מאמר לפסח / הרב נתן נטע לייטר הי”ד

תמונת הרב נתן נטע לייטר הי"ד

בהגדה של פסח שמונה והולך טובות של המקום עלינו הוא חושב גם את הטובה: “ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו”.

וקשה טובא איזה תועלת יש בטובה זו שבנה לנו הקב”ה את בית הבחירה אם החריבהו אחרי כן? ואיך יעלה על הדעת שאנו היושבים בגולה נספר על הטובה הזאת שכבר איננה? הרי זה דומה למי שהיו לו בנים ומתו רחמנא ליצלן. והאב יושב ומודה להקב”ה על אשר נתן לו בנים!

אכן כדי להבין את המאמר הזה, שבצדק אנו מודים לד’ על בנין בית הבחירה אף על פי שאיננו עכשו, עלי להמתיק את הדבר במשל.

שני אחים היו בארץ, האחד היה עשיר ואדיר בנכסים, בעל אחוזות, וערים ועיירות רבות נפלו בחלקו. ולהשני היה רק כפר אחד, אך היה בעל חוב גדול לגנזכי המלוכה, והכפר עמד להמכר בכדי לגבות את החובות.

אז יעצתהו אשתו שיפנה לעזרה לאחיו העשיר האדיר שיעמוד לימינו, ולא יתן לנקש את הכפר בעד חובותיו. וישמע הבעל לעצת אשתו ויבא אל אחיו לחלות את פניו על הדבר הזה. האח קבלהו בסבר פנים יפות, ויקן לו בית גדול, בית חומה, בעיר גדולה, למען יוכל לשלם לנושיו משכר הדירה. כי אמר אחיו אם אשקול על ידך את הכסף אשר אתה חייב, אז לא ישאר שום זכרון מהטובה אשר עשיתי לך, כי אתה תמסור את כל הכסף לידי נושיך. מה שאין כן אם קניתי לך בית, אז תשלם את החוב משכר הדירה, והבית ישאר לך.

אבל לא כאשר דמה האח העשיר כן היה, כי באשר נודע לנושי אחיו שיש לו בית חומה בעיר הגדולה אז עלו על ביתו וימכרוהו בכסף מלא ויגבו את חובותיהם.

כשמוע אשתו את הדבר הזה התלוננה באזני בעלה על אחיו, שלא הושיט להם עזרה ממשית אחרי אשר הנושים נקשו את הבית. אך בעלה שהיה איש נבון הסביר לה שהיא שוגה במשפטה, וכי טובה גדולת עשה לו אחיו, וכי הוא שבע רצון שלקחו את הבית. כי לולא הבית שהיה לו מה שקנה לו אחיו, אז היו לוקחים בדין את הכפר, והיה נשאר עם משפחתו בעירום ובחסר כל. ועכשו שפכו הנושים את חמתם על הבית ולקחוהו בעד נשים שהם נושים בו, והכפר נשאר לאחוזתו תמיד.

בנידון דידן צריכים אנו לזכור מאמרם ז”ל: הקב”ה שפך חמתו על עצים ואבנים, כלומר החריב את בית הבחירה, וגבה בזה את חובו. ולולא העצים והאבנים של המקדש היה שופך חמתו עלינו, ואז חס ושלום אבדנו כלנו אבדנו. וזהו מה שאנו מונים בתוך מעלותיו של הקב”ה גם את המעלה הזאת: שבנה לנו את בית הבחירה כדי לכפר על כל עונותינו, שנצא בלתי נזוקים וחיים וקיימים כיום הזה. והפירוש לכפר על כל עונותינו, היינו על חורבן המקדש נתכפרו עונותינו, ולכן נם חרבונה זכור לטוב.

(מאורות נתן, חלק ב)

הרב נתן נטע לייטר הי”ד נולד בתרכ”ט (1869) לאביו הרב דוד דוב אב”ד זוואלוב.

הרב למד תורה בקדושה וטהרה, והתנהג בחסידות ובפרישות מיום שנכנס בעול התורה והמצוות. וכל ימיו הצטיין בעוצם שכלו ורוב חילו בהגותו ויגיעתו בתורה.

בשנת תרמ”ב (1882) נולד אחיו הקטן הרב  אליעזר הי”ד, שהיה לתלמידו. גם האח הצטיין בזכרון ותפיסה יוצאים מן הכלל ובלימוד בהתמדה עצומה. בית אביהם הרב היה מקום תורה מובהק, שם עסקו הבנים בלימוד ש”ס ופוסקים  בצוותא, התפלפלו, בחנו איש את אחיו, שתפו זה עם זה את חידושיהם, והתחנכו בחכמת הנהגת הרבנות. האחים הוסמכו על ידי הרב שלום מרדכי שבאדרון, הרב מברז’אן. הרב נתן נטע נתמנה בשנת תר”ס (1900) לאב”ד זלאזיץ שבגליציה המערבית, והרב אליעזר התמנה בשנת תרס”ט (1909) לרב בטרמבובלה. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח הרב נתן נטע לבודפשט, וכעבור שנה לווינה. לשם גם ברח אחיו לאחר שהרוסים כבשו את טרמבובלה, ושם נפטרה אמם, הרבנית חיה ע”ה.

לאחר המלחמה חזר הרב אליעזר לעירו ואחיו, הרב נתן נטע, עבר ללבוב שם נתמנה כדיין וממלא מקום הרב. אחר כך כאב בית דין בבית דינו של הרב אריה לייב ברודא.

בשנת תרע”ה (1915) הופיע מאמר של הרב נתן נטע בספר “רבותינו שבגולה”.

בתרצ”ו (1936) הוציא את ספריו מאורות נתן ב”כ – שו”ת ואגדה. בנו, הרב זאב וואלף חיבר את שו”ת בית דוד תרצ”ב (1932), בהיותו אב”ד בפיטטסבורג. בשנת תרצ”ג (1933) הוציא לאור את ספרו “דברי חיים ואמת” בעילום שם (הספר הודפס שוב בשנת תשנ”ט ע”י נכד המחבר, הרב יעקב מרדכי לייטר). בשנת תשכ”ד יצא לאור ספרו של הרב נתן נטע הי”ד, ש”ות ציון לנפש חיה. את הספר הוציא לאור בנו הרב זאב, שאף הוסיף לספר גם את תשובותיו.

אשתו של הרב נתן נטע, הרבנית חיה עטיא ע”ה בת הגאון החסיד הרב דוד מאיר ז”ל מלעלזא, נפטרה בלבוב בי”ב טבת תרצ”ט.

כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת מלחמת העולם השניה המשיך הרב נתן נטע בעבודתו, ודאג לענייני הקהילה. הרב נורה ונהרג בלבוב בשנת תש”ב (1942) בהיותו לבוש בטלית ומעוטר תפילין, באקציה של סוף אוגוסט, וקבור בקבר אחים שם. בנו כותב, שהרב היה מן הראשונים שנהרגו על קדושת השם בלבוב. “ומפי השמועה נודעתי שהגרמנים הארורים יסרוהו ביסורין נוראים מקודם” (מתוך הקדמת “ציון לנפש חיה”).

עם כיבוש טרמבובלה על ידי הרוסים, בתשרי ת”ש, הגיעו לשם, או שגורשו לשם, יהודים רבים מערים אחרות, והרב אליעזר עמד להם בעת צרתם בכל יכולתו. הרב וכל הקהילה סבלו תחת עול הכיבוש הגרמני. אנשי העיר החביאו את הרב בעת הגירושים להשמדה, אך בעקבות הלשנה הוא נתפס ונמסר לגיסטפו מספר שבועות לאחר שטרמבובלה הוכרזה יודנריין. מכל משפחתו לא שרד איש.

מקורותרבנים שנספו בשואה, אלה אזכרה ה עמוד 102, וונדר גליציה ג עמוד 494, ספר זכרון לקהילת טרבובלה מתמונה  101 ומתמונה 322, אידישע וועלט, אהלי שם.

 

מספר הצפיות במאמר: 45

איך ידע עבד אברהם שראויה רבקה לבית אדוניו / הרב דוד שלמה הי”ד ובנו הרב שמואל פרידמן הי”ד מלבוב

תמונת יהודים בגיטו לבוב, 1942

הטי נא כדך גו’ כי אותה הוכחתי לבן אדני (בראשית כד) וקשה להבין הלא במה שנתנה לו מעט מים לשתות לא היה עוד כלל במה להכיר שהוא צדקת וראויה להיות אשת יצחק אבינו ע”ה.

ואפשר לומר בזה דהנה ביתו של אברהם אבינו היה פתוח לרוחה בשביל אורחים שהיו הולכים ובאים כסדר, ובין האורחים נמצאים גם כאלה שחסר להם דרך הנימוס או מפני מרירות אינו מסדר בקשתו כראוי, אך אנשי ביתו של אותו צדיק כבר היו מורגלים לדבר הזה ולא היו מקפידים כלל על זה ולא חרה להם וקבלו כל האורחים בלי הבדל בסבר פנים יפות. אם כן כאשר בא לקחת אשה לבן אדוניו ולהכניסה לביתו של אברהם אבינו, היה נותן דעתו שאשה זו תהיה לה, מלבד כל המידות טובות וצניעות, גם מידה טובה זו שלא תקפיד על שום עני אפילו כאשר תשמע לפעמים דברי בזיון ממנו,

כמו דמצינו בירושלמי פיאה פרק ה’ הלכה ו’ מעשה בר’ עקיבא שרצו למנות אותו שיהיה גבאי צדקה, אמר להם אלך ואמלוך עם בני ביתי,  הלכו אחריו שמעו קולו שאמר על מנת שמקילין ומבזין אותי אקבל עלי ההתמנות הלז.

וכן היה אליעזר מחזר דוקא אחר אשה כזו שלא תביט על שום בזיון מהעניים הדופקים על פתח בית אדונו, על כן עשה הניסיון הזה שאמר לה הטי נא כדך, ולא אמר לה בדרך כבוד, כי הרי די היה לפניה אם תיתן לו רשות לשתות. והוא לא עשה כן אלא אמר לה שהיא בעצמה תטה את הכד בשבילו, ויען שהיא מילאה את בקשתו אמר כי אותה הוכחתי לבית אדוני, לבית אדוני דייקא, שהיא בית הכנסת אורחים ותדע איך להתנהג עמהם.

(נחלי דבש, בשם אביו).

הרב והדרשן ר’ (דוד) שלמה ב”ר שמואל ואסתר מלכה פרידמן, נולד בגאליציה, בערך בשנת תר”ן (1890). בבחרותו נפטרה אמו והוא גדל אצל דודו הרב אליהו קארפוס מבראד ואשתו מרת מיכלי.

בשנת תרע”ז הוא ישב בבודאפעשט בתוך פליטי מלחמת העולם הראשונה, והתחיל להדפיס את חיבורו הגדול ספר שו”ת בגדי שרד, עם הסכמת הרב קאפל רייך זצ”ל, אב”ד ק”ק פעשט. אך בשל הוצאות הדפוס הופסקה ההדפסה, בשנת תרפ”א הוא הוציא את חיבור קטן בשם אמרי שפר כמבוא לספר שהדפסתו הופסקה, ובא הוא כותב “וד’ יגמור בעדי להשלים חפצי לברך על המוגמר ויחזק לבי לעבודתו ויתן לי כח ועוז לעשות חיל בתורה הקדושה ללמוד וללמד לשמור ולעשות”. בספר הוא מביא גם דברי תורה בשם זקנו הרב דוד כהנא, מחכמי הקלויז בבראד.

בנוסף לכתביו, הדפיס הרב דוד שלמה את הספר נחלת יהושע (לבוב, תרצ”ד), מאת הרב גרשון קורצר, ובו “עשה את מלאכתו באמונה, והשתדל להוציא את הספר בהידור רב, לייפותו ולשכללו ככל האפשר” (מתוך הקדמת בן המחבר).

בנו הרב שמואל פרידמן, מחבר הספר “נחלי דבש“, נולד בלבוב בשנת תרע”ב.

הספר נחלי דבש כולל לקט חידושי תורה ושיחות על דרך צחות ברוח טהרה ומוסר, מגדולי הדור וצדיקים מפורסמים. הספר יצא עוד בחיי המחבר במספר מהדורות (תרפ”ט, תר”ץ, תרצ”ב). בפתיחת הספר מביא המחבר את סדר ייחוסו המפואר של סב אמו, הרב משה כ”ץ מדוקלא.

בהסכמה לספר “נחלי דבש”, כותב אבי המחבר, בלבוב, בערב ראש השנה תרפ”ח, “אינני רב ולא גאון, לא מאור גדול ולא מאור קטן, ומי אנוכי לבוא עד הלום להעיד על האור כי טוב, ותעודתי מה הוא בעניינים כמו אלה. עם כל זה לא יכולתי מלט משא הפצרת בני המוכ”ז לכתוב דבר טוב עשה בילקוט הזה. וכבר היו הקונטרסים לפני כמה צדיקי הדור חסידים ואנשי מעשה, ואמרו כי תועלת גדול יביא הספר הזה וכל הדברים נאמרו ברוח טהרה, ורמז בהם מוסר ויראת שמים, לכן אמינא לפעלא טבא וחילו לאורייתא ונזכה להרמת קרן התורה ולבנין דחילו חטאין”.

הרב דוד שלמה ובנו שמואל נפטרו בסביבות שנת תש”ב, וככל הנראה נספו בשואה.

(מקורות: מאורי גליציה ד, עמ’ 169-170, 235. הביבליוגרפיה של הספר העברי. נחלי דבש ואמרי שפר).

ביום שני, ה’ בתמוז תש”א (30.6.1941) נכנסו הגדודים הראשונים של הצבא הנאצי ללבוב. ומיד החלו ברצח יהודי העיר. פרטים על השמדת הקהילה ניתן לקרוא באנציקלופדיה של גלויות, סדרת פולין, כרך ד לבוב ח”א ובאתר יד ושם.

 (בתמונת למעלה: יהודים בגיטו לבוב)

מספר הצפיות במאמר: 43