צריך שידע אנוש שקצרה שכלו הדל לחקור בכבשי דרחמנא / הרב יהודה ווטיץ הי"ד
וכדברי מרן רבינו מצאנז שכתב, דאנחנו שקיבלנו תורה הקדושה נוכל לילך לבטח בדרך האמת כי היא מאירת עינים, ולא לשפוט כפי רוח ושכל האנושי והגיון הפילוסופית, – שמעתי מידידי, הרבני הירא השלם וחד מנטורי קרתא דקהל פרעסבורג יצ"ו, מחותני מו"ה יודא וואטיץ יצ"ו, ב"שיר המעולות לדוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שיויתי נפשי, יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם" (תהלים קלא, ג).
ואמר הנ"ל, דהנה הרבה פילוסופים דימו בנפשם לעלות על רום שמים ולחקור בדבר שהוא הרבה גבוה מעל גבוה מרוח שכלם, ועל ידי זה נפלו מכל וכל, וירדו ממדריגת אדם המעלה, כי צריך שידע אנוש שקצרה שכלו הדל לחקור בכבשי דרחמנא, רק צריך לעשות עצמו תמים ולהישען על ה' אלקיו. וזה שאמר דוד, אם כי היה ידו בכל השבע חכמות, אף על פי כן לא גבה לבו ולא רמו עיניו לחשוב כי יחקור הכל, ורק עשה עצמו כגמול עלי אמו, היינו כגמור הזה אשר לא יוכל לעשות לעצמו מאומה רק ממתין ומחכה על אמו שמאכילתו ומשקה אותו. ומה דכפול "כגמול עלי נפשי", רצה לומר הגמול הזה שבוכה ומיילל ואינו יודע בעצמו מה חסר לו עד שבאה אמו ובודקת אותו ומוצאת אותו, פעם הוא מושכב בטחב ופעם הוא צריך לאכול, אבל הוא בעצמו אינו יודע מה צריך לו. וכמו כן אמר דוד המלך עליו השלום, שהוא כגמול עלי נפשי שאינו יודע בעצמו מה חסר לו והכל מובטח עלי אמו, כמו כן אנו עם הבורא כל עולמים, כמו כן "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם", היינו שעל אופן זה צריך להיות בטחונינו על השם, עד כאן לשונו. ונכון הוא.
(משנה שכיר, מועדים א, עמ' 95, הרב ישכר שלמה טייכטהאל הי"ד בשם הרב יהודה ווטיץ הי"ד)
—
בתמונה למעלה: בתמונה נראה הרב יהודה ווטיץ הי"ד עומד מאחורי בנו, החתן, ר' משה אריה ווטיץ הי"ד, ווירצבורג 1931.