תכלית האדם להשלים עצמו בעולם הזה, אבל לא לרדוף אחר תענוגות גשמיים / הרב עקיבא שמחה אונגר הי”ד

תמונת הרב עקיבא שמחה אונגר הי"ד

“וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה”. לכאורה יש לדקדק דלא היה לו לכתוב רק “לתת להם את ארץ כנען”, “את ארץ מגוריהם וגו'” למה לי.

ונראה לעניות דעתי כי סיפא דקרא מפרש לרישא ונותן טעם להאמור מקודם, כי על ידי שידעו שרק גרו בה, שתכלית האדם להשלים את עצמו בעולם הזה, אבל לא לרדוף אחר תענוגים הגשמיים, שהם רק כגרים, על ידי זה יזכו שאתן להם את ארץ כנען – הכנעה. כי על ידי זה שיראה האדם ויכיר שהכל הוא רק בבחינת פרוזדור והכנה, ייכנע לבבו ויוכל להגיע למדרגות נעלות.

 “ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה’ אלקיכם”. פירוש, יען שאתם עמי, על כן פעמים שצריך אני להתנהג עמכם במדת “אלקים” – כדיין ושופט – כדי להראות לנחות הדרך אשר תלכו בה, אבל וידעתם, רצונו לומר, אתם תבינו שאני “ד’ אלוקיכם”, דאף במדת הדין אני אל רחום וחנון, וקל להבין.

 “בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו'”. נראה לפרש כי משה לא ידע ולא הבין תכלית ביאתו ודיבורו אל פרעה, מאחר שראה שדבריו לא עשו רושם ומיד כשחדלו והופסקו המכות חזר לרשעו. אבל צריך לדעת כי כל מה שנעשה על הארץ, בכל הנסיבות, הכל מאתו יתברך, ואין אתנו יודע עד מה, כי הכל מן השמים ולכל דבר יש לו כוונה ותכלית הנעלם מעיני בשר ודם.
וראה נא כי כל מעשה פרעה והתנהגותו הלא מוזרה היא. כי אם היו עיניו בראשו היה לו לשלוח מיד את ישראל, כי ראה כמה עונשים וייסורים באו עליו ועל ארצו. אבל גם זה שעשה פרעה כן לא היה טבעי, אלא מה’ יצא הדבר. ועל כן אמר בא אל פרעה, אף שאינך יודע תכלית ביאה זו, בכל זאת תלך אליו, כי אני הכבדתי את לבו, ולא הוא מעצמו רק הכל על פי ההשגחה. ופשוט הוא.

 ויהי בשלח פרעה את העם וגו’. נראה לפרש על פי מה שביאר המהר”ל מפראג ז”ל הפסוק בתהלים צ”ב, “בפרוח רשעים כמו עשב”, ולהלן “צדיק כתמר יפרח”, דהכוונה שדבר אשר הוא קטן ואין לו שלימות גדול, הוא ממהר לצאת לפועל כפי שהוא קטן מאד. אבל דבר ששלמותו גדול ביותר, אינו ממהר לצאת לפועל, כיון שהוא גדול. אולם כשכבר יצא לפועל יש לו קיום גמור וחזק ועל כן בפרוח רשעים רק כמו עשב שממהר לגדול ואין לו קיום ולעומת זה צדיק כתמר יפרח, שהתמר אינו ממהר לגדול אולם כשיצא לפועל הוא קיים בשלימותו זמן רב. זהו תוכן דבריו. והנה בני ישראל שהיו במדרגה שפלה היה צריך להוציאם ממצרים בגוף ובנפש, וטהרה זו היתה אפשרית רק על ידי מלחמות נמרצות וזמן רב של ארבעים שנה, כדי לברר וללבן את ישראל מטומאת מצרים, שיהא להם קיום. ועל כן “ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו’ ושבו מצרימה”, שחס וחלילה לא יהא להם קיום, ועל כן “ויסב אלקים את העם דרך המדבר”, בדרך ארוכה אבל בטוחה יותר כדי לטהרם ולהביאם אל ארצם.

(קרית משוש, בתוך ספר קרית ארבע על התורה, ירושלים, תשכ”ה)


 הרב עקיבא שמחה ב”ר אברהם יהודה אונגר הי”ד, נולד בפרסבורג בשנת תר”ע (1910). הוא למד במוסדות החינוך של הקהילה שם בתלמוד תורה “יסודי התורה” וב”ישיבה קטנה”, ובישיבת פרסבורג בראשות רבי עקיבא סופר, והצטיין בכישרונותיו היוצאים מן הכלל, ברצינותו, בחריפותו ובשנינותו, בהתמדתו ובשקידתו, עד שהתפרסם כלמדן מופלג, מעמיק, בעל לב טהור וכח הסברה מצויין. הוא רשם את חידושיו על התנ”ך, על מסכת אבות, על הש”ס והפוסקים ונודע לדרשן מצויין, הבונה את נאומיו בהגיון בתורה ודעת, בהלכה ובמוסר, ומחדש הבנות מעמיקות ופירושים בדברי חז”ל. את דרשותיו נשא ב”חברת מגידות” של תלמידי הישיבה, וכן במסגרת פעילות צעירי אגודת ישראל. כמחנך מוכשר השפיע רבות על הנוער, שהקשיבו לשיעוריו ונהנו מעצותיו.

הרב עקיבא שמחה קיבל התרי הוראה נלהבים ממורו רבי עקיבא סופר, מאב”ד פרסבורג הרב ישעיה קאליש הי”ד ומהרב משה חיים לאו הי”ד.

כאשר התגברו הצרות, היתה לו אפשרות לברוח לחו”ל, אך הוא לא רצה לנטוש את הוריו. גם בתקופה קשה זו, המשיך במסירות נפש ללמוד וללמד. כאשר נאלץ להסתתר, לא הפסיק את שקידתו בלימודיו במחבוא. ביום הכיפורים תש”ב נתפס והוגלה למחנה הריכוז בוכנוולד. גם כאסיר אל פסק מלהגות בתורה, ואחרי שעות עבודה רבות, קשות ומפרכות העביר שיעורים בעל פה לפני אחיו האסירים ועודד אותם שלא לאבד תקווה. ביום ו’ באדר נפטר הרב הי”ד במחנה הריכוז.

חידושיו הרבים על הש”ס אבדו בשואה, מקצת מחידושיו על התורה פורסמו בספר “קרית משוש” שהודפס עם הספר “קרית ארבע” (ירושלים, תשכ”ה).

לעיון נוסף בתולדותיו מאת הרב יעקב הכהן זלצר, ראה: אהל עולמים.

מספר הצפיות במאמר: 39

חטא העגל / הרב אהרן צבי גרוס הי”ד

ספר כל דאמר רחמנא

כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו (ע”ז יט:)

נראה לפרש בס”ד דהנה כתב בספר ברית שלום בפרשת כי תשא (דף נ”ח, בד”ה וכיון שזכינו לדון) וז”ל ונאמר תחילה מה הי׳ ענין בעגל שטעו ישראל אחריו, וכי יעלה על הדעת לומר שיעשו דבר זר כזה כי כל העדה כולם קדושים, כולם שמעו אנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה, ועל שהמלך במסיבו יטעו בעגל בן בקר, שור אוכל עשב, דהיינו מין בהמה ממש וכו’, ועל כרחך צריך לפרש דענין העגל הוא על דרך שהקדמנו לעיל, שבימי אנוש ודור המבול התחילו לעבוד עבודת כוכבים ומזלות, וכל צבא מרום במרום, וסברו שאין איסור בזה, כי מגדולת עבד ניכר גדולת רבו, ועשו כדמות צורת אותו הכוכב או הגלגל שרצו לעבוד לו, כמו שהאריך הרמב”ם ז”ל והבאים אחריו, וזו הי׳ עבודת השיתוף ר”ל, אף שהאמינו ביחודו של עולם. מ״מ סברו דאותו הכוכב אותו המלאך, ממוצע בינם לבין אביהם שבשמים. ובאמת אמרו “אין עוד מלבדו” כתיב, שכל פמליא של מעלה אין להם כח וממשלה בלתי רצון השם ב״ה, ולו נאה ויאה הגדולה והגבורה והתפארת כמו שהזהיר ואמר אנכי ד׳ אלוקיך וגו’ לא יהי׳ לך אלוקים אחרים ושלא לעבוד אותו בשיתוף ח״ו, כי אם להאמין ביחודו של עולם לבד, ולא לזולתו וכו׳, לכן רוח מבינתי יענני, דאותו מלאך שרצו לקבל אותו לאלוקי, דהייני שיהי׳ ממוצע בינם לבין אביהם שבשמים הוא המלאך הנזכר בגמרא מסכת תענית (דף כ״ה: ) אמר ר׳ אליעזר כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימך (לשון נחל נובע) קול שני רעים אני שומע (הם שני שיתין שתחת המזבח), שנאמר תהום אל תהום קורא (מים עליונים ומים תחתונים) לקול צינוריך (הם שני שיתין),  אמר רבה לדידי חזי לי האי רידיא (פירש”י מלאך הממונה על הגשמים כך שמו והוא מזל שור), דמי לעיגלא ופריטא שפוותי׳ וקיימא בין תהומא תתאי לתהומא עילאה (בין הרקיע לאוקיינוס היכא דנשק ארעא ורקיעא) לתהומא עילאה אמר וכו׳ וכוי, ועל המלאך הזה הי׳ כוונתם לעשותו אלוקי תחת משה, לפי שהוא בדמיון משה, דמשה הי׳ הסרסור בין ישראל להקב״ה, ומלאך זו גם הוא סירסור בין תהומא עילאה ותתאי וכנ״ל, וע״י משת ניתנה התורה, וע״י מלאך זה יורדים הגשמים, ואמרו רז”ל גדול יום הגשמים כיום שנתנו בו הלוחות, גם ע״י משת יצאו ממצרים, ויום הגשמים כיום קיבוץ גלויות, וכה׳׳ג טובא, שרצו לדמות זה המלאך ששמו רידיא לענין משה, וזהו שאמרו קום עשה לנו אלוקים, ר״ל תחת משה, כי זה האיש משה לא ידענו מה הי׳ לו, לפי שהשטן הראה להם דמות משה באויר הרקיע, ר״ל שהראה להם זה המלאך ששמו רידיא שהוא ג״כ בין שמים לארץ, והיינו היכא דנשקי ארעא ורקיעא, כפירש״י בתענית שנ”ל, ולכך לא ידעו מה הי’ לו, שהוא עומד באויר הרקיע וכו’, ויעשו עגל מסכה, פי׳ לפי שזה המלאך דמי לעיגלא תילתא לכך עשו בכשפים שהשליכו לתוך הבור ויצא העגל הזה וכו׳, ועכשיו הורידו המלאך הזה תחת משה, אשר יאמר עליו כי הוא זה, והייני ויצא העגל הזה שקיבלו לאלוקי תחת משה, וזהו שרמז הכתוב ואמר ויעשהו עגל מסכה, ר״ל דזה המלאך דדמי לעיגלא תילתא הוא ממונה על הגשמים, ושומע ב׳ רעים דניסוך המים, לכך אמר מסכה לשון ניסוך המים וק״ל, ועוד דיקדוק, ואמר עשו להם עגל מסכה ויאמרו אלה אלוקיך ישראל, ע״ד שאמר בתהלים (ע”ח) וימירו כבודי “בתבנית” שור, הכוונה בזה שלא היתה כוונתם לעבוד לעגל הזהב שעשו להם,  אלא למלאך שהוא כדמות ותבנית עגל וכנ”ל. עד כאן.

ועוד הביא שם אחרי זה וזה לשונו: וזהו הענין שנחרב בית המקדש ע״י עגלא תילתא דשדרי להו לקורבנא ושדי בי׳ מומא בניב שפתים וה״נו בשביל חטא העגל שקיבלו לאלוקי המלאך דדמי לעגלא תילתא ופריעא שפוותי׳ ודו״ק,עכ”ל- והאריך שם הרבה בזה עיין שם.

והיוצא מזה שקיבלו לאלוקי המלאך הממונה על הגשמים ־ ואמרת׳ דמפני זה הי’ ארץ ישראל תמיד מחוסר גשמים, כמו שמלא מזה מסכת תענית ולכן נלקו לדורות בהגשמים, דקבלו עליהם לאלוק’ המלאך הממונה על הגשמים, וביום פקדי ופקדתי, וחטא העגל עליהם רובצת תמיד, ולכן מחוסרים על ידו בגשמים תמיד בכל עת – ואולם כל העוסק בתורה מתקן בזה חטא העגל, דמקרב עצמו להקב״ה ית״ש לגמרי, דקוב״ה וישראל ואורייתא חד הוא,  ועוד שהוא מעיד בתורת משה, ולא בשום אחר תחתיו, חלילה, כמו שהעמידו בהעגל. ולכן שמתקן חטא העגל, ממילא שוב יבוא לו הגשם לברכה להצלחת נכסיו, דונתתי גשמיכם בעתם אז ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה יתן פריו, וממילא שנכסיו מצליחין לו, ומטר יבוא גם ליחיד,  וכדאמר ר׳ יוחנן (בתענית ט.) ושפיר אמר דנכסיו מצליחין לו, דאפי׳ ליחיד, דכיון שתיקן לעצמו חטא העגל, וליכא מלתא דמונע הגשמים לו, אז יבוא הגשם לו ויתברך ארצו בטוב ויהיו נכסיו מצליחין לו, ולכן כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו.

(כל דאמר רחמנא)


הרב הגאון אהרן צבי נולד ב-1905 בבודפסט הונגריה, לרה”ג מוה”ר יעקב יוסף אב”ד ק”ק אויבן (בודה) בהרה”ג ישראל דוד גראס. הוא היה דיין ורב ראשי באזור פומז שבהונגריה. אמו מרת חיה מלכה היתה בתו של הרב ר’ יצחק אייזיק פרידמן זצ”ל, רבה של נירדהאז. נשא את שרה לבית זילברשטיין. הרב אהרן צבי וחיבר את הספר “כל דאמר רחמנא“. אחיו היו ר’ מאיר גרוס, רב בשארקאד ומחבר אמרי לב, ור’ זאב גרוס מבודפסט הי”ד.

ע”פ דף עד שמילא דודו, הרב אהרן צבי גראס נרצח בבוכנוולד תש”ה.

 

מספר הצפיות במאמר: 20