יראי ה' המייחלים לחסדו, מבטלים את הגזרה והופכים דין לרחמים בזכות הצדקה / רבי מנחם מנדל הורביץ הי"ד
שמעתי מאחי הגאון הצדיק הקדוש מו"ה מנחם מענדיל אבד"ק מעליץ הי"ד זצ"ל ולזכרונו הקדוש העתקתי פה.
בפרשת כי תצא (דברים כא,כב) 'וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ', על פי שנודע בשם זקננו הגאון והקדוש המגיד מקוזניץ זצ"ל בעל המחבר ספר 'עבודת ישראל' ועוד על הפסוקים 'הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב' (תהלים לג,יח-יט) על פי הגמרא (תענית ח, ב) בימי ר' שמואל בר נחמני הוה מותנא וכפנא, אמרי היכי נעביד וכו' אמר להם רבי שמואל בר נחמני נבעי רחמי אכפנא, דכי יהיב רחמנא שובעא, לחיי הוא דיהיב. דהנה רבי שמואל בר נחמני ביטל הגזירה, והפך הדין לרחמים על ידי המתקת ה'מות', כי הטיל [אות] עין בתוך ה'מות' ונעשה 'מעות', וממילא נתבטל המות, וממילא נעשה חיי ומזוני.
ובזה פירש 'הנה עי"ן ה' אל יראיו', שהקב"ה נתן את ה'עין' אל יראיו למיחלים לחסדו, אותם שרוצים לעשות חסד ורחמים, והם על שני אופנים: 'להציל ממות נפשם' – לעשות ממנו 'מעות', וממילא 'ולחיותם ברעב'. עד כאן דברי קודשו, ועל זה אמר כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי זצללה"ה שנוכל עוד להציל ה'צדיק' בזכות הצדקה, ולעשות מ'מות' 'מצות', ויתבטל המות. וזה שאמר משה רבינו להמרגלים 'היש בה ע"ץ אם אין', אם יש אחד שיודע להטיל את הע' או את הצ', להמתיק הדינים. ובזה אמר אחי ז"ל הנ"ל 'וכי יהיה באיש חטא משפט מות', אז 'ותלית אותו על ע"ץ', להטיל ב'מות' אות עי"ן או אות צדי"ק, ונעשה 'מעות' ו'מצות'.
(קדושת נפתלי, ניו יורק תש"י בסוף הספר)
שמעתי מהגאון הצדיק מורנו הרב ר' מנחם מנדיל הורוויץ אב"ד דפה קהלתנו מעליץ על מה שמובא במדרש (בראשית רבה פ' סג,ה) על הפסוק 'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו' (בראשית כה,כא) מכאן שהתפלל בעושר. ותמוהים הדברים. ואמר לפרש: ידוע מפסקי השולחן ערוך (סימן עה, סעי' א-ב) שאסור להתפלל מול אשה ההולכת שלא בצניעות ושערותיה מגולות. בדרך כלל שבחה של אשה עשירה, אשר לפני מלכים ושרים תתייצב, שצנועה היא, גדול משבחה של אשה מדלת העם מבתי עניים, שהרי אשה עשירה חייבת להיות מותאמת עם מה שנהוג ברחוב. ועל אשה כזאת נאמר (שופטים ה,כד) 'מנשים באהל תבורך'. ועל כך סובבים דברי המדרש: התורה ספרה לנו צדקתה של רבקה אמנו, שיכול היה יצחק להתפלל נוכח רבקה אשתו שצנועה היתה. המדרש התקשה בדברי התורה, מה רבותא היא שרבקה צנועה היא? אלא שאף שהייתה רבקה עשירה – 'שהתפלל בעושר', היא לא נסחפה לנוהג של בנות העשירים ונהגה בצניעות ובענוה.
(אהל מועד, איזביצה, בעריכת הרב פנחס אליהו הרבסט, קונטרס ה-ז, ניסן-סיון תרפ"ח, ע' נ"ג)
רבי מנחם מנדל (מענדל'ה) הורביץ (הורוויץ) הי"ד, נולד בשנת תרמ"ג (1883) לאביו רבי נפתלי ממעליץ (מחבר הספר 'קדושת נפתלי', בן הרב הקדוש רבי יהודה ממעליץ, בן הרב הקדוש רבי יעקב ממעליץ, בנו של הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ. ולאימו רחל בת ר' אברהם אביש קנר. רבי מנחם מנדל התחתן עם מרת פרומט ביילא בת רבי שמואל שמעלקא עזריאל פרנקל תאומים אב"ד קלאסני וויליצ'קה, בן רבי פנחס אב"ד בוקובסק וציעשינוב (חתן ה'דברי יחזקאל' משינאווא בן ה'דברי חיים' מצאנז), בן רבי דוב בעריש אב"ד קניהניטש, בן רבי יהושע העשיל אב"ד קאמרנא, בן ה'ברוך טעם'.
לאחר חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו בוויליצ'קה, עד שאביו קרא לו לסייע לו כרב ואדמו"ר צעיר. בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט עם אביו לווינה, ואחר כך חזר למעליץ וכיהן בה ברבנות ואדמו"רות, משנת תרע"ו, בתמיכתם של רוב החסידים ובעלי הבתים שם, והדבר גרר מחלוקת קשה עם אחיו רבי אלעזר הורוויץ אב"ד בארווע שטען לכס הרבנות בעיר. אף שלא ידע פולנית, הצליח רבי מנחם מנדל, לאחר מאמצים רבים, לקבל את אישור השלטונות לכהן ברבנות.
הרב נודע כצדיק ולמדן, ששקד על התורה ועבודת ה' בקדושה, והיה ידיד קרוב של האדמו"ר רבי חנה הלברשטאם הי"ד אב"ד קאלאשיץ בעל 'דברי חנה'. רבי מנחם מנדל כתב מכתב ללונדון לרב שמואל יצחק הילמן בבקשה לעזרה, בעת מצוקתו.
עם כניסת הגרמנים למעליץ, בזמן מלחמת העולם השנייה, הם העלו באש את בית הכנסת. רבי מנחם מנדל לא היה יכול לשאת את צער שריפת בית הכנסת ורץ במסירות נפש להציל את ספרי התורה מן הדליקה. בערב ראש השנה תש"ג, כאשר הנאצי חיפשו אחריו ושרפו את ביתו, הסתתר רבי מנחם מנדל במספר בתים של יהודים. הוא ברח בלילה חורפי, עבר ממקום למקום, עד שהגיע לגטו רדומישל. הוא קיבל חדר בבית של יהודים חסידים, ואירגן שם מניין לתפילות כל שבת. רבי מנחם מנדל נתפס שם בשנת תש"ג, בעת התפילה על ידי הנאצים, וכשטליתו עדיין על כתפיו נשלח עם שאר המתפללים לחפור בורות מחוץ לעיר, ושם רצחו אותם ביריות. רבי מנחם מנדל נהרג עקה"ש בעודו מתפלל תפילת 'נשמת כל חי'.
כשאשתו גורשה להשמדה, היא סירבה בכל תוקף לדרישת הנאצים להתפשט.
בנו, הרב חיים פנחס הי"ד, התגורר ברומניה, ונהרג עקה"ש בשואה.
בספר 'י"ג אורות' הובאו בשמו, מספר סיפורי צדיקים.