אי אפשר לבוא ליראת השם אם לא יכיר שפלות עצמו /הרב שלמה שטיינברגר הי”ד

‘ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש השם במקום הזה ואנכי לא ידעתי’, ולכאורה מה משמעיני בזה גם תיבת ‘ואנכי’ הוי כיתר, ולא היה לומר רק ‘לא ידעתי שיש השם במקום הזה’. ויש לומר בהקדם דברי ספרי תלמידי בעל שם טוב זי”ע שכתבו לפרש מאמר ‘החכמה מאין תמצא’, כי אי אפשר לבוא ליראת השם ולהשיג דבר מה מגדלות הבורא יתברך אם לא יכיר שפלות עצמו כי הוא קרוץ מחומר חרס מחרסי אדמה והמפליא לעשות נפח בו נשמת חיים ורוח ממללא וכל תנועותיו והרגשותיו וכוחותיו הלא המה הכח אלוהי אשר בקרבו ובהסתלק חס ושלום כח אלוהי אשר בקרבו, בשרו נשאר דומם ולקברות מובל. ובשומו על הלב להתבונן בזה יביאנו להיות נבזה בעיניו ושפל ברך ולהכיר את מי שאמר והיה העולם אחד יחיד אשר האציל ברא יצר ועשה כל העולמות ואין שני לו והשוכן את דכא יערה עליו רוח ממרום לעלות ממדרגה למדרגה. ולזה ירמוז ‘והחכמה מאין תמצא’, שאי אפשר למצוא החכמה ולבוא להשגת אלוהות רק באם ישום על לבו בחינת ‘אין’ והתבטלות היש.

ובזה יש לפרש מאמר נועם זמירות ישראל בתהלים ‘שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי כו’ עזרי מעם הויה עושה שמים וארץ’. ולכאורה הווא ליה לומר ‘אשא עיני אל השמים’, דהווא ליה יותר הפתיחה מעין החתימה שמסיים. ועל פי הנ”ל נכון, דידוע מאמר חז”ל במסכת מגילה דף כ”ט על הפסוק ‘למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלקים לשבתו’, כי באו הר תבוא וכרמל ובקשו שיתנו עליהם התורה, שהם הגדולים שבהרים, ולא רצה האל יתברך שמו ליתן עליהם התורה, כי אם על הר סיני הנמוך מכל ההרים. ולזה יאמר ‘אשא עיני אל ההרים’, ואראה כי לא זכו שאר ההרים ליתן עליהם התורה, כי אם הר סיני הנמוך והשפל מכל ההרים, מזה הוכחתי לדעת כי ‘מאין יבוא עזרי’ היינו שבאם אהיה בבחינת ‘אין’ אזי יבוא עזרי.

ולהנ”ל יובן מה מסיים המשורר ‘עזרי מעם השם” על פי מה שמובא לפרש מאמר ר’ יוחנן (מגילה ל”א) בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב”ה שם אתה מוצא ענוותנותו, משום שהרבה שמות יש להקב”ה ושם הגדול שבכולם הוא שם הויה יתברך שמו המהווה את כל, ובמספרו הוא מוספר המועט שבכל השמות, להורות על ענווה. ולזה יאמר שאם הוא בבחינת ‘אין’ אזי ‘עזרי מעם הויה’ דווקא, המורה במספר על מדת ענווה. ולזה ירמוז הכתוב במה שאמר ‘אכן יש ה’ במקום הזה’  אך בזה האופן יבוא להשגה הזאת, ‘ואנכי לא ידעתי’, היינו כשאין יודע לחשוב עצמו ל’אנכי’ ולדבר יש בעולם, כי אם התבטלות היש, ולזה בא בחלום ברמזו ‘והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה’, דהאדם הוא הסולם לעלות מדרגא לדרגא ובאם הוא ‘מוצב ארצה’, להכיר שפלותו כי הוא אפס ואין, אזי ‘וראשו מגיע השמימה’, לבוא להשגת עליונות בעזר רוכב שמים.

(תולדות שלמה, פרשת ויצא מאת הרב שלמה שטיינברגר הי”ד)

מספר הצפיות במאמר: 107

הדפס