דרשות ליל כל נדרי במהלך מלחמת העולם השנייה / הרב מרדכי קליינמן הי"ד
ליל כל נדרי שנת תש"א לפ"ק
'כי ביום הזה יכפר עליכם' וכו'. 'על משכבי בלילות' וכו', הנה 'לילה' נקרא כמה חשכת הגלות כשאנו שוכבים בו כחולה שכל אבריו כואבים לו, בקשנו 'את שאהבה נפשי', לדבק בהקב"ה. והנה ידוע שהשגחת הבורא הוא סיבת הדביקות, וכפי ערך הדבקות כן ההשגחה כמובא בספר הקדוש המורה להרמב"ם ז"ל. ועל פי זה אמרתי 'וד' עמו' מלמד שהלכה כמותו, היינו ד' עמו, הלכה, שהשכינה הולכת עמו כמותו כמו שהוא הולך עם השכינה הקדושה. ובכן מי שאין נפשו מטוהרה לא יוכל לידבק עם קונו. וזה בקשתי ולא מצאתי בעוונותינו הרבים מחמת החשכות, 'אקומה נא', היינו מוסב על ימי סליחות שמשכימים לסליחות, 'ואסובבה בעיר', הוא ראש השנה, כמו שכתוב 'היתקע שופר בעיר'. 'בשווקים וברחובות', קאי על ערב יום כיפור. 'אבקשה את שאהבה נפש[י] בקשתיו ולא מצאתיו', כי עדיין לא הגעתי להזדכך ולקבל פני השכינה. 'כמעט שעברתי', שעברו ערב יום כיפור, 'עד שמצאתי' הוא ליל כל נדרי, שאין שטן ופגע רע. 'אחזתיו ולא ארפנו', כי בישמח משה כתב כי הנה זה עדיין לא נושענו, כי לאחר הושענא רבא ישובו בנים לגבולם עושים מעשים הקודמים, ועל זה מזהיר 'אחזתיו ולא ארפנו', שלא נעזוב אותו ונחזיק אותו היטב. ועל ידי זה ישגיח הוא עליו, עד ש'הביאותיו אל בית אמי', הובא בתיקונים דזה בית המקדש של מעלה, ו'חדר הורתי', בי המקדש של מטה, ויהיה אם הבנים שמחה וגמר חתימה טובה וישועה כללית והרמת קרננו בגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.
ליל כל נדרי [שנת תש"ג לפ"ק]
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים' וכו', ואומר 'מקוה ישראל ד" וכו' (יומא פ"ב:). הנה אחי ורעי, מי אנכי עומד כאן להוכיח את רבים, ולבי עלי דווי על מעשי המלוכלכים, רק יען שבחרו כי להיות מוציא את הרבים ולהיות שליח ציבור, ושליח ציבור צריך שיהיה מרוצה לקהל על כן גרמתם לי שהרהבתי עוז לבקש מאתכם ראשית שתמחלו לי בכלל ובפרט, והיות שאני יכול להיות ממצדיקי הרבים אבקש שלא אהיה חס ושלום מחטיא את הרבים על ידי מעשי על כן אבקש מאתכם סליחה, ואחרי זה נבקש מאת ה' יתברך שם הרחמים, הנה המקרא הזה אומרים גם כן בעת שנפטר האדם אצל הטהרה. ובגדים אלו, טלית וקיטל ופוזמקאות, גם כן בגד מתים. גם הה' עינויים, הוא כדרך מתים, שאין להם אכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה. ויצר הרע גם כן אין ביום הזה דומיא למת. ועם כל זה הנשמה יש עוד בקרבנו, לרמז להתעורר אל ד' ולעשות תשובה, ותשובה מיחיד קשה אבל תשובת רבים לא ימאס, ואפילו מיראה נעשין זכויות, עיין ישמח משה פרשת האזינו. על כן לכו ונשובה יחד אל ד' הטוב, כי אם לא נהיה בשלום ואחדות חס ושלום אין השכינה שורה. וכל אחד בעצמו ודברים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. ועל ידי שאין שלום חס ושלום נצמח מזה לשון הרע, רכילות, גאות וכו', ואם כן באיזה פנים נוכל לעמוד לפני ד' ובלשון אשר פגמנו ודברנו איסור. על כן נשובה קודם ונפייס איש את רעהו, ממילא לא יהיה לשון הרע ורכילות ודברים בטלים, ואחרי זה ורחם ה' עלינו ויטהר אותנו.
והנה בעל עבירה אין לצרפו למניין, ממילא מבטל השראת השכינה, על כן נשוב למען נזכה לדבק בה' הטוב ובשורש שיש לכל אדם חלק אלו-ה ממעל, וזהו מקוה ישראל ה' מושיע על ידי זה שמקווים למקום אחד, מרחם ה' הרחמים, וזה 'ואהבת לרעך כמוך אני ד".
וזה רבי עקיבא שאמר 'מתי יבא לידי ואקיימנה' (סוף ברכות), שמסר נפשו בעד ד' הטוב, אמר 'אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים', כי אנו בנים למקום שקודם צריכים אנו לטהר בינינו, ואחר זה ה' יתברך מטהר אותנו בינינו לבינו. והנה בזוהר הקדוש (במדבר דף קכ"א) ורזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרין עד דאתפטר בר-נש מהאי עלמא, הדא הוא דכתיב 'אם יכופר [העון הזה לכם] עד תמותון', והאי יהיב גרמיה למותה ומסר נפשיה כמאן דאתפטר מהאי עלמא. עד כאן. אם מקבל עליו מסירת נפש כאלו נפטר ומיתה מכפרת, אבל אם לא חס ושלום מיתה גורמת, כמו שאבדנו את הרב הצדיק הקדוש מוויזשניצא זצוק"ל, ובמשפחתנו אחי הקדוש מרחם משה זצ"ל לקרבן, על כן נראה להיות כאלו 'ונשלמה פרים שפתינו', ושכירות משתלמת לבסוף. עיין עצי חיים חלק דרוש פרשת פנחס, על כן הוה כאילו מתים ומגיע לנו שכר טוב גמר חתימה טובה. על כן לכו ונשובה ונבקר חטאנו: שבת, נדה, תפלה, שלום, בפרט כעת שהיא שבת קודש תפילה בצבור, התורה הקדושה מא' עד ת' ונפייס אותה, והנה אמרינן (שבת ל"ד.) עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, פגם הברית וכו', ונזכה במהרה לגאולה שלימה. אמן סלה ועד.
('מאמר מרדכי')
הרב מרדכי קליינמן (קליינמאנן) הי"ד, שו"ב, מו"ץ ואיש חינוך בקהילת אמבאד הסמוכה לסאטמאר, בנם של הרב שמואל זאב קליינמן, שהיה רב, שו"ב ומו"ץ בס' וואראהל שברומניה (תלמידים של האדמו"ר רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל 'דרכי תשובה', הרב שלום גולדברג מסבליאבה בעל 'דברי שלום', הרב אליהו קליין מהאלמין והרב יחזקאל בנעט אב"ד וואראהל) ורעייתו מרת פרל בת הרה"ח ר' שמואל גרינפלד מניגרעשט. אביו היה מצאצאיו של הגאון רבי יצחק אייזק וייס, ה'דברי יצחק', אב"ד סואליוע וראב"ד מונקאטש.
הרב מרדכי היה תלמיד חכם גדול, תלמידם של האדמו"ר רבי חיים צבי טייטלבוים בעל ה'עצי חיים' מסיגט ושל רבי יהודה רוזנר הי"ד בעל 'אמרי יהודה' מסעקליהיד הי"ד. לעיתים הוא התבקש להצטרף לבית דינו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, לדון בדיני תורה קשים.
בשנת תרצ"ו נפטר אחיו, הבחור ר' משה, שהיה בן 17, והובא לקבורה בבוקרשט. על קברו נבנה אוהל, ואנשים בעלי ייסורים נהגו להתפלל על קברו ולזכות לישועה. האדמו"ר רבי אליעזר פיש הי"ד, הורה למשפחתו להדפיס לזכרו פרק ממשניות מסכת מקוואות עם תפילה מהשל"ה לזכר 'הבחור הקדוש מרחם'.
בשנת תש"ב נמנה על משלמי דמי הקדימה להוצאת הספר 'ראשי בשמים' מאת הרב יוסף שמעון פולק הי"ד.
אחיו של הרב מרדכי, הרה"ח ר' העניך [אברהם יוסף חנוך] כיהן כשו"ב ומו"ץ בפלוישט, והיה מחסידיו של הרבי מפלוישט, רבי דוד פרידמן הי"ד. לאחר ששרד את המחנות בשואה, עלה לארץ ישראל בשנת תש"י וכיהן כרב ומוהל בכפר גדעון וכשו"ב מומחה בכפר אתא. בהמשך היה רב קהילת סקלהיד בבני ברק.
הרב מרדכי היה גדול בתורה וביראה, וכתב חידושי תורה, דרשות ורשימות מחלומותיו. חלק מכתבי שרדו באופן ניסי ונמצאו לאחר תום מלחמת העולם השנייה, על ידי אחיו ר' העניך, ברפת בקר של שכנו דב פלעגיר הי"ד.
בשנת תשמ"ג הוציא לאור ר' העניך את הספר 'הוד שמואל' לזכרו של אביו, וצירף אליו את חידושיו בספר 'זרעא חיא', ואת הספר 'דרשות מאמר מרדכי' מאת אחיו, הרב מרדכי הי"ד. בהקדמת הספר מתאר אחיו איך מצא את כתביו של הרב מרדכי:
'אחרי השואה אשר נשפך דם משפחתי, ביקרתי בביתו של אחי הקדוש הרה"ח מוהר"ר מרדכי, ואך גידולים עשב ודשא בחדרי ביתו ראיתי, חרבן ממש. אחרי ספריו חקרתי וחפשתי, ואמרו לי כי חלק מספריו נמצאים ברפת של בקר מהקדוש ההרוג דב פלעגיר הי"ד. וכן מצאתי שם חלק מספריו הקדושים, בתוכם כתבי יד שלו שהנני מעתיקם וגם את שער החלומות'.
בשנת תש"א נתפס הרבי מפלוישט על ידי אנשי המשטר הפשיסטי של 'משמר הברזל' ונשפט למוות על ידיהם יחד עם עוד כעשרה יהודים, באשמת בגידה במשטר ותמיכה בקומוניזם. ר' העניך כתב בעקבות כך מכתב לאחיו הרב מרדכי, ובו בישר לו על רדיפת היהודים בפלוישט ורציחתו של הרבי מפלוישט, וביקש ממנו שיבקש עבורם ברכה מהאדמו"ר מסאטמר. לאחר קבלת מכתב זה חלם הרב מרדכי הי"ד חלום, המופיע בתוך 'שער החלומות':
בפרשת וישב תש"א קבלתי מכתב מאחי אי"ח [אברהם יוסף חנוך] נ"י בעוונותינו הרבים ממצב השעבוד גלויות וההריגות שפגעו בעוונותינו הרבים באחינו בית ישראל בעיר פלאיעשט, וכתב שם פחדו וצערו, שמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובעוונותינו הרבים בין ההרוגים היה גם כן הרבי מפלאיעשט שהיה נכד הרב הצדיק מבוהוש.
ועל זה חלמתי שהנני עומד תוך הפרוזדור מן מרן ה'עצי חיים' זצ"ל מסיגיט, והמתנתי על הגבאי שיכתוב לי פתקא, ובתוך כך פתח ה,עצי חיים, זצוקללה"ה את הדלת וקרא אותי בחדרו פנימה, ושאלני בפנים שוחקות כדרכו בקדש, בזה הלשון: מה שאלתי, ואמרתי כי אני מצטער עבור אחי, שבעוונותינו הרבים הוא בין שיני האריות ולא יוכל להימלט, וקראתי לפניו את מכתבו שהיה כתוב בלשון הגר אונגאריש, והעתקתיו על יידיש.
וכאשר סיפרתי את מה שקרה עם הרבי דשם השיבני בזה הלשון: יוסף העניכין האב איך אוף דעם קאפף דיין שוואגער חיימען האב איך אויך אין זין גיהאט מיט זיין זין שמחה שיצאו אז מן בית האסורין בוקרעסט וכמה סכנה מות עברו עליהם, אבער דעם רבין האב איך ניכט גיקענט [יוסף העניכין, חשבתי גם על גיסך חיים, וכן על בנו שמחה, שיצאו מבית האסורים בבוקרשט, ועל סכנות המוות הרבות שעברו עליהם; אבל את הרב לא הכרתי], על זה אמרתי שאני הכרתיו שהוא היה עם אבותיו, על זה רמז והגביה בכתפו שכבר נתאחר הדבר בעוונותינו הרבים [ולגבי הרבי מפלויעשט הוא לא הצליח לפעול].
הרב מרדכי התחתן עם מרת רחל הי"ד בת ר' מנחם קליין הי"ד (שכיהן כשו"ב בטשוטשא), ונולדו להם שמונה ילדים: אלעזר, ריקל גיטל הי"ד, חיים צבי הי"ד, פרימט הי"ד, פינקל סיינדל הי"ד, חיה שרה הי"ד, אברהם הי"ד ומשה ישראל הי"ד. רק בנם אלעזר (לסלי), השני משמונת ילידהם, שרד את השואה.
בסמוך לפלישה הגרמנית להונגריה, במרץ 1944 נשלח כביכול הרב מרדכי לצבא העבודה לחפירת שוחות בחזית הרוסית, בנו אלעזר (לסלי) זוכר את מעמד הפרידה הכואב בו בכתה האם על כך שהאביו לא ישוב עוד, בעוד אביו ניסה להרגיע כי הוא ישוב תוך זמן קצר. היה זה הפעם האחרונה בו ראה את אביו, שנשלח למחנה ההשמדה אושוויץ.
לאחר שלשה שבועות גורשו האם והילדים לגטו סאטמאר, ובתאריך 16.05.1944 גורשו משם ברכבת לאושוויץ. עם הגעתם יעץ לאלעזר קליינמן, יהודי מפולין ביידיש, שישקר ויאמר שהוא בן שבע עשרה, למרות שהיה בן חמש עשרה. בסלקציה נשלחו האם ושבעת אחיו לתאי הגזים, בעוד שהוא סיפר שהוא בן שבע עשרה ונלקח לעבודת כפייה במחנה. הוא הועסק שם בעבודה על פסי הרכבת, פריקת שקי מלט מקרונות רכבת וכריית פחם. לקראת הגעת הרוסים הוא הועבר למחנה בגרמניה ונדר כי אם ישרוד יקדיש שנה ללמוד בישיבה. אלעזר שוחרר במהלך צעדת המוות לדכאו בתאריך 23.04.1945. במהלך צעדת המוות, כשחבריו נחלשים, נופלים ונרצחים על ידי הגרמנים, נחלש אלעזר מרעב, אך הצליח להמשיך בסיוע שני אחים יהודים שהלכו לצידו ונתנו לו להישען עליהם. ביום שחרורו שכב אלעזר בתעלה בצד הדרך, מותש, חולה ומורעב. חייל יהודי אמריקאי מצא אותו, מסר לו את מעילו ונשא אותו לבית חולים שדה של הצבא האמריקאי.
לאחר המלחמה התגורר אלעזר במחנה עקורים בגרמניה ובשנת 1947 עבר ללונדון, שם הלך ללמוד במשך שנה בישיבה כפי שנדר. בהמשך התחתן. בשנת 1979 עבר עם משפחתו להתגורר בקנדה, ובזקנותו חזר לחיות באנגליה לצד בתו.