קטגוריה: ראש השנה

תנא דבי רבי ישמעאל שלשה דברים היו קשים לו למשה, עד שהראה לו הקב"ה באצבע: מנורה וראש חודש ושרצים… ויש אומרים אף הלכות שחיטה… ובירושלמי שקלים (פ"א,ה"ו) חשיב גם מחצית השקל שנתקשה בו משה והראהו הקב"ה מטבע של אש… ובמדרש רבה פרשת בא (פרשה טו) איתא גם שמן המשחה והראה לו הקב"ה מעשה שמן המשחה…

שמן המשחה. בתורה כתיב ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור וכו' ועשית אותו שמן משחת קודש (שמות ל,כג). ובאבן עזרא וזה לשונו, ומלת מר קשה והגאון תרגמה מוש"ק, ואומרים המביאים כי הוא נעשה בגרון הצבי. וברמב"ם הלכות כלי המקדש (א,ה) וזה לשונו, המור הוא הדם הצרור בחיה שהודו הידוע לכל שמתבשמין בה. וכתב הראב"ד וזה לשונו, אין דעתי מקבלת שיכנסו דם שום חיה בעולם, כל שכן חיה טמאה. וכתב הכסף משנה שזה פשוט בפי העולם שמר הוא מוש"ק ולקושית הראב"ד יש לומר, כיוון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא ומריח ריח טוב למה יגרע. וידעו דברי רבינו יונה דמייתי הרא"ש פרק שישי דברכות גבי דבש, כל שנשתנה לדבר המותר מותר. עיין שם.

ובמגן אברהם (סימן רטז) וזה העניין של תשובה מאהבה שאמרו חז"ל אשר זדונות נעשו לו כזכויות (יומא דף פ"ו), כי כאשר יתחרט החוטא בנפשו, יכנע וישוב אל ה', כי מה בין ישראל לעכו"ם כתב מהר"ל בכמה מקומות, כי אצל העכו"ם הרע בטבע והטוב במקרה היוצא מן הטבע, ובישראל להיפוך הטוב בטבע והרע במקרה היוצא מן הטבע, ולכן אדם מישראל אף אם יתלכלך בחטאי ופשעים אין זה אלא מבחוץ, כאבן השוהם המלוכלך ברפש וטיט. ועל כן מזהיר לנו הנביא רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו' (ישעיה א,טו) כי אם יחיש ימהר לטהר ולרחוץ מרוע מעלליו אז ישוב יבריק כאבני שהם וכעצם השמים לטוהר.

והנה ידוע חקירת ספר העקרים אם המצווה והעברה בגדר אזהרת רופא לחולה או בגדר אזהרת אדון לעבד, ויש שמביאים ראיה שהוא בגדר אדון לעבדו מהא דתשובה מועיל, וכמו שאמר הכתוב ושבת עד ה' אלקך (פרשת ניצבים). ואם היה החטא פוגם בעצם ומחליא הנפש, מה מועיל חרטתו שמתחרט על החטא, האם יועיל לחולה העובר על פקודת הרופא ומקלקל ומזיק את גופו מה שיפייס באומר ודברים. אכן מצאתי במדרש תהלים על הפסוק להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו (תהלים צב), אמרו מלאכי השרת לאדם הראשון, מי גרם שתמות. אמר להם, אני שגרמתי לעצמי, משל לחולה שאמר לו הרופא דבר זה תאכל ודבר זה לא תאכל. הלך ואכל, אמרו לו מי גרם לך שתמות, אמר להם, אני שגרמתי לעצמי, שאילו הייתי שומע מה שהרופא מצווני לא הייתי מת וכו'. עיין שם. הרי מפורש שהוא בגדר אזהרת רופא לחולה. ומה שמביאים ראיה מהא דמועיל תשובה, יש לומר על פי מה דאיתא בירושלמי (מכות פ"ב,ה"ו) ובילקוט יחזקאל (רמז שכ"ח) שאלו לחכמה הנפש החוטאת מה תהא עליה, אמר להם חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה, אמרה להם, נפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה, אמרה להם, יביא קרבן ויתכפר. שאלו להקב"ה, אמר להם יעשה תשובה ויתכפר, הדא הוא דכתיב טוב וישר ה', שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה. וביאר בספר רגש אמרינו כי החטא עצמו ממית בטבע, וכמאמר הכתוב תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך (ירמיה ב,יט), וכמו שטבע הארס להמית כן הוא טבע החטא כי הוא ארס ממש. וזהו שאמר הכתוב הכרת תכרת הנפש עונה בה (במדבר טו,לא), כי תכרת מעצה בלי שום פעולת עונש מה', כי עוונה בעצמה מפעפע בה כארס וממיתה.

וזהו שאמרו חז"ל במדרש רבה, והובא ברש"י (פרשת בראשית) בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. דין נקרא טבע, כמו שאמרו בשבת (דף קנ"ה) יודע ה' דין דלים, יודע ה' בכלב שמזונותיו מעטים, ועל כן בתחלה עלה במחשבה לפני הקב"ה לברוא את העולם באופן שישאר בטבעו הארסי, וזה המכוון במלת דין, רצונו לומר, במשפט טבע העוון, וראה שאין העולם מתקיים, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם כן ימותו כל באי עולם, ולכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, דהיינו שהחליש ברחמיו יתברך שמו המרובים את טבע הארסי הממית של העוון, כי אם שב ורפא לו. כי התשובה רפואה סגולית לחטא. וזה פירוש דברי הירושלמי הנ"ל, הנפש החוטאת היא תמות, מעצמה, כי על ידי החטא נפסק קשר חיות הנשמה אשר היא קשורה בו וממילא תמות מעצמה מאפס חיותה, עד שבא הקב"ה וגילה תקנת התשובה. וכן היא תשובת התורה הקדושה, יביא קרבן ויתכפר, שקרבן ענייה גם כן כח התשובה, כמו שכתבו הראשונים כי קרבן בלא תשובה זבח רשעים תועבה.

ובמקהלות ביארתי בזה דברי הירושלמי שבועות (פ,א,ה"א) אמר רבי תנחומא בשם ריש לקיש בשעה שאמר לו הקב"ה למשה והתודה עליו את כל עונות בית ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם (ויקרא טז), באותה שעה התחיל לומר מזמור לתודה, על שם והתודה עליו. ועיין בשו"ת חיי אריה (ח"ב דרוש ט) שתמה מה ראה משה על כה בהגלות נגלות אליו במראה נבואתו מצוות ווידוי שעיר המשתלח לאמר מזמור לתורה. ובמגן אברהם (סימן נא, סק"י) בשם כנסת הגדולה שיש מקומות שאומרים מזמור לתודה בראש השנה וביום הכיפורים, על שם הכתוב, הריעו לה' כל הארץ (תהלים ק), כלומר שבשאר שבתות וימים טובים שאין תודה קריבה בימים הללו אין אומרים מזמור לתודה, בראש השנה ויום הכיפורים טעמא איכא למימר. ואכתי הניחא ראש השנה, אבל ביום הכיפורים נשאר עוד חובת ביאור למנהג אלו הקהילות. עיין שם.

ולהנ"ל הדבר נכון על פי מה שנתבאר שארס החטא מפעפע בהחוטא לענשו ולהמיתו, אלא שתשובה רפואה לה. וכן איתא ביומא (דף פ"ו) גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה (הושע יד) ובברכות (דך נ"ד) אמרו ארבעה צריכין להודות ואחד מהן חולה שנתרפא, אם כן אתי שפיר כששמע משה רבנו עליו השלום מפי הגבורה והתודה וגו' שכהן גדול יתוודה עבור כל ישראל ויעשו בני ישראל תשובה שיתכפרו ויתרפאו מחולי נפשם הממית, אמר מזמור לתודה, כדין חולה שנתרפא כאמור. שמן המשחה עניינו תשובה, אשר כמו בשמן המשחה, כיוון שנתהפך לדבר המותר נעשה היתר ועוד מושחין בו כל כלי הקודש וכהני ה', כן תשובה מאהבה העוונות מתהפכות עוד לזכויות. ובזה נתקשה משה רבנו עליו השלום כי על פי מדת הדין והטבע החטא עצמו מפעפע כארס ומעניש להחוטא בה, והראה לו הקב"ה באש, אש פלדות שלהבת יה, זה התורה הקדושה המלמדת להועיל כמענתה, יביא קרבן ויתכפר, שעיינו גם כן תשובה כנ"ל. יתר לה תשובה מאהבה שעוד עוונותיו מתהפכות לזכויות. ובמדרש רבה (בפתיחה לאיכה) הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב. ייתן ה' יתברך ונזכה לשוב בתשובה לפני ה'. ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

(בית נאמן)

—

הרב אברהם נתן נולד בתרמ"א, 1881. לאביו, הרב יחיאל איכל אלברג ראב"ד זגירז'. הרב רבי צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד לקחו כחתן לבתו חוה ליבא, ורצה להכתירו כרב קהילה, אך הרב אברהם נתן סירב לקבל את הרבנות וניסה לזמן מה, ללא הצלחה יתירה לעסוק במסחר. הרבנית שהייתה רגילה בבית אביה לחיי רווחה, לא התרעמה גם כאשר הגיעו עד פת לחם, וטרחה במסחר בשמרים לפרנסתם כדי שיוכל להמשיך לשבת על התורה והעבודה. לאחר מלחמת העולם קופחה פרנסתם והמצוקה גדלה בבית.

בתרס"ג, 1903, נתמנה כאב"ד של זגירז' שבאזור לודז', כאב"ד בלאשקי, ובסוף תרפ"ה,1925, כאב"ד בסאנוק שבגליציה המערבית.

הוא השתתף בכתבי עת תורניים, כתביו מופיעים בספרי שו"ת רבים והסכמותיו מעטרים מספר ספרים. הוא ההדיר כמה ספרים וחיבר את הספרים "בית נאמן" (תרפ"ד. ספר זה יצא עם הסכמות נלהבות של גדולי הדור ובהם האדמו"ר ר' מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצה, הרב חיים ברלין ועוד), "פינת הבית", "קוי אור" (תרפ"ח), "ברית אברהם" ו"אבני זכרון" ועוד. חלק מספריו לא הודפסו.

קרב גם את הצעירים בעירו שנטו לתנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה סייע לפליטים היהודים שעברו בעירו. כששרפו הנאצים את בית הכנסת פסק שהיהודים לא יסכנו את עצמם כדי להציל את ספרי התורה. נספה עקה"ש בשנת ת"ש, 1940, אחד מבניו הוא הסופר יהודה אלברג.

(ע"פ רבנים שנספו בשואה, דף עד באתר יד ושם, ספר יזכור לקהילת זגירז')

 

ראיתי בספר גליוני הש"ס להגאון מורנו יוסף ענגיל זצ"ל שהביא להקשות בהא דאיתא בברכות י"ח מעשה בחסיד א' שנתן דינר לעני בערב ראש השנה וכו' והלך ולן בבית הקברות כו' אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו וכו', הא אין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידוש בית דין של מטה את החודש כמבואר בראש השנה ח', והרי אין מקדשין את החודש בלילה כמבואר (שם ל'). ואם כן הא אין דין כלל למעלה בליל ראש השנה, רק ביומי, ואיך שמעה בליל ראש השנה הגזירה שכל הזורע כו'? והוא קושיא חמורה! והעלה דמטעם זה באמת כתב רש"י בבבא בתרא (י.) ד"ה חזא להו בחלמא (לפי גירסת הב"ח) "במוצאי ראש השנה", משום חסרון השבע מאות דינרי, ועל כרחך דהיה החלום רק במוצאי ראש השנה, שהיה הדין כבר ביום ראש השנה אחרי קידוש החודש, וראה בשנתו בליל מוצאי ראש השנה בחלומו מה שנגזר כבד בדין ראש השנה ביומו. אולם מלשון הגמרא בברכות משמע דהמעשה היה בערב ראש השנה, וצריך עיון.

אבל, לעניות דעתי, נראה לחלק ולומר בפשיטות, דזה שנתן הדינר לעני הוא היה באמת בערב ראש השנה, אבל הא דנכנס ללון יוכל להיות שהיה אחר כך במוצאי ראש השנה, כמו בבבא בתרא, ואם כן לא קשיא מידי.

[ובזה יהיה מיושב גם כן מה שהעיר בשו"ת בית שערים סי' רמ"א, לשיטת הרא"ש דבזמן התנאים שהיה להם אפר פרה היו מחויבים לטהר עצמם בראש השנה, האיך הלך ולן בבית הקברות, ולא היה נזהר מטומאה (עיין שו"ת גנזי יוסף סימן ק"ז). אבל לפי הנ"ל יש לומר דלא עשה זאת רק במוצאי ראש השנה, ועד יום הכיפורים היה יכול לטהר את עצמו מחדש, ודי לחכימא].

אי נמי יש לומר, על פי מה שכתוב במתניתין דראש השנה ט"ז, בפסח העולם נידון על התבואה. והקשו מגמרא ברכות הנ"ל, ששמעו שכל הזורע ברד מלקה אותו וכו', הרי דבראש השנה דנין? ותירצו: ושמא בשמים בראש השנה היו מזכירים דין הנגזר בפסח. עיין שם (ועיין במשנה למלך הלכות תשובה פרק ג'). ואם כן ניחא דבאמת אין דנין רק ביום, אבל מה שנגזר בפסח יכולים לשמוע אף בלילה הקודמת, והבן. (ונתעוררתי לזה מכבוד ידידי הרב החריף וכו' מורינו ורבינו הרב זאב וואלף ווייס נ"י, חתן רבינו הגאב"ד שליט"א).

ושאר בשרי הרב הגאון וכו' מורינו ורבינו הרב חיים צוקער נ"י ראבד"ק בערענסאז יצ"ו, כתב לי בזה הלשון: לדעתי לא קשיא מידיה, עיין ברמב"ם בפירוש המשניות ראש השנה ריש פרק ראוהו בית דין, וזה לשונו: וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום כ"ט ערבית ונשאר מן היום כדי שיאמרו "מקודש מקודש" קודם שיראו הכוכבים, כי זה מותר אף על פי שהעריב השמש כי הלילה אצלנו אינו אלא משעה צאת הכוכבים וכו'. וזכרתי לך שלא תחשוב כי קידוש החודש לא יהיה לעולם אלא יום ל', כי אפשר שיהיה קודם ל' וכמו שביארנו, עד כאן לשונו.

ועיין גם ברמב"ם ביד החזקה בפ"ב מהלכות קידוש החודש הלכה ט' ופרק ג' הלכה י' ותמצא מבואר כן [ועיין בנטע שורק בפרשת מסעי בסוגיא דאין עד נעשה דיין, יעויין שם]. ואם כן לא קשיא מידי כמובן, דשפיר משכחת לה קידוש החודש קודם ליל ראש השנה, והיתה יכולה לשמוע הגזר דין, ואתי שפיר.

ויפה תירץ גם הרב הגאון החריף ובקי וכו' מורנו ורבנו יצחק יעקב ווייס נ"י, על פי מה שאמרו  בשו"ת בית אפרים  (בהקדמה לחלק אורח חיים) דיש סברא לומר דהא דאמרינן לעניין קריאת החודש ויום הכיפורים אתם אפילו מזדים, דלא נאמר זה רק מגזירת הכתוב, והיינו שבכל עדת ישראל יעשו אותו כדי שלא יתקלקלו המועדות מחמת שהבית דין עשו בשגגה או בזדון, ומכל מקום קביעת הדין של מעלה ויום כפרה ומליחה ומחילה של יום הכיפורים לא נשתנה זמנו כל עיקר. עיין שם. ואי נמי יש מקום לומר דהא דאין בי"ד שמלמעלה נכנסין לדון וכו' הוא דווקא כמקדשין בית דין שלמטה בזמנן, ואם כן משכחת דקדשו אז הב"ד החודש שלא בזמנן ועל כן הוי אז ערב ראש השנה, אבל למעלה כבר היה ראש השנה ויום הדין, ועל כן ידעו מה נגזר, ודו"ק.

שוב קבלתי ספר דברי תורה (להגאון הצדיק ממונקאטש שליט"א) וראיתי בחלק א' (אות ס"ד) שכתב בזה הלשון: בזוהר הקדוש תרומה [דף קמ"א ע"א] ביומא דראש השנה דעלמא איתדן וכו' וכל נפש ונפש משטטן ובעא רחמי על חיי בליליא דנפקא יומא דדינא אזלין וקא משוטטין למשמע ולמנדע מאן הוא דינא דאתדן על עלמא וכו'. ובזה מיושב שפיר מה שהקשו המפרשים בחסיד שהלך ולן בבית הקברות וכו' שמעתי שכל הזורע וכו' דהא הדין בראש השנה הוא רק בבוקר בתלת שעי קמייתא (כדאיתא בעבודה זרה ד') ואיך ידעו הרוחות בלילה הקודם (היינו ליל ראש השנה) מה יגזרו למחר אטו נביאות הנה. ותירץ בדוחק גדול דשמעו מכריזין מה יגזרו למהר. וזה קשה ואינו מתקבל על הלב. ותמהני שלא ראו דברי הזוהר הקדוש אלו, כי רק בלילא דנפקי יומא דדינא ראש השנה (דהיינו במוצאי ראש השנה) הולכות הרוחות ומשוטטת למשמע מה דינא אתגזר, והיינו כדברי הגמרא ברכות, רק בזה מפורש דבמוצאי ראש השנה אחרי ששמעו מה נגזר היום. ולא קשיא מידי.

וכן נראה הפירוש בש"ס ברכות, דלא קאמרינן שם ששמע בליל ראש השנה, רק שהקניטתו אשתו בשביל שנתן דינר לאשתו בערב ראש השנה, (ועל כרחך הדינר נתן בערב ראש השנה ולא בראש השנה כשאסור משום מוקצה) והלך ולן כבית הקברות. ומזה שפטו ללמוד המפרשים שהלך מיד בליל ראש השנה ללון שם, ועל כן הקשו כנ"ל. אבל באמת אין ראיה שהלך בליל ראש השנה, ויש לומר ביום ראש השנה לא רצה להתקוטט ולא השיב לה וגם בליל ראש השנה לן בבית הכנסת או בבית המדרש ובמוצאי יו"ט הלך ולן בבית הקברות ושמע הרוחות שמספרות מה שנגזר כבר ביום, היינו ראש השנה, כנזכר מהזוהר הקדוש, וגם בגמרא לא נמצא שהיה בליל ראש השנה, ולא קשיא מידי כנזכר, עד כאן דבריו (ועיין תל תלפיות חלק ל"ח, סי' ל"ח אות ב').

(ויצבר יוסף, הרב יוסף שוורץ הי"ד)