רק למי שמוסר נפשו על בני דורו ומוותר על טובות עצמו עבורם, יש ערך אמיתי לחכמתו ולמעלותיו / הרב יוסף מאיר טיגרמן הי"ד והרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד
שמעתי בשבוע זו וישב תרצ"ג, בעת שהיינו על האסיפה בטרענשין-טעפליץ ביום ג-ד שבוע זו לבחור נשיא הלישכא דארטה' דמדינתנו, והיה שם הזקן דמדינה הגאון הישיש רבי יוסף מאיר טיגערמאן שליט"א [הי"ד] אבדק"ק נייהייזל יצ"ו, והיה בתור זקן נשיא ופתח האסיפה הגדולה בדברי תורה ובדברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב… בתוך אמרותיו הנעימים אמר בביאור המדרש איכה (פתיחתא יא): אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה 'ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים' (שמות ג,ז) ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים בתורה 'ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו' (איכה א,כ). דאין להוקיר את האדם בשביל חכמתו לבד, אפילו אם יהיה החכם היותר גדול שבעולם וגם למדן גדול, כשאינו משגיח על העולם ואינו חושב להועיל את בני דורו עם חכמתו ובמעלותיו, אין לו ערך ושיווי האמיתי, כמאמר חז"ל (אבות ב, ח) 'אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך'. אך אם הוא נותן נפשו על בני דורו ומוותר על טובות עצמו בשביל טובת בני דורו, הוא הוא האדם אשר יש ערך ושיווי האמיתי וערך גדול שבערכין, ולו נאה ויאה הכרה ותודה על גודל ערכו. וזה כוונת המדרש: אילו זכיתם, היינו כשאתם רוצים להיות זך ונאה ובערך גדול ובשיווי הגדול, אז מוכרח אתם להיות קורין 'ראה ראיתי את עני עמי', היינו שתמיד אינו רואה רק את עני עמי, שדואג וחושב עבור הכלל ובני דורו ושוכח מצרת עצמו, ורק דורש טובת הכלל יותר מטובת עצמו. ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין 'ראה ה' כי צר לי', היינו שאינו דואג רק עבור עצמו בלחוד. עד כאן דבריו. ודברי פי חכם חן.
ובדבריו אני מפרש מאמר קרא (ירמיה ט,כב) 'אל יתהלל חכם בחכמתו… הגבור בגבורתו'… ו'עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי' עכ"ל הקרא. וכבר עמדו המפרשים מהו כפל הלשון בזה. ובהנ"ל יובן היטב, דבזה אם האדם מחזיק לטובת עצמו כל אלו המעלות שחננו השם, היינו שהוא חכם וגבור ועשיר, והוא משתמש באלו המעלות רק לטובת עצמו, אז אין לו בזה שום הילול ושבח באלו המעלות, ואדרבא, הוא לו לגנאי שהוא גורם היזק בחכמתו ובגבורתו ובעשרו לאחרים. רק אז לו לשבח והילול באלו המעלות, בעת שהוא משתמש באלו המעלות הנעלות להועיל לאחרים, והוא מקיים בעצמו 'והלכת בדרכיו' (דברים כח,ט) מה הוא חנון אף אתה תהא חנון, מה הוא רחום אף אתה תרחם (שבת קלג, ב), וכדומה מאלו המעלות שיש בהקב"ה והוא רוצה להתדמות אליו, אז באמת יש להללו ולשבחו. וזה שאמר הכתוב 'אל יתהלל חכם בחכמתו', בעת שהוא וגבור משתמש רק לחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעשרו רק לצורך עצמו, בזה אל יתהלל, ורק 'השכל וידוע אותי', שהוא מביט במדותיו של הקב"ה להיות דומה לו ומשתמש באלו המעלות להועיל לאחרים, אז יש לו להללו ולשבחו, והבן.
(הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד, משנה שכיר, מועדים, ב, עמו' 435-434,)
הרב יוסף מאיר טיגרמן הי"ד, מגדולי וזקני רבני הונגריה וסלובקיה, נולד בשנת תרי"ב בעיירה סנטוב (הונגריה), לאביו ר' מרדכי טיגרמן, נכדו של ר' מרדכי מסטניסלב.
בצעירותו למד יוסף מאיר בסטנוב אצל אחד מתלמידי ה'ישמח משה' אב"ד אוהעל. בהמשך למד אצל רבי עמרם בלום אב"ד מאד. הוא למד גם בישיבות תלמידיו של החתם סופר, הגאונים רבי משה פרידמן אב"ד פעטשניידרף ורבי חיים צבי מנהיימר, ובישיבתו של הגאון רבי כלב פייבל שלזינגר רבה של טפלשטאן. מורו זה גידל אותו, חינך אותו, לימד אותו תורה ודאג לשדך אותו, כמו אב לבנו. שם למד בחברותה עם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד.
הרב יוסף מאיר התחתן עם מרת מרים בת הרב יוסף לוי מסילצ'ין. לאחר נישואיו עסק סחר ביינות. לאחר שאיבד את הונו, בשנת תרל"ו התקבל הרב יוסף מאיר להיות רב העיירה נובוק (מחוז טופולצ'ן), לאחר שקיבל כתב סמיכה מאת הרב שלום דוב שטרן אב"ד סערדהיל. בשנת תרמ"א התקבל להיות רבה של קהילת החרדים בעיר נייהייזל (נובה זמקי), והתמיד בעבודתו שם במשך ששים ושלוש שנים. בעבודתו הרבנית סייע לו חתנו, הרב אברהם שטרן הי"ד, שכיהן כדיין ומורה צדק בקהילה, וחיבר ספרים רבים ובהם: 'גפי אש' ו'מליצי אש'. בהקדמת הספר 'מליצי אש' כתבו נכדיו של הרב יוסף מאיר על הנהגתו הרבנית הייחודית של הסבא שלהם.
במהלך תקופת כהונתו התפתחה ושגשגה קהילת החרדים שם, והשפעת הרב חרגה הרבה מעבר לקהילתו. דרשותיו היו מלאים ברעיונות נפלאים, בסגנון מלוטש ובלשון צחה, ועוררו את לב שומעיו לתורה וליראת שמים, לתשובה ולמידות טובות. הוא ידע בעל פה את התנ"ך, והיה מומחה בדקדוק בלשון הקודש. הוא נודע כפוסק מומחה, בעל בקיאות נפלאה בש"ס ובפוסקים ובעל הבנה חריפה. רבנים רבים התייעצו אתו בשאלות הלכתיים סבוכות.
בשנת תרמ"ט הקים הרב ישיבה לצעירים, בה שמו דגש על לימוד עיוני של גפ"ת, ורק לאחר הבנה יסודית של הסוגיה, הוסיפו לפלפל בה. בנוסף לשיעורים היומיים שהעביר בישיבה, היה מלמד את בני קהילתו בכל יום, במשך שעתיים, שיעור בגמרא ובתוספות, באופן בהיר שהובן גם לאנשים הפשוטים.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה עברה נייהייזל משלטון אוסטריה לשלטון סלובקיה. בשנת תרפ"ג, חתם הרב טיגרמן על 'קול קורא' להצטרף לשורות 'אגודת ישראל'. בשנת ת"ש הוא השתתף ב'כנסיה הקטנה' של 'אגודת ישראל' בהונגריה, ונשא שם את הנאום בנעילת הכנס. בנאומו סקר את השיגיה של 'אגדות ישראל' לטובת היהדות החרדי, שנעשו בהדרכת גדולי התורה והיראה. הוא שיבח את מפעל 'הדף היומי', את מערכת החינוך לבנים, את בתי הספר 'בית יעקב' לבנות, ועוד.
מספר שנים לפני השואה כבר חזה שימים קשים באים על יהדות אירופה, וחרד לגורלו של הדור הצעיר. עם פלישת ההונגרים לנייהייזל הם גזרו על יהודי העיר פתוח את חנותיהם בשבת. הרב ארגן מגבית, על מנת לשלם לשלטון הכובש לבטל את גזרתם.
הרב המשיך למסור שיעורים יומיים לעדתו, לדרוש לפניהם ולחדש חידושים, עד ליום בו גורשו לגטו. בשבת האחרונה דרש הרב לפני בני קהילתו על עניינין מסירות נפש וקידוש השם, ודן בשאלה איזו ברכה יש לברך בשעה מעשה.
מיום י"ז באייר תש"ד החלו לרכז את יהודי העיר בשני גטאות ולשדוד את רכושם, לאחר שלשה שבועות, בי"א בסיון, גורשו היהודים באכזריות נוראה על ידי השוטרים ההונגרים אל בית חרושת ללבנים שהוקף בגדרות תיל. במשך מספר ימים עונו קשות העשירים, במכות ועינויי תופת, כדי שיגלו את המקום בו הסתירו חפצי ערך. בכ' בסיון ובכ"ב בסיון, נשלחו כשלושת אלפים יהודי נייהייזל ברכבות לאושוויץ. היהודים נסעו ברכבות אלו בצפיפות איומה במשך שלשה ימים, עד להגעתם למחנה ההשמדה.
בהיותו בבית החרושת ללבנים, צפויים להישלח אל הלא-נודע, כתב הרב טיגרמן הי"ד מכתב לבנו הרב יצחק הי"ד, רבה של באקש-טשאבא, ובו כתב:
'ב"ה יום ד' בהעלותך תש"ד. אהבי בני יקירי נ"י עמ"ש וכו' ש"י. אוי לי אם אומר, אוי לי אם איני אומר, כי נגעה בנו יד ה' והובילו בין לילה, כל בני הקהילה למכונת לבנים, ומשם יוליכו אותם מחוץ למדינה בעוונותינו הרבים. ואני יושב לא עלינו בבית החולים דפה ולא ידעתי מה יעשה עמדי, אם אאלץ להשאר עד יעבור ו' או אהיה מוכרח ג"כ לילך בגולה חס ושלום… יקחו כל ממון של כל אחד… אמנם אנחנו מייחלים לישועת ה' כהרף עין אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם ברוב רחמיו וחסדיו. וגם מזוטא הוביל כל ב"ב לנאדי מעדיער ולא ידעתי מה נעשה בדינם. ואם אמנם בידי היה למלט נפש, אבל אמרתי לקיים "והלכת בדרכיו" ואמרו ז"ל שגלו השכינה גלתה עמהם. גם אני אמרתי, לא אוכל לפרוש מהם ועמם אנוכי בצרה. כתבתי לך כך זאת העובדה כאשר הוא, שלא תתמה על אשר לא אכתוב בימים הבאים כרגיל. ואל תדאג ואל תצטער עלינו הרבה, כי כל אורחות ה' חסד ואמת כו' וביטחוננו בה' האמת שעת צרה ליעקב וממנה ייוושע בקרוב בעזרת ה' יתברך ויתעלה. החותם בלב סמוך ונכון בביטחון לישועת ה' והוא ישמח אתכם וכו' בבשורות טובות ונחמות. נאום אביכם הנאמן הדורש שלומכם ושלום תורתכם באהבה ומצפה לישועה במהרה דידן, יוסף מאיר טגערמאן'.
ספר 'אלה אזכרה' מסופר שיום לפני הגירוש נשאל הרב טיגרמן האם למול תינוק יהודי שבאותו היום חל היום השמיני ללידתו. הרב וחתנו, הדיין הרב אברהם שטרן ענו שבנסיבות חירום קשה לפסוק הלכה, ועליהם להחליט ולעשות כפי הבנתם, ובירכו שהקב"ה יסבב הכל לטובה. התינוק נימוק, ואמו הצליחה בדרך נס לברוח יחד אתו מהגיטו השמור. כשהגיעה לבית בעיר סמוכה וביקשה שיתנו לה להסתתר שם, אך בעלת הבית הבחינה בתינוק הנימול וגרשה אותם. האם נאלצה להמשיך ולנדוד עד שמצאה מסתור באחד מהכפרים. לאחר זמן נודע לה כי הבית בו ביקשה להסתתר הופצץ ונהרס, זמן קצר לאחר שגורשה ממנו, וכל דייריו נספו. 'כה איסתייעא מילתא והאשה עם בנה ניצלו בזכות מסירות הנפש לקיים מצות מילה וזכו להישאר בחיים'.
ביום כ"ו בסיון תש"ד, בהיותו כבן 93, נהרג הרב יוסף מאיר עקה"ש, יחד עם חתנו הדיין הרב אברהם שטרן ורבים מבני קהילתו.
בנו, הרב יצחק, נהרג עקה"ש עם בני קהילתו בח' בתמוז תש"ד. נכדו, הרב שלמה זלמן ב"ר יצחק טיגרמן, שהיה תלמיד בישיבת פרשבורג, הצליח לברוח לשוויץ, ללא כל תעודות ולא אישורי מעבר, שם התחתן, ובהמשך עלה עם רעייתו לארץ ישראל.
רוב חידושיו של הרב יוסף מאיר היו בכתב יד ואבדו בשואה. נשארו רק שרידים מדברי תורתו, ובהם תכתובת שלו עם פוסקי דורו ומעט מדרשותיו שרשמו שומעיו.
תולדותיו הובאו בתוך הספר 'זכרון קודש: פרקי חיים וקווי אורה לדמותו של הגה"ק רבי יוסף מאיר טיגרמן זצוק"ל הי"ד גא"ד נייהייזיל', שהודפס בתוך הספר 'עם עני תושיע'.