הבכייה פותחת את השער, אך השמחה משברת את המחיצה / הרב פינחס זליג גליקסמן הי”ד מלודז

בשמחה היה כל ימי חייו

הרב ר’ משה נחמיה הכהן היה בעל קומה וכביר כח ועשוי לבלי חת. מעשה שבלכתו בדרך יחידי לפשיסחא או לווארקי, הרעימהו שודד אחד ויתנכל להמיתו. ויך אותו ר’ משה נחמיה מכת לחי חזקה, והשודד נפל מתעלף מתבוסס בדמו. והוא אחז דרכו הלאה שוקט ובוטח. מספרים כי ר’ משה נחמיה היה מתחנן אל הגזלן, כי ירשהו לכל הפחות, לשתות עוד מעט יי”ש, אשר נמצא אצלו, והגזלן הטה לו חסד וירשהו, ואחר השתית עשה לו מעשה רב ההוא.

תקוה אפוא נשקפה לו, כל יאריך ימים מאד. אבל לא כן היה, כי בשנת תרי”ג היא שנת הס”ד לימי חייו, בהיותו בדרך שובו מווארקי אחר חג השבועות, סר לעיר לודז, ופה חלה בדלקת הריאה, ימים אחדים הוכח במכאוב על משכבו ונתבקש בישיבה של מעלה.

בו נתקיים מאמר חז”ל (סוכה נ”ג): רגלוהי דבר אינש אינון עריבין ביה, לאתרא דמתבעי, לתמן מובילין יתיה. נראה הדבר, כאלו מאנה ההשגחה העליונה לתת לאותו חסיד מנוחת עולם במקום אשר בגד בו, ותבחר לו מקום מנוחה הטוב ממנו.

והנה לפני פטירתו היתה דעתו מיושבת עליו מאד, כראוי לתלמידו המובהק על הרבי ר’ בונם. מעשה,  בשעה שצדיק זה הלך למות ראה את זוגתו והנה היא בוכה, ויאמר לה: “למה את בוכה, הלא כל ימי למדתי את עצמי למות”. גם תלמידו ר’ משה נחמיה הלה, כפי הנראה, מלמד עצמו למות, אחרי אשר קודם יציאת נשמתו הבין השכיל כל כך לצוות, שעל מצבתו לא יחרתו רק המלים האלה:

פ”נ

הרב החסיד המפורסם בשמחה היה כל ימיו מו”ה

משה נחמיה בן מו”ר בנימין הכהן זצלה”ה נו”נ ביום ד’ ט”ז סיון תרי”ג לפ”ק.

בנוסח מצבתו זה חפץ בוודאי אותו חסיד להורות דרכה של החסידות, אשר לפיה כלל הוא, כי האדם צריך להתחזק ולהתגבר ולהיות בשמחה תמיד, באשר השמחה מורה, שאוהב הוא את הדבר הרבה, והיא מדרגה יותר גדולה מן הבכייה, כי הבכייה פותחת את השער, והשמחה משברת את המחיצה. משל הוא, כמו שני אנשים המתאבקים זה עם זה, אם אחד הוא עצל, ינוצח בקל לנפול, אף שהוא גבור מחברו.

עדותו על עצמו ברגעי חייו האחרונים היתה בוודאי נאמנה, כי אין אדם משקר ומשטה בשעת מיתה, אבל היא מעוררת השתוממות בקרבנו, כי איך היה יכול להיות שרוי בשמחה, בזמן אשר רבים קמו עליו, הרעימוהו והכעיסוהו, קפחוהו בהלכות, וירדו לחייו. אכן מכתבו של אותו צדיק יסוד עולם ר’ יצחק מווארקי יניח דעתנו. ידע הרב ר’ משה נחמיה, כי מורו ורבו הרב הדומה למלאך ד’ צבאות, עומד לימינו ומצדיקהו, התעודד ויתחזק ויהי אך שמח, כדרכו תמיד, כי הוא היה שקול יותר מן כל מנגדיו, ולעומתו מה הם נחשבים.

בכל אופן יכול הרב ר’ משה נחמיה להיות בדבר הזה למשל ולמופת בישראל.

שמעתי אומרים, כי השאיר אחריו קובץ של כתבים בענייני הלכה ואגדה, אבל נאבדו.

(מתוך “הרב של שמחה“, תולדות רבי משה נחמיה הכהן זצ”ל, מאת ר’ פינחס זליג גליקסמן הי”ד)

הרב פינחס זליג גליקסמן הי”ד נולד בלסק בב’ בחשון תרכ”ז (22/10/1865) לאביו הרב אברהם צבי הירש, ולאמו מרת זלטה בת רבי יצחק זעליג הלוי פרנקל, מחשובי חסידי קוצק. הרב אברהם צבי הירש היה תלמיד חכם גדול ובקי בהוויות העולם, והדריך את בניו לאהבת התורה והחכמה ולאהבת ישראל גדולה, ונטע בליבם אמונה חזקה.

הרב פינחס זעליג גדל בלודז. עוד בשנות צעירותו הצטיין הרב בידיעת תורה נרחבת , ובידע בחוכמת העולם, אותם הביא לידי ביטוי כסופר חסידי מוכשר. הוא ראה בעטו מכשיר המתאים להפצת תורה ויהדות להמוני העם בתקופתו, וכתב במשך כששים שנה.

כבר בצעירותו השתתף הרב בכתבי עת שונים ביידיש ובעברית. הוא הרבה לכתוב על קהילות ועל תולדות אנשים חשובים. עם היותו נטוע בעולם הספרים, כתלמיד חכם וכסופר, היה עוסק בצורכי ציבור באמונה ושמו יצא למרחוק.

בתחילת דרכו הספרותית הכין לדפוס את ספרי סבו של אביו, הרב הגאון הצדיק יסוד עולם הגדול בנגלה ובנסתר, כליל החכמות והמדעים מו”ה ברוך בענדיט גליקסמן זצ”ל. לאחר שהרב פינחס זעליג נשא אשה והיה סמוך על שולחן חותנו רבי יוסף יששכר רוזנשטיין בראדומסק, מסר לו אביו את כתבי היד להכשרתם לדפוס. לספרים הוסיף הרב הקדמות ואת הסכמות הרבנים שקיבל לפרסומן.

הספר “נחלת ברוך” על כמה מסכתות בהלכה ובאגדה ועל פרק שירה, פורסם בשנת תרס”ב. הספר “בריחי זהב” ה”מורה דרך לנבוכים ביסודות התורה שבעל פה, דת יהודית וחכמת הקבלה. ומלמד את הטועים באמונה דעת ותבונה”, פורסם בשנת תרס”ט, ובמהדורה השניה בשנת תרפ”ח צורף מכתב על חכמת הקבלה. הספר השלישי שפרסם היה “ספר ויכוח” ובו דו שיח בין כומר המקטרג על ישראל, תורתם ומנהגיהם, ובין שר ומלך המלמדים עליהם זכות. לספר הוסיף הרב פינחס מאמר משלו על אי ענישת אדם על סמך הודאת עצמו.

גם לאחר מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהחל בפרסום יצירותיו הספרותיות המקוריות, המשיך להוציא את כתבי סבו של אביו, “טעם ברוך” (תרפ”ח) ובו פירוש על ספרי משלי ואיכה, “בית תפילה” (תרפ”ח) ובו ביאור על סדר התפילה ועל הגדה של פסח, “ברכת קודש” (“בית תפילה חלק שני”, תר”צ) ובו ביאור לשיר השירים, תהלים ופרקי אבות, “תכלית חכמה” (“בית תפילה ג” תרצ”ג) ובו פירוש למגילת קהלת. “ביאור ומדרש תורה” (תר”צ) על חמישה חומשי תורה ומדרש רבה, וספר “אמרי ברוך” (תרצ”ה) ובו פרוש לספר איוב בצירוף מקצת ספרו “שבט הגדי”.

רבי פינחס זעליג הצטיין בתיאור תולדות רבנים ואדמו”רים. בחיבורו הראשון “תפארת אדם” ב”כ (תרפ”ג-תרפ”ד) כתב על תולדות אביו ופרסם בו מכתבים ממנו. החיבור כולל פרשיות מתולדות חסידות קוצק, איז’ביצא, גור ואלכסנדר, ומגדולי דורו והדורות הקודמים. בספרו השני “עיר לאסק וחכמיה” (תרפ”ו) מתאר המחבר את תולדות קהילת לאסק במשך שלוש מאות שנות קיומה. ספרו “הרב של שמחה” (תר”צ) מתאר את דמותו של הגאון רבי משה נחמיה הכהן אב”ד דווארט. לספר מצורפים מכתבים מהאדמו”רים רבי בונים ורבי יצחק מווארקי. לספרו “מענה לנחום סוקולוב” (תרצ”ב) צורפו תולדות הגאון החסיד רבי הירש טומאשובר מבית האדמו”ר מקוצק. הספר “רבי זאב ליפשיץ” (תרצ”ד) עוסק בתולדותיו של רבי זאב לישפיץ, רבה של רדזינוב, מלאווא ואוזורקוב, ובתולדות גיסו האדמו”ר רבי אברהם מצ’יכאנוב. בספר נכתב גם על תולדות אוזורקוב ורבניה. בתרצ”ו פרסם את ספרו “רבינו אליקים געץ” רבה של הילדסהיים בגרמניה. ובשנת תרצ”ח-תרצ”ט פרסם את שני חלקי ספרו הגדול על הרבי מקוצק, “דער קאצקער רבי“, ובו יצא להגן בלהט של קדושה על אותו קדוש וטהור מדברים בלתי נכונים שתלו בו סופרים אחרים, שהציגו את קוצק באור לא נכון. חלקים גדולים של הספר תורגמו לעברית והודפסו בספר “היכל קאצק – הרבי מקאצק וששים גיבורים סביב לו” (הוצאת “נצח”, תל אביב, תשי”ט-תשכ”א).

בנוסף ליקט הרב גליקסמן דברי התורה על פרשות השבוע ועל מועדי השנה ופרסם אותם בגליונות בשם “פון דער סדרה” (תרצ”א. החוברות הוצאו בהמשך כספר עוד על ידי המחבר. הדברים תורגמו ויצאו כספר בשם “מתוך הפרשה ועל המועדים” ההוצאת משאבים, ירושלים תשמ”ג).

בשנת תרצ”ד הוציא לאור את “פרק שירה” עם פירושי היעב”ץ, המבי”ט ואבי זקנו, רבי ברוך בנדיט גליקסמן. רבי פינחס זעליג צירף לספר את הפרק על “תולדות היעב”ץ ויחסו לארץ ישראל”, וכן על תולדות המבי”ט.

בשנת תרצ”ז הוציא לאור את “רפדוני בתפוחים“, ובה מופיע פירושו של רבי אליקים געץ לאגדות רבה בר בר חנה. לספר צירף המוציא לאור קיצור מתולדות המחבר.

בתרצ”ח פרסם יחד עם ד”ר פ. פרידמן קובץ בפולנית בשם “בית העלמין היהודי הישן בלודז”, ובו ביוגרפיות של אנשים חשובים הקבורים שם.

בירחון “בית יעקב” (שבט תרצ”ו) נכתבו דברי הערכה לרב גליקסמן לרגל יובל השבעים שלו.

הרב פינחס זעליג נספה בשואה בגיטו לודז’ (אלה אזכרה, ה), או שנהרג ב- 9/1942 במחנה ההשמדה חלמנו (דף עד ב”יד ושם”).

לקריאה נוספת באנגלית על תולדות ר’ פינחס זליג גליקסמן הי”ד – ראה מאמרו של חיים ליב פוקס.

(תולדות המחבר שהובאו כאן מבוססים ברובם על מאמר מתוך “אלה אזכרה”)

מספר הצפיות במאמר: 41

מלחמת החשמונאים ודין החוזרים מעורכי המלחמה / הרב שמואל דוד לאסקי הי”ד

תמונת הרב שמואל דוד לאסקי הי"ד

ב“דרכנו” גליון י”א דן הרב הגאון הכותב הנכבד יצ”ו על הסתירה שמצאו המבקרים בין דין המשנה סוף פרק ח דסוטה שבמלחמת מצווה הכל חייבים לצאת ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, לבין מה שכתוב בספר חשמונאים א, ג, שיהודא המכבי העביר קול במחנה לאמר, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו או ארש אשה ולא לקחה או נטע כרם ולא חללו או איש אשר ירך לבבו ישוב לביתו ככתוב בספר תורת ד’ “, אף ששם מלחמת מצווה הייתה, והרב הגאון הנכבד טרח בזה הרבה להשוות את הניגוד הזה.

ולדעתי לא קשה כלל על פי שיטת ההלכה, שהרי מסקנת הש”ס בסוטה מ”ד: דלמעוטי עכו”ם דלא לייתי עלייהו לדברי הכל אינה בכלל מלחמת מצווה לעניין שיהיו צריכים לצאת חתן מחדרו וכלה מחופתה, ואינה בגדר מצווה אלא לעניין עוסק במצווה לבד.

ועיין ירושלמי ושי”ק שם, ומבואר שמלחמה אשר מטרתה היא להכניע את האוייב לבל יתנפל על אדמת ישראל נוהג בה דין השבים מעורכי המלחמה. ואין החיוב לצאת חתן מחדרו וכלה מחופתה חל אלא בשכבר התפרץ האויב לתוך גבול ישראל. (ו”אין נקי” הכתוב אצל מלחמת אסא במלכים א,טו שבארו הירושלמי שם שהכל היו חייבים לצאת ואפי׳ חתן מחדרו, וכן פירש רש”י במלכים שם, על כרחך צריך לומר לפי זה ששמועה זו היתה בטרם שבתה המלחמה וחיל בעשא נמצא עוד בגבול יהודה).

ואותה המלחמה שהכריז בה יהודא המכבי על הפטורים לצאת שישובו היתה מחוץ לגבול ישראל, כמו שנאמר שם ג,מא “וירא יהודא ואחיו כי הקצף הולך וגדל וכי קרב הצר אל קצה גבולי הארץ”, ושם לט, כי מחנה האויב הנה בערבה אשר על יד אמה, ואמה זו מארץ פלשתים היתה, עיין שמואל ב,ח. ואם כן כדין עשה יהודא, כי כל עוד לא דרך האויב על אדמת ישראל לא נתחייבו עוד אלו לצאת, ובמלחמות הראשונות בטרם גורש האויב מן הארץ והמלחמה היתה בקרב הארץ, באמת לא נמצא כלל הכרוז הזה, ולא נזכר רק במלחמה זו שהייתה מחוץ לגבול ישראל. וזה האות, כי אין כאן סתירה כלל, ויהודה כדין וכתורה עשה על פי קבלת חז”ל.

שמואל דוד לאסקי אבד”ק סאמפאלנא

הרב שמואל דוד לאסקי נולד בתרנ”ב, 1892, לאביו ר’ אברהם (אף שבמאמריו הוא חותם “בהרב רח”י זצ”ל”). ממנהיגי אגודלת ישראל, למדן דגול, בעל מחשבה וסופר נפלא, למד בהתמדה יומם ולילה והיה לתלמיד חכם עצום, איש רוח בעל מידות, גדול הבקי בכל חדרי תורה, הבורח מהכבוד כמאש, אוהב אמת ושלום, רודף שלום ומעביר על מידותיו.

בימי מלחמת העולם הראשונה היה פעיל ב”צעירי אמוני ישראל”, תנועת הנוער של אגודת ישראל.  מכיוון שידע גרמנית היה בקשר עם הרבנים ד”ר פנחס כהן ועמנואל קרליבך מגרמניה, שהניחו את היסודות לאגודת ישראל בפולין. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה כרב ברדוגושץ’, באזור לודז’. אחרי זמן מה נתמנה כרבה של סומפולנו, שבאותו האזור, בה כיהנו אבותיו כרבנים, ונודע כ”סומפלנר רב”. כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נבחר לוועד הרבנים של לודז’.

בצד לימודיו התורניים רכש גם השכלה כללית, ובין פרסומיו היתה גם חוברת ביידיש, בענייני אסטרונומיה שבה יצא נגד תורתו של קופרניקוס (דער פאטאלער טעות : א פאפולערער שמועס וועגן דער געאצענטרישקייט פון וועלט-סיסטעם : קאנטרא קאפערניקוס). רבים ממאמריו  פרסו בעיתוני אגודת ישראל.

בעיתון הצפה 3/7/1939 מופיעים דבריו בוועידת הסופרים בלודז’: הרב שמואל דוד דיבר על השקפת היהדות על ספרות ועתונות. הסופר החרדי אין לו רק תפקידים אמנותיים, עיקר מטרתו היא לחנך את הדור. בכל מה שהוא כותב צריכים להכיר את הנקודה היהודית הדתית. הספרות מלאכת שמים היא ומטעם זה אחראית מאוד.

כשהיה בגטו לודז’ סרב לשתף פעולה עם רומקובסקי, על אף האיומים הנסתרים שנתלוו לכך. בעת כינוס רבנים עם רומקובסקי, הרב התרומם מכסאו מלא אומץ וגאון ואמר בקול עז: “אדון רומקובסקי, גם אתה למדת פעם מגילת אסתר, ולבטח תזכור את המאמר ‘אל תדמו בנפשך’ … אל תדמו בנפשכם… אל תשלו את עצמכם… להימלט… איננו יכולים לשתף פעולה אתכם! חיינו אינם יקרים יותר מחייהם של כל היהודים. אל תסמכו עלינו!”.

שמואל דוד לאסקי4בכ”ו בשבט תש”א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. באדר תש”א היה בין הרבנים שהוציאו הנחיות למשגיחי הכשרות לקראת אפיית המצות בגטו לודז’.

היה מהרבנים הבודדים שנצלו בדרך נס בהסתתרם במחבואים, בעת שנתפסו וגורשו להשמדה שאר הרבנים בלודז’. נפטר במצוק וברעב בגטו לודז’ בד’ בסיון תש”ג, 1943, והובא שם לקבר ישראל בהלוויה רבת משתתפים.
מקורות:

רבנים שנספו בשואה, לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור 4 עמ’ 450, אלה אזכרה ה עמ’ 275-281, לאָדזשער געטא עמ’ 455, די ווירדיגסטע מצבה פאר די קדושים, מאמר רבנים אונטער די נאצים מתוך אידישע ווארט תשרי תשל”ה, ווי איך געדענק זיי…  מתוך אידישע וואלט אדר תשכ”ה, בשנות השואה והשבר  בית יעקב סיון תשכ”ב, ועוד.

ראה עוד: אנצקלופדיה שמע ישראל א, בקדושה ובגבורה ב, דם ודמע בגיטו לודז’,

 

רשימת מאמרים שמצאנו עד כה:

שמואל דוד לאסקי1“בעוד מועד” מאת הרב לאסקי הי”ד הופיע בספר אודים : לקט דברי סופרים עברים שנספו בשואת אירופה בשנות ת”ש-תש”ה (אינדלמן אלחנן, ירושלים, תש”כ-תשכ”ה).

ביאורי אגדות – מתוך ספר היובל לכבוד מהר”ם שפירא

בינה במקרא – מתוך הדביר, תרפ”א.

המוסר העברי – מתוך קובץ דרושים, תרפ”ד.

המוסר העברי ב – מתוך קובץ דרושים, אלול תרפ”ד.

המוסר העברי ג – ההשגחה – מתוך קובץ דרושים, תרפ”ה.

המוסר העברי ד – מהות החיים – מתוך קובץ דרושים, תרפ”ו.

דת וחסד – מתוך יבנה תמוז תר”צ.

נצחיות הנפש והמדע – יבנה ניסן תרצ”א.

על הקטטות ועל המריבות – דרכנו גליון א, אלול תרצ”ד.

מלחמת החשמונאים – מתוך דרכנו, תרצ”ה.

האגודאי הגדול – מתוך רבי מאיר שפירא במשנה, באומר ובמעשה, תשכ”ז

קונטרס הלכה למעשה – תיקון איסור ריבית – מתוך קובץ דרושים

מאמר ממנו מופיע גם בספר “ימים נוראים אלמאנאך”: כי אתה אלקים אמת ודברך אמת

תורה, איד און מענטש – אידשע וואלט, אייר תשכ”ב.

די באנקראטירטע קולטור –  אידשע וואלט, סיון תשנ”ט.

מספר הצפיות במאמר: 25

חיבור סיום התורה לתחילתה ולתחילת המשנה, וחיבור סיום הש”ס לתחילתו / הרב חיים פינחס לוריא הי”ד מורה ההוראה מלודז’

תמונת הרב חיים פינחס לוריא הי"ד

במשנה מאימתי כו’ ראיתי בצל”ח ראשית דבריו שם דרך לחבר ולקשר התחלת המסכת בדיני קריאת שמע לסיומא דתורה הקדושה, ואף אני אענה חלקי לפי קט שכלי, הנה כתיב בסוף הפרשה וזאת הברכה, אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ופירש רש”י ז”ל ששיבר את הלוחות והקב”ה הסכים על ידו. והנה ראיתי מביאים בשם הש”ך על התורה כתב דעל ידי זה ששיבר משה רבינו את הלוחות זכינו לתורה שבעל פה עיין שם טעמו.

ובזה כתבנו בחידושנו על התורה לחבר סיומה לתחילתה בראשית דדרשינן ב’ ראשית, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, היינו על ידי ששיבר משה רבינו את הלוחות כנ”ל.

ועל פי זה זה כתבנו בחידושנו לבאר הא דאיתא בפסחים דף ס”ח ע”ב אמר רב יוסף אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא. דהדקדוק מבואר למה לא אמר אי לאו נתינת התורה כמה יוסף איכא בשוקא, ולהנ”ל יש לומר דכוונתו הייתה על האי יומא דמשה רבינו שיבר הלוחות דעל ידי זה יש לנו תורה שבעל פה ורב יוסף היה סגי נהור ודברים שבכתב אסור לאמרן בעל פה ולא היו יכול ללמוד. אבל על ידי שיש לנו תורה שבעל פה יכול ללמוד. ולא אמר בפירוש מחמת דהיה על ידי חטא לא רצה לומר בפירוש אלא ברמז.

ובדרך זו כתבנו בחידושנו לשבת דף פ”ח ע”א לישב קושיות התוספות שם בהא דקאמר בגמרא שם שיבר את הלוחות כו’ מה דרש קל וחומר כו’ והקשו דקל וחומר ניתן לדרוש ולא הוי מדעתו, ולהאמור יש לומר דאם לא היה שובר את הלוחות, דלא היה תורה שבעל פה, לא היינו דורשין קל וחומר, אלא משה רבינו מעצמו דרש כן, והקב”ה הסכים עמו אף דלא הווא עדיין תורה שבע”פ.

ובזה אתי שפיר קושית המגן אברהם סי’ תצ”ד על מה שאני אומרים מתן תורתינו כו’, דהסכמת הקב”ה לדרש משה רבינו הוי כנתינה ממש, והנה טעמא דמשה רבינו ששיבר הלוחות מבואר בסוף פרק קמא מחמת דפרקו מעליהם עול מלכות שמים ואמרו אלה כו’ ורצה שיהיו נדונים כפנוים עיין שם. ולזה התחיל רבינו הקדוש בדיני קריאת שמע שהוא קבלת עול מלכות שמים, שזהו תיקון חטא הנ”ל. ואפשר לפי מה שכתבו התוספות לקמן די”ב ע”ב בדבור המתחיל בקשו, בשם הירושלמי דאותן ג’ פרשיות שתקנו בקריאת שמע, לפי שבהן עשרת הדיברות. ועיין בבאר היטב אורח חיים סימן ס”א אות א’ מביאו ומבאר, ואם כן כיון דמשה רבינו שיבר הלוחות שהיה כתוב בהן עשרת הדברות לכן מסמיך רבינו הקדוש פרשת קריאת שמע באמירת עשרת הדברות שזה הוא תקונו כנ”ל.

ועל דרך זה ראיתי בספר ישמח משה בפרשת דברים בדבור המתחיל והנ”ל כתב לחבר סיום הש”ס לתחילתו, דהסיום הוא תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום כו’ דלכאורה איך אפשר לחזור כל הלכות בכל יום, אלא העניין דבקריאת שמע נרמז עשרת הדברות ובעשרת הדברות נכלל כל התורה כולה, אם כן הקורא קריאת שמע פעמים בכל יום הרי הוא חוזר כל התורה כולה, וזהו שאמר כל השונה כו’, ואיך אפשר, לזה פתח מאימתי קורין קריאת שמע. ואם כן היינו כללות התורה כנ”ל.

 

הרב חיים פינחס לוריא נולד בשנת תרכ”ד, 1864, בעיר זדונסקה וואלה כבן יחיד לאביו ר’ שלמה זלמן צבי זצ”ל שהיה למדן מצויין, חסיד, פרנס העיר ובעל מפעל לאריגה. נשא לאשה את הרבנית אסתר גיננעדל ע”ה בת הגאון החסיד ר’ שלמה אברהם קרון זצ”ל, מחבר הספר “כתר שלמה”. לאחר נישואיו עבר ר’ חיים פינחס לדוואהרט ושקד על התורה והעבודה במשך מספר שנים. אח”כ עסק במסחר עד לשנת תרס”ה.

עוד מימי עלומי אני טרוד בטרדת המסחר מאד. נע ונד מביתי וצרות רבות עברו עלי ראשי עד אין מספר, ותודה לאל מן המיצר קראתי וגזלתי שינה מעיני והיה לי הלילה ללמוד והיום למלאכה… וחנני ה’ דעה ובינה וזכיתי לחדש הרבה פלפולים והרבה מהם חידשתי על אם הדרך ומצאתי אחר כך שכוונתי לדעת גדולים וברכתי שהנחני ‘בדרך’ אמת. ודבר זה הלהיב בנפשי עוז בתשוקה יתירה ללמוד בעיון עמוק לחדש חידושי תורה (מתוך הקדמת ספרו “פתח הדעת” הלכות מליחה).

בשנת תרס”ה עבר ללודז’ והיה בן בית אצל רבה של לודז’, הגאון ר’ אליהו חיים מייזל זצ”ל. הוא פתח בית חרושת יחד עם שותף שהתגלה כנוכל. השותף גנב את כספי העסק וברח מחוץ למדינה, תוך שהוא משאיר את שותפו בחובות. כחסיד גור, הוא נסע ושטח את מצוקתו לפני האדמו”ר מגור זצ”ל, שהורה לו להיות מורה הוראה.

גרמו עוני, כי הגדילו עלי עקב שלומי אמוני וקוני, ואת שטרותיה אשר במו שמתי בטוחות, השאירו אצלי לצור עפ”י צלוחות, אנשי מרמה בזזו איש לו, לוו ולא שלמו, חילי בלעו, ואת מסחרי השמו, תל עולם לא יוכל להבנות, כי רכושי וממוני היו מצומצמות, לשלם כל החובות, ולפרוע השטרות, שבאו בחזרות, ובכן אבדתי זכותי בשתי השלחנות , ואשא עיני ואראה כי הוצגתי כלי ריק, אפס כספי ובכיסי אין רו”כ, הטף והילדים עלי עלות, ובביתי התגנב העוני והדלות, הלחץ והדחקות, וחסר לחם חוקות, באפס עצה לסחור בסחורה, הטיתי שכמי לקבל עלי רב ומורה, ותהי לי למופת ולאות, כי מאת ד’ היתה זאת, כי חלף אשר מקודש היה כל עסקי בה במכירת סחורה, ובפרוע פרעות, היתה לי עתה למקום קביעת תורה, ולהורות הוראות, וכל הימים לרבות , דלתי פתיחות להגיד להשואלים דבר ד’ בהלכות חמורות, בדיני שחיטות וטריפות, בשר בחלב ותערובות, בדיני טמאות וטהרות, בפתחי נדות, בשפירים ושליות, ובחפיפות וטבילות, ושמחות ואבילות , בדיני נטילת ידיים שחרית, ולסעודות, בדיני קריאת שמע ותפלות, בדיני שבתות ומועדות,  וכל דבר הצריכה לשעתה, דבר הוראה בעתה, הלכות ביעור חמץ ובדיקה, ואכילת מצות, ושתיית ארבע כוסות כחוקה, וביומא אריכתא באכילה במיני מתוקה וקול שופר בלי סדוקה, ושעורו ומדתו בארוכה, ואיזה קולת מפסוקה, והכשר ארבע מינים וסוכה, ובהלכות חנוכה, במה מדליקין בלילה, וגם בהלכות מגילה, בקריאתה והילולא, ובדיני אישות, קדושות ופרישות… (מתוך הקדמת משיב הלכה)

במשך עשרות שנים היה מורה הוראה בעיר לודז’ רבתי. מצעירותו ועד זקנותו, היה משכים בשתיים בלילה לעסוק בלימוד תורה ולכתוב את חידושי תורתו, ולא פסק פומיה מגירסה עד חצות הלילה. כל היום היתה דלתו פתוחה לענות בשאלות איסור והיתר. קבע שיעורים קבועים לתלמידים שלמדו ממנו את דרכי ההוראה הלכה למעשה. בשקדנות גדולה ובזכרון נפלא עמל על כתיבת ספריו הגאוניים. ביתו היה בית של חסד ומלא אורחים.

בין חיבוריו נמצאים: פתח הדעת על הלכות מליחה (תרע”א) ועל הלכות בשר בחלב (תרפ”ו), משיב הלכה ובו תשובות בכל חלקי השו”ע וקונטרס שולחן משפט (תרפ”ג, תרפ”ה), שדה חיים – קיצור דיני אבילות למועדין, לראש חודש ולשבת (תרצ”ב), פני חיים – חידושים, פילפולים וביאורים למסכת ברכות, ובסופו כדוגמא מספרו זכרון פנחס על הש”ס (תרצ”ז), פתח הפרדס על חמישה חומשי תורה בדרך פרד”ס ועוד.

בשנת תש”י מצא בנו את אחד מספרי השו”ע של אביו שעליו רשם את הגהותיו, והוציאו לאור כקונטרס בסוף הספר קהלת חיים.

כל ימיו השתוקק לעלות לארץ ישראל. הוא נפטר בגיטו לודז’ בד’ באייר תש”א ונקבר שם בבית העלמין.

(מקורות: הקדמות ספריו, דף עד באתר יד ושם)

מספר הצפיות במאמר: 69

המצוה לבנות הסוכה מיד במוצאי יום הכיפורים / הרב שמואל מנחם לייב הי”ד, לודז’

סוכות בגיטו לודז'

ערב יום כיפור שנת תש”ב

אורח חיים סימן תרכ”ד סוף סעיף ה’ ברמ”א, זה לשונו: והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום הכיפורים בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצוה אל מצוה (מהרי”ל ומנהגים והגהות מיימוני).

ובסימן תרכ”ה מביא הרמ”א וזה לשונו: ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כיפור, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה (מהרי”ל). עד כאן לשונו.

ועל זה כתב המגן אברהם הפירוש לתקן, היינו לבנותה כולה, כן הוא במהרי”ל.

ובעטרת זקנים שם כתב על דברי הרמ”א, ומצוה לתקן הסוכה מיד אחר יום כיפור. והוסיף הוא ז”ל, ואפילו הוא ערב שבת. ופליאה לו דברי הרב שולחן ערוך (שו”ע הרב, או”ח סימן תרכ”ה סעיף א) שמביא דברי הרמ”א שמצוה לתקן הסוכה ודברי המגן אברהם מה שפירש ולבנותה כולה עם הוספה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאתו מבית הכנסת, מה שלא כתוב בדברי רמ”א רק הלשון מצוה לתקן מיד לאחר יום כיפור משום מצוה הבאה לידך וכו’, מזה הלשון משמע מיד בלילה כמו בסימן תרכ”ד.

רק נראה לי שהיה קשה להם להמגן אברהם ולהרב הקדוש כפילת הדין במהרי”ל בסימן תרכ”ד בהלכות יום כיפור ובהתחלת הדין בהלכות סוכה, על כן לזה פירש המגן אברהם דברי המהרי”ל בהלכות סוכה מה שכתוב מצוה לתקן הסוכה, כוונתו לבנותה כולה. ועל זה פירוש רבינו הרב בעל השולחן ערוך, כיהודא ועוד לקרא, למחרת, אחר יציאת בית הכנסת. ובזה יהיה מדוקדק דברי המהרי”ל שפיר, במוצאי יום כיפור כתב רק שהמדקדקים מתחילים משום ילכו מחיל אל חיל, ומה שכתב בהלכות סוכה מצוה לתקן הסוכה כוונתו לבנותה כולה.

ובהוספת העטרת זקנים ואפילו הוא ערב שבת, אפילו יש עוד יום או יומיים עד סוכות יעשה הסוכה מיד למחרת יום כיפור אפילו בערב שבת, כמו שביאר אדמו”ר מורי ורבי הקדוש בספרו אבני נזר הלכות סוכה בתשובה להרב הגאון ר’ יואב יהושע ז”ל שכל היכי שיש זמן פטור שאינו ראוי לעשות המצוה הוי הפסק, ונקרא מעביר על המצוה, ואין מעבירין על המצוות דאורייתא, כמו במגילה דף ו’ למאן דאמר שקורין המגילה באדר ראשון משום אין מעבירין, עיין שם הדק היטב באבני נזר. ועולה הכל בעזרת השם יתברך בכוונה מדוייקת.

יעזרני ה’ יתברך עוד להגות בתורתו כמקדם ולחדש חידושי תורה, הלא כה דברי כאש בוער בעצמותי, מחלתי מתגבר עלי יום ויום ואני תפילה לאל חי, ערב יום כיפור שנת המלחמה הנוראה שנת תש”ב, הושיעה נא את עמך ישראל מכל צריהם. שמואל מנחם בן שרה.

(נזר התורה, אלול תשע”ד)

לא מצאתי דבר על הרב שמואל מנחם לייב הי”ד, מלודז, תלמיד הרבי מסוכטשוב רבי אברהם בורנשטיין זצ”ל, מעבר למה שמובא כאן בקובץ “נזר התורה”. אשמח אם מישהו יוכל להוסיף על אודותיו.

בתמונה למעלה נראים יהודים מתפללים בהושענא רבה, סוכות תש”ב, 1941, בגיטו לודז.

מספר הצפיות במאמר: 59