ההסבר לצורך במניין בברית מילה / הרב יהודה ליב צירלסון הי”ד

תמונת הרב יהודה ליב צירלסון הי"ד

ב”ה יום כ”ט לחודש מנחם אב שנת תרצ”ט

קעשנוב

שלום רב לכבוד חביבי הרה”ג מו”ה מנחם נחום גוטמאן רב בקהילת יאס

לא טובה השמועה אשר המוהל הרשמי של עדתכם הכבודה מהריב בנפשו לבטל כפעם בפעם ענין הצרכת מנין עשרה במעמד ברית מילה, בחשבו כזאת למותר!

העברת הדרך היא זו מצד המוהל. ענין זה זה לא רק שהנהו מנהג עתיק יומין נעלה בערכו, אלא הוא גם דין קבוע באור זרוע (סוף הלכות מילה) ובשולחן ערוך (סימן רס”ה, סעיף ו).

אמנם “היכא דלא אפשר” מתיר השולחן ערוך גם בפחות מעשרה, אבל מדת “לא אפשר” הלא היא בכבר מוגבלת בסוגית “פסחים” (כו,א) דהיינו היכא שהגשמת הדבר איננה במציאות. והוא הדין נמי כאן בשולחן ערוך, באומרו: “היכא דלא אפשר”, היינו דוקא היכא שאין במציאות להשיג מנין עשרה, כגון בכפר או בשעת סכנה, רחמנא ליצלן.

הצרכתי עשרה לפי המבואר בחכמת אדם (כלל מ”ט, סעיף כ”א), היא משני טעמים:

א. “לפרסומי מצוה”

ב. “משום שהתינוק הוא כיוצא מבית האסורים (דהיינו כדברי רבינו תם בתוספות בבא קמא (דף פ’, סוף עמוד א)), שצריך להודות בפני עשרה“.

אולם טעם שלישי היותר מתקבל הוא המבואר באור זרוע (שם), דהיינו משום דאמרינן בפרקי דרבי אליעזר (פרק י”א): “כל עדות נאמנה לישראל – בעשרה כו'” עד “עדות ברית מילה — בעשרה” .

לפי ענ”ד יתכן להוסיף עוד טעם בזה:

הן נקטינן להלכה על פי הנוסח התלמודי (ב”שבת” קל”ז, ב. ובירושלמי “ברכות” פ”ט ה”ג), דאחר ברכת “להכניסו”, שאומר האב קודם הפריעה צריכים העומדים שם לומר: “כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים”. אולם, לכאורה, הלא אמירה כזו היתה יותר נאותה להמוהל עצמו, כיון שעבודת הכניסה לברית תעשה על ידו, כעין הא דקאמרינן בבבא מציעא (פ”ג, ב): “קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוקנא”, –  אלא יתכן, דהיינו משום שעדת ישראל צריכה להצהיר באותו מעמד שהיא מכנסת את היהודי החדש למחיצתה בשביל שיוכל “להכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים”. וכיון דנקטינן במתניתין דריש “סנהדרין”, שאין עדה פחותה מעשרה, לכן מצריכינן, שהמצהירים יהיו דוקא עשרה, דהיינו עדה שלמה.

כן, דין נטוע הוא זה: חלילה אפוא להמוהל דנדון דידן מלעקור נטוע! עליו הוא שמוטל תמיד להודיע מראש לבעלי הברית, שיזדרזו להכין בעוד מועד מנין עשרה, אפילו בהיות הדבר קשה לפי מצב הענינים.

המוהל צריך להיות במדרגת “טהור”, כדמפיק האור זרוע (שם, סימן ק”ז) מהא דקאמר במדרש “חזית” (פרשה ד’, פסוק ז’): “המול ימול”: “יבוא טהור ויטפל עם הטהור”, לכן חלילה לו מלפגל בקרבן, שהוא הרך הנימול, כמבואר בזוהר (פרשת “לך לך” דף צ”ה, ע”א).

אם אחז המוהל עד עתה דרך נלוזה –  בזה – עליו לשוב ממנה תיכף ורפא לו!

ידידו דורש שלום תורתו, יהודה לייב צירלסאהן

(תשובה זו נרכשה ע”י מכון אהלי שם ליובאוויטש, והודפסה על ידיהם לראשונה באהלי שם, כרך ו, עמ’ יט)


הרב יהודה לייב צירלסון הי”ד נולד בכ”ח בכסלו תר”כ (1859) לרב משה חיים, שהיה רבה של קוזלץ שבמחוז צ’רניגוב באוקראינה. הוריו, שהיו חסידי חב”ד אמידים, לקחו לו מורים גדולי תורה ויראה. כשרונותיו הגאוניים ושקידתו הרבה סייעו לו למלא כרסו בש”ס ופוסקים, ולהשתלם בידיעה מעמיקה בכל מקצועות התורה. בהיותו כבן 16 שנה הלך ללמוד במשך כמה שנים אצל האדמו”ר החב”די רבי ישראל נח שניאורסון מניעז’ין, בנו של הצמח צדק, והוסמך על-ידו לרבנות.  לאחר הסתלקות רבו, התקשר אל האדמו”ר רבי שלמה זלמן מקאפוסט בעל “מגן אבות”, ומילא כל ימיו ולילותיו בעיסוק נמרץ בתורת הנגלה והחסידות. בשנת תר”מ בהגיעו

כבר בגיל עשרים נתמנה כרב ואב”ד פרילוקי שבמחוז פאלאטווא שבאוקראינה, שבה שימש כרב במשך כשלושים שנה ועמד שם בראש הישיבה והרביץ תורה לתלמידים הרבה. למרות גילו הצעיר תתבלט בכשרונותיו העילויים, בתפיסתו החדה והמהירה, בניתוחו המזהיר ובכוח פסיקה חותך וברור. עד מהרה הציפוהו מקרוב ומרחוק בשאלות סבוכות, והוא זצ”ל השיב לכל אחד בחכמה ובתבונה כיד ה’ הטובה עליו. חלק נכבד מאותם תשובות וביאורים בהלכה ובסוגיות הש”ס, נדפסו על ידו בספרי השו”ת שלו “גבול יהודה” ו”עצי הלבנון“. ספריו מעוטרים בהסכמות גדולי דורו. הרב כתב גם מאמרים שעסקו בעיקר בנושאים קהילתיים ופוליטיים יהודיים. המאמרים שהתפרסמו בכתבי עת בעברית, יידיש ורוסית, ובהם: “הפלס”, “הצפירה”, “המליץ” ו”המודיע”. חלק מהמאמרים קובצו לספר “דרך סלולה” (תרס”ב).

הוא השתתף במשך שנים רבות באסיפות רבות שעסקו בענייני כלל ישראל. האסיפות נערכו בליובאוויטש, פטרבורג, חרקוב, ויטבסק, מוסקבה, וילנה ועוד.

בשנת תרס”ח (1908) נתמנה הרב צירלסון לרבה של העיר קישינב, שם הקים ישיבה מפורסמת וחיזק את הקהילה הגדולה. ב-1911, בעת משפט בייליס, ארגן עצומה נגד האנטישמיות שנחשפה במהלך המשפט. על עצומה זו חתמו כ-300 רבנים בולטים נוספים. באותה שנה זכה הרב צירלסון באזרחות כבוד מטעם האימפריה הרוסית. ב-1912 נמנה הרב צירלסון על קבוצת הרבנים והעסקנים שהקימה את התנועה החרדית “אגודת ישראל”, ואף היה חבר ב”מועצת גדולי התורה” של התנועה. הוא השתתף בועידת היסוד בקטוביץ, ונבחר כיושב ראש לשלש הכניסיות הגדולות שהתקיימו לפני השואה.

בשנת תרע”ח (1918), לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה, סופחה בסרביה לרומניה, והרב צירלסון נתמנה לרבה הראשי של בסרביה כולה. הוא החל בהקמת מערכת חינוך חרדית מקיפה, החל מגילאי הגן, תלמודי תורה, ישיבות לצעירים וישיבות גבוהות. הרב צירלסון כיהן כראש ישיבת קישינב, ורבים מבוגרי מוסדותיו הפכו לימים לרבנים ולאדמו”רים. בנוסף לכך יסד בקישינב סניף של אגודת ישראל, הקים את הגימנסיה החרדית “מגן דוד”, פעל למען רעיון הדף היומי של הרב מאיר שפירא מלובלין ועסק בלימוד והפצת תורה ברבים.

בשנת תר”פ (1920), לאחר שרכש הרב צירלסון ידיעה מקיפה ברומנית, הוא נבחר לשמש כסנטור בפרלמנט הרומני בבוקרשט. שנתיים לאחר מכן הוא נותר הנציג היהודי היחיד בבית הנבחרים. בתפקידו זה נקט הרב צירלסון בפעילות שתדלנית לטובת יהודי בסרביה. שתדלנותו אצל שר החינוך הרומני הביאה לביטול גזירת הממשלה להכריח את התלמידים היהודים בבתי הספר לכתוב בשבת. הוא התריע בפני חברי הפרלמנט כנגד האנטישמיות שפרחה ברומניה בשנים ההן, אך בעקבות התנגדות הצירים האנטישמיים נאומים אלו לא פורסמו בכתב העת של הפרלמנט, וכתוצאה מכך התפטר הרב צירלסון בשנת 1926 מחברותו בפרלמנט.

באותן שנים נמלטו רבבות יהודים מאוקראינה לבסרביה. השלטונות הרומניים החלו לרכז אותם במחנות לצורך גירושם חזרה אל מעבר לדנייסטר. הרב צירלסון פעל למניעת הגירוש, גייס תמיכה חומרית עבור הפליטים ולאחר מכן סייע להם להיקלט ברומניה או להגר לארצות הברית או לארץ ישראל.

לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב סופחה בסרביה לברית המועצות. הקומוניסטים, שהרסו את חיי הקהילה היהודית בקישינב, החלו להצר את צעדי הרב צירלסון, והציגו אותו בעיתונות הסובייטית כסוכן אנטי-סובייטי. למרות זאת לא נטש הרב צירלסון את תפקידו.

בשנותיו המאוחרות חיבר עוד שני ספרים “מערכי לב” ו”לב יהודה“. מתוך הספרים ניכר שהרב היה עמוד ההוראה, שמאות רבנים מפורסמים מכל הגליל, ואף מארצות אחרות, היו פונים אליו.

הרב צירלסון נהרג במלחמת העולם השנייה ביום ראשון, י”א בתמוז תש”א (6/7/1941), בהפצצה אווירית שהונחתה על קישינב על ידי הגרמנים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הישן של העיר. בשנת תשי”א החליטו השלטונות להניח מסילת ברזל וגופתו הועברה למקום אחר בבית העלמין. לאחר שנים ספורות החליטה עיריית קישינב להקים במקום פארק שעשועים, וגופת הרב צירלסון הועברה בשנית. מקום מנוחתו הסופי הוא מתחת לאנדרטה הענקית שהוקמה על קברם של הרוגי פרעות קישינב.

הרב צירלסון הדפיס מספר ספרים תורניים בחייו והותיר אחריו מאמרים וכתבים רבים. חלק מהם פורסמו לאחר מותו על ידי תלמידיו בישראל ובארצות הברית.

מקורות: אהלי שם, חב”ד און ליין, חב”דפדיה.

לקריאה נוספת על פעלו של הרב צירלסון ראה:

ספר הגאון רבי יהודה לייב צירלסון, חייו ופעולתו

הישיבות ברומניה

אנציקלופדיה יהודית – דעת: יהודה ליב צירלסון

 

ראה גם, מאמרים קודמים באתר זה: התורה שעיצבה את הטבע הישראלי. מדוע לא יראתם לדבר – בהגנה על כבודו של הרב יהודה ליב צירלסון הי”ד.

מספר הצפיות במאמר: 57

אחד מבני החבורה שמת, ידאגו כל החבורה להשלים חלקו / הרב יחיאל טייטלבוים הי"ד בהספדו על אביו
כל דבר מתעורר מהפוכו / הרב גבריאל גשטטנר הי"ד

מאמרים דומים