סיפורים על הרבי מלברטוב הי"ד, מאת המשב"ק הרה"ח ר' יצחק מרדכי רוזנברג הי"ד, ומכתב שכתב לו הרבי לקראת ראש השנה
ר' ישראל דוד רוזנברג ע"ה סיפר ששמע מאביו הרה"ח ר' יצחק מרדכי הי"ד שהרבי מלברטוב ור' שימע'לע מזליחוב הי"ד היו יושבים שעות ארוכות ומדברים יחדיו. ופעם נכנס ושמע את סוף שיחתם, איך ששואל ר' שימע'לע את הרבי מלברטוב אם אפשר לגלות זאת, והרבי מלברטוב משיבו שעדיין לא הגיעה השעה לכך.
ר' ישראל דוד רוזנברג ע"ה סיפר ששמע מאביו, החסיד ר' יצחק מרדכי, כי בעת שנסתלק הגאון רבי שמואל לייב זאק אב"ד ביאלא זצ"ל, לא רצה ר' יצחק מרדכי לצער את הרבי מלברטוב ולהודיע לו על הסתלקותו. הרבי מלברטוב היה נוהג להסיק בעצמו את תנור החורף, ובאותו יום בעת שהסיק את התנור פנה אליו ואמר לו 'דער ביאלא רב גייט זייער גוט למעלה'. ובזמן ש נסתלק הרב מאיר שפירא זצ"ל אב"ד לובלין, הסתובב הרבי מלברטוב בחדרו וניגן טעמי מגילת איכה, בניגוד למנהגו תמיד להיות בשמחה. ופעם אחת הסתובב הרבי בבית המדרש עם אחד הבחורים שהסתופפו בצל קורתו ידו, אוחזת באבנטו של הבחור מאחוריו, וכך טייל עימו ארוכות וקצרות, ובאותה העת גילה וסיפר לו רבינו הקדוש את כל שיעבור עליו בימי חייו.
(ע"פ הספר 'המאורות הגדולים לבית ביאלא')
וזה העתקתי ממכתב שלי שכתבתי לידידי היקר החסיד מו"ה ר' יצחק מרדכי נ"י שנת תרפ"ג קודם ראש השנה, והיה אז עת טרדות לשנינו, רחמנא ליצלן, מסיבות שונות, דזמן קשה היה, אמרתי טוב לקובעו בספרי זה לעת מצוא להתחזק על ידו בעזרת ה', רק סדרתיו בדרך מאמר לתמיד, לא בדרך מכתב.
ובענינא דקדושת הזמן שמתעורר ובא, אין להרבות בדבורים כי בזמן שהאדם, על ידי טרדות הזמן וכיוצא בזה, אינו מקושר היטב בעבודה שהוא בחינת מלכות גם הדיבור שהוא בחינת מלכות כביכול בשביה, כי הדיבורים אינם יוצאים לבחינת חירות, בחינת תורה, עלמא דבינה, אל תקרי 'חרות' אלא 'חירות'. כי אין אפשר שיהיו חרותים וחקוקים בלב אדם, רק על ידי 'אלא חירות', רק באשר הוא בבחינת חירות, הלב מוכן. ודי לחכימא. והעבודה, כלומר איזה אחיזה בעת כזאת, הוא רק בבחינת אותיות גולמות, בלי צירוף כנודע ממעשה באותו כפרן שנסע בדרך ולא היה שם מקום שמתפללים והיה נשאר ביום הקדוש בדרך ולא היה מכיר רק האותיות, ואמר האותיות דאלפא ביתא שהיה זוכרם וביקש שהקב"ה יצרפם, ואמר צדיק קדוש אחד, כי הועילה תפלתו במרום. כך הכנה לעת כזאת, כפי המצב רחמנא ליצלן (בעתים הללו). בזמנים קדושים כאלה בפרט לעבודה, הוא בחינת השברון והשפלות (אכן בלי עצבות חס ושלום, להיזהר מזה, רחמנא ליצלן). והבקשה כי ה' יתברך יצרף הניצוצות קדושות שמורגשים ומתעוררים כפעם בפעם ולהסתכל בעומק נפשנו, לא כפי הנראה וכפי ההנהגה (שלנו), רק כפי עומק הרצון הטוב (על דרך שאמרו חז"ל גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, אלא מי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד גליות, בפרט בעתים הללו. רחמנא ליצלן ודי לחכימא). וכפי מעט דמעט הגולמים שמתעוררים פעם בפעם לעשות מזה מלבוש יקר לנשמה וכלי להשפעה ולסייעתא דשמיא על להבא, אחרי מחילת העוונות שעברו, ובבחינת האהבה, שיתכן להיות הנעה גם לבחינת שפל שבשפלים לעליון שבעליונים, כי אין טעם באהבה, בזה הבחינה יתוקן הכל בעזרת ה' יתברך אהבה שלנו, נהיה פטורים מייסורים, ודי לחכימא. כנודע מדהרב רבינו זישא ז"ל זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, שאמר במה שאמרו שקודם ביאת משיח צדקנו 'יראי חטא ימאסו', היינו שיהיו מואסים בעובדים מצד היראה, רק העבודה תהיה (חביבה וחשובה) מצד האהבה. וזה בחינת הבקשה בהסתר בחינת געגועים וחיפוש שמתעוררת מצד 'בצר, בחינת טמטום ושביה, לא מצד היראה כי הכל נעלם, עד שיאיר ה' עינינו ויראנו נפלאות מתורתו והבריאה תתחדש בכבוד ה' (שיכירו הכל מלכותו בכל משלה ומלא כל הארץ כבודו יתברך) שמחה וחדוה ונייחא לכל עלמין ובריין. ובזה הכנה לאמת, כי האמת לא יתכן להתגלות רק בהכרת היטב מומיו, ובאופן זה יתכן האור ה' לשרות עליו, כאשר נודע לו כי חסר לו השלמה וממשלה הנאותה לבחינת דיבור, אז הקב"ה משתמש כביכול במאנין תבירין. ועל ידי דבר אמת נבוא לאמת, ואמת טובה ושלימה במדרגתה, כי כשעומדים למטה במדרגת אמת יש לו רגלים להתעלות לאמת נעלה וטובה ושלימה. ודי לחכימא, שזה נכווין לפי מצבינו בהתקיעות הבעות לטובה שזה בחינת 'תקיעה' הראשונה, פשטות כמו שהוא (לא לכזב ולשנות ההבטה על עצמו ובחינתו) ואחר כך 'שברים תרועה', הוא העתקות ועליות על ידי השברון והתקבצות הניצוצות קדושה, בחינת קולות מקוטעות, המתעוררים כפעם בפעם מעמקי דלבא עד שבאים לבחינת 'תקיעה גדולה', בחינת חירות יוצאים משביה ומבחינת 'צר', כנ"ל, על ידי בחינת 'והריעותם' וגו', ונושעים בה' אז בחינת שמחה ושפע הבא אחרי בחינת 'שברים תרועה', אז 'תקיעה גדולה', בחינת 'תקע בשופר גדול לחרותנו' (באים לבחינת עלמא דחירות בינה), בחינת 'וביום שמחתכם וגו' ותקעתם על עולותיכם', בחינת העליה (על דרך שאכתוב 'עלה אלקים', היינו מן ההסתר, בחינת 'אלקים עולים', הניצוצות קדושה, בחינת 'בתרועה', כנ"ל). 'בתרועה', בכוח השברון באים לבחינת ה' (התגלות בקול שופר, קול של חרות, ובחינת שפרו מעשיכם וגו') ו'על' בחינת 'זבחי (על דרך שכתוב 'זבחי אלקים רוח נשברה') שלמיכם', שהשיגם בחינת השלימות, ודי לחכימא, כי נגמר התיקון השלם על ידם בכח העובדות שלהם כפי הסדר, כמו שכתבנו. ויהי רצון שנזכה למלאכים מליצים טובים, שנהיה לזיכרון טוב לפני ה' אלקנו, לטוב לנו כל הימים לזכות בדיננו לחיותנו עם כל טוב סלה, ונזכה לבחינת הכתוב 'ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום', 'היום אם בקולו תשמעו', ונזכה לגאולה שלימה בישועת ה'.
(רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ הי"ד מלברטוב, בספרו 'וידבר משה, 'מועדים, בעניני ראש השנה)
הרב יצחק מרדכי רוזנברג הי"ד, מחשובי חסידי פרצ'וב בעיירה ריקו, נולד בחוטין (Chtin) בשנת 1880 לאביו החסיד המפורסם ר' ברוך ולאמו שיידל הדסה. לפרנסתו עבד הרב יצחק מרדכי כבעל מכולת. הוא נשא לאשה את מרת חנה לבית קורמן, ונולדו להם שמונה ילדים: אברהם יעקב, יהושע, ירחמיאל משה, מאיר שלום, שרה דבורה, ישראל דוד, יאיר יששכר ופסח אליהו. על פי המובא בספר 'כבוד ירושלים' הרב ברוך רוזנברג, היה בנו של הרב ישראל אליהו רוזנברג, בנו של הגאון הרב אפרים פישל רוזנברג, חתנו של הגאון הרב צבי הירש הכהן, אב"ד קראטשין, מחבר הספר 'מראה עיני הכהן', בנו של אב"ד אה"ו הגאון הרב רפאל הכהן.
הרב יצחק מרדכי רוזנברג היה מקורב לרבי מלברטוב, והיה מתפלל בעיירה ריקו אצל השו"ב א' איצה אפוזדבר, שהיה חסיד רדזין.
עוד בהיותו אברך, והיה כותב לו מידי פעם. המאמר הראשון לראש השנה בספר 'וידבר משה' על מועדים מאת האדמו"ר רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ הי"ד מלברטוב, נכתב בשנת תרפ"ג קודם ראש השנה כאגרת לרב יצחק מרדכי רוזנברג, שזכה אחר כך להיות משמשו של הרבי מלברטוב.
הרב יצחק מרדכי סייע לרבי מלברטוב בהדפסת ספרו 'ויאמר משה'. בהקדמת הספר מודה האדמו"ר מלברטוב לרב יצחק מרדכי רוזנברג על שסייע לו בעריכת הספר: 'ואגב אזכיר לשבח את האברך היקר והנעים מו"ה יצחק מרדכי נ"י מעיר ריקו בפולין, שהיה לי לעזר גדול בסידור הכתבים, שהוא העתיקם מכתבים בודדים ומשובשים כפי שכתבתים בפעם הראשון בחפזון ובמהירות, בלי ישוב ועיון לתקנם. הוא קרא אותם ותקנם והעתיקם וסדרם קונטרסים, עד שאחר כך היה לי נקל מאד להעתיק ממנו למצא כל דבר אל אופניו לסדרם היטב. ה' יתן לו שכרו ופעולתו, יהיה רצוי לפניו לברכו ואת כל בני ביתו בברכה וישועה ונחמה וכל טוב, ויזכה להיות בביאת הגואל צדק בכלל ישראל לטובה, כן יזכנו השם יתברך'.
באדר תר"צ התחתן הרב ישראל ירחמיאל יוסף דנציגר הי"ד, בנו של רבי יצחק מנחם דנציגר הי"ד מאלכסנדר ה'עקידת יצחק' הי"ד, עם מרת חוה טאבא, מיד בתום השלושים לפטירת אביה, רבי נתן דוד רבינוביץ זצ"ל, האדמו"ר מפארצוב, בנו של האדמו"ר רב יעקב יצחק רבינוביץ מביאלה. ביום השביעי של השבע ברכות פנה לפתע האדמו"ר מלברטוב רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ הי"ד, בנו של רבי נתן דוד, אל ידידו החסיד ר' יצחק מרדכי רוזנברג וביקש ממנו להיות הגבאי שלו.
בתחילת המלחמה שהה הרב יצחק מרדכי אצל הרבי מלברטוב, והצטרפו אליו שנים מבניו: ישראל דוד ואחד מאחיו הגדולים (יהושע?). לאחר שהנאצים כבשו את לברטוב, הם החלו לרדוף את היהודים. הם חיפשו את הרבי, אך הוא הצליח להסתתר בביתו מחוץ לעיר. מחשש שהפולנים יגלו את מיקומו, עבר הרבי להסתתר בבית אחד מחסידיו בעיר. שנים בניו של ר' יצחק מאיר המשיכו לגור בבית הרבי עד שנתפסו בידי הנאצים. לאחר שסבלו צרות וייסורים, הם הצטרפו לבית בו הסתתרו הרבי מלברטוב ואביהם. שאר משפחתו של ר' יצחק מרדכי נותרו בעיירה ריקא. באחת מהשבתות הגיעו אליו מספר יהודים עם הידיעה שמקומו נחשף למרצחים הנאצים. הרבי נסע מיד בעגלה ללובלין, יחד עם משמשו ר' יצחק מרדכי ושני בניו.
אחד החסידים הסתיר את הרבי באחוזתו המרוחקת. אשתו של הרבי מלברטוב, הרבנית חיה מרים, נפטרה בלובלין. לאחר מספר שבועות היה חשש שהנאצים מתקרבים, ולכן הם הועברו הרבי ומלוויו לסלאוויעטיש וניסו מספר פעמים לעבור את נהר הבוג ולהגיע לצד הרוסי. הגרמנים היו מפטרלים בשעות קבועות והאירו את האזור בפרוז'קטורים גדולים. רק בלילה השלישי הם הצליחו לעבור את הנהר בסירה קטנה. כשר' ישראל דוד היה בסירה נורו יריות לעברו, והוא קפץ למים והצליח להגיע לחוף ולהינצל, אף שלא ידע לשחות. לאחר חציית הנהר התאחדו הרבי ומלוויו בבית הקיץ של הרבי בעיירה דעמטשבא, שהיה בית גדול על יד בריסק. עם הגעתם התברר שהשלטון הרוסי כבר החרים חצי מהבית, ולרבי נותר בית המדרש, כמה חדרים קטנים ומקווה. באישור הרב מלברטוב, נדד ר' ישראל דוד רוזנברג ללמוד תורה בישיבת חב"ד בעיר ווילנה, ויחד עם חבריו לישיבה נדד משם ליפן ולשנגהאי שבסין. בסוף המלחמה היגר ר' ישראל דוד רוזנברג לאמריקה.
עם פתיחת מבצע ברברוסה ב-22.06.1941, במוצאי שבת, אור לכ"ז בסיון תש"א, ישבו הרבי מלברטוב ומשפחתו בסעודת 'מלוה מלכה' לאור נר קלוש. הגברי ר' יצחק מרדכי יצא לרגע לאחד מהשכנים להביא משהו לסעודה. כשחזר, גילה בזעזוע שהגרמנים זיהו את אור הנר, פרצו לבית וירו ברבי הקדוש מלברטוב ובבנו הבכור ר' יצחק. הי"ד. ר' יצחק מרדכי לקח את שני ילדיו הקטנים של הרבי מלברטוב, חיים ורייזל, שנותרו יתומים מאב ומאם, והעביר אותם בעיר ורשה, לידי סבם, רבי ישראל שפירא הי"ד, האדמו"ר מגרודזיסק, בעל "אמונת ישראל" משושלת קוז'ניץ-מוגליצא. לאחר זמן גם נספו שם הילדים עקה"ש.
על פי ר' ישראל דוד, לאחר שאביו, הרה"ח ר' יצחק מרדכי ניצל בדעמטשבא הוא עבר לגור עם משפחתו בזליחוב במשך שלוש שנים, עד שנהרג עקה"ש. אך על פי 'דף עד' שכתבה אחייניתו, הרב יצחק מרדכי נהרג עקה"ש בבריסק בשנת 1942.
בנו הגדול של הרב יצחק מרדכי, אברהם יעקב הי"ד, היה מפאר חובשי בית המדרש ועבד בשו"ב בריקי. הוא רצה מאוד לעלות לארץ ישראל ועבר הכשרה בקיבוץ של צעירי אגודת ישראל.
דפי עד נכתבו על חלק מילדיו של הרב יצחק מרדכי:: אברהם יעקב, ירחמיאל משה, יהושע, מאיר שלום ושרה דבורה. הי"ד. גם בניו, יאיר יששכר ופסח אליהו הי"ד, נספו..
על שואת קהילת ריקי – ניתן לקרוא באנציקלופדיה של הגטאות ובספר הזכרון לקהילת ריקי.