אוי לאלו שמלבינים פני אדם ואומרים שדורשים בכבוד שמים / רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ הי"ד

השלום יותר טוב מהכל ולמעלה על הכל שהרי אין לך דבר שיותר למעלה ולשבח מהאמת, בכל זאת אמרו מותר לשנות מפני דרכי שלום (אבל יש להרגיש, לא מפני החנופה, רק משום שלום דווקא). וגם אמרו שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אמר הקב"ה אין השטן נוגע בכם. ולזה אפשר לומר רמז כי "שלום" אותיות "מושל", לומר כי הוא מושל על הכל (ו"אמת" אותיות "אתם", לשון שלימות, והיינו קיום האמת הוא כשיש אתם, היינו שלום, מה שאין כן כשמבטל השלום ונעשה מחלוקת, לא בחינת "אתם". אז מותר לשנות משום דרכי שלום) ולא כאותם המעוותים, שבשביל שדורשים שחפצים באמת, ובכבוד התורה הם נכנסים בתגרות וקטטות שלא לשמה ובדברים שלא יועילו, רק נכנסים בזה כדי להראות טלפם כחזיר, ודורשים "הכל בשביל האמת", ומפירים השלום וכבוד שמים במקומו מונח… ואינם פועלים כלום רק שנעשה שנאת חינם בין אדם בחנם ובאים לגאות ולכל הרע. כך אמרו חז"ל, מאה חנופים ולא אחד מגלה פנים. ופירש רש"י שם, יותר טוב להחניף לאדם מאה פעמים, אף כי חנופה הוא מן העבירות היותר חמורות וקשות, עד שחשבו זה בארבע כתות שאינם מקבלים פני השכינה, ואחד מהם כת החנפים, בכל זאת יותר טוב להחניף מלבייש פעם אחת את חברו ולגלות סודו על פניו. אוי לאלו שמלבינים פני אדם ואומרים שדורשים בכבוד שמים, ואין זה באמת רצון ה' על אופן זה. לכן אין זה כי רוצים להתיימר בשם ה' להגדיל כבודם ובשביל זה מטילים שנאת חינם ואיבה ומלבינים פני אדם ובחנם גם כן כמה פעמים.

(אמת ושלום, עמ' כד)

רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ הי"ד מלברטוב בן רבי נתן דוד מפארצבה משושלת ה"יהודי הקדוש", נולד בשנת תרנ"ה (1895). רב צדיק מפורסם, נכדו של ה"דברי בינה" מביאלא וחתנו של דודו רבי ישראל האדמו"ר מגרודזיסק, בעל "אמונת ישראל" משושלת קוז'ניץ-מוגליצא. הצטיין בזיכרון מופלג, ומגיל י"ג זכה לגילויים ומדרגות עליונות והכל לחבר ספרים. תחילה ישב בוורשה, ומשם הפיץ חוברות רבות, בשם "מי אמר" (ראשי תיבות: משה יחיאל אלימלך רבינוביץ), שבהן תבע לפתוח את מערכי החינוך החסידי לצורכי הזמן, ולא להצטמצם בסדרי החינוך ובתכנים הישנים בלבד. מונה לאדמו"ר בלוברטוב שבאזור לובלין בשנת תר"צ (1930) לאחר פטירת אביו. עד מהרה התפרסם וחסידים רבים החלו נוהרים אליו. הוא קירב במיוחד את בני הנוער, וידע לקרב גם את אלו שנתרחקו מעט מעולם החסידות. חסידו, רבי שמעון מזעליכוב הי"ד היה שולח אליו תלמידים לקבלת הדרכה, ובעקבות כך גבר זרם הבאים אליו. "שטיבלך" של חסידיו נוסדו בוורשה, פארצוב, ליקווא, לנטשנא, ז'ליחוב, אוסטרוב ועוד. חיבר את הספרים "מאמר שמירת הדעת" (ורשה, תרפ"ז), "אמת ושלום אהבו" (ורשה, תרפ"ז), "ויאמר משה" על התורה (ורשה, תרפ"ז), "מאמר המדות" (ורשה, תרפ"ז), "וידבר משה" (ורשה תרפ"ז-תרפ"ח), "מחשבות מאירות" (ורשה, תרפ"ח), סידור "עבודת הלב" (ורשה, תרפ"ח), "אמרי טל" (ורשה, תרפ"ח), "ויאמר משה" על נ"ך (ורשה, תר"ץ) ועוד.

עם כניסת הצבא הגרמני לפולין, ברח מלברטוב ללובלין, שם נפטרה רעייתו הרבנית חיה מרים. משם המשיך דעמטשבא, שהיתה תחת הכיבוש הרוסי. במוצאי שבת, ביום כיבושה של העיר בידי הגרמנים, הם נכנסו לבית מדרשו ורצחו ביריות את הרבי ואת ילדיו, יצחק חיים ורייזל.

נספה בשואה בכ"ז בסיון תש"א (1941).