניה יו"ט ליפא ברוין.

א] בשו"ע או"ח (סי' קע"ד) בפרמ"ג (ס"ק י"א) כתוב בשם א"ר (אות ע"ז) כששותה כוס מברך תחלה ויטעום מעט, ואחר כך יאמר 'לחיים' וכדומה דכבוד שמים עדיף. ויש אומרים שיש לומר תחלה 'לחיים' דכבוד הבריות גדול הוא. וכתב בספר לקוטי מאיר שכך נהג גם הרה"ק מסטרעטין זצלה"ה ובניו הקדושים זי"ע לומר מקודם 'לחיים' ואח"כ לברך, וכן מצאתי בספר דרך צדיקים שכך נהג הרה"ק ר' מאיר מקאלשין נכד הרה"ק היהודי מפרשיסחא זצלל"ה לומר לחיים קודם הברכה, והביא שם שראה בספר אחד ששאלו לצדיק אחד מפני מה נהג כן להקדים ברכת הדיוט לברכת שמים, והשיב שזה כעין שמקדימים מצות 'ואהבת לרעך כמוך' קודם התפלה, אולם בספר זכור לאברהם כתב אם רוצה לשתות משקה יברך תחלה וישתה מעט ואחר כך יאמר 'לחיים'.

ב] בספר אגרת הטיול בחלק הרמז כתב טעם אמירת 'לחיים' כשרוצים לשתות יין במסיבה, כי אמרינן במסכת סנהדרין כל היוצא ליהרג היו נותנים לו כוס של חלתית בכוס של יין, ולכן נוהגים חברים כששותין שאומרים 'לחיים' על כל כוס וכוס, כלומר כוס זה יהיה לחיים ולברכה ולא כאותו הכוס ששנינו שם.

ג] ובספר ט"א הביא בשם התיקונים טעם לפי שעץ הדעת שאחר אדם הראשון גפן היה, כמו שאמרו חז"ל סחטה לו אשכול ענבים וכו' ויען כי אז נגרם מיתה על העולם על ידי היין, על כן כששותים יין אומרים 'לחיים'.

ד] ובאלף המגן הנספח למט"א (סימן תרפ"ג ס"ק י"ג)  כתב אמרו חכמינו ז"ל במדרש ביקש הקב"ב להוציא כהונה משם בן נח, וע"י שהקדים ברכת עבד לברכת רבו נדחה מכהונה. על כן ראוי לאדם ליזהר בזה שיברך תחלה וישתה מעט ויאמר לחברו 'לחיים' ושותה השאר.

ה] ובספר שיחות צדיקים הביא שאיתא במדרש כששותין ואומרים 'לחיים' הקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל, ואיתא בסה"ק תעלומות חכמה מהרה"ק ר' יודא צבי זי"ע מראזדיל, שאמר המדרש הלז בשם חותנו ודודו הרה"ק ר' צבי זי"ע מזידיטשוב, ואמר הרה"ק מראזדיל כי הוא לא ראה את המדרש רק מסתמא אם חותנו אמר הוא בנמצא, ופירוש בו כך כי הנה הי"א תיבות שבזכרנו לחיים וכו' הם נגד העשרת ימי התשובה ושני תיבות האחרונות 'אלקים חיים' המה נגד יום הכיפורים, והנה 'אלקים' בגימטריה 'כוס' וכששותים לחיים הקב"ה מוחל עונותיהם כי 'אלקים חיים' הוא נגד יום הכיפורים.

ו] ובדברי צדיקים (אות י' סימן ה') כתב מנהג ישראל כששותים יין ואומרים 'לחיים' זה לזה, מראה לי על פי מה שכתב בספר ישמח משה על הגמרא (שבת ס"ז ע"ב) חמרא וחיי' לפומא דרבנן ותלמידיהון, ופירש משום שידוע כשאדם שותה יין מרבה דברים ונתמעט החיות, משום כשנכנס יין יצא סוד, וידבר דברים בטלים, ועל זה נאמר נפשו יצאה בדברו, וזה דוקא כשמדבר דברים בטלים אבל דברי תורה אדרבה מרבה החיות כידוע, וזה שאמרו בגמרא חמרא וחייי, פי' לשתות יין ואף על פי כן הוא לחיים, זה דווקא לפום רבנן וכו', על כן אומרים 'לחיים' זה לזה שיזכרו שיהיה 'לחיים' ולא ידברו דברים בטלים כי אז ימעט חלילה החיים, אלא ידברו דברי תורה ויתרבה החיות. עכ"ל. ובייטב לב פרשת תבא הביא על הגמ' הנ"ל, שמעתי ממורי ז"ל הגה"ק בעל ישמח משה פירוש הדבר בשם גאון ספרדי כי על הפסוק 'ויהי האדם לנפש חיה', תרגומו לרוח ממללא, הרי נפש האדם הוא כח המדבר וכו'.

ז] ובספר אלפא ביתא בשם הה"ק מהר"מ מקאסוב (בעל אהבת שלום) זי"ע שאמר מה זה שאנו רואים שהחסידים שותים ומברכים לישועה ולרפואה, דאיתא במסכת סוטה (כ"ז) כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו, נמצא היא שותה המים והמים מפסידין אותו אם קלקל הוא, מכל שכן במדה טובה שמרובה ממדת פורעניות זה שותה ואיש אחר מקבל מזה רפואה וישועה.

ח] שם (ובסימן י') כתב כששותים יין אומרים 'לחיים' זה לזה לפי שיש יין לטובה ולברכה ויש גם כן ח"ו להיפך דהוא מסטרא 'גפן סדום גפנם', כי לרוב הוא דבר הניזק, ומצאנו שלא זלזלו השבטים רק מרוב היין, וכן בעגל אחר אכילה ושתיה 'ויקומו לצחק'. וכן כמה וכמה מחלוקות ע"י השתיה. וכן 'לא תרוה ולא תחטא'. על כן אומרים 'לחיים', שיזכירו לחיים טובים ולשלום. וכן מצאנו בר' עקיבא (שבת ס"ז) על כל כוס וכוס אמר 'חמרא וחיי' לפום רבנן' וכו'.

ט] עוד שם בשם הרה"ק מהר"ם מקאסוב זי"ע (וכן איתא בשם הרה"ק מסטרעליסק) אשר המנהג בין החסידים יראי ה' לשתות יי"ש ולומר 'לחיים' זה לזה על כל צרה של תבוא, כי 'לחיים' בגימטריה 'מנהג' ומנהג משבר ומבטל את הדין ונמתק הדין לרחמים, עי"ש שראשי תיבות של 'כוס' הוא 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך', ומה שחסר השם כי שני יודין ששותים הם שם מלא ודפח"ח.

י] ובספר הנהגות מזידיטשוב כתוב בשם רבו הרה"ק החוזה שלובלין זי"ע אחר התפלה כששותים יי"ש יקח כוס של יי"ש ביד ימינו ויברך שהכל ואחר הברכה יקח הכוס י"ש בשמאלו וישתה בעמידה (לקוטי מאיר) וכן מצאתי בספר ילקוט אברהם בח"ב ויוסף אברהם שכך נהג הה"ק מזידיטשוב וגם הברכה אמר מעומד ואמר רמז לזה 'שרפים עומדים' עכל"ה.

יא] ובטעמי המנהגים בליקוטים (אות י"ג) כתב בשם מרן החת"ס זי"ע שהקפיד אם שותים משקה ואומרים זה לזה 'לחיים', שלא לומר 'לחיים טובים' לבד, כי אלו השתי תיבות בגמטריה 'קללה' ח"ו, רק לומר דווקא 'לחיים ולברכה' או 'לחיים טובים ולשלום', וכן ראיתי בשם הרה"ק מלובלין זצוק"ל שהקפיד על זה.

יב] ובספר עירין קדישין בליקוטים (דף כ"ב) שאמר על שתיית יי"ש קודם השינה וחסידים קוראים אותו 'ק"ש של בעש"ט' ואמר בעבור זאת נקרא 'ק"ש של בעש"ט' יען כי על פי דין שלחן ערוך אינו מברך ברכה אחרונה בורא נפשות, ולכן שותים יי"ש שלא יהא הוא בורא נפשות ח"ו.

יג] בספר בית ישראל מהרה"ק מרוזין זצוק"ל הביא שפעם אחת נתוועדו יחדיו הרה"ק מאפטא והרה"ק ר' משה צבי מסאבראן וגם הרב הקדוש מרוזין זי"ע וכיבדו אותם במשקה והרה"ק מסאבראן נתן 'לחיים' בהושטתם ידו יד ליד, ואחר כך שתה הה"ק מרוזין ונתן 'לחיים' בפה קדשו, אבל לא הושיט את ידו וענה הרה"ק מסאבראן ואמר כתיב 'ישלח דברו וירפאם', ראשי תיבות 'ידו' מוכח כשנותנים לחיים בידו מביאים רפואה, נענה בתרי' הרב ה"ק מרוזין הנה הסופי תיבות של 'ישלח דברו ורפאם' הם 'מוח'. ואחר כך מצאתי בספר טהרות ישראל (על הלכות נדה) שהביא בשם הרב ה"ק מרוזין שהוא תיקון לחטא הידוע כשנותנים לחיים בהשטת ידו.

יד] שם (בדף ט"ו) הביא בשם הרה ה"ק מרוזין [הובא ג"כ בספר ארץ החיים אות רע"ג] שפעם אחת בא הרב ה"ק לבית מדרשו ומצא את החסידים יושבים ושותים יי"ש ומברכים זה את זה בברכת 'לחיים' כאהבת ריעים אהובים, ושאל אותם אם נזהרים לשתות יי"ש עם פערבייסען ואמר בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע כי אם נזהרים שלא לשתות יי"ש בלי פארבייסען ניצולים מכל המכשלות. עד כאן. ואני אומר אמר הרב ה"ק מרוזין זצוק"ל כי בזה ניצולים ממיתה קודם הזמן וממיתה משונה וממיתה ע"י עכו"ם ר"ל.

טו] שם (בדף ע"ח) ראיתי בשם הרב ה"ק מרן מנחם נחום זצ"ל משטיפינעשט שאמר טעם על מנהג העולם בשתיית לחיים אומרים 'לחיים ולשלום', פירוש 'אגאנצער לחיים'. וביאר דהנה אומרים בתפלת ראש השנה ויום הכיפורים 'החותך חיים לכל חי'. ויש להתבונן מהו הלשון 'החותך', וכי החיים צריכין לחתוך. אכן דהנה אם נגזור ח"ו על האדם שימות והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו לא יחפוץ במות המת מהפך הדין של מיתה על דלות, ועני חשוב כמת. והנה 'חיים' עולה מספרו ס"ח ו'דל' עולה ל"ד, הוא חצי ממספר ס"ח, וזהו החותך 'חיים', שחתכו לחצאין ונשאר 'דל'. וזהו שאנו מבקשים שיהא 'חיים שלום' שלא יהא נחתך לחצאין ותהיה חיים עם פרנסה, השם ישמרנו מדלות ומשפלות.

טז] ובספר כנסת ישראל (דף פ') מהרב ה"ק מרוזין זצוק"ל בעניין תענית שובבי"ם ת"ת שידוע מספה"ק שהוא לתקן תיקון הברית, ואמר הרה"ק מרוזין שתיקון זה יכול להיות גם כן בשבת אחים יחד כדרך החסידים ששותין י"ש ותוקעין כפיהם זה לזה בשתיית לחיים, כי שני פעמים כ"ף בגמטריה מאתים, ומדינא ערלה בטילה במאתים, וידוע מספרים הקדושים כי הפוגם בבריתו ח"ו מושך ערלתו עליו, ודי למבין.

יז] ושם (בדף ס"ה ע"ב) על עניין ששותין ואומרים לחיים ביד ליד, שמעתי מאיש נאמן שמו ר' מאיר נכד הרה"ק מברדיטשוב זי"ע ששמע בעצמו מפה קדשו של הרה"ק ר' דוד משה מטשארטקוב זצ"ל עפ"י מעשה שבא איש אחד והגיש בקשתו על איזה ענין ובכה מאוד על איזה ענין צרה ר"ל, והרה"ק מטשארטקוב בירך אותו בישועה כדרכו בקודש שה' יתברך יהיה בעזרו, ואחר כך אמר בפה קדשו גם החסידים יברכו אותו בישועה וישתו לחיים זה לזה שה' יתברך יפקוד אותו בדבר ישועה ורחמים, ויזהרו שישתו לחיים בתקיעת כפם דווקא ולא בפה לבד, כי העניין ששותים לחיים ונותנים יד ליד הוא סגולה להרחקת הנזק ולהקרבות התועלת, וככה אמר ב' פעמים בלה"ק וגם פירוש דבריו בלשון אשכנז ואמר שזה מרומז בקאפיטיל 'יענך ה' ביום צרה' ראשי תיבות בימטריה שם 'יבק' והוא סגולה להרחקת הנזק לענות ביום צרה. ובסוף הקאפיטיל 'יעננו ביום קראנו' הוא גם כן ראשי תיבות בגימטריה שם 'יבק', והיא ענין הקרבות התועלת, וביד יש ה' אצבעות גודל, אצבע, אמה, קמיצה, זרת, ראשי תיבות בגימטרי' גם כן שם 'יבק', וכששותים לחיים ונותנים יד ליד מייחדים בזה ב' פעמים שם 'יבק', אחד להרחקת הנזק ואחד להקרבות התועלת.

יח] ובספר שפתי קודש (דף ט"ו ע"א) הביא שהרב ה"ק ר' פישל מסטריקוב זצ"ל נהג בכל לילה קודם השינה לקח מעט יי"ש ובירך עליו ושתה מעט ואז אמר 'לחיים ריבונו של עולם שאתה הוא מקור וחיי החיים יהיה לך לילה טובה'. ואמר בל"א 'אגיטע נאכט'. ופעם אחת פירוש את כוונתו, כי היה מכווין בזה שיהיה לכל חולי ישראל המוטלים על ערש דוי רפואה שלימה במהרה, כי על פי רוב דרך הטבע הוא שבלילה המחלה מתגברת יותר ויותר וצר להם להחולים. והנה כתיב 'בכל צרתם לא [לו] צר', כביכול, לכן כאשר יהיה לילה טובה לחולי ישראל, אז וודאי יהיו בזה תענוג ונחת רות לה' יתברך. ע"כ.

יט] ובשיח שרפי קידש ח"ד (אות קצ"ט) הביא בשם הגה"ק החידושי הרי"ם זי"ע טעם על זה שבבוא אורח אומרים לו שיתן תיקון והוא נותן להם משקה, דהנה נודע מספרי הצדיקים כי בכל נסיעותיו שאדם עושה 'מה' מצעדי גבר כוננו' לתקן בנסיעותיו איזה תיקון, וזהו שמזכירים את האורח שהוא צריך לתקן איזה תיקון, ולכן יהיה זהיר וזריז במעשיו שיתקן מה שצריך לתקן. ועל זה הוא מכיר להם טובה ונותן להם משקה.

כ] בספר מ"ה הביא מעשה מהרב ה"ק ר' יחיאל מאיר מגאסטינין זי"ע, וזה לשונו, 'נדחי ישראל יכנס', ידוע מנהגו בכל ראש חודש להיות יחד עם המתפללים אצלו אחר התפלה בערב ובבוקר ולשתות עמהם יחד יי"ש ולשמוח בשמחת היום עם דיבורי חידושי תורה וסיפורי מעשיות מצדיקים. והנה פעם אחת בראש חודש אלול שחרית צהלו פניו מאוד והמשיך דיבורים עד שדיבר מעניין טובת התאספות ישראל יחד אפילו בשתיה של יי"ש אם הכוונה לשם שמים לבוא להתחברות זה את זה. ואמרתי לו שהרהרתי הפסוק 'נדחי ישראל יכנס', הוא ראשי תיבות  'יין'. וענה לי הרב ה"ק הנ"ל שעלה גם ברעיוני רמז זה.

כא] והביא עוד שם בשם הרב ה"ק הנ"ל פעם אחת בראש חודש יום ב' בהיותו יחד עם המתפללים אחר התפלה לשתות יי"ש לכבוד ראש חודש וסיפר מה שאירע ליהודי הקדוש מפרשיסחא בלובלין עם הרה"ג האב"ד מלובלין שהיה נקרא 'ראש הברזל' והאב"ד הלז היה מתנגד על החסידים. והנה פעם אחת נסבה שנפגשו יחד על ברית מילה היהודי הקדוש עם הגאון האב"ד הנ"ל, והתחיל הרב אב"ד לדבר להיהודי הקדוש ואמר לו בזה הלשון, אשאל ממעלתכם שאלה אחת מדוע אצלכם חסידים המנהג כשנפגשים יחד ורוצים להתחבר ביניהם זה עם זה באהבה אומרים זה לזה נקחה נא יי"ש ונשתה יחד, ועל ידי זה באים לידי התחברות. מה שאין כן  בינינו מתנגדים לא כן הוא, שכשנפגשים יחד באהבה מתחברים עצמם ביניהם על ידי דברי תורה שאומרים זה לזה נדבר נא איזה פלפול מחידושי תורה ומפלפלים עצמם בדברי תורה, ועל ידי זה באים לידי התחברות. מוטב היה אם סיגלתם התחברות ביניכם ע"י גבורה של פלפולי תורה ולא בשתיה של יי"ש. והשיב להם היהודי הקדוש, אביא לכם ראיה מן הש"ס כי לא כן הוא כדבריכם, כי סגולת התחברות יותר חזקה ושלימה ע"י שתיה יחד מאשר ע"י פלפולים, כי ביין מצינו לחכמינו ז"ל שאסרו יינם וכו' משום בנותיהם, ובדברי תורה מצינו אצל רבי מאיר שהקשו 'ורבי מאיר היכי למד תורה מאחר' ומשני 'רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק', הרי מפורש שהתחברות ע"י שתיה יותר מקרבת הדעת זה לזה לבוא על ידי זה להתחברות מבדברי תורה. וכמו כן לאידך גיסא ללימוד דרך טובה.

(תחילת ספר 'ברכה לחיים')

---

הרב חנניה יום טוב ליפא ברוין מגרוסוורדיין, חיבר את הספרים 'ספר יוחסין – זכור לאברהם' (תרצ"ו), 'צדיק כתמר יפרח' (תש"א), 'ברכה לחיים' (תש"א), 'דרכי משה החדש' (תש"ב), 'תולדות גדולי ישראל אנשי שם' (תש"ג) תפארת שמואל (תש"ג) ו'תולדות אנשי מופת' (תש"ד), תפארת חיים, וספרים נוספים שנותרו בכתב יד: דרכי ישרים, תולדות גדולי אחרונים, אבן ישראל. נספה באושוויץ עם כל משפחתו – אמו, אשתו וארבעת ילדיו. חותנו, הרב מאיר הולנדר היה שו"ב ומו"ץ ביושב אהרישאר ונפטר בי"ח ניסן תרצ"ח.

אביו של הרב חנניה ליפא יום טוב, רבי ישראל ברוך ברוין מגרויסוורדיין חיבר את הספרים אבן ישראל (יחד עם בנו) וכנסת ישראל, נשא לאשה את אחותם של הרבנים בנימין, חיים ושמואל שמעלקי שטרן, היה תלמיד בעל קדושת יו"ט ונפטר בי"ז בכסלו תש"א.

הערה: כאן מובאים כ"א סעיפים ראשונים מתוך ל"א סעיפים שבספר 'ברכה לחיים'.

מספר הצפיות במאמר: 352

"רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפקורס". נראה פשוט כי העם ארץ. והמונים, אף שהמה יראים את ה', אך כל זה בעת שהם בחברת אנשים כשרים ויראים, אבל בבואם בין רשעים, בפרט המתלוצצים וילעיגו עליו ובאים עליו בטענות כוזבות והוא כאלם לא יפתח פיו ואין יודע להשיב, וחושב כל הבליהם ושטותיהם כי הם חכמת שלמה, אז קשה לו לעמוד ובנקל יפותה להם, כשור לטבח יובל. לא כן מי שלמד תורה, חרב פיפיות בידו ומבין כל דבריהם כי כזב ושטות בפיהם. וכמה פעמים ברוך ה' בחנתי ונסיתי להשיב עליהם בקהל עם, והיו לבוז ולכלימה וצחקו עליהם כל העומדים. וליתר שאת ולדורות הבאים אציעה מעשיות.

פעם אחת נסעתי על אניות הקיטור והיה שם יושב לנגדי אחד, לא ידעתי אם הוא ישראל או ערל, כי לא היה לו שוב צלם יהודי. אך בתוך הדברים אשר נדברו שם אנשי לצון איש אל רעהו נתגלגל שדיבר גם הוא לחוות דעתו ואמר שהוא כופר בכל והכל שווא וכזב והוא אינו ניזהר אף במצווה אחת מכל תרי"ג מצוות, אך יום הכיפורים הוא משמר כהלכתו [הרוצה להאמין יאמין], ולגלות קלונו בפני רבים אמרתי לו מה לך לשטות הזה, לסגף ולענות נפשך על לא דבר. והשיב לי כי אולי עבר איזה עבירה בתוך שנה, על כן מקבל עליו לסגף עבור זה יום אחד. חזרתי לו, הלא לדבריך אין עבירה בעולם, כי כל התורה שקר היא כמו שאמרת בפיך הנבזה, והשיב לי כי דברים אשר לפי שכלו הנבאש הוא עבירה עליהם הוא מתענה. ושאלתי מה הם דברים אלו. השיב לי אני סוחר ולפעמים אני מרמה ומוכר שווה מנה המאתים ויותר לאינם מבינים, ועל זה דווה לבי בקרבי ומתענה. חזרתי לו וכי על זה יועיל תענית, ומה לו לחברך שרימית ולקחת ממונו בסיגופך בתמיה. ובתחילה צריך אתה לחזור לו ממונו שלקחת ממנו ברמאות, ואז תוכל לסגף עצמך. הא חדא, ועוד, אפילו יהיבנא לך שטותך שאתה סבור להתכפר בתענית בלבד, הגד נא לי באיזה יום אתה מתענה. השיב לו, מה שאלה, ביום כיפור, ביו"ד בתשרי. עניתי ואמרתי לו בקול רם, מה לך לטיפשות גדול כזה להתענות בימי הקיץ ולעשות אז יום כיפור, הלא טוב לך לברור י' בטבת או ט"ו בשבט, ימים קצרים, ומי ציווה לך להתענות יום ארוך. והתחילו כל העומדים לצחק עליו ונשאר כאלם, ואמר לא אטעון עמך.

ופעם אחת נסעתי על נתיב הברזל וישב אצלי איש אחד מגודל זקן כצורת איש יהודי ובתוך הדברים החציף פניו נגד כל היושבים שם ואמר שאינו מאמין בדברי חכמים  כי אם בתורה שבכתב לבד. ושאלתי לו האתה מניח תפילין. חרה לו מה זו שאלה, וכי אהיה בלא תפילין. חזרתי לו אל ירע בעיניך אם אחלה להראות לי צורת תפילין שלו. חרה עוד יותר, מה תשאלני שאלות כאלו ומי ראה מעולם תפילין משונות בצורות צורת תפילין שלי יפים מאשר לך ורצועות נאות מחירם סך כך וכך. על זה עניתי לו וכי אין נזק לתת סך הרבה כזה בעד תפילין, הלא טוב היה לך לקנות חבל בעד שני פרוטות ולקשרו בידך ובראשך לקיים 'וקשרתם', וכי מי הגיד לך כי על תפילין כאלה ציווה ה' יתברך בתורתו. אתמהה. והיה לשחוק בעיני כל היושבים ולא ידע להשיב. מעתה יתר לבב איש ויחרד מה לעשות היום לגדל בניו רק בתורת ה' למען ידעו להשיב הכופרים המתרבים יום יום בכל אשפה ובכל מקום סרוח מוצאים כופרים. מכנים עצמם 'פיליזאפען' ואיך יוכלו לעמד נגדם בלי תורה. ופעם אחת שמעתי כופר חצוף אחד אמר לאשה יראת ה' 'מה תדבר ממשיח ואיך נזכר מזה בכל התורה כולה'. ומעיד אני כי הכופר הזה לא ידע אפילו פסוק חומש אחד מכל התורה, וברוב עזותו החציף לדבר כאילו הוא בקי בכל התורה. ומה תוכל האשה להשיבו, כי היא גם כן תורת משה להשיבו בפסוקים ובפרשות שלימות המדברים מגאולה העתידה. וזהו שהזהרנו חכמינו ז"ל 'הוי שקוד ללמוד תורה', למען תדע להשיב לאפיקורסים, ומשום דבר זה לבד גם כן החיוב לך לעסוק וללמד בניך תורה.

(תיקון משה, חלק ד, אבות פרק ב, יט)

---

הרב אברהם פולק הי"ד, נולד בח' טבת תר"ל [1869] בבאניהד שבהונגריה לאביו הגאון רבי משה סג"ל פולק ולאמו איטל בת הרב אליעזר הרש סג"ל לוינגר מחבר "בני לוי" על הלכה ואגדה. הרב אברהם התחנך וגדל בתורה ובמידות אצל אביו, ואצל סבו רבי יצחק [זעקל] סג"ל פולק, בישיבת באניהאד. מילדתו חיבב את התורה והתמיד בלימודה, הגיע להבנות מעמיקות וניחן בזיכרון בלתי מצוי, עד שנעשה מהתלמידים המופלגים. אחר כך נסע ללמוד תורה בישיבתו של השבט סופר בפרשבורג, שם השתלם בתורת החתם סופר ובמנהגיו, והיה עילוי גדול, מתמיד עצום ושלם במידות. עוד בטרם שמלאו לו 19 שנה ביקשו למנותו לאב בית דין. לאחר שנשא לאשה את מרת רבקה בת הרב החריף הצדיק רבי יונתן לייב קריצלר, התקבל בשנת תרנ"ז [1897] כדומ"צ של קהילת שומרי הדת בבאניהאד. בהמשך שימש שם כמגיד מישרים, ובמשך כמעט חמישים שנה שימש דיין, מגיד מישרים ומו"צ בקהילת באניהאד, שם עסק בלימוד התורה ובהרבצת תורה בהתמדה והשיב תשובות בהלכה ובענייני שינויי נוסחאות בש"ס ובראשונים. הוא נעשה לאחד מהרבנים החשובים במדינתו, ובחר להישאר ברבנות בעיר אבותיו, בענווה ובפשטות, כפוסק העיר, ובהמשך גם כצדיק העיר. הוא סידר לדפוס והוסיף הגהות וחידושי תורה על ספרי אביו וידבר משה (חלקים א,ב) ותיקון משה (חלקים א,ב,ג,ד,ה), כפי שכתב עליו אחיו, הרב ישראל, בהקדמתו לספר ברכת משה: "רגשי תודה משבחים ומהללים, לך מר אחי מחמדי עטרת ראשי הרב המאור הגדול חריף ובקי הצדיק קדושת שמו תפארתו מו"ה אברהם סג"ל פאללאק נר"ו דין רפש מדבית אבא פרי קודש הלולים, הוא הגבר אשר הטה שכמו לישא בעול הוצאות הספרים הנזכרים הכינם גם חקרם, להפיץ על פני תבל אורם, את הכל עשה בעט"ו בסדר נאה ומהודר, אשריך שזכית לכך".

ועיין בתולדות אביו וסבו, כפי שהביא הרב אברהם  בהקדמתו לספר ברכת משה. לאחר שהספר "וידבר משה" עם ביאוריו הנפלאים ורמזיו לכל שאלות וענייני התקופה, זכה להצלחה רבה ונעשה למורשת הכלל בהונגריה, הודפס שוב ספר זה והודפס ספר "תקון משה" בניו יורק בשנת תש"ג [1943].

לעת זקנתו היה כבד ראייה, וישב ולמד בבית המדרש בעל פה בנוסח מדוייק. הרב אברהם נהרג על קידוש השם, יחד עם משפחתו וקהילתו, באושוויץ בקיץ של שנת תש"ד [1944].

חידושים ממנו הובאו בכתב העת וילקט יוסף, שנה שנייה קונטרס ט"ו, סיון תר"ס, סי' קס"ו; מנחת דבשי, א , סי' ט; ויהי בנסוע עמו נא.

שמועות מפיו הובאו במנהגי בעל החתם סופר עמו' יא; חותם האבות, בראשית ב, עמו' תתלה.

מכתבים ממנו הובאו בזכר זאת ליעקב, א, עמו' ס; קטלוג אוצרות לונדון, 1, פריט 46; מחנה הלוים, א-ב, עמו' 17-18.

תשובה אליו הובאה במי יהודה ,ב, סי' כא; פרי השדה, ד, סי' צח.

הנהגותיו הובאו בבאר שמחה עמו' שי.

מקורות: דף עד ביד ושם, אהלי שם, הקדמות תיקון משה ד' מהדורת תשמ"ח.

וראה "תולדות הג"ר אברהם פאללאק וקהילתו ק"ק באניהד הי"ד, בצפונות ה (תשרי תש"נ), עמו' צב-צח.

מספר הצפיות במאמר: 195

חנוך לנער על פי דרכו

"חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר" (משלי לג,מה). יש לבאר בפסוק מדוע לא נאמר "אוהב בנו מכהו", כמו שממשיך הפסוק "ואוהבו שחרו מוסר" ביחס לחינוך מילולי. יתכן שהביאור הוא, שכשצריך, יש להשתמש ב"שבט" ולהכות כדי לחנך את הנער, אך זהו אילוץ, אין זו פעולה המבטאת אהבה. אמנם, מי שאינו משתמש באילוץ זה בשעת הצורך, נקרא שונא בנו. יש להיזהר לא להכות כשאפשר להשתמש בדרך אחרת. המחנך בנו בדרך של מוסר בדברים רכים וקשים, הוא המחנך האומן – ועל זה נקט הפסוק בביטוי החיובי של אהבה. בהכאה יש להשתמש רק כשאין אפשרות אחרת.

כזה היה הגאון. הוא נחשב לאומן החינוך. בני הישיבה היו כבניו – רובם התראו עם משפחותיהם רק פעם בשנה, הישיבה הייתה ביתם והגאון היה להם כאב הן בצרכיהם הגשמיים והן הרוחניים. ההורים סמכו עליו שימלא באמונה את תפקידם הם – ויחנך את בניהם במידת הצורך. אמנם רוב תלמידיו היו ממשפחות טובות ולא נזקקו למוסרו כלל, אך היו גם תלמידים קשים, והיו מקרים בהם הגאון נאלץ להוכיחם כאשר לא התנהגו כפי ציפיותיו. ואז היה נוהג כעצת שלמה המלך, "הוכח לחכם ויאהבך", הוכח אותו ואמור לו שהוא חכם, ואז יקבל את תוכחתך. וכך היה מוכיח: "הנך רואה שנכשלת בטעותך, אילו התאמצת יותר היית מגיע להשיגם הראויים לך, כי יש לך ראש טוב".

ובכל זאת, פעם אחת ויחידה בתולדות הישיבה, סטר רבנו לתלמיד. היה זה באחד מערבי הקיץ החמים, הגאון כבר התכונן לצאת לבית המדרש לתפילת ערבית, כשעל פניו חלף במרוצה תלמיד. "לאן?" התעניין הגאון והבחור השיב "לתפילת מנחה", הגאון התפלא על השעה המאוחרת אך לא רצה לעכבו וזרזו, כאשר הגיע רבנו לבית המדרש פגש בבחור הנ"ל היוצא. רבנו השתומם מאד "כבר סיימת להתפלל?" הבחור הנהן בראשו והגאון גער בו בהתרגשות רבה: "הן לא יכולת בפרק הזמן הזה לסיים 'אשרי' וכל שכן את התפילה כולה" ואז, בדמעות בעיניו, הרים רבנו את ידו וסטר על לחיו של הבחור בהוסיפו: "אילו היה לי כח, הייתי מוסיף לך עוד כראוי לך, כיון שזו התחלתה של פריקת עול".

ביקורת עצמית

ראש הישיבה היה מעביר שיעורים גאוניים בבהירות רבה, כדי שיקל על כל התלמידים להבינם, אך לעיתים התעוררו בשעת השיעור שאלות חריפות בין התלמידים המבוגרים יותר והגאון שמח ליישר את ההדורים ולהשיב לשאלותיהם, למרות שאז הבחורים הצעירים נשארו מעט מחוץ למעגל. לבחורים הצעירים היתה יראת הכבוד ולא העזו להטריד את הגאון בשאלותיהם. כאשר נשאל שאלה קשה והיה צריך להתיגע כדי להשיב עליה, קרנו פניו מנחת, והשואל המאושר זכה לכבוד גדול בין חבריו. תלמיד אחד, שלא זכה מעולם לשאול את רבנו שאלה קשה, אזר אומץ באחד השיעורים, והחל לשאול שאלות סרק, משום כבודו השיב לו רבנו, אך הדבר נשנה פעמים רבות במהלך השיעור. אז פני אליו הגאון בעדינות ואמר לו: "בני, כאשר אדם רוצה להעביר ביקורת על השני, עליו לבקר תחילה את עצמו, האם הביקורת הזו אכן מתאימה, ורק אז להעבירה לזולת". ההערה עזרה.

לא תעשו עוול במשפט

בחור מבית עשיר הגיע לישיבה. אביו שמע את שמעה ושלתו ללמוד בה עם כל טוב העולם בידיו וארנק תפוח בכיסו. אמנם, מצבה הכספי של הישיבה לא היה מרנין בעת ההיא והיה צורך במזומנים לקיומה, אך הגאון, שראה כי מצבו של הבחור אינו מעודד, לא מן הבחינה הרוחנית ולא מן הבחינה הלימודית, החליט כי יוצמד לו בחור מבוגר ("חוזר בחור" – מושג מקובל בישיבה שבחורים ותיקים עזרו לחדשים וחזרו איתם על הלימודים) שילמד עמו וימלא את חסרונו. הרבי בקש בחור שיכניסו למשמעת חמורה, ומצא את שחיפש – בחור למדן המקפיד על קלה כחמורה. אך מיודענו העשיר לא היה מרוצה מהבחור שהצמידו לו – אשר מושגיו בעולם הזה היו רחוקים ממנו מאד,והוא שיגר מכתב לאביו שיבוא לקחתו הביתה. האב הגיע מיד ופנה אל ראש הישיבה בשטחו לפניו את תלונות בנו על הבחור הקפדן שהצמידו לו. הרבי הקשיב לו אך הצדיק את הבחור שלו. האב התעקש ושאל: "מדוע לא בחרתם לבני בחור מתאים יותר עדין יותר ובעל מושגים

מדוע לא בחרתם לבני בחור מתאים יותר, עדין יותר ובעל מושגים רחבים, כפי שהורגל מילדותו?" ורבנו ענה לו בשלווה: "בין כתלי הישיבה איני מבחין בין עני לעשיר, אלא בין טוב לרע. לי חשובה התקדמותו של הבחור בהתנהגות, בשמירת המצוות ובלימוד, ואין זה משנה היכן נולד – בבקתה עלובה או בארמון מלכים, אם סדרי ישיבתי אינם לרוחך – הנך רשאי לבחור לו ישיבה אחרת".

(מתוך כתבתו של ר' יוסף גוטמן בז'ידו אוישע, סיון תרפ"ח, מופיע בספר "רב כמלאך", עמ' מה-מז)

---

הסופר והעיתונאי ר' יוסף גוטמן הי"ד נולד בעירה טורנה ביום הכיפורים תרנ"א לאמו רחל ולאביו ר' יעקב שהיה מקורב לרבי יחזקאל הלברשטאם משיניווא. עוד בטרם שמלאו לו עשר, שלחו הוריו של יוסף את בנם ללמוד בעיירה מרוחקת, כי בעיירתם חויבו הילדים ללמוד בבתי הספר של הגויים. בין מלמדיו היה מורו ורבו הרב ישעיהו גרוס זצ"ל. לאחר שסיים את לימודיו בחדר, בהיותו בן מצוות, התקבל לישיבת "אונסדורף" (סלובקיה) בראשות הרב הגאון רבי שמואל רוזנברג זצ"ל, מגדולי רבני הונגריה והיה מתלמידיו החביבים. שם למד עד גיל עשרים ואחת. בהיותו בן 17 נפטר אביו, ולאחר שאחיו ואחיותיו הגדול התחתנו ועזבו את הבית, עזב את הישיבה על מנת לסייע בפרנסת אמו האלמנה. לאחר נישואיו למרת רבקה לבית קליין מאוהל, התגורר בעיירה טורנה, מקום הולדתו, והתפרנס ביושר מחנותו.

החל משנת תרפ"א החל ר' יוסף לכתוב כתבות ומאמרים רבים מחיי הישיבה וסיפורים בתחום היהדות, שיצאו לאור בכתב העת היהודי האורתודוקסי "ז'ידו אוישג". עיתון חרדי זה יצא לאור בבודפסט בשפה ההונגרית. חברו מימי הישיבה ר' יוסף גרוסברג, הוא שייסד את העיתון על מנת להיאבק ברוחות זרות שנשבו בבתי ישראל בהונגריה. ר' יוסף גוטמן ראה בזה שליחות בשעה גורלית, וכתב, לשם שמים, יצירות מגוונות ביותר להחדרת רוח ישראל סבא בקרב העם כולו ובפרט בקרב הנוער היהודי. את סיפוריו כתב בשבע שפות שונות אותן ידע על בוריין, והם התפרסמו בכתבי עת יהודים רבים של אותה תקופה, במדינות רבות.

כאשר התדרדר המצב בהונגריה נפגעה פרנסת היהודים ונשלל רישיון חנותו של ר' יוסף, ועם זאת סירב לעבור לעיר קאשוי לחפש בה את פרנסתו מחשש שהדבר עלול לפגום בחינוך שמונת ילדיו. עם הכיבוש הגרמני, כתב לבנו יעקב "אנו הולכים לקדש את השם. אתה תשרוד בעזהשי"ת. אל תשכח מקור מחצבתך, ותזכור תמיד ללכת בדרכי אבותיך". בדרכם האחרונה לאושוויץ אחזו ר' יוסף ואשתו בידי ילדיו הקטנים והלכו יחד. כשהגיעו לאושוויץ ב-22.05.1944 (כ"ט באייר תש"ד), הופרד מבנותיו בסלקציה ואמר להן: "לאן שההשגחה תביא אתכן, אל תשכחו את הדרך בה חונכתן".

בנו ושלשת בנותיו, יעקב חיה-ליבא, מרים ומלכה, שרדו את מוראות השואה והגיע לאחר המלחמה לארץ ישראל.

מבחר של עשרים ושמונה מסיפוריו יצאו לאור בספר "להאיר מתוך חשכה" בירושלים תשנ"ט (1999). בשנת תשס"ב, יצא לאור הספר "רב כמלאך: זכרונות מחיי ישיבת אונסדורף וקברניטה הגאון ר' שמואל רוזנברג זצ"ל, שנכתבו בידי ר' יוסף גוטמן הי"ד תלמיד בישיבה".

מספר הצפיות במאמר: 210

כדי למלא רצונך אכתוב לך דבר אחד בזו הסדרה פרשת ראה, "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו' את הברכה וכן'". וראיתי קושיא, מאי טעמא אצל הקללה כתוב "והקללה אם לא תשמעו וסרתם וכו'", ואצל הברכה לא כתוב "את הברכה אם תשמעו והלכתם בדרך ה'".

ואמרתי בדרך פשוט כי מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצרף למעשה, אפשר לומר עוד, לכאורה קשה והא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכאן כתוב שכר. אלא התירוץ, מאי טעמא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי כל שכר העולם הזה אינו כדאי לנכות משכר העוה"ב, וזה יוכל לומר אם רוצה לקבל שכר גשמי מעוות, אבל אם רצה לקבל שכר אחר, כגון הא דאמרינן דמצוה מגין מן החטא, מצוה גוררת מצוה וכדומה, זה מותר. כמו ששמעתי "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוהיך", שמעתי כי כתוב בשם האר"י הקדוש, כי מצות קימה מפני שיבה מביא לידי יראה. וזה אמרתי פירוש על הגמרא ברכות כח ע"א, רבי זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דבי ר' נתן בר טובי, אמר כי חלפו רבנן אז איקום מקמייהו ואקבל אגרא וכו', (ועיין גם עירובין כח ע"ב העובדא בלשון אחר קצת). וקשה, וכי שרי כדי לקבל אגרא, אלא זה אגרא שמביא לידי יראה, זה מותר, שרצה לקבל אגרא כדי לקיים כל המצווה, ולא שכר גשמי, זה מותר. וזה שאמר הכתוב "ראה אנכי נותן לפניכם היום", בעולם הזה ברכה, וקשה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אמר "את הברכה אשר תשמעו", וכתב רש"י על מנת שתשמעו, כי מצוה גוררת מצוה, וזה מותר, ממילא לא קשה מאי טעמא לא כתוב "והלכתם", כי בכאן רצה הכתוב להשמיענו כי על האופן הזה מותר לתשלום שכר. ודי לחכימא.

יעזור לנו השם יתברך שהתורה שאנו עסוקין בה יצילנו מן החטא ומן השגגה, ויוכל לעשות תשובה שלימה באמת ונתברך בכתיבה וחתימה טובה.

(קול דודי, עמ' צב-צג).

---

---

הרב חיים ליפשיץ נולד לאביו רבי דוד אריה ולאמו פייגל'ה בעיר ריישא שבפולין, בשנת תרנ"ד (1894). בגיל שמונה עלה עם מפחתו לארץ ולמד בישיבת "עץ חיים" בירושלים. בגיל שמונה עשרה היגר להונגריה, שם נשא לאשה את מרת רבקע צירעלע בת ראש הישיבה רבי איציק'ל יעקובויץ מקיסברגדא (קליינוורדיין). נסמך לרבנות ע"י רבי מרדכי ווינקלר בעל ה"לבושי מרדכי". מגיל עשרים וחמש שימש דיין דיין בעיר, ייסד ישיבה גדולה עם מאות תלמידים והיה ראש הישיבה. בכל שבתות הקיץ מסר שיעורים בפרקי אבות, מעבר לשיעורי הלילה הרגילים בהכל השנה. הרב חיים היה חברותא של רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מלויזנבורג, לרב חיים ולרבנית רבקה צירל נולדו חמש בנות וארבעה בנים. בתו הבכורה, חנה יוטה, נשאה לאחיו בירושלים בשנת תרצ"ו (1936). שתי בנות נוספות נישאו בהונגריה. הרב חיים והרבנית רבקה צירל, נהרגו באושוויץ בי"ב בסיוון תש"ד, יחד עם ילדיהם הקטנים אלטע חיה, נתן נטע, מיכאל ומשה, ויחד עם שתים מבנותיהן הגדולות, בעליהן וילדיהם. .מכתביו הרב חיים ליפשיץ לאחינו יצאו לאור בספר "קול דודי – מכתבי תורה" (ירושלים, תשנ"ג).

מספר הצפיות במאמר: 108