מצוה עלינו לספר מעשי הצדיקים, תורתם והנהגתם ולהודיע לדור אחרון / הרב יחזקאל דוקס הי"ד
כתוב בתורה (דברים לב) "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור", ושנוי בנביאים (ישעיהו מא) "מי פעל ועשה קורא דורות מראש" ומשולש בכתובים (איוב ח) "כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם". מכל אלו הכתובים איכא למדרש, שמצוה עלינו לספר ביציאת הצדיקים לפעלם ולעבודתם, עבודת בוראם, ולחקור אחר דורות הראשונים, לידע מעשיהם והנהגתם ולהודיע לדור אחרון מה ראו האבות בימי חלדם, ומה הגיע עליהם בימי הבלם, ומה ששמענו ונדעם, ואבותינו ספרו לנו לא נכחד מבנינו, למען ידעון דור אחרון בנים יקומו להם כמה מסרו נפשם דורות העוברים להקים ולקיים אמונתנו ותורתנו הקדושה ומעשה אבות תהיה סימן לבנים.
תועלת מסיפור קורות ימי חיי גדולי ישראל והנהגתם מבואר בהרבה ספרים, והרב בעל שלשלת הקבלה ר' גדליה בן יחייא הביא בהקדמה כמה טעמים, ואחד מהם להעיר בזה קנאת סופרים ולהלהיב תשוקת הקורא להרבות חכמה, כי יראו שלשלת גדולה יוחסי חכמים, המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, ואחריהם בפיהם ירצו סלה לצאת בעקביהם.
מלבד זה מגיע נחת רוח להצדיקים שוכבי בתי חומר, כשמזכירים עליהם מעשיהם הטובים, ותורתם אשר הרביצו בקרב עמם, וזכות הרבים תלוי בהם. ולזה כוונו חכמי התלמוד בהזכירם מעשי הצדיקים…
כן בחרתי אף אני את דרכי ועשתי מלאכתי זו חלק שני מספרי "אוה למושב", פרפראות לחכמה העיקרת חכמת התורה, בימי הקיץ דקהלתנו ועברתי בעמק הבכא, וראיתי אבני קודש אשר תשתפכנה לארץ ועל רובם עלו קימשונים, וכסה עליהם חרולים, בפרק בבית הקברות הישן דקענינשטראסע, וגדולים דברי חכמינו ז"ל שאמרו קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא. בני המבורג אומרים לבני אלטונא בשלכם היא חלקת השדה ואחוזת בית הקברות, ובני אלטונא אומרים לא לנו לבד מוטל החוב לבנות ולקיים את בית הקברות אשר גם הרבה מאבותיכם בני המבורג שוכבים שם, ובין כך נשארו המצבות בלי תקומה ותיקון והאותיות של המצבות נמחקו ואין זכר לראשונים. כשראיתי זאת אמרתי אותם הצדיקים אשר בחרו אוה למושב להם, ובצלם אנו חוסים ומזכותם אנו נהנים וביחוסם אני מיחסים לא יאבד זכרם ממנו. וגמרתי בליבי לכתוב זיכרונם על הספר לחותמם, והעתקתי המצבות באהבה רבה למען יעמדו ימים רבים.
בחלק שני זה מספר אוה למושב השתדלתי לאסוף זיכרונות הגאונים החסידים והחכמים אשר האירו על יושבי ג' קהילות מאז היותם באגודה אחת עד אחרית הימים האלו, דיינים מומחים יושבי בתי מדרשות או שאר לומדים מופלגים אשר היו והרביצו תורה בג' קהילות וחברו ספרים או הובאו בספרים אחרים.
הן במשך זמן שלש מאות שנה נתקבצו בקהלות אה"ו כל כך רבנים ודיינים חכמים ונבונים דרשנים ופייטנים חוקרים ופילאזאפען אשר לא נמצאת עוד קהלה במדינת אשכנז אשר אומרת 'כמוך המבורג אלטונא כמוני', בפרט בתחילת מאה השישית היה דור דעה, ממש היו ג' קהילות ערים מלאות חכמים וסופרים, מלבד הרבנים הגאונים אריות התורה, ומלבד הדיינים המצויינים בהלכה היו כמה בעלי בתים קצינים לומדים מופלגים שחברו ספרים בשמעתתא ואגדתא, ותולדות אותם אנשים ציינו בספרי, ופעמים אגב גרירה והזכרתי בתוך הדברים שמות אנשים מפורסמים בדורם בצדקתם וחסידותם. ברכה גדולה לדורות הבאים לדורות הבאים הניחו אחריהם אותם רוזנים ואלופים אשר יסדו בתי מדרשות בהמבורג אלטונא. הם הבינו את הילוך הזמנים וראו שברבות העתים התורה אזלת ומדלדלת, ואין דורשה וחוקרה, לכן אמרו לנפשותם זה יהיה חלקך מכל עמלך שתעמול תחת השמש שתעשה מקום מצב ומעמד טוב לתורה ללומדיה, ונדרו נדר גדול לאלוקים ויסדו ובנו בית גדול שמגדלים בו תורה ותפלה, הן הן הקלויזען בהמבורג אלטונא, שמהן תצא תורה לבני הקהלה, ולאותם אנשים בוני בית לה' יתברך אף שלא היו לומדים, עשיתי זיכרון בספרי והבאתי תולדותם ונוסחת מצבותם. גם להרבנים אשר לא ישבו בג' קהילות אבל מצאו מקום מנוחתם כאן, דרשתי וחקרתי אחריהם, מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר, והוצאתי לאור משפטם ושייכותם בג' קהילות.
אבל מהרבנים קהל ספרדים, אשר בתוכם כמה גאונים גדולי הדור, לא הבאתי בחלק זה תולדותם, ולכן לא כתבתי גם כן תולדות המליץ המפורסם נפתלי הירץ וויזל, שגם הוא נקבר בחלקת השדה דספרדים…
אלטונא בחודש אייר שנת תרס"א לפ"ק
הק' יחזקאל דוקקעס,
יושב בהמדר"ש דקלויז באלטונא
(הקדמת הספר חכמי אה"ו)
הרב יחזקאל (איזידור (אדוארד)) דוקס (דוקקעס) הי"ד – היה רב ודיין, אפיגרף, גנאלוג והיסטוריון. הוא נולד להוריו יוסף וטרזה דוקס, בט"ו באב תרכ"ח (1868), בסלספני שבהונגריה (כיום בסלובקיה). בילדותו היגר עם משפחתו לעיר וינה. בשנת 1881 נסע ללמוד בישיבת הרב שמחה בונם סופר, בעל ה"שבט סופר", בפרשבורג, ונודע כתלמיד שקדן, מתמיד חריף ובקי וכנואם מוכשר. לאחר עשר שנים, הוסמך להוראה, ומונה בגיל 21 לרב בבית המדרש דקלויז באלטונה, כעוזרו של הרב מרדכי עמרם הירש באלטונה, ובשנת 1906 מונה לרב הראש של בית המדרש.
הוא התחתן עם מרת חווה בתו של ר' משה זקסל מבוסקוביץ, שהיה איש עסקים נכבד ומראשי הקהילה. לרב יחזקאל ולאשתו נולדו חמישה ילדים: ישראל יהודה (לאו, יליד 1894), חנה (ילידת 1895), מרדכי (מקס, יליד 1896), מיכאל (יליד 1902) ואסתר (ילידת 1904).
במשך כחמשים שנות כהונתו הרביץ תורה בקלויז באלטונה, ומידי יום מסר שיעורים בחומש ורש"י, פרק בתנ"ך, דינים ופרק משניות עם מפרשים. הוא נהג למסור שיעורים גם בהמבורג הסמוכה ועסק רבות בצורכי קהילתו, כשהוא מכהן כחבר בית הדין, כפוסק בשאלות הלכתיות, כחבר הועד לעזרה סוציאלית של הקהילה וככתובת לכל הפונים אליו בבקשת עידוד ועצה, כמוהל אזורי במחוז שלזוויג-הולשטיין, כעורך חופות המשתתף בכל אירוע ציבורי ומשפחתי באלטונה, כראש חברת "ביקור חולים" וראש ה"חברה קדישא", כרב בתי הסוהר האזורי שעודד את האסירים היהודים ודאג עבורם לאוכל כשר, כחבר ועד התלמוד-תורה באלטונה. כחבר ועדת הכשרות בעיר וכמפקח על המטבח הכשר באניות הגרמניות שהפליגו מהמבורג לאמריקה ועל המטבח הכשר שעמד לרשות המהגרים הרבים מארצות מזרח אירופה שעברו דרך עיר הנמל המבורג. כמומחה נודע לענייני כשרות הוא השיב על שאלות איסור והיתר שנשלחו אליו מכל רחבי גרמניה, והיה חבר בוועד הראשי של מערך הכשרות המפקח על מסעדות בארצות מרכז אירופה ומערבה.
בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב צבאי, תוך שהוא דואג לכל צורכי החיילים היהודים בגזרתו ולכל צורכיהם של חיילים יהודים שבויים מקרב חיילי רוסיה, ותוך שהוא ממלא מקומם של הרב הראשי של אלטונה והרב הראשי של שלזוויג-הולשטיין.
לאחר שרבה של אלטונה, הרב יוסף צבי קרליבך, מונה בשנת 1936 לרב כל קהילת המבורג, מונה הרב דוקס לזמן קצר לממלא מקום רבה של אלטונה.
בשנת 1938 העניקה לו הקהילה היהודית אות זיכרון מוזהב, לציון יום הולדתו ה-70.
מאז שהגיע לאלטונה התעניין הרב יחזקאל דוקס בתולדות קהילות אה"ו (אלטונה, האמבורגוואנדסבק), שהיו מהקהילות היותר מפורסמות באירופה, שבתוכם פעלו סופרים, חכמים ומנהיגים ידועים, ובראשן עמדו גאונים וגדולי תורה, ובהם: ה"חכם צבי", הרב יחזקאל קצנאלבויגן בעל "כנסת יחזקאל", הרב יהונתן אייבשיץ, הרב רפאל כהן בעל "תורת יקותיאל", הרב יצחק ברנייס והרב יעקב יוקב אטלינגר בעל "ערוך לנר".
הרב ערך מחקרים על תולדות קהילות אלו ועל תולדות המשפחות והאישים שחיו בה. הוא שקד על ספרי חברי הקהילות, חקר ותיעד את מצבותיהם בתי הקברות היהודיים בהמבורג אלטונה ואוטנזן. הוא בחן את רשומות פנקסי הקהילות וארכיוני העיריה והאזין לשיחות זקני הקהילות על מנת ללמוד מהם נתונים על חיי הקהילה לדורותיה. לעתים קרובות ערך הרב דוקס הרצאות וסיורים באתרים בעתיקים של קהילת אלטונה, ובייחוד בבתי העלמין.
הרב יחזקאל דוקס והרב מקס גרונוולד, העמידו את המחקר הגנאלוגי על בסיס מדעי, תוך שהם מתעדים בצילום כתובות ומצבות. יותר מ-1,000 מהתצלומים הללו השתמרו, בהמבורג ובארכיון המרכזי לעם היהודי בירושלים.
מפעלו המחקרי של הרב דוקס, היה פורץ דרך ושימר את תולדות הקהילה, זמן קצר לפני השמדתה בשואה.
הרב דוקס עסק רבות בחקר הגנאלוגיה היהודית, היה חבר בחברה לחקר משפחות יהודיות ופרסם מאמרים בכתב העת שלה. הוא כתב עבור בני הקהילות היהודיות באלטונה ובהמבורג אילנות יוחסין מפורטים, שחלקם נשתמרו בארכיון העיר המבורג, ובשנת 1915 פרסם בשפה הגרמנית מחקר על היוחסין של המשפחות הוותיקות של הקהילות היהודיות בהמבורג-אלטונה. הוא פרסם שני מחקרים נוספים בגרמנית על תולדות משפחת וורבורג (1928) ועל תולדות משפחת הרב לאזי ברלין (1929).
מחקריו על תולדות קהילות, משפחות ואישים, פרסמו במאמרים שיצאו לאור בגרמנית בכתבי עת יהודיים, ובהם: "לתולדות החכם יצחק ברנייס" (יארבוך דר יודיש- ליטרארישן גזל- שאפט, ה', תרס"ח), "ליחס המשפחה של הרב ר' שמשון רפאל הירש" (שם, כרך כז, תרפ"ז), "מתוך הארכיון של העיר אלטונה" (שנתון איגוד הקהילות היהודיות של שלזויג- הולשטיין וערי ההאנזה, א, תר"ץ), "רופאים מהאמבורג אלטונה שהיו גם פילוסופים" (שם, ב, תרצ"א), "הקהילות ופקידיהן במדינת שלזויג-הולשטיין בימי שירותו של הגאון ר' יעקב אטלינגר, רבה הראשי של אלטונה" (שם, ג, תרצ"ב), "אלכסנדר דוד, סוכנו של הנסיך מברוינשווייג, ומשפחתו באלטונה" (שם, ג, תרצ"ב), "דניאל יחיאל וואליך, סוכן החצר במקלנבורג, ותולדותיהם של סוחרים גדולים אחרים מהאמבורג שהצטיינו בתורתם וחכמתם" (שם, ד, תרצ"ג), "בית העלמין ב'נוין שטיינווג' בהאמבורג" (שם, ו, תרצ"ה), "בית הכנסת ובית העלמין ברנדסבורג" (שם, ז, תרצ"ו), "לדמות דיוקנה של ברטה פאפנהיים ז"ל" (שם, ח, תרצ"ז) ו"בית העלמין בגרינדל" (שם ט, תרצ"ח, וגם בחוברת היובל לכבוד מאה ועשרים וחמש שנות קיומה של החברה קדישא של הקהילה האשכנזית בהאמבורג, תרצ"ח).
הרב דוקס פרסם מאמרים גם בעיתונות היהודית בגרמניה (כגון: "איזראליט", 1902, גיליון 20; 1935, גיליונות ,10, 21; 1937, גיליונות 9, 41). ניתן למצוא בעיתונות גם מידע על הרצאותיו המדעיות. בספר "ענף עץ אבות" (קראקא, תרס"ג, עמ' 70-69) פורסם מכתב ממנו על תולדות הרב יצחק הלוי איש הורוויץ אב"ד אה"ו.
בשנת תרס"ג (1903) פרסם בקראקא את ספרו "או"ה למושב" על תולדות הרבנים שהנהיגו את קהילות אה"ו, וכתב בהקדמת ספרו: "לכבוד התורה ולכבוד נושאי דגלה הרבנים הגדולים שכיהנו פאר בשלוש הקהילות… כמאתים שנה לבל יפקד שמם וזכר פעולותיהם בדברי ימינו, לא חשכתי מעמל נפשי ואספתי ולקטתי מפנקסאות הקהילות, מהארכיון של הממשלה ומפי סופרים וספרים די חומר למען הפיץ אור יקרות על העתים ההן ועל גבורי הרוח אנשי השם הפועלים בהנה… עד כמה עלתה המשימה בידו-לא לו להוציא משפט, אלא הקורא היודע כמה קשה עבודה כזאת, ישפוט בעצמו".
בשנת תרס"ח (1908) הוציא לאור בהמבורג את ספרו "חכמי אהו", כחלק השני של ספרו הקודם, הכולל גם 145 ביוגרפיות, ובהן תולדותיהם ופעולותיהם של רבני שלוש הקהילות, דייניה ופייטניה. בהקדמת ספרו כתב שמובאים בספר "תולדות ונוסח מצבות הדיינים ויושבי בתי מדרשות ומחברי ספרים, פילוסופים ופייטנים שישבו או מצאו מקום מנוחתם בשלוש קהילות אלטונה, האמבורג וואנדסבק".
הספרים הללו פרסמו את שמו של הרב יחזקאל דוקס, כאחד מגדולי חוקרי תולדות הרבנות.
ביום האחרון של בשנת 1938, לאחר ליל הבדולח, היגר הרב דוקס לאמסטרדם, על דעת להמשיך ממנה לארצות הברית. הוא הצליח להציל את אוסף התמונות הנרחב שלו וחומרי ארכיון רבים. אשתו, הרבנית חווה, נפטרה בהולנד, והרב המשיך ללמוד וללמד בבית המדרש, כשלתלמידיו הוותיקים מקרב פליטי גרמניה הצטרפו תלמידים נוספים מבני המקום.
לאחר שהגרמנים כבשו את הולנד, נעצר הרב באמסטרדם בשנת 1943 וגורש למחנה המעבר וסטרבורק, ומשם הועבר בשנת 1944 למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נרצח בי' באדר תש"ד (06.03.1944), בהיותו בן 75. גם בתו חנה ובעלה הרב גאורג דה לנגה, שהיה מראשי "אגודת ישראל" בהולנד, נעצרו באמסטרדם וגורשו למחנה וסטרבורק. שם הם גורשו למחנה ההשמדה סוביבור, שם נרצחו.
ארבעה מילדיו של הרב יחזקאל דוקס הצליחו לצאת מאירופה לפני השואה: מרדכי היגר לארה"ב בשנת 1924, אסתר ו(ישראל) יהודה עלו לארץ ישראל עוד בשנת 1936 ומיכאל היגר לארגנטינה בשנת 1938.
לאחר המלחמה נקרא בית הקברות היהודי שבאלטונה על שמו של הרב אדוארד דוקס, גדול ההסטוריונים של קהילות אה"ו. הרב שהרבה לסייר בבתי עלמין, להנציח לדורות את זכרם גדולי ישראל ולתעד את מצבותיהם ואת פועלם, לעשות להם נחת רוח ולשמר את תורתם, לא זכה בעצמו לקבר ולמצבה. ברם זכור הרב לטוב על מעשיו הטובים ותורותיו, ודבריו הם הם זכרונו.
