בעניין מילה בצרעת / הרב יצחק רבינוביץ הי"ד
ב"ה יום ה' אך טוב לישראל ו' אייר תרצ"ה
אל כבוד הגאון הגדול רשכבה"ג, צדיק יסוד עולם, כש"ת מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, הרב הראשי בארץ הקודש תבנה ותכונן.
אחרי דרישת שלום גאונו!
כותב הטורים האלה כמעט שצריך להציג את עצמו לפני הוד גאונו שיחיה, 'כמעט' משום שכבר שמע על אודותי במקצת מכבוד גיסי הרב מוהר"י ריף נ"י, גם ראה מאמרי בחדושי תורה וכעת יעיין בהמאמר הרצוף כאן, ולאידך גיסא די בעולם הרבני התודעות מועטת ומצומצמת, אף שלא מתוך הכרת פנים כי אם מתוך הכתב לבד, להיות נחשבים כמכרים, וכן בכדי לעמוד על אופיו של הכותב, ומה גם למראה עיני הכהן הגדול מאחיו. ובכן יהא רעוא שיהיו נא אמרי דלקמן מקובלים ומרוצים כאילו יצאו מעטו של אחד ממכרי ומיודעי הדרת גאונו נ"י.
הנה הגיעני בזה השבוע מכתב גיסי הנ"ל בנידון הסבה שבעטיה נתעכב משלוח מכתב כבוד גאונו שיחי' לוולקוביסק, לבבי ידאב שבשביל דבר קל, שכפי שביארתי בתשובתי לגיסי, אין בו יסוד מציאותי ולא משפטי ואך נוצר בעקב רחוק המקום, נדחה לפי שעה ענין חשוב הנוגע לנפשי וקיומי. ואם כי אקוה בטח, בעזרת ה', שהדחוי הזה יהא חוזר ונראה, אבל חס אני על המשכת הזמן, ולזאת אבקש מהוד גאונו שיחיה, אחרי שנתלבנו הדברים ונסו הצללים, לבל לעכב המכתב יותר אף יום אחד, זולת אם ימצא לפי דעתו, דעת התורה והיראה הטהורה, שנופל אני במעלה ובחשיבות מהרבנים בני גילי.
ועתה אבוא בדבר הלכה. ואף שיש לי רב, בעזרת ה' יתברך, בכל סוגיות הש"ס, וערוך אצלי ספר לדפוס, שיבואו בו עניינים אחרים, עם כל זה בחרתי לי מאמר קצר כראוי לפעם הראשונה, ואם יפק רצון אצל הדרת גאונו נ"י, אבוא בשני, אם ירצה ה' ביתר אריכות.
בשבת דף קל"ב, ב. תינח נגעים טמאים טהורים מאי איכא למימר, וברש"י ז"ל שם כגון בהק ופרחה בכוליה, ובכולהו איתרבו לאיסור קציצה בספרי וכו'. עד כאן. והתוספות בשבועות ד' ע"א (ד"ה בקוצץ בהרתו) הקשו על זה מסוגיא דהתם דאמרינן מראות נגעים מאי מלקות איכא, ומשני בקוצץ בהרתו, הרי דאין חייבין כי אם בד' מראות נגעים. ותירצו דהך נגעים טהורים דאמרינן הכא בשבת לאו דוקא, ודלא כפירוש רש"י ז"ל, יעויין שם.
והנה אמרינן התם בשבת, דאי לאו קרא דבשר אף על פי שיש שם בהרת ימול, לא היתה מילה דוחה את הצרעת, אף דעשה דוחה לא תעשה, משום דאיכא עשה ולא תעשה בקציצת בהרת. ובתר הכי קאמר רב אשי שם, היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה, כגון מילה בצרעת וכו'. והקשו הראשונים ז"ל דסותר למה שאמר בתחילה הצרעת הוי עשה ולא תעשה. ומה שתירצו התוספות (בד"ה האי עשה) דלא נקטינן אלא לסימנא בעלמא, דחוק טובא, ויעויין ברשב"א ז"ל, וגם תירוצו שם דחוק.
ושם בדף קל"ג ע"א, פריך הש"ס אליבא דרבי שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר, למה לי קרא להתיר מילה בצרעת, ומשני באומר לקוץ בהרתו מכוין, וברש"י ז"ל : גדול שהוא בר עונשין ואומר למוהל לקוץ בהרתו בכוונה ליטהר. עד כאן. וכן כתב בד"ה באומר אבי הבן לקוץ דמתכוין לטהרו, ובד"ה ואי איכא אחר.
והוקשה לי טובא, דמאחר דשייך איסור קציצה אף בנגעים טהורין, וקרא דבשר להתיר מילה בצרעת איירי אף בנגעים טהורין, אמאי דחיק רש"י ז"ל לפרש דמתכוין לטהרו דווקא. ושוב מצאתי שעמד בזה במנחת חינוך מצוה תקפ"ד, ונשאר בצריך עיון.
והנראה לעניות דעתי ביישוב כל זה, למאי שכתב המשנה למלך בפרק י' מהלכות טומאת צרעת [ה"א] דאיכא איסורא דקוצץ בהרת לא על הקוצץ לבד, כי אם גם על הנקצץ, דומיא דלאו לא יקרחו קרחה וכתבת קעקע שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק י"ב מהלכות עכו"ם הט"ו) שהקורח קרחה בראש חברו הוא מסייעו, בזמן ששניהם מזידין שניהם לוקין, יעויין שם. ואולם, למאי דאמרינן דאף בנגע טהור איכא איסור קציצה, יש לחלק טובא מדהתם, דהתם קפידת הקרא הוא על הקרחה והשריטה עצמן הנעשית בישראל (שהוא מחוקות העכו"ם, כמו שכללן הרמב"ם ז"ל בהלכות עבודה זרה) ולא על מעשה הקרחה, ומשום הכי שייכי איסורין אלו לגבי הקרח והנשרט יותר מלגבי הקורח והשורט, ואדרבא, איסורא דידהו מצד התולדה היוצאת מפעולתם בא להו, וכמו במלביש כלאים לחברו לשיטת הרמב"ם ז"ל בפרק י' מכלאים (הל"א). מה שאין כן באיסור קציצת בהרת, דעל כורחך אין האיסור שם רק על מעשה הקציצה גרידא, והראייה דחייב גם בנגע טהור, ומנלן דיתחייב גם הנקצץ.
ולזאת נראה דבאמת ישנם כאן שני עניינים נפרדים: א', מעשה הקציצה גופא, והוא איסור על הפעולה לבד, ומשום הכי אין האיסור רק על הקוצץ לחוד, ובזה הוא דאיתרבו אף נגעים טהורין לאיסורא. אבל יש כאן ענין ב', שאסרה תורה לטהר את המצורע מטומאתו אם לא באופן המבואר בפרשת נגעים, והכא הוי קפידת הקרא על הטהרה היוצאת מהקציצה, ודמי שפיר לאיסור קרחה ושריטה, כמו שכתב המשנה למלך. ומשום הכי עובר על זה גם הנקצץ, שהוא המטהר, וכשמסייע לוקה גם כן, דהוי לאו שיש בו מעשה. והשתא לא קשיא מידי מסתירת הסוגיות דשבת ושבועות הנ"ל, דהתם בשבועות אמרינן לענין איסורא דנקצץ במסייע, דאינו לוקה כי אם בד' מראות נגעים.
והנה הא דאמרינן בסוגיא דשבת שם, דאיכא גם עשה בקציצת בהרת מקרא ד'לשמור', הביאור, שמחוייב "לעשות" בצרעת דוקא על פי דיני נגעים והוראת הכהן ולא באופן אחר, וממילא הוי הקציצה לאו הבא מכלל עשה, וכעין זה פירש המלבי"ם בפירוש 'התורה והמצוה', ופשוט. ולפי זה נראה, דלא שייכא עשה זו ד'לעשות' כי אם בנגעים טמאים, אבל בנגעים טהורין דליכא שום סדר "עשייה", לא שייך בזה לאו הבא מכלל עשה, דאינו בכלל ד"לעשות". ויוצא לנו מזה, דבנגעים טהורין ליכא כי אם לאו ד'השמר' לחוד. ונמצא, דבנגע טהור מילה דוחה אותו מצד עשה דוחה לא תעשה, וזהו דאמר רב אשי כגון מילה בצרעת. ומאי דאמר הש"ס שם מעיקרא, דאיצטריך קרא ד'בשר' להתיר מילה בצרעת משום דהוי עשה ולא תעשה, היינו לנגע טמא, דאיכא עשה, והש"ס בדף קל"ג דשקיל וטרי דלרבי שמעון דסבירא ליה דבר שאינו מתכוין מותר, קרא ד'בשר' למה לי, ועל זה משני באומר לקוץ בהרתו מכוין, ויפה פירש רש"י ז"ל דמתכוין לטהרו, דעל כורחך בנגע טמא איירי קרא, (וגם רש"י ז"ל איירי שם באיסורא דנקצץ, כמ"ש במשנה למלך פרק י' מהלכות טומאת צרעת (ה"א), ובלא מתכוין לטהר כי אם לקוץ לחוד, אין הנקצץ מוזהר כלל, כמ"ש לעיל).
ובזה אצא מאת פני כבוד גאונו שיחיה בהוקרה גמורה והערצה ובתודה מראש.
יצחק ראבינאוויץ
(אגרות לראי"ה, עמ' תקי"ב)
[סיכום: לשיטת רש"י (שבת קלב:) והרשב"א, אסור לקוץ בהרת אף נגע טהור, כפשטות הסוגיא במסכת שבת. במנחת חינוך הקשה שיש סתירה בשיטת רש"י, שכן כתב במסכת שבת (דף קלג.) שאינו חייב אלא אם מתכוין להטהר על ידי קציצת הבהרת, ופשוט שאינו שייך בנגעים טהורים. ותירץ הרב יצחק רבינוביץ הי"ד, שיש שני איסורים, אחד על עצם קציצת הבהרת, ובזה עובר הקוצץ בלבד, ואיסור זה הוא אף בנגעים טהורים. והאיסור השני הוא לטהר את המצורע מטומאתו, ובזה עובר אף הנקצץ (כשמסייע לקוצץ), כמו שכתב המשנה למלך (טומאת צרעת פרק י, הלכה א), אך איסור זה שייך רק בנגעים טמאים. הסוגייה (במסכת שבועות) העוסקת באיסור הנקצץ שייכת רק בנגעים טמאים, בעוד שהסוגייה (במסכת שבת) העוסקת באיסור הקוצץ עוסקת אף בנגעים טהורים].
הרב יצחק רבינוביץ הי"ד, אב"ד מוטול, עילוי חריף, מגאוניה הצעירים והמופלאים של ליטא, היה בנו של הגאון רבי יחיאל מיכל רבינוביץ בעל ה'אפיקי ים', סוחר יערות שהיה מגאוני הדור. רבי יחיאל מיכל היה מוסר שיעורים להחברה ש"ס בעיר ברנוביץ, ותלמידיו היו טובי הלומדים מבין בעלי הבתים שבעיר. בעקבות המלחמה ירד מנכסיו והוכרח לקבל על עצמו משרת רבנות בעיר שטוצין.
הרב יצחק היה תלמידם של הגאון רבי חיים סולביצ'יק מבריסק והגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק. הוא היה בעל כושר ניתוח אנליטי, חתר לנקודת האמת וחידש חידושים רבים המצטיינים בעמקות וישרות. בשיעורי התורה הרבים שהעביר, הדריך את שומעיו בשיטתו.
במשך שנים רבות היה המנהיג הרוחני של 'צעירי אגודת ישראל' בברנוביץ'. הוא נודע במידותיו התרומיות, נקי כפיים ובר לבב, בעל רוח עדינה ולב טוב. לצורך ענייני שבקדושה הוא היה תקיף, אך התייחס ליריביו בעדינות, נתן יחס לבבי לכל אדם ומסר תוכחות המשלבות אהבה וחמלה.
למד יחד עם הרב שלמה היימן ועם הרב ליב גאוויע (תלמיד הגאון רבי חיים מבריסק), ואף לאחר שמונה בשנות ה-30 לאב"ד בעיירה מוטול, ניהל את חיי הדת בעיירה ופעל שם להרמת קרן התורה, עמד בראש מערכת הכשרות והנהיג את הקשרים עם מוסדות החוץ, כמו ועד הישיבות, המשיך הרב יצחק ללמוד בהתמדה ושמרא על קשר עם ידידו, הרב שלמה היימן, תוך שהם שולחים זה לזה מכתבים מלאים בחידושי תורה.
הרב יצחק רבינוביץ פעל ללא לאות למען הקהילה בתקופה של משבר כלכלי מתמשך, וזכה להערכה רבה מבני קהילתו. הופעתו המרשימה עוררה יראת כבוד, ורבים שאפו להתקרב אליו וללמוד מדרכיו.
הרב יצחק רבינוביץ התחתן עם מרת חיה סימה, בת הגאון רבי ישראל ריף רבה של זאגער, שהיה חתנו של הגאון רבי רפאל שפירא זצ"ל.
כאשר התפנתה משרת הרבנות בעיר וולקוביסק (פלך גרודנא) השיג הרב יצחק המלצות מאת הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי ומהגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, ורבנים נכבדים נוספים. בעקבות ההמלצות, ובעקבות נועם הליכותיו והופעתו המרשימה עם דרשה מפוארת בהלכה ובאגדה, הוא נבחר בשנת תרצ"ו לכהן כאב"ד באותה קהילה.
הרב יצחק היה טרוד במעשים רבים להרמת קרן התורה בעיר וולקוביסק, והשפיע על חיי הקהילה בדרשותיו, המלאות בקיאות בש"ס ובפוסקים, חידושים נפלאים ויראת שמים. ועם זאת, המשיך הרב יצחק לעמול בתורה ולכתוב מכתבים עם חידושי תורה לידידו הרב שלמה היימן, גם בשעות הלילה המאוחרות, בערב יום טוב קודם הדלקת נרות וביום הפורים.
בכתב העת ישורון, ח, עמו' קצו-רה, מובאים מכתבי הרב יצחק רבינוביץ הי"ד, עם חידושי תורה בענין שכיב מרע ואומדנא דמוכח, בענין מוקצה ובל תוסיף, בענין קריאת המגילה ובענין גופין מחולקין, בענייני חמץ שעבר עליו הפסח ובענין דבר שיש לו מתירין,
חידושיו בדין שור טריפה שהרג, פורסמו ב'כנסת ישראל' ווילנא, שנה ה חוברת ג סימן כח (והובאו בספר 'אודים מאש', אש התורה, עמ' שע),
באגרת המובאת כאן למעלה ביקש הרב יצחק הי"ד מאת הראי"ה קוק, באמצעות גיסו, הרב יצחק ריף הי"ד שהיה באותה תקופה תלמיד בישיבת 'מרכז הרב', שישלח עבורו מכתב המלצה לקהילת וולקוביסק למינויו לרב העיר.
בעקבות קבלת מכתב זה, כתב הראי"ה קוק את המכתב הבא:
'ב"ה יום כ"ו לחדש אייר תרצ"ה
לכבוד אלופי עדת ד' היקרה בעי"ת וואלקאוויסק יצ"ו
שלום רב.
אחרי עתירת השלום והברכה הנאמנה להדרת כבודם.
מצאתי לנכון להציע לפני קהל קדשם על דבר השאלה העומדת עכשיו בעדתם הכבודה בענין בחירת רב, ואני יודע מני אז יפעת כבודה של קהילתכם החשובה והנכבדה מאד, אשר תמיד ישבו בה כסאות למשפט אדירי התורה וגאונים ידועים ומפורסמים. והנה מוצא אנכי את הרב הגאון המובהק אוצר חמדה מו"ה יצחק רבינוביץ שליט"א האבד"ק מאטעלא כעת, בנו של הגאון הנודע לתפארת מוהרי"מ שליט"א בעל אפיקי ים, שהוא מוכשר להתעטר בכבודה של תורה ברבנות התשובה של עדתכם, בין מצד גדלו בתורה בחריפות ובקיאות כאחד מגדולי הזמן, בין מצד היותו משפיע לטובה בתור נואם נעלה, בין מצד ערכו המוסרי הנעלה בתרומיות מדותיו היקרות, ואקווה בעזרת ה' שיהיה לתפארת בקהל קדשם ורבים בו יתברכו ויתהללו.
והיה זה שלום כנפשם היקרה ונפש מברכם באהבה רבה מהר הקודש מירושלים.
הק' אברהם יצחק הכהן קוק'.
הראי"ה שלח מכתב זה לגאון רב חיים עוזר גרוזינסקי, וכתב לו:
'… מדי דברי הנני מוצא את עצמי מחויב להודיע להדרת גאונו, שקבלתי מכתב מהרב הגאב"ד דמאטאלע שיחיה לכתוב בעדו בענין הרבנות של וואלקאוויסק. אני מצדי הייתי מוכן לעשות לו הטובה הזאת, אבל שמעתי שבן גיסו הגאב"ד דיוהניסברג (הר"י קוסובסקי) שליט"א הוא גם כן מועמד להרבנות הנ"ל, על כן הסכמתי שלא לשלח את המכתב זולת אם הדרת גאונו יסכים לזה. והנני מליט פה את המכתב, ואם הדרת גאונו ימצא לנחוץ לשלוח את המכתב, נא מטובו לצוות לעושי רצונו לשלח את המכתב לוואלקאוויסק' (ליקוטי הראי"ה, א, עמ' 389).
צילום מכתב בכתב יד קודשו מחודש אדר תרצ"ו לדודו זקנו, מוהר"ם ברלין, מופיע באתר בית המכירות RARITY. במכתב זה מבקש הרב רבינוביץ שיכתוב לו דודו זקנו המלצה הפונה 'ביחוד להציונים והמזרחיים', לקראת הבחירות שתוכננו להערך מיד לאחר חג הפסח, שכן מכתב ההמלצה של הראי"ה פעל רבות לטובתו, אך לא הספיק עבור 'הציונים הצעירים'.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר הרב יצחק רבינוביץ לסטוצין.
הרב, רעייתו הרבנית ובנם היחיד, יהודה לייב, נהרגו עקה"ש, הי"ד.
