להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת נצבים

לקראת התפלות של סליחות וימים נוראים

עשה עמי אות לטובה

עפ"י מה ששמעתי מהרב הקדוש מוויטבסק זי"ע [פרי הארץ],

בתחילה ביקש יעזרהו הקב"ה להתפלל תפלה אחת בדביקות ובשלימות כראוי, ולזקנתו ראה כי הרבה לבקש בכך, וביקש שלפחות ברכה אחת יזכה לומר כראוי, ולבסוף ביקש שעל כל פנים אות אחת יזכה לומר כראוי.

ומה נענה אבתרייהו?

אנו מבקשים – שהאות ההיא יעשה עמנו ה' לטובה

עפ"י הרב אליעזר יעקב רוזיניטיץ[1] הי"ד קול יעקב דרשות

פרשת נצבים

ההתיצבות לפני ה' בסוף השנה – הנחמה ה'אבודה' מהתוכחה[2]

בשו"ת הרדב"ז[3] (ח"ב תשס"ט) נשאל מדוע לא נכתבו דברי נחמה בקללות של 'והיה כי תבוא' כפי שנכתבה נחמה בסוף התוכחה שבפרשת בחוקותי? השיב ג' תשובות, האחת שבספר הזהר עצמו שאלו זאת כבר[4]  לרדב"ז עצמו נראה לומר שבכל דברי התוכחה מוזכר שם ה' בשם הוי"ה הוא שם הרחמים, השלישי מוסיף הרדב"ז שפרשת נצבים הינה קשורה והמשכה של פרשת כי תבוא ובלשונו: והכי משמע מדכתיב (דברים כ"ט י"א) לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית ה' אֱלֹקיךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם, והרי יש בסופה נחמות דכתיב (דברים ל' ב'-ג') וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה' אֱלֹקיךָ֙… וְשָׁ֨ב ה' אֱלֹקיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ ה' אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה. עד סוף הפרשה כולה נחמה, והרי זה נכון. ע"כ עפ"י הרדב"ז.

ידוע כי פרשת נצבים היא הפרשה האחרונה החותמת את השנה ורמז אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקיכֶ֑ם, היום זה ראש השנה (זהר פינחס רל"א ע"א, ובספר החסידות באר מים חיים בפרשתנו סמך את ה'היום' לפרשת נצבים.) א"כ נאמר ברעדה ובבושת פנים על דרך הדרוש. אתם נצבים היום – כולנו שנצבים היום בשבת האחרונה של השנה, זכינו בעוד שנת חיים! אין לנו נחמה גדולה מזו – עצם מתנת החיים אותה קבלנו בחסד ה' יתברך ובטובו.

כשהצעתי את הדברים לפני הרב אברהם קופרמן שליט"א הוסיף כי הפסוק הוא (דברים כ"ט ט') אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקיכֶ֑ם, אם כן אנו נצבים בחיים לא כשאר משפחות האדמה, או כבהמות, אלא  בקומה נוספת של לפני ה'!

גליון זה שעוסק בקדושי עליון ששירת חייהם ותורתם נקטעה ועלתה בלהבות, ישמש להם המשך שירת חיים, ולנו העוסקים, לומדים וחיים חיי תורה איש על מחנהו ואיש דגלו, זה קרבן התודה התמידי על המתנה היקרה מכל לה זכינו, ומאחלים ומתפללים שהשנה הנכנסת ובאה עלינו ועל כל ישראל לטובה, תהא שנת חיים שתהא כולה חיי תורה מלאים ונזכה לתשובה שלימה וגאולה שלימה מתוך בריאות שלימה.

ראשיכם שבטיכם, חוטב עציך, שואב מימיך כולם  שייכים בכל יהודי

בכתבי הרמ"מ לרב משה מידנר זצוק"ל מביא בפרשתנו וזלה"ק:

בשם מרן יסוד העבודה (רבי אברהם מסלונים) זיע"א: אלו העשר מדרגות שייכות בכל איש מישראל:

בעת שזוכה לישוב הדעת הנכון, הוא בבחינת 'ראשיכם'. בעת שעומד בקשרי מלחמת היצר ואפילו אין לו מח ולב להבין ולהרגיש, רק שקבוע בלבו כי זה הדבר אסור ומנוגד ולרצון ה' יתברך, הרי הוא אז בבחינת 'שוטריכם' היינו שומר החוק שלא יעשו מה שאסר המלך לעשות. וכך שייכים בו שאר המדרגות 'טפכם נשיכם וכו' דהיינו בעת שמתעסק ומוטרד בעניני הילדים והאשה, פרנסתם וצרכיהם, 'כל איש ישראל' , מכח בחינת 'כל' שכולל עצמו בהתקשרות ובאהבה לאחיו בני ישראל, נעשה בחינת 'איש ישראל'. עכ"ל הרב משה מידנר[5] זצוק"ל.

הנסתרות לה' אלקינו – כי הוא היודע השפעות מעשינו במרחקי זמן ומקום

הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לה' אֱלֹקינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤נוּ וּלְבָנֵ֙ינוּ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת (דברים כ"ט כ"ח)

בתורת יצחק לרב יצחק ולדשיין[6] זצ"ל הי"ד ביאר ענין הנסתרות במבט עמוק ואלו דבריו הקדושים:

…פירש הרמב"ן: ודעתי בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם, כמו שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי (תהלים י"ט י"ג) [ע"כ הרמב"ן] והנה בוידוי אנו אומרים: 'את הגלויים לנו ואת שאינם גלויים לנו, את הגלויים לנו כבר אמרנום לפניך והודינו לך עליהם, ואת שאינם גלויים לנו לפניך הם גלויים וידועים' ויש להבין, הלא האדם הוא זה שחטא, הוא בעצמו ביצע את העבירה, איך יתכן שמעשיו אינם גלויים לו?

ונראה לבאר כי אכן מה שעשה וביצע זאת הוא יודע, עליהם התוודה, אולם התוצאה של מעשיו הם אינם גלויים לו, הוא אינו מודע להשפעות השליליות של מעשיו הרעים, הוא אינו יכול להעלות על דעתו את השתלשלות הדברים הנגרמים ממעשיו הלא טובים, לאיזה עבירות הביאו מעשיו.

בספר קהלת (י"ב י"ד) נאמר כי אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹק֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע. ופירשו חז"ל (חגיגה ה' ע"א) רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי. כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט על כל נעלם, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו? מאי 'על כל נעלם'? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו ונמאס.

ויש לתמוה, איך משמע ש'נעלם' זה 'ההורג כינה וכו' וכי זו דוגמא של 'דבר נעלם'? הלא דבר זה אינו נעלם אלא גלוי ובולט…ולהיפך כל הגנאי במעשה זה  הוא שעושה זאת בגלוי ובפרהסיא ולא בצנעא, וכשעושה זאת בגלוי ובפני אדם אחר אין דבר גלוי יותר מזה?!

לכאורה היה אפשר לומר שלפני מה שרש"י פירש (שם ד"ה על) שמהמילים 'על כל נעלם' משמע שאפילו דבר מועט מביא האלקים במשפט. לפי זה כוונת רב ושמואל לפרש מהו הדבר המועט שמרוב קטנותו הוא נעלם מעיני האדם שמשמע מהפסוק שיביא עליו האלקים במשפט? רב פירש שזה ההורג כינה בפני חבירו והוא נמאס ונגעל מזה, ושמואל פירש הרק בפני חברו והוא נמאס מזה. אך אם נפרש כך יקשה מדוע קוראו הכתוב 'נעלם' המשתמע כדבר הנעלם לגמרי מהאדם ואינו רואה כלל את הרעה שעשה, בו בזמן שאינו ממש נעלם אלא שהאדם אינו מייחס לזה חשיבות יתירה שהוא דבר של מה בכך, ומה כבר עשה, ובודאי אינו נעלם מעיניו.

אלא שיש לבאר שהמושג 'נעלם' מוסב על תוצאות המעשה, שנעלמות ממנו ההשלכות הרעות והתוצאות ההרסניות העלולות להגרם מכך. כל הנזקים וההפסדים שיכולים לצאת מאותו מעשה נעלמות מאיש זה. יש אינסטנים ובני טעם טוב שעלולים בראותם את מעשה מגונה כזה של הריגת הכינה או יריקה בפניהם לחוש  בחילה להקיא…יתכן גם שבשעת מעשה ימצא במקום אדם שיראה את הדבר המאוס, ירגיש בגועל ויעורר סלידה כלפי העושה, ותווצר בו שנאה עמוקה כלפי היורק, נמצא שהכשילו בלאו 'לא תשנא את אחיך בלבבך' (ויקרא י"ט י"ז) ואם היורק הוא ת"ח, הרי שבמעשה זה הוא עלול לגרום שלא ירצה לשלוח את בנו ללמוד בישיבה כי הוא יאמר לעצמו: 'אלה תוצאות החינוך שמקבלים בישיבה'?!…

מעשה שהוא לכאורה קטן פעוט וחסר ערך, תוצאותיו הן גרועות עד שאי אפשר לשער להיכן יגיעו…אכן עיקר גדול הוא פיתוח כח ההבטה למרחקי התוצאות…עכ"ל הרב יצחק ולדשיין זצ"ל הי"ד.

הבטחה לקיבוץ הנדחים בעניני שמים ולא רק בקצות הארץ

אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ ה' אֱלֹקיךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ (ל' ד')

מבאר הרב מרדכי וינקלר[7] זצ"ל בספר שנערך עפ"י כתביו לבושי מרדכי עה"ת וזלה"ק:

לדקדק מהו שאמר 'בקצה השמים' יותר הוה ליה למימר בקצה הארץ, כי מי יעלה השמיימה?

ויש לומר דנתכוין הכתוב לרמז שלא רק אם יהיו בני ישראל נדחים במקום רחוק ונידח בקצה הארץ יקבצם הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, אלא גם אם בענינים רוחניים ובמילי דשמיא יהיו רחוקים ונדחים כל כך עד לקצה האחרון והדיוטא התחתונה ביותר ח"ו, אעפ"י כן יתעוררו רחמי הקב"ה עליהם לקבצם ולקרבם אליו, כי לא ידח ממנו נדח בשום פנים ואופן, ושפיר אמר אם יהיה נדחך בקצה השמים, כי שמים מורה על רוחניות, ורוצה לומר דגם אם יהיו נדחים ברוחניות יקבצם ה' ויקחם אליו. עכ"ל הלבושי מרדכי זיע"א.

נמסר ע"י תלמיד הרב מרדכי וינקלר, הרב דוד מוסקוביץ זצ"ל אב"ד בניאהד: שזה אמר רבינו פעם אחת לפני כל נדרי. (מובא בהקדמת שו"ת לבושי מרדכי מהדורה רביעית).

'רווח' עבודת הכהנים – יראת השמים שנתווספה לרואיהם

וְהוֹתִֽירְךָ֩ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹ֣ל׀ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטֹבָ֑ה (דברים ל' ט')

בספר אור לוי לרב יהודה זאב ליבוביץ[8] זצוק"ל כותב בפרשתנו וזלה"ק:

יש לבאר בצירוף מה שכתבו בתוספות (בבא בתרא כ"א ע"א ד"ה 'כי מציון') על הפסוק (ישעיהו ב' ג')     כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה, לפי שהיה רואה קדושה גדולה, וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון לבו יוותר ליראת שמים ללמוד תורה, כדאיתא בספרי (ראה ק"ו) למען תלמד ליראה (דברים י"ד כ"ג) גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי היה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה…

וחשבתי לדייק בדברי התוספות לפי שהיה 'עומד' בירושלים, כי אדם צריך להיות בחינת 'הולך' אבל אז היו באים לראות וללמוד ו'לעמוד' בבחינת עומד, מה שאין כן המחזיק את עצמו למושלם. וכן הרמז 'והיה רואה' היינו שהיה שם הוי"ה ב"ה ויראת שמים על הכהן, אז גם הם עסקו בזה…לפי מה שנתבאר, כי נמצא שגם לכהן יש חלק באנשים הבאים ליראת שמים, ממילא 'והותירך ה' לטובה בפרי בטנך' מה שאמרה התורה הקדושה והותירך ה' אלקיך, לשון 'יתר' היינו ריווח, כלומר שיש לכהן 'רווחים' מזה שבאים על ידו ליראת שמים.

כדאי להביא כי מרן החת"ם סופר זיע"א (תורת משה כי תבוא בפסוק 'והותירך ה' לטובה') פירש, שגם מי שכבר השלים את עצמו, נותנים לו מן השמים אריכות ימים ושנים, כדי שילמדו עוד ממנו בהתנהגות בתורה ויראת שמים. [ע"כ מהחת"ם סופר זיע"א עכ"ל] הרב יהודה זאב ליבוביץ זצוק"ל.

הלמ"ד הגדולה מלמדת על אהבה ודבקות גדולה

…וַיַּשְׁלִכֵ֛ם אֶל־אֶ֥רֶץ אַחֶ֖רֶת כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה (דברים כ"ט כ"ז)

הרב יששכר טייכטאל זצ"ל הי"ד כותב בספר שנדפס מדרשותיו משנה שכיר עה"ת בפרשתנו:

הלמ"ד הרבתי. נראה לי טעם לזה עפ"י המבואר בפסיקתא רבתי בפסקא ד'יהודה וישראל' (פי' י"א) בפסוק (שמות י"ט ה') והייתם לי סגולה מכל העמים. אמר ר' אבין בשם ר' יהושע 'והייתם לי' למ"ד גדולה מכל האותיות, יו"ד קטנה מכל האותיות, נאה לגדול מדבק לקטן, גדול אדונינו ורב כח (תהלים קמ"ז ה') כי אתם המעט מכל העמים (דברים ז' ז') נאה לגדול מדבק לקטן, עכ"ל.

הרי דלמ"ד מורה על גדולת אדונינו ה' יתברך, והיא הנותנת יען שהוא גדול הוא נאה לו למדבק בנו שאנו הקטנים, א"כ כל מה שיגדל הלמ"ד יותר מורה על דבקותו עמנו. ועל זה בא למ"ד גדולה כאן בתיבת וַיַּשְׁלִכֵ֛ם וכו', שאל נחשוב ח"ו על שהשליכנו אל ארץ אחרת פסקה דבקותו מאתנו, על זה בא במסורה הלמ"ד גדולה, שאדרבא עוד במדה גדולה יותר הוא דבוק בנו בגלות החל הזה שח"ו שלא נאבד במרירות הגלות, ועל זה מורה הלמ"ד היותר גדולה מכל הלמ"ד שבתורה.

באופן שני – עם דברי הירושלמי (תענית פ"ב ה"ו) רשב"ל בשם רבי ינאי, שיתף הקב"ה שמו הגדול בישראל (פירש בקרבן העדה, שהיה לו לקרותו 'ישורון' או 'ישר אלקים' ע"ש ששרה עם המלאך, אבל קראו 'אל' שהוא שם הקב"ה כדי לשתף שמו בו) למלך שהיה לו מפתח של פלמנטרא (חדר קטן עפ"י קרבן העדה) אמר המלך, אם אני מניחה כמות שהיא אבידה היא, אלא הריני עושה לה שלשלת, שאם אבדה, השלשלת תהא מוכחת עליה, כך אמר הקב"ה אם מניח אני את ישראל כמות שהן, נבלעין הן בין העכו"ם [גוים] אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם והן חיים, עיי"ש. הרי דהקב"ה עשה לישראל שלשלת כדי שלא יהיו נאבדין בין האומות, ונראה דעל זה מורה הלמ"ד הגדולה בתיבת וישלכם, דהלמ"ד הוא כמו שלשלת, והיא גדולה יותר משאר למ"ד, לרמז על השלשלת שהיא גדולה ביותר כדי שתהא מוכחת יותר על ישראל שנפזרים בין הגוים, והבן זה כי מתוק מדבש. עכ"ל הרב טייכטאל זצ"ל הי"ד.

הדברים נאמרו בשבת נצבים בשנת תש"א כשנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה! בשנת תש"ג הוא מדפיס את ספרו המיוחד אם הבנים שמחה בנושא הגאולה וארץ ישראל. לפני כן קבע מעמדו בין רבני הונגריה וחרט זכרו בספרו שו"ת משנה שכיר (נדפס בתשפ"א בשלמותו ד"כ). נספה בי' בשבט תש"ה.

הגליון נערך בחסד ה' יתברך ובטובו ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב 0526514000   Ybarkai6@gmail.com

---

[1] הרב אליעזר יעקב בן הרב משה צבי רוזניץ, נולד בסביבות שנת תרל”ז בפעטראוואסעלא, והיה חסיד מופלג, תלמיד חכם מלא וגדוש, שדבק עד להפליא בצדיקי דורו, וביחוד באדמו”ר יששכר דב רוקח מבעלז. בעודו ילד התייתם מאביו. למד בסאטמר בישיבת רבי יהודה גרינוולד, מחבר שו”ת זכרון יהודה (ראה תשובת רבו אליו ה”זכרון יהודה”, ב, סי’ קצ”ב), שאהב אותו כבן והעריך אותו מאוד כאחד מבחירי תלמידיו. הוא עסק במסחר לפרנסתו ושימש דיין, מגיד מישרים וראש ישיבת בקהילת זענטא (סנטה, בהונגריה, ממלחמת העולם הראשונה ביגוסלביה, וכיום בצפון סרביה) ורב בעיירה קניזשא, הסמוכה לזענטא.
הוא נהג להתדפק על בתי נדיבים על מנת לאסוף את כל הדרוש עבור הנזקקים, בעוד שהוא מסתפק במועט וחי בצניעות רבה. במשך ארבעים וחמש שנה העמיד תלמידים ולימד דעת את העם. הוא נהג לדרוש בכל שבת לפני תפילת מנחה. בקיץ היה דורש על פרקי אבות ובחורף על פסוקי תהלים. בנוסף נשא דרשות במועדים, הספיד את גדולי ישראל שנפטרו ועורר רחמים על בני ישראל שהיו נתונים בצרה ברוסיה.
בדרשותיו הרבה להשתמש במשלים ובמליצות. במוקד דרשותיו עמדה הדאגה לחינוך הבנים והבנות, והרחקתם מדרכים מסוכנים ודעות נפסדות. הוא היה רגיל לומר שעכשיו חסרים לנו המזבח והקרבנות, שהיו עיקר העבודה במקדש, ואף על פי כן יכול כל אחד לקיים זה בעצמו בהדרכת בניו ובני ביתו. וביאר את הפסוק “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”, שכל אחד יכול להיות כהן ולהקריב קרבן על ידי שידריך בניו בדרך ה’ במסירות נפש, “זה קרבן האמיתי לעמוד נגד כל מאורעות וניסיונות הזמן”.
לאחר כיבוש יוגוסלביה בידי מדינות הציר וסיפוחה להונגריה, החלה רדיפת היהודים. יהודים מסנטה נשלחו לעבודות כפייה בהונגריה ובאוקראינה. לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה בשנת תש"ד נעצרו יהודי העיר ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ, וביניהם הרב אליעזר יעקב רוזניץ, שנרצח בי”ח בתמוז תש”ד, עם רוב משפחתו.
הרב השאיר אחריו חיבורים  רבים בכל מקצועות התורה: דברי אגדה, חידושים בסוגיות הש”ס, תקנות עגונות, חידושים על התורה ומועדים, חיבור על הגדה של פסח, ביאור על תהלים, ספר על החסידות וההנהגות של גדולי הצדיקים ועוד. חלק מכתביו אבדו בשואה, וממה שנשאר יצאו לאור ספר קול יעקב על התורה ודרשות (תשכ”ו, תשמ”ז), חידושים בסוגיות הש”ס (תשל”ו, תשמ”ב-תשמ”ה) ועל ספר תהלים (תשנ”ו). דרשותיו מלאי יראת שמים והתעוררות לעבודת ה’ ולימוד תורתו. בדרשותיו הביא תורות ששמע מאדמו”רי בעלז, כך שהרבה מאמרות קודשם נשתמרו על ידו. תולדותיו הובאו בראש ספר קול יעקב על התורה ודרשות (תשכ”ו). בנו של המחבר, הרב אברהם חיים הוא שהוציא לאור את ספרי אביו.
התולדות נלקחו מאתר 'תורתך לא שכחתי' איסוף ושימור תורת הנספים בשואה. המאמר נערך מעותק של הספר עצמו שנמצא מונח ליד בית כנסת בישוב תל ציון יחד עם כרך של חלק הסוגיות, בקיץ תשפ"ב. (כך נעשתה ה'היכרות' בין המלקט לספר ולמחברו).

[2] עריכת הגליון והלימוד בו לקיים מצות בוראי יתברך, ולעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) חותנתי זהבה בת רבקה ז"ל ובנם משה יצחק ז"ל. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק.

[3] לא אמנע טוב מבעליו, לדברי הרדב"ז הללו התוודעתי לפני למעלה מארבעים שנה, עת למדתי בישיבת הגולן וקבלתי מדי שבוע את קונטרסי 'שיחות הרב צבי יהודה' (אשר ברבות השנים נקבעו בספרים) שהביא בפרשתנו דברי הרדב"ז, במשך שנים רבות בשבת זו אני נזכר בדברים ובמהלך הרשום כאן, והפעם משתפם ברבים.

[4] זהר חדש כי תבוא דף נ"ט ע"ב, מהדורת מתוק מדבש זהר חדש ח"ב עמ' תער"ב)

[5] הרב משה מידנר זלה"ה (תר"כ-תר"צ) קדוש עליון, נכד של היסוד העבודה האדמו"ר אברהם מסלונים הראשון (חיבר גם חסד לאברהם, ביאור למכילתא בשם באר אברהם ועוד). נקרא 'משה' ע"ש הצדיק רבי משה מקוברין זיע"א. אצלו גדל ולמד עד היותו בן כ"ד. בשנים הראשונות לאחר נשואיו התגורר בכפר מידנא סמוך לבריסק, אח"כ עבר לבריסק והתחבב מאוד על ר' חיים מבריסק זצ"ל, קיבל הרבה מדרכו בלימוד. בשנת תרע"ח לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בברנוביץ (מקום רבנותו של הרב אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד) שם היה מקום התכנסות גדול של חסידי סלונים. הקים את הישיבה 'תורת חסד' עם האדמורים האחים מוהרי"ל ומוהר"א. הישיבה שמשה כעוגן הצלה רוחנית באותם ימים קשים של מהפכות ותהפוכות בעיקר בדור הצעיר. נפטר בכ"ג במרחשון תר"ץ.
בנו יחידו רבי אברהם עם ילדיו נרצחו על קדוש ה' ולא נותר ממשפחתו זכר. (פרטי תולדותיו נוספים בספר מרביצי תורה מעולם החסידות ח"ג).
אמרותיו ותורותיו אשר יצאו מלב יוקד אש טהרת קודש, כונסו לראשונה בספר זה שיצא לאור בירושלים תשע"ח. לפני כן התבדרו שמועותיו בספריהם של אדמורי סלונים, ובדורנו במיוחד בכרכי הנתיבות שלום.

[6] הרב יצחק ולדשיין (מכונה ה'שרשובר' ע"ש עיר הולדתו) זצ"ל הי"ד, מבכירי תלמידי ר' יוסף יוזל הורוביץ זצ"ל מנובהרדוק בעמה"ח מדרגת האדם. הספר עצמו הינו מערך הבנוי על שיחות עמוקות ביותר שמסר בישיבה, ונכתבו ע"י בכירי תלמידיו. הרב עבר על הדברים והגיהם. מהכתיבות החשובות ביותר היו אלו של תלמידו הרב יצחק ולדשיין, רוב הספר נערך עפ"י כתיבותיו. לימים נשא את נכדתו (היא אחותו של רב חיים שמואלביץ זצ"ל שלימים נתמנה כראש ישיבת מיר.) מישיבת נובהרדוק גדלו גדולי עולם ביניהם הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, הרב יחזקאל אברמסקי בעהמ"ח חזון יחזקאל על התוספתא. ה'סטייפלר'  ועוד.
דברי תורה מהרב ולדשיין שהיה בעל כושר ביאור ומסר שיחות מרוממות בישיבות בית יוסף שנוסדו ע"י 'ישיבת האם' בנובהרדוק, נחרטו בספר גוילי אש שהינו אסופה מגדולי נובהרדוק שנספו בשואה (יצא לאור בירושלים בתשל"ג) וכן בספר רחב ומקיף של שיחותיו ומאמריו של הרב ולדשיין תורת יצחק שיצא לראשונה בתשל"ד, ובשנית במהדורה מורחבת ומפוארת בתשע"ז שבחלקו השני נכתבו תולדותיו ותולדות בנו הרב רפאל ולדשיין זצ"ל שהוגלה לסיביר וזכה להנצל עם אמו לעלות לארץ ישראל והקים משפחה לתפארת.
רבי יצחק ולדשיין נרצח עם תלמידי ישיבה עמם נלקח באמצע שיעור שמסר באיזור וילנא בתמוז תש"א.

[7] הספר לבושי מרדכי עה"ת ומועדים בשני כרכים יצא לראשונה מכת"י ע"י הרב יצחק פנחס פריינד (ברוקלין תשע"ט)
הרב מרדכי לייב וינקלר (תר"ה-תרצ"ב) מגדולי רבני הונגריה בתקופה שלפני השואה, נחשב מעמודי ההוראה. למד אצל תלמידו של החת"ם סופר הרב יצחק אהרן לנדסברג זצ"ל, ושרשי תורתו ושיטתו של החת"ם סופר נקבעו באישיותו. תשובותיו בהלכה נכתבו בשו"ת לבושי מרדכי שיצא לאור עוד בחייו. בתשע"א יצאו מחדש כל חלקי השו"ת בד"כ. כמו"כ חידושיו למסכתות הש"ס נערכו אף הם מחדש.  נפטר בי"ז בתמוז תרצ"ב. היתה לו בת יחידה שהתחתנה עם הרב יוסף צבי דושינסקי זצ"ל שלימים נעשה רבה של העדה החרדית בירושלים, אך ממנה לא נולדו ילדים, [הרב דושינסקי נישא בשנית ומזווג זה נולד בן יחיד] וזכרו בעולם זוהי תורתו. ופטירתו סמוך לשואה, לכן הבאתי מדבריו בחיבור זה.

[8] הרב יהודה זאב ליבוביץ זצ"ל (אלול תרפ"ב- כ"ז באלול תש"ע) גבול הונגריה, למד אצל הרב יהודה סגל רוזנר (אמרי יהודה) הרב מסקעלהיד וכן אצל הרבי מסעטמר הרב יואל טייטלבוים זצ"ל. בשואה איבד את משפחתו צדיק ופרוש. אירס אשה אך לא זכה לשאתה והיא נספתה בשואה, כמו"כ הוריו ואחיותיו נספו ביום כ"ח באייר תש"ד. הוא שרד את אימי השואה עלה לארץ ישראל התגורר בתל אביב עד לשנותיו האחרונות שעבר לבני ברק. ברח מכבוד ומכסף היה נחשב כצדיק גדול ונסתר. היה בקשר עם האדמו"ר מבעלז רבי אהרן רוקח, וכן עם הרבי מצאנז הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל (דברי יציב, תולדותיו נחרטו בלפיד האש). כתב ספרים רבים וביקש שאלו יהיו הזכרון לנשמתו.
ספר זה שנערך מכתביו יצא לאור לראשונה באלול תשפ"א. בשם הספר רמוז שמו ושם אביו :יהודה זאב בן יחיאל צבי בגימטריה או"ר לו"י.
המלקט הכיר את דמותו של הרב מקונטרס שמצא בתל ציון, הרשימו אותי תמונתו המעוטרת בשטריימל על רקע ספריה גדולה ומעל תמונתו התנוסס המשפט: צוואת רבינו הגה"ק רבי יהודה זאב ליבוביץ זצוקללה"ה: 'לרחם, לוותר ולעזור והעיקר לא לצעוק על בר ישראל'. הקונטרס יצא לקראת יום ההלולא שלו בכ"ז באלול תשע"ה, והיה מונח בהישג יד בביתי. בקיץ תשפ"ב בעת בקרתי בחנות ספרים ראיתי את הספר שהינו גדול ומרשים בצורתו ושמו המיוחד אור לוי, משך את לבי. שם המחבר היה מוכר לי עד שעלה בזכרוני כי זהו ספרו של הצדיק הנשגב שהתרשמתי מאוד מהמשפט בצוואתו כנ"ל, מעיון בספר ראיתי כי הוא עמוק ומיוחד ובלול מכל חלקי התורה, וצירפתיו לאוצה"ס. עוד עולה על כך שמעיון הבנתי שהמחבר הינו אוד מוצל מאש ונפטר ללא זש"ק, ובתקופה זו אני עוסק בליקוט מתורות הקדושים והשרידים.
הדברים נכתבים ביום האזכרה שלו כ"ז באלול תשפ"ב. תנצב"ה.