ביאורים במצות מחיית עמלק ובמצות זכירת מעשה עמלק / הרב חיים שמשון מרקוביץ הי"ד
ודרך אגב נבאר קצת עניין מחיית עמלק, דהנה בחינוך (מצוה תרג) כתב דמצות זכירת עמלק נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב ולא לנשים. עד כאן לשונו. ויש לפרש שיטתו בזה דסבירא ליה דמצוה זו אינו נוהגת בנשים בשני אופנים: יש לומר דהנה במצות זכירת עמלק שני דינים יש בה:
א) זכירת מעשה עמלק שעשה לנו בדרך ועל ידי זכירה זו נתעורר נפשנו לשנוא אותו. וב', מצות מחיית עמלק דכתיבא גם כן בפרשה דזכירה וזה צריך גם כן להזכיר וכדמשמע גם מדברי הרמב"ם בספר המצות (מצוה קפט) וזה לשונו: שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו ולשנוא אותו בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו וכו', הלא תראה שמואל בהתחילו לעשות המצוה הזאת איך עשה שהוא זכר תחילה מעשהו הרע ואחר כך ציווה להורגו, והוא אמרו יתברך 'פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל', ומבואר מדבריו דבזכירת מעשה עמלק צריך להזכיר גם כן מצות מחיית עמלק. ועיין בספר משנה ברורה (סימן תרפ"ה ס"ק ט"ו) וזה לשונו: אבל המג"א מצדד דקריאת פרשת זכור יוצא על פי הדחק במה שישמע הקריאה בפורים פרשת 'ויבא עמלק', דבזה נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא ידי חובתו, ורצה לומר דיוצא מדאורייתא וכו' אבל לעניות דעתי עיקר דינו של המג"א צריך עיון, דהא כתיב בתורה 'זכור את אשר עשה וגו' תמחה' וגו', והכוונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו, לומר להם 'כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטווינו למחות את שמו', כמו שכתב הרמב"ן בביאורו, וזה לא נזכר בפרשת 'ויבא עמלק'. עד כאן לשון המשנה ברורה. הרי דהכריח גם מדברי הרמב"ן דבמצות זכירה תרתי יש בה, וזהו גם כן דעת החינוך, ולכן כיון לנשים פטורות ממצות מחיית עמלק, וכמו שכתב החינוך שם, פטורות גם כן מזכירה.
ב) יש לפרש דגם החינוך סבירא ליה דמצות זכירה באופן קיומה אין צריך להזכיר רק מעשה עמלק, וכמו שכתב המג"א בשם הרא"ם (וראיית המשנה ברורה מדברי הרמב"ן אינה מכרעת כל כך להמעיין בדבריו שם) אלא דסבירא ליה כיוון דתכלית מצוה זו שנעורר נפשנו לשנוא אותו הוא כדי שעל ידי זה נלחם בו, ואם כבר נכרת זרעו של עמלק לגמרי אינו נוהג יותר מצוה זו, וכמו שכתב הרמב"ן על התורה (בסוף פרשת תצא) וזה לשונו: והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים וכו'. עד כאן לשונו. ולכן כיוון דנשים פטורות ממצות מחיית עמלק, פטורות גם כן ממצות זכירה, שאינה אלא בגדר הכשר ותוצאה ממצות מחיה.
[הנה במנחת חינוך שם כתב לתמוה על החינוך במה שכתב לפטור נשים ממצות זכירה, וזה לשונו: וצריך ראיה לפטור נשים ממצות עשה שאין הזמן גרמא ומה שכתב כי להם לעשות המלחמה ולא בנשים, במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו כלה מחופתה וכו', גם מי עמד בסוד ד' יתברך אם הטעם מחמת הנקמה, דאפשר דגזרת הכתוב הוא שנאתו מאיזה טעם, ואנחנו אין יודעים ואפשר אף בביאת משיחנו שיכרת עמלק מכל וכל מכל מקום הזכירה יהיה תמיד מצות עשה לזכור ולא לשכוח על כן צריך עיון מה דפוטר נשים ממצוה זו. עד כאן לשונו. ואמנם כבר הדבר מבואר בדברי הרמב"ן דלאחר שנמחה שמו מתחת השמים שוב אין מצות זכירה. יעויין שם. ומה דקשיא ליה דהרי דמלחמת מצוה הכל יוצאין וכו' צריך לומר כמו שכתב ברדב"ז (הלכות מלכים פ"ז) דכלה מחפתה יוצאת, לאו דווקא הוא, אלא שאינה נוהגת ימי החופה. או דאפשר דבמלחמת מצוה, הנשים היו מספיקות מים ומזון לבעליהם. עד כאן לשונו עיין שם. ואפשר דהוא מדין כוח המלך שיכול ליקח כל מה שמוכרח למלחמה, כמבואר שם ברמב"ם, והכי נמי נשים יוצאות מטעם זה\ אבל אין זה חיובא על הנשים עצמן].
ונראה לומר בדעת החינוך כצד השני דאין צריך להזכיר רק מעשה עמלק דזה לשונו, שנצטווינו לזכור מה עשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאת ישראל ממצרים וכו'. הרי דלא הזכיר כלל ענין מחיית עמלק. וכן נראה מדברי הרמב"ם (פרק ה' מהלכות מלכים) שכתב, וזה לשונו: וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק וכו', ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור וגו'. עד כאן לשונו. ומשמע דאין צריך לזכור רק מעשה עמלק. ואמנם מדבריו בספר המצות הנ"ל משמע דצריך גם כן לזכור מחיית עמלק, וכמו שתפס במשנה ברורה, וצריך עיון.
ואולי נאמר דמה דכתב הרמב"ם 'ולעורר הנפשות במאמרים להלחם בו', היינו דתכלית מצוה זו היא כדי ללחום בו, ולכן צריך השנאה אליו להגיע למדרגה זו (להיות) מוכנים למלחמה אתו תמיד, ועל כל פנים מבואר מדברי הרמב"ם דמצוה זו תליא במחיית עמלק (אם דבאופן קיומה אין צריך להזכיר רק מעשה עמלק, וכדמשמע מדברי הרמב"ם בהלכות מלכים), ולכן סבירא ליה דכיוון דמצות מחיית עמלק היא מן המצות התמידיות, לכן גם מצות זכירה דאינה אלא הכשר למצוה זו, גם כן מן המצות התמידיות. (ומה דכתב הרמב"ם שם בספר המצות 'ולזרז את העם לשנוא אותו' וכו' עד כאן לשונו, דלכאורה אין לזה ביאור, אפשר דכוונתו דמצוה זכירה לענין קריאה בציבור בספר תורה דהוא מהתורה, יעויין מג"א תרפ"ה).
(מתוך אמרי חיים, סי' ה, ענף ב)
הרב חיים שמשון מרקוביץ הי"ד, נולד בסביבות שנת תרע"ו (1916) לאביו הרב הגאון ר' שלמה זלמן טוביה מרקוביץ (מארקאוויץ) הי"ד (רבה האחרון של אנטאלייפט, אשר כיהן גם ברבנות בקהילות צ'יסטופול שבגליציה, קובורסק שבפלך קובנה, אינטוריק ורייטרדה, בנו של הרב משה מרקוביץ מחבר 'שם הגדולים השלישי', וחתנו של הרב יוסף יוזל פרסקי, זקן העדה בוולוזין, חתנו של הצדיק הרב שמשון רוזנסקי, ראב"ד וולוזין, בעל 'זכרון שמשון').
היה תלמידם של הרב יחזקאל ברשטיין והרב יוסף פרבר בישיבה הקטנה 'אור ישראל' בסלבודקה, ובשנת תרצ"ב, בהיותו צעיר בן שש עשרה החל הרב חיים שמשון מרקוביץ ללמוד בישיבה הגדולה 'כנסת ישראל' בסלובודקה והיה מראשי ה'חבורות' בישיבה, המשמיע את חידושיו במסגרת זו כמעיין המתגבר, ושכל אומרי החבורות היו מרצים לפניו את חידושיהם והוא היה בוחן את סברותיהם.
הרב נודע כשקדן 'חריף עצום ובקי נפלא', 'גבור חיל, כזקן ורגיל במלחמתה של תורה כאחד הגדולים המפורסמים בעולם', הכותב את 'חדושיו העמוקים והנחמדים בפלפולים חריפים נאמרים ברב כשרון השכל ודעת ובקיאות נפלא בש"ס ראשונים ואחרונים', 'מלאים… מבקיאות והבנה ישרה ונאותה וחריצות השכל ומשנתו סדורה וקצובה'.
הרב עזריאל קרמר, למד ביחד עם הרב חיים שמשון בישיבה והעיד כי 'הוא נחון בתפיסה מהירה, וגם בזכרון נפלא. היה מביט בקצרה על דף דמרא, וכבר היה יודע את תוכנו, גמרא עם תוספות… רבה של קובנה, הגאון רבי אברהם דוב כהנא שפירא בעל "דבר אברהם"… מאד העריך אותו ואת בקיאותו. היתה לו ידידות מיוחדת עמו, וכשהתחתן הבחור, נסע במיוחד אל העיירה ההיא להשתתף בשמחתו'.עוד בהיותו בכן עשרים, הוא נהג להיכנס לביתם של גדולי הדור וללבן עמם סוגיות הלכתיות.
עוד בהיותו בכן עשרים, הוא נהג להיכנס לביתם של גדולי הדור וללבן עמם סוגיות הלכתיות. בהיותו כבן עשרים ושלוש, פרסם את ספרו 'אמרי חיים', על אורח חיים וקדשים (קיידאן, תרצ"ט). הספר יצא לאור עם הסכמות הרב אברהם דובער כהנא שפירא זצוק"ל אב"ד קובנה, הרב יצחק אייזיק שער ראש ישיבת 'כנסת ישראל' סלובודקה – קובנה, ואבי המחבר, הרב שלמה זלמן טוביה מרקוביץ הי"ד. בפתח דבריו כותב המחבר שכל אחד מהחידושים והסברות שבספר 'נזקק ונצרף במשא ומתן ופלפול חברים'. שאר חידושיו הרבים, נותרו בכתב יד ואבדו בשואה.
בשלהי שנת ת"ש הרב חיים שמשון מרקוביץ התחתן על בתו של הרב שמעון דוביאנסקי הי"ד, מגודלי תלמידי הסבא מסלובודקה, ראש ישיבה בקיידן ומראשי כולל קובנה, ולאחר נישואיו למד בכולל קובנה סובודקה.
בשנת 1941, זמן קצר לאחר שהנאצים כבשו את קובנה ב'מבצע ברברוסה', עוד בטרם מלאה שנה לנישואיו, נרצח הרב חיים שמשון, ביחד עם חבריו מישיבת סלובודקה ועם אביו, במצודה התשיעית בקובנה.