האם קטן שנעשה גדול ביום ראשון י’ באב מחוייב לצום שחל באותו היום / הרב משה סופר הי”ד

היד סופר

ב”ה

חילו לאורייתא ושופריה לחומרי מתנייתא רב נהוראי הרואה אומר ברקאי ה”ה כבוד אהובי וידיד נפשי הרב הגאון החריף ובקי בכל חדרי התורה, סיני ועוקר הרים, חובר חברים מחוכמים וכו’ כש”ת מו”ה יקותיאל יהודה גרינוואלד שליט”א רב אב”ד בביהכנ”ס בית יעקב בעיר קאלאמבוס תע”א אהייא אמעריקא.

אחרי דרישת שלום ת”ה נעימות ימינו הטהור קבלתי וארי נעשה שוא”ל הדרת גאונו נ”י לא לדידי צריך, כי ידיו רב לו בחריפות ובקיאות וכו’, אך כדי לעטר מכתבי בעיטור סופרים אציע לפני הדרת גאונו נ”י משא ומתן של הלכה כיד ה’ הטובה עלי וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.

נשאלתי מהבחור החריף ושנון מו”ה ישראל יעקב ניימאנן נ”י מק”ק פרסבורג אם קטן נעשה בר מצוה ביו”ד באב ובאותו שנה חל תשעה באב, אם מחוייב להתענות או לא. עד כאן שאלתו.

הנה כבר נשאל בשאלה זו הגאון מהרש”ם בשו”ת שלו (ח”ג סימן שס”ג) עיין שם. ולעניות דעתי נראה להעיר דהנה בגמרא תענית (דף כט, עמוד א) איתא והיינו דאמר רבי יוחנן ואלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא. ועיין בתוספות מגילה (דף ה, עמוד ב) ד”ה ובקש וכו’ שכתב אי נמי יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי כדאמר רבי יוחנן אילו הווי התם קבעתיה בעשירי. וכתב במסורת הש”ס על דברי תוספות אלו, וודאי רבי יוחנן לא יכול היה להכריע כל החכמים לדעתו, אלא שהרבה חכמים הסכימו לקובעו בעשירי, רק רוב הסכימו לקובעו בתשיעי וכו’. עיין שם. ולפי זה גם עשירי באב נמי הוה יום אבל גדול לישראל כיון שרובו של היכל נשרף בו ביום. וכיון דלגזור תענית בתרווייהו לא היה אפשרית משום סכנה, וכדאיתא באור זרוע, דמשום הכי לא עבדינן שני ימים יום הכיפורים, משום דאיכא סכנתא, מובא גם ברמ”א אורח חיים (סוף סימן תרכ”ד) לפיכך גזרו הרבנן תענית בתשיעי כיון דאתחלתא דפורענותא עדיפא. אבל באופן שחל תשעה באב בשבת קודש, דאסור אז להתענות בתשיעי, מסתברא דהתענית ביו”ד באב מצד עצמו נמי, ולא רק מצד תשלומין של תשעה באב. ויעויין בירושלמי (תענית פרק ד) דאיתא, רבי ירמיה בשם רבי חייא ברבא כדין היה שיהיו מתענין בעשירי, שבו נשרף  בית ה’, ולמה בתשיעי, שבו התחילה הפורענות וכו’. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי ציים תשיעי וליל עשירי. עד כאן. הרי שמי שלא חושש לסכנה גם אי נקטינן כרבנן דאתחלתא דפורענותא עדיף והעיקר תענית בט’, מכל מקום נכון להתענות רק שאי אפשר לגזור כן משום סכנה. ולכן נער שנעשה בר מצוה ביו”ד באב ובאותה שנה חל תשעה באב בשבת קודש ונדחה למחרתו, מחוייב הנער להתענות. כן נראה לעניות דעתי נכון… ויעויין עוד בהתעוררות תשובה מאאדמו”ר הגאון הצדיק שליט”א (חלק אורח חיים סימן צט) שהאריך בנעימים בכדומה לזה. יעויין שם.

(יד סופר, חלק ראשון, סימן ז)


הרב משה סופר הי”ד, בן הרב שמעון סופר הי”ד בן ה”כתב סופר” בן ה”חתם סופר”, היה דיין ואב”ד בקהילת ערלוי (אֶגֶר) שבהונגריה. הוא נודע בגדולתו בתורה, חריף עצום ובקי נפלא בש”ס ובפוסקים.

בשנת 1942 גויסו לשירות העבודה כל הגברים היהודים בגילאים 18 עד 42, והם נשלחו לחזית הרוסית. רק מעטים מהם שרדו. בי”ב באייר תש”ד (5/5/1944) ניתנה הוראה לרכז את יהודי ערלוי בגטו שהוקם במרכז העיר, ובתוך עשרה ימים הסתיים ריכוז 1,620 היהודים בגטו. בי”ז בסיוון (8/6/1944) הובלו תושבי הגטו הובלו בצעידה לבית חרושת ללבנים במרחק של 16 ק”מ. לאחר צעידה של 10 ק”מ נוספים לתחנת רכבת בכפר הסמוך, הועמסו היהודים על קרונות בקר ונשלחו למחנה ההשמדה אושויץ. עם סיום המלחמה, רק מעטים שרדו ושבו לעיר.

הרב משה סופר ואביו הרב שמעון, הרבנית הצדקת (אשת הרב משה סופר הי”ד) טושענע בת הרב משה יוחנן שונפלד זצ”ל, וארבעת בנותיהם: חוה רבקה, לאה, גיטל טוביא וריזל. הי”ד,הוגלו יחד ונהרגו על קדושת השם ביום כ”א בסיון שנת תש”ד (12/6/1944).

בנם, הרב אברהם שמואל בנימין זצ”ל, חיבר את הספרים שו”ת דברי סופר (שני חלקים) וספר מחזה אברהם הכולל ביאורים והערות על שו”ת חתם סופר אורח חיים. הוא הצליח להימלט במלחמת העולם השניה, אך נפטר במיתת נשיקה ביום כ”ד בטבת תש”ח, בהיותו בן עשרים ושש.

בנם, הרב יוחנן סופר זצ”ל, האדמו”ר מערלוי, שרד את מחנות העבודה והגיע לבודפסט ועסק בהקמת ישיבת חתם סופר וישיבת ערלוי.  פרסם בשנת תש”ט את ספרו של אביו שו”ת “יד סופר”, שחלק אחד ממנו יצא לאור עוד בחיי אביו. בשער הספר, במהודרת הרב יוחנן, מופיע: קובץ זה הוא רק מיעוט בלתי ניכר מהמון חידושי תורה ותשובות למאות שהשיב לשואליו אאמו”ר הגאון המחבר זצ”ל, ואין לנו שיור רק התורה הזאת שעלה בידינו להציל אחר השריפה הנוראה ששרף ה’ בבית ישראל בתקופת הבהלה ובשנות הדמים. תשובה נוספת מהרב הי”ד ניתן למצוא בספר ירושת פליטה, סימן לג.

באלול  תש”י עלה הרב יוחנן לארץ עם קבוצה מתלמידיו, וייסד בה את חסידות ערלוי.

מקורות נוספים: תולדות הרב משה סופר, נכתבו על ידי בנו ומופיעים בהקדמת הבן לספר “יד סופר”.

 

מספר הצפיות במאמר: 15