מסתירה יביא בנין, ממר יצא מתוק / הרב אברהם משה וויטקינד הי"ד
להתחדשות הכוחות
"אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים" (שיר השרים ב').
נקדים נא בזה את מאמרם ז"ל (נדה ט') מי יתן טהור מטמא לא אחד, לדברי רבי מאיר דם נעכר ונעשה חלב, ורבנן אמר רבי יהודה אלו שכבת זרעו של אדם, שהוא עצמו טמא לאדם הנוצר ממנו הוא טהור. עד כאן. והנה כחזון היצירה הכללית של ההפראה הטבעית הזאת, אנו רואים גם בכל קורות־העולם ומאורעות העליליה הגדולים, מטמא יוציא טהור, מרעות תבאנה טובות, ומיסודות עכורים תכון לה ההשגחה בנינים נהדרים ומוצקים בעולם. נורא עלילה הוא על בני־אדם!
והנה העמים בכלל משולים לחיות, כמו שכתוב גור אריה יהודא, דן נחש עלי דרך, בנימין זאב יטרף, וכמו כן משולים הם גם לשרצים שונים. ובמצרים כתיב (שמות א') "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", שעניינו הוא לא רק הריבוי הטבעי של העם על שם טבע השרצים היולדות הרבה בפעם אחת, כי יש בזה עוד הוראה אחרת, והוא על פי מה שמצינו במעשה בראשית על הפסוק "ישרצו המים שרץ נפש חיה", פירש רש"י ז"ל, "כל דבר חי שאינו גבוה מעל הארץ נקרא שרץ". ולפי זה אפשר לאמר כאן רעיון זה, כי אחרי שיוסף ואחיו וכל הדור ההוא, לרגלי התפתחותם הרוחנית הגבוהה, לא היו מסוגלים כלל בטבעם לשעבוד קשה שהתחיל במצרים, על כן הדגישה בזה התורה את חסדי ה' הנאמנים לעולם, כי לדור זה שבו התחיל השעבוד שהתחיל במצרים קרא הקב"ה לדור בלי ידים גסות שיהא ראוי לעבוד בחמר ובלבנים שהיו כשרצים הללו, שלא היו גבוהים הרבה מכל ענייני הארץ הקרובה להם. ובמלת "וישרצו" הדגישה תורה להורות את הנמיכות הרוחנית של הדור ההוא, שזה היה אז צורך השעה לדור־השעבוד למען יעצר־כח לשאת את המשא שהוטל עליו. ולפיכך אפשר לאמר כי לא רק ישראל בשעתם, כי אם גם כל קיבוץ עממי שריבוי הפראתו הטבעית גדולה וגם קרוב הוא אל ענייני הארץ הגסים ולתפקידים מעשיים נמוכים קרויים בנידון זה בחינת "שרצים".
והנה משה עלה למרום והוא רואה ושומע שם הרבה מאד. הוא רואה שם לא רק את המנורה היפה, לא רק את הצדדים היפים והמאירים שבבריאה, כי אם גם את השפעת השרצים, את השפעת החיות הטמאות בארץ, איך שעמים זרים, אומות נכריות, הנמוכים הרבה בהיותם קרובים אל ענייני הארץ הגסים, מבלי להגביה את עצמם כלל למעלה מעל הארץ, ולהם ניתן איפא כח־אדיר גדול והשפעה עצומה על העולם כלו. ומשה רבנו עליו השלום מתקשה על זה הפלא ופלא, למה זה יתן הקב"ה יצירה וחיים, קיום וממשלה, לשרצים הטמאים האלה? ואז מראה הקב"ה למשה באצבעו על השרצים, לאמר כי אצבע אלהים הוא לתת דווקא לשרצים הללו, לקיבוצים העממים הללו את כחם ופעלם עלי־תבל, לפי שבהם, בכחם ובממשלתם, צפונה וצרורה תעודה לישראל עמו. "וזה לכם הטמא", גם הטמא הוא לכם, לטובתכם ולהנאתכם, כי מטמא יוציא טהור, מסתירה יביא בנין, ממר יצא מתוק, כמו שכבושי נבוכדנצר שכבש את העולם כלו, הולידו אחר כך את ניצחון כורש, ומכבושי סיחון מלך האמורי זכה אחר כך ישראל, ומכבושי נמרוד יצא ניצחון אברהם, כן איפא מתנהגים כל חזיונות ההשגחה בכל דור ודור, גם הטמא הוא לכם, וזה לכם הטמא!
(תועפות ראם, ח"ב, מאמר טו, פרק ד מאת הרב אברהם משה וויטקינד הי"ד)