אנחנו צריכים להרהר בתשובה שירחם עלינו במהרה ולבטל הרעה שעתידה לבוא / הרב פלטיאל חרמץ הי"ד
פלטיאל חרמץ, וואודיסלאוו
טוב עם שמן טוב, ביום המות ביום הולדו (קהלת ז א)
היה ידוע מאמר חז"ל (ברכות) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע נצחו מוטב וכו' מזה נראה שהאדם מיום הולדו הולך למלחמה עם היצר ועליו לנצח המלחמה וספק לו אם ינצח, וביום מותו כשנצח המלחמה וכבש היצר הרע הולך מזה העולם בשם טוב וממילא טוב יום המות מיום הולדו, כמו שטוב למלך יום חזרתו ממלחמה עם נצחון, מהיום שהולך למלחמה ואינו יודע אם ינצח.
ובזה נוכל להבין מאמר חז"ל (סוטה) לעתיד הללו בוכין והללו בוכין, לצדיקים נדמה להם היצר הרע כהר ולרשעים כחוט השערה, הצדיקים בוכין שרואין עד כמה העבודה היה קשה עליהם לגבור ההר והרשעים בוכין שלא יכלו לגבור על חוט השערה. והמפרשים מקשים על זה האיך מראין לצדיקים היצר הרע כהר ולרשעים כחוט השערה כפי השכל נראה להיפוך. גם קשה לי מאוד מדוע בוכין הצדיקים, אדרבא היה להם לשמוח שמחה גדולה שיכלו לנצח היצר הרע החזק כהר. אך מאמר חז"ל ידוע כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, לכן מראין לצדיקים כפי האמת את היצר הרע כהר, שהיה כל כך גדול אצלם לפי גדלם, כדי להגדיל שמחתם שיכלו לנצח את השונא הגדול והחזק כהר, ודרך האיש אשר יש לו שמחה גדולה הכי יתירה בוכה מתוך השמחה ולכן הצדיקים בוכין מתוך שמחה יתירה, ולרשעים מראין גם כן כפי האמת שהיצר הרע היה אצלם כחוט השערה ולא יכלו לנצחו, ומראין אותם זאת כדי להגדיל דאבונם ובוכין מתוך צערם.
ובזה נוכל לומר הפירוש בגמרא (ברכות) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, כי אם אין ביכולתו לנצח היצר הרע עם תורה ועם קריאת שמע יוכל לנצחו עם תשובה נוצחת אם ילך בעצת יצרו הרע מה יענה ביום המיתה, ובזה יהיה טוב יום המיתה מיום הולדו, ולא ישאיר אחריו שם טוב כי עיקר שם טוב מזה שלא שמע לעצת יצרו ונצח המלחמה.
הנפטר היקר הזה הלך מהר מהמלחמה עם נצחון ונשאר אחריו שם טוב, כי היה מופלג בתורה ויראה ובמדות יקרות וכל ימיו שקד על דלתי התורה והיראה, ועבד גם בעד הצעירים בני הדור ההוא. אמת האבדה גדולה למאוד, אך בזה מאמר נוכל להשתיק מעט הדאבון.
בזבחים (דף קטו) אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. והענין נמצא מכבוד קדושת אדוני אבי זקני הרב הגאון המגיד זצ"ל מפה בספרו 'עשרה למאה' על הפסוק (ישעיה נז) 'מפני הרעה נאסף הצדיק'. והנה נמצא על הפסוק הזה ב' פירושים: א) שהוא לכפרה על הדור, שמיתת הצדיק מכפרת על עון הדור. ב) כדי שלא יראה הצדיק ברעה אשר תבוא על הדור, כמו שאמרו חז"ל בבבא קמא אין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שרשעים בעולם, שנאמר 'כי תצא אש ומצאה קוצים', ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר 'ונאכל גדיש' וכו', בכה רב יוסף ואמר כולי האי לאין דומין, אמר ליה אביי טיבותא הוא לגבייהו, ופירש רש"י טובה היא להצדיקים שהפורעניות מתחלת מהם שלא יראו ברעה. ובספר דורש לציון כתב שבאמת ב' הפירושים המה אמיתיים, שהצדיק נפטר כדי שלא יראה ברע רק כאשר העם שמים לבם לזה ויראים בשביל הרעה שעתיד לבוא עליהם ועושים תשובה וממילא נתכפר להם, נמצא שמיתת הצדיק גורם להם לתשובה. ועל פי זה אמרתי פשט על הפסוק 'בכו בכו להולך', כי המת נקרא 'עומד', רק מחמת שהעם בוכים על מיתת הצדיק שיראים שלא יבוא עליהם רעה ועושים תשובה, ומיתת הצדיק גרמה לזה, נקרא הצדיק הולך אחר מיתתו. ובזה נתבאר גם כן הפסוק מה שצוה דוד לשלמה בנו 'הנני הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש' וכו', במה אהיה הולך גם אחר פטירתי, בזה שתתחזק ותעשה תשובה ותהיה לאיש גמור מלחמת שתנצח את היצר, ומיתתי תהיה גורמת לזה, מזה אהיה הולך גם אחר פטירתי.
על הנפטר הגדול הרב יעקב פנחס שרגא ז"ל נוכל לומר שנפטר כדי שלא יראה ברע, כי מסתפק ב'דורש לציון אם אמרינן באשה צדקת שנפטרה שמיתתה מכפרת, ולפי שחידש הרא"ש ז"ל שנשים אינם בכלל ערבות ומיתת צדיקים שמכפרת הוא מטעם ערבות, שבאם הדור חוטאים מקבל מהם צדיק אחד על חטאם, מטעם ערבות, ומטעם זה אשה שאינה בכלל ערבות אין מיתתה מכפרת, ולפי זה נראה שהנפטר הגדול הזה שהיה בן ח"י שנים ובית דין של מעלה אין מענשין פחות מבן עשרים בעולם הזה, ובאם שאין מענשין על עבירות שלו, מכל שכן בעד ערבות שאין מענשין פחות מבן עשרים, וממילא אנחנו צריכים לפרש על הנפטר הגדול הזה 'מפני הרעה נאסף הצדיק', שלא יראה ברעה, ואנחנו צריכים להרהר בתשובה שירחם עלינו במהרה ולבטל הרעה שעתיד לבוא, כמו שמובא מהגאון הקדוש היהודי זצלל"ה מפשיסחא זי"ע על הפסוק 'משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה', שהשם יתברך משמיע הדין כדי ליראם, ובאם אנחנו מהרהרים בתשובה ו'ארץ יראה', נשקט הדין מעלינו. וצריכים אנו לעשות תשובה ולבכות על אדם כשר כזה שנתקצרו ימיו, כמאמר חז"ל בשבת אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר 'נודי ספרתה אתה שימה דמעתי' וכו' (תהלים נו), והמהרש"א כתב שם שהקב"ה סופר הדמעות מחמת שהוא יראת שמים, ואין לו לקב"ה באוצרו אלא אוצר של יראת שמים. ועוד אמרו חז"ל שם שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו, הנפטר הנ"ל השאיר אחריו פירות, כמאמר רש"י ז"ל על 'אלה תולדות נח נח איש צדיק', עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, כמאמר רבי יוסי בן קסמא וכו'.
תנצב"ה וזכרו לא ימוש מאתנו.
(נהור שרגא, עמ' צב-צד)
הרב פלטיאל חרמץ לימד כמה בפעמים בשבוע בישיבת וואידיסלוו. בראשות הישיבה עמדו תלמידי חכמים מופלגים, בקיאים וחריפים, מתלמידיו של ה'חפץ חיים' מראדין.
הרב נספה בשואה עם רעייתו זלדה. כן נספו ילדיו: יששכר-דוב (בערל, ורעייתו שרה נעכה וחלק ממשפחתם), מרדכי (מוטל, ומשפחתו), ישראל, נעכע, מינדל ויוסף (יוסל, ומשפחתו), ונכדיו: יוסף-ראובן (ומשפחתו), משה, חנה, שיינדל, יחזקאל, שמואל-דוד, שאוליק, פלה והינדה.
נכדיו של הרב פלטיאל, אברהם חרמץ ו(מרים) טובה קלופמן (בני יששכר-דוב) שרדו, והנציחו את בני משפחתם בספר הזכרון לקהלת וואדיסלוו-סנדזישווו. (תל אביב, תשל"ט, עמ' 398).
נינו של הרב פלטיאל, נכדו של ברל ובנו של אברהם חרמץ, סרן יששכר (ישכה) חרמץ הי"ד, לחם בקרבות הבלימה הקשים ברמת הגולן, במלחמת יום-הכיפורים. הוא היה קצין אג"ם חטיבתי, והתנדב לצאת לסייע לזחל"ם שנתקל במארב סורי ליד קוניטרה. בדרכו לחלץ את הלוחמים הלכודים, נפגע הטנק שלו בחילופי אש עם הסורים וישככר נהרג. לאחר עשרות שנים, נערך תחקיר, ובעקבותיו הוענק לו 'צל"ש מפקד האוגדה'.
[בספר היזכור הנ"ל, בעמ' 207, מוזכר כי יששכר דוב (ברל) חרמץ עלה לארץ ישראל כחלוץ לפני מלחמת העולם השנייה וחיבר שירים רבים. ושם, בעמ' 135 צויין כי ר' בערל בן פלטיאל חרמץ, היה איש 'תורה ועבודה', שחיבר שירה ביידיש ובעברית. לאור דברים אלו לא ברור לי למה ר' יששכר דוב הונצח על ידי ילדיו אברהם וטובה, כאחד מקרוביהם שנספו בשואה].