הסיבה לכך שבנות צלפחד הדגישו שאביהן מת בחטאו / הרב שמעיה הלוי שטינברג זצוק"ל
ב"ה יום ה' לס' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, תרצ"ט פרעמישלאן יצ"ו.
כבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי מובא מוהר"ר דוד שפערבער שליט"א אבדק"ק בראשאוו יצ"ו במדינת רומעניען שלח לי עלים לתרופה ממחברתו הנחמד שו"ת "אפרקסתא דעניא" שמוציא לאור כעת, ומידי עיוני בו היה לי לעונג לראות רב חילו בפלפול ובקיאות נפלא טוב טעם ודעת, והוא אשר יתן לדעת בספרו זה כלו ממתקים ומחמדים וילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וישר חילו ויפוצו מעינותיו להגדיל ולהאדירה הבא על החתום,
שמעי' הלוי שטיינבערג אבד"ק הנ"ל.
לכבודו וכבוד לומדים ארשום מה שמצאתי להעיר בהחפזי בספרו היקר, […]
ואגב אומר במה שראיתי בלקוטי שו"ת 'חתם סופר' סי' נ"ו שנשאל, במה שכתב רש"י בחומש, והוא גמרא פרק יש נוחלין דבנות צלפחד לפי שעה דברו, 'אם אין אנו חשובים כבן תתיבם אמנו', דלמאן דאמר במרדכי דמומר אינו זוקק את אשתו ליבום, משום דאינו בהקמת שם בישראל, וקיימא לן דהמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא מומר לכל התורה, אם כן אשת מקושש לא הייתה זקוקה כלל ליבום, דמקושש חילל שבת בפני עשרה, כמו שכתב בילקוט שהיה בא וחבילתו על כתפו לפני משה ואהרן וכל העדה.
ובפשוט יש לומר לפי מה שכתב בתשובת 'יד אליהו' ובספר 'מגן אבות' להגאון מהר"ם בנעט בחולין י"ד דמחלל שבת בפרהסיא דדינו כמומר לכל התורה, הוי דרבנן, […] ואם כן לא קשיא מידי. וגם לדעת העיטור. הובא בבית יוסף אבן העזר סי' מ"ד ובתשב"ץ ח"ג בשם הגאונים דהא דמחלל שבת כמומר הוא דווקא בעבודת קרקע, עיין שם.
ובחתם סופר שם כתב לישב דמדמנה ליה קרא בהדי צדיקים, אם כן דהתוודה ועשה תשובה ומת מתוך וידוי ותשובה, ממילא כל עונותיו לא תזכרנה עוד, וכמו שכתב הש"ך יו"ד סי' שמ"ה סק"ה. ומיושב הקושיא הנ"ל עיין שם. ובאמת מבואר כן ברי"ף פרק הזורק וזה לשונו: ועוד יש להקשות לרבי עקיבא דאמר מקושש זה צלפחד ובחטאו מת שחילל שבת, אם כן קשה מה שאמר כל מקום שאתה מוצא מעשיו סתומים ומעשה אבותיו סתומים והכתוב מיחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק, וללמדך שהיו בנות צלפחד זכאות בנות זכאי. ואם היה צלפחד, היכן צדקתו שחילל שבת, וכתב ושמא כיון שכל המומתין מתוודין ועשה תשובה, עיין שם.
ובתרומת הדשן סי' רכ"ג כתב בשם אור זרוע, ותורף דבריו שאם נפלה לפני יבם משומד, אינו זוקק ליבם, דהתורה אמרה 'כי ישבו אחים יחדיו', מקיש ישיבת אחים להדדי, דצריך שיהיו שניהם ביהדות כו', אבל אם חוזר בתשובה קודם מיתת אחיו, כיון שהייתה להם ישיבה אחת בשעת מיתה, קרינן ביה 'כי ישבו אחים יחדיו'. עד כאן לשונו, ואתי שפיר תירוץ החתם סופר.
ועל פי זה יובן קרא דפרשת פנחס 'ותקרבנה בנות צלפחד כו' אבינו מת במדבר כו' כי בחטאו מת', ויש לדקדק למה להן לומר 'כי בחטאו מת', ומה מקרא חסר באמרם סתם 'אבינו מת במדבר'. ועוד יש לדקדק במה שכתב רש"י שם, והוא מספרי, 'בחטאו מת' ולא החטיא את הרבים. ולהנ"ל אתי שפיר, דבגמרא פרק יש נוחלין איתא בנות צלפחד חכמניות היו שלא דברו אלא לפי שעה, דאמר רבי שמעון בן יוחאי מלמד שהיה משה יושב ודורש בפרשת יבמות, שנאמר 'כי ישבו אחים יחדיו'. אמרו לו: אם כבן אנו חשובים תנו לנו אחוזת נחלה כבן, ואם לאו תתיבם אמנו. לכן התחכמו, כי היאך יאמרו 'אבינו מת במדבר', ואמר להם הלא אביכם היה מומר לחלל שבת ואשתו אינו מתיבמת. לכן דקדקו ואמרו 'בחטאו מת', היינו דבשביל חטאו נהרג, וכל המומתין מתוודים, ועשה תשובה, וכמו שכתב הש"ך הנ"ל, ואשת מומר שעשה תשובה אשתו זקוקה ליבם. אך עדיין שמא החטיא הרבים, ואין מספיקין בידו לעשות תשובה, לכן אמרו 'בחטאו מת', ולא החטיא הרבים. ואתי שפיר, והבן.
(הסכמה לספרו של הרב דוד שפרבר, שו"ת 'אפרקסתא דעניא')
הגאון רבי שמעיה הלוי שטיינברג, נולד בשנת תרכ"ה(1865) בעיר סרט (בוקובינה, רומניה), והיה בנו הבכור ותלמידו של הגאון רבי אברהם מנחם מנדל הלוי שטיינברג אב"ד סניאטן וברודי. שקד על התורה מילדתו בהתמדה נפלאה והיה חריף ובקי בכל מקצועות התורה. עוד לפני בר המצווה החליף מכתבי תורה עם גדולי דורו. נסמך מאת הרב יצחק אהרן איטינגא אב"ד לבוב ומאת המהרש"ם, הרב שלום מרדכי הכהן אב"ד ברז'אן.
נשא לאשה את שרה בת הגביר ר' משה וכסלר מטרנוב, ונולדו להם ארבעה ילדים. לאחר שנפטרה התחתן בזיווג שני עם אחותה הנדל, ונולדו להם חמישה ילדים.
משנת תרמ"ז אב"ד ז'אביה שבהרי הקרפטים, ומשנת תר"ן אב"ד פרימישלן, למשך חמישים שנה. הרב נשאר עם קהילתו במלחמת העולם השנייה וסבל תחת הכיבוש הסובייטי, אף שיכול היה לברוח. עם הכיבוש הנאצי, הוזהר הרב על ידי האדמו"ר מבאלץ שעליו לברוח. בדרכו, התהפכה בעגלה והרב נפצע. במסע מטלטל הובא לעיירה פומורן סמוכה לפרמישלן, שם נפל למשכב ונפטר בכ"ג בתמוז תש"א.
השיב תשובות רבות בהלכה. כתבי היד של חיבוריו הרבים, אבדו ברובם שואה.
תשובתו בעניין 'תיקון' על ספר תורה שנפל, הודפסה במחזה אברהם, ח"ב סי' ו. מאמרו בביאור 'אם משה רבינו אוהב ישראל היה למה איחרן במדבר מ' שנה' הודפס בקובץ רבותינו שבגולה, א, תרע"ה.
ראה תולדותיו ב'אלה אזכרה', ב, עמו' 309.
בנו יצחק, רבה של ירוסלב, גלה עם משפחתו לסיביר, ואחר כך היה רבה של בריסל בבלגיה, עלה לארץ ישראל וכיהו כאב"ד בבית הדין הרבני בתל אביב, וכרב בית הכנסת 'ישורון' בעיר.
בנו, הרב מאיר, אב"ד טשארטקוב, שרד את השואה, עלה לארץ ישראל, ואחר כך היגר לאנגליה והיה חבר הרבנות המקומית בלונדון.